רִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי יוֹנָתָן הֲווֹן יְתִיבִין. אֲתָא חַד בַּר נַשׁ וּנְשַׁק רִיגְלוֹי דְּרִבִּי יוֹנָתָן. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יַנַּאי. מַה טִיבוּ הוּא שְׁלִם לָךְ מִן יוֹמוֹי. אֲמַר לֵיהּ. חַד זְמָן אֲתָא קְבָל לִי עַל בְּרֵיהּ דִּיזוֹנִינֵיהּ. וַאֲמְרִית לֵיהּ. אֵיזִיל צוֹר כְּנִישְׁתָּא עֲלוֹי וּבְזִיתֵיהּ. וַאֲמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לָא כְפִתוּנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וְכוֹפִין. אֲמַר לֵיהּ. וַאֲדַיִין אַתְּ לְזוֹ. אָמַר לוֹן. חָזַר בֵּיהּ רִבִּי יוֹנָתָן וְקָֽבְעָהּ שְׁמוּעָה מִשְּׁמֵיהּ. אֲתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שֶׁכּוֹפִין אֶת הַבֵּן לָזוּן אֶת הָאָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַלְּוַאי הַוְייָן כָּל שְׁמוּעָתַי בַּרְייָן לִי כְּהָדָא שֶׁכּוֹפִין אֶת הַבֵּן לָזוּן אֶת הָאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרון חזר ביה ר' יונתן וקבעה שמועה משמיה. דר' ינאי שכופין על מצות כיבוד וכן העיד רבי יעקב משם ר' יונתן דס''ל דכופין:
אמר ליה. ר' ינאי ואדיין את לזו וכי עדיין הדבר נסתפק בעיניך וצריך אתה לזה דפשיטא דכופין:
אמר ליה וכופין. בתמיה הא כיבוד משל אב:
וא''ל. ר' ינאי ולמה לא כפית הבן שיזון אותו בע''כ:
חד זמן אתא קבל לי. על בנו שיזונו ונתתי לו עצה ואמרתי לו לך ואסוף עליו אנשים בבית הכנסת ותבזהו להוכיחו על פניו ומתוך כך יתרצה לזון אותך:
מה טיבו הוא. של זה שמשלם לך היום הכבוד הזה:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר כֲּהָנָא. כְּתִיב אוֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ וְלֹא תֵדָע. טִילְטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁלְּעוֹשֵׂי מִצְוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין אוֹתָם בֶּאֱמוּנָה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. כְּתִיב מִכָּל מִשְׁמָר נְצוֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תוֹצְאוֹת חַיִּים. מִכָּל מַה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ בַּתּוֹרָה תִּשְׁמוֹר. שֶׁאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מֵהֶן יוֹצֵא לְךָ חַיִּים. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כֲּהָנָא. הִשְׁוָה הַכָּתוּב מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת לְמִצְוָה חֲמוּרָה מִן הַחֲמוּרוֹת. מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת זוֹ שִׁילּוּחַ הַקַּן. וּמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת זוֹ הִיא כִּיבּוּד אָב וְאֵם. וּבִשְׁתֵּיהֶן כְּתִיב וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מָה אִם דָּבָר שֶׁהוּא כִפְרִיעַת הַחוֹב כְּתִיב בּוֹ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךְ. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן כִּיס וְסִיכּוּן נְפָשׁוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי לֵוִי וְהַהִיא דְּרַבָּנָא 21a גָּדוֹל הוּא דָּבָר שֶׁהוּא כִפְרִיעַת חוֹב מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ כִפְרִיעַת חוֹב. תַּנִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָן שָׁוֶה כָּךְ פּוּרְעָנוּתָן שָׁוֶה. עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּס לִקֲּהַת אֵם. עַיִן שֶׁהִלְעִיגָה עַל כִּיבּוּד אָב וְאֵם וּבִיזָּת לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים יִקְּרָוּהָ עוֹרְבֵי נַחַל. יָבוֹא עוֹרֵב שֶׁהוּא אַכְזָרִי וְיִקְּרֶינָּה וְלֹא יֶהֱנֶה מִמֶּנָּה. וְיֹאכְלוּהָ בְּנֵי נֶשֶׁר. יָבוֹא נֶשֶׁר שֶׁהוּא רַחֲמָן וְיֹאכְלֶנָּה וְיֶהֱנֶה מִמֶּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יבא נשר. שהוא רחמן כמה שדרשו חכמינו ז''ל בפסוק על גוזליו ירחף ועונש העורב דקאמר הוא נגד האכזריות שמתנהג בכיבוד אב ואם ועונש הנשר נגד שלא רצה לרחם ולשלוח האם:
טילטל הקב''ה. נטל הקב''ה פירוש מתן שכרן מהן ולא הודיע אותם כדי שלא יהא שוקל ומפלס במצות ולומר מצוה זו שכרה הרבה ושל זו אינו כל כך:
כדי שיהו עושים אותם באמונה. כל מצוה ומצוה שתזדמן לידו יעשנה שאינו יודע מאי זו יהיה לו שכר הרבה:
מכל מה שאמרתי לך בתורה. ונצטוית תשמור מלזלזל ומלהתעצל בה לו' זו מצוה קלה היא שאין אתה יודע מאיזה מהן יוצא לך תוצאות חיים לפי שיש מצוה שמתן שכרה בצידה ויש לעתיד ופעמים שהקב''ה ישלם שכר כפי צורך השעה:
מה אם דבר שהוא כפריעת חוב. ממצות כבד גופה אנו למדין כמה גדול שכר המצות דמה מצוה זו שהיא כפריעת חוב לאדם שכל מה שיעשה לאביו ולאמו אינו אלא כפרעון חוב שגמלוהו הטובה בלידתו וגידולו ולמודו וכתיב בה שכר גדול כזה שאר מצות שיש בהן חסרון כיס כגון תרומות ומעשרות וכיוצא בהן וסכנת נפשות כגון מילה וכיוצא בה לא כל שכן לשכר. גדול ביותר:
אמר רבי לוי וההיא דרבנין. וחד מרבנן עמו ולא הוזכר שמו:
גדול דבר שהוא כפריעת חוב. כלומר דפליגי על ר' אבון וס''ל דדבר שהוא כפריעת חוב יותר גדול הוא מדבר שאינו כפריעת חוב ועל דרך שאמרו גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה והטעם לפי שהמצווה על הדבר דואג ומצטער תמיד פן יעבור אבל שאינו מצווה אם ירצה יניח ולא יעשנה וה''נ כן בפריעת תוב לבו דואג ביותר ומצטער שמחויב בדבר לעשותו גם מפני החוב שעליו אבל בשארי מצות איננו מצטער כ''א מפני יראת המקום:
כשם שמתן שכרן שוה. מצות כיבוד אב ואם ושילוח הקן כשם ששוין הן במתן שכרן כך פורענותן שוה כדדריש מקרא:
ותבוז לקהת אם כמו לקחת בחילוף האותיות שביזה במצות שילוח האם:
יבוא עורב שהוא אכזרי. על בניו כדאיתא במדרש תנחומא על פסוק מי יכין לעורב צידו כשהעורב מוליד ילדיו לבנים הם ואומר הזכר להנקבה עוף אחר בא עליך ומואסים ומניחים אותם והקב''ה מזמן להם ומוציא מצואתם יתושים ופורחין עליהן ואוכלים אותן ומשם הן משחירין:
ובשתיהן כתיב הארכת ימים. ללמד שאין קצבה בשכר מצוה ולפעמים אתה רואה מצוה קלה ושכרה מרובה:
אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָא. כְּגוֹן סוּכָּה וְשׁוֹפָר וְלוּלָב וּתְפִילִּין. וְאֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָא. כְּגוֹן אֲבֵידָה וְשִׁלּוּחַ הַקַּן וּמַעֲקֶה וְצִיצִית. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הַנָּשִׁים מִן הַצִּיצִית שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָא. אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָא. שֶׁהֲרֵי כְסוּת לַיְלָה פָּטוּר מִן הַצִּיצִית. אָמַר רִבִּי הִילָא. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין שֶׁכֵּן אִם הָיוּ מְיוּחָדוֹת לוֹ לְיוֹם וּלְלַיְלָה שֶׁהִיא חַייֶבֶת בְּצִיצִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותפילין. שאינו נוהג בשבתות וי''ט שהן גופן אות:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. פִּסְחָן שֶׁלְּנָשִׁים רְשׁוּת וְדוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. פִּסְחָן שֶׁלְּנָשִׁים וְשֶׁלָּעֲבָדִים רְשׁוּת. כָּל שֶׁכֵּן דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. מַצָּתָן מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. חוֹבָה. רִבִּי זְעִירָה אָמַר. מַחֲלוֹקֶת. רִבִּי הִילָא אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי זְעִירָא. חֲזֶרֶת מַצָּה וּפֶסַח לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים רְשׁוּת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי הִילָא. נֶאֱמַר לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ. וְנֶאֱמַר שִׁבְעַת יָמִים תֹאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עוֹנִי. אֶת שֶׁהוּא בְּבַל תֹאכַל חָמֵץ הֵרִי הוּא בְּקוּם אֲכוֹל מַצָּה. וְנָשִׁים הֲרֵי הֵן בְּבַל תֹאכַל חָמֵץ הֲרִי הֵן בְּקוּם אֲכוֹל מַצָּה. וְהָא תַנִּינָן. כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הָאֲנָשִׁים חַייָבִין וְהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא. הוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא בָאָה מִכֹּחַ בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' מנא. שנייא הכא דחומר הוא מצות עשה שהיא באה מכח בל''ת דכתיב בהאי קרא לא תאכל עליו חמץ והלכך הכא הוא דגלי קרא כל שישנו בבל תאכל כו' ולא ילפינן שאר מצות עשה שהזמן גרמא מינה:
והא תנינן מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ואי תימא דבמצו' חייבין א''כ נילף לכל מצות עשה שהזמן גרמא ממצה:
מתני' מסייע לר' הילא. דלד''ה מצה חובה דנפקא לן מהיקישא דהאי קרא כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה:
מתני' מסייעא לר' זעירא. דקתני חזרת מצה ופסח לילה הראשון חובה אלמא למ''ד פסח חובה מצה נמי חובה דהא דמצה בלילה הראשון חובה נפקא ליה מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הכתוב קבעו עליו חובה ומאן דמיחייב בפסח מתחייב נמי במצה ולמ''ד פסחן רשות מצתן נמי רשות:
ר' זעירא אמר מחלוקת. ולמ''ד לקמן פסח חובה מצה נמי חובה ולמאן דאמר רשות מצה נמי רשות:
מצתן מהו. אם הוקשה מצה לפסח או לא:
רשות כל שכן דוחק עליו את השבת. בתמיה אם פסחן רשות הוא וכי היאך דוחין את השבת. א''נ כיני שאין דוחין מיתפרשא אם רשות הוא פשיטא לן שאין דוחין:
פסחן של נשים. בראשון רשות ואפ''ה דוחין עליו את השבת:
משנה: כָּל מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ נוֹהֶגֶת בֵּין בָאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרץ. וְכָל שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ חוּץ מִן הָעָרְלָה וְהַכִּלְאַיִם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הֶחָדָשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' חוץ מן הערלה. שהלכה למשה מסיני שנוהגת בחוץ לארץ:
והכלאים. כלאי הכרם שהן מדרבנן בח''ל אבל כלאי זרעים מותר לזרעם בח''ל:
רבי אליעזר אומר אף החדש. אסור בח''ל מן התורה אע''פ שוא חובת הקרקע שנא' בכל מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים והלכה כרבי אליעזר דסתם לן תנא כוותיה בסוף מסכת ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום:
וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ תַחְתֶּיהָ וּמֵנִיפָהּ. אֵין הַדָּבָר כָּאוּר. מֵבִיא מַפָּה. וְאֵינוֹ חוֹצֵץ. מֵבִיא כֹהֵן זָקֵן. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כֹּהֵן יֶלֶד. שֶׁאֵין יֶצֶר הָרַע מָצוּי לְשָׁעָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מָצוּי. סוֹטָה גִידֶּמֶת שְׁנֵי כֹהֶנִים מֵנִיפִין עָל יָדֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכהן כו'. אמתני' קאי דקתני חוץ ממנחת סוטה שהיא מנפת וכדתנן בריש פ''ג דסוטה וכהן מניח ידו כו' ושם איתא להא ולא גריס התם תני ר' חייא מצוי אלא תני ר''ח סוטה גידמת כו' וכן העיקר. כל מצוה שאינה תלויה בארץ. כל מצוה שהיא חובת הגוף מיקרי אינה תלויה בארץ ושהיא חובת הקרקע מיקרי תלויה בארץ:
חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית וּבַל תַּקִּיף וּמִבַּל תִּיטַּמֵּא לַמֵּתִים. אִיסִּי אוֹמֵר. אַף לֹא מִשּׁוּם לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה. מַה טַעֲמָא. לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה. אֶת שֶׁיֵּשְׁנוֹ בִּפְאַת זָקָן יֵשְׁנוֹ בְקָרְחָה. וְנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן זָקָן פְּטוּרוֹת מִן הַקָּרְחָה. וְעוֹד מִן הָדָא בָּנִים. ולֹא בָנוֹת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. נָשִׁים חַייָבוֹת בְּקָרְחָה. מַה טַעַמָא. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַי֙י אֱלֹהֶיךָ. אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים. מַה מְקַייֵם רִבִּי לָֽעְזָר בָּנִים. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרוּאִים בָּנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָן קְרוּיִין בָּנִים. רַב מְפַקֵּד לְאִילֵּין דְּבֵי רַב אֲתֵי רַב הַמְנוּנָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרָייָא. פַּקְדּוֹן לִנְשֵׁיכוֹן כַּד הַוְוייָן קַייְמִין עַל מֵיתַיָּא דְּלָא לִיהַוְייָן מְתַלְּשִׁין בְּשַׂעֲרֵיהוֹן שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי קָרְחָה. עַד כַּמָּה הִיא קָרְחָה. אִית תַּנָּיֵיֵי תַנֵּי. כָּל שֶׁהוּא. וְאִית תַּנָּיֵיֵי תַנֵּי. כִּגְרִיס. מָאן דָּמַר כָּל שֶׁהוּא. מְמַשְׁמַע קָרְחָה כָּל שֶׁהוּא. מָאן דְּאָמַר כִּגְרִיס. נֶאֱמַר כָּאן קָרְחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן קָרְחָה. מַה קָרְחָא הָאֲמוּרָה לְהַלָּן כִּגְרִיס אַף כָָּאן כִּגְרִיס. רִבִּי יוֹסֵי בַּר מָמָל. כֹּהֱנֶת מוּתֶּרֶת לָצֵאת חוּצָה לָאָרֶץ. מַאי טַעֲמָא. אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. לֹא אֶל הַכֹּהֲנוֹת. דִּלֹא כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. הוֹאִיל וְהִיא בִכְלַל גְּזֵירָה לֹא תֵצֵא. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ דוֹחֶה פָּרָשַׁת טֻמְאוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף משום לא יקרחו קרחה. נשים פטורות:
ועוד מן הדא. דכתיב בקרחה בנים אתם לה' וגו' ולא תשימו קרחה בנים ולא בנות:
א''ר לעזר. נשים נמי חייבות בקרחה דכתיב התם כי עם קדוש אתה ואחד אנשים אחד נשים במשמע:
רב מפקד לאילין דבי רב. הא דלקמן אתי רב המנונא ומפקד לכל חברייא שיצוו לנשיהון כשעומדות ומספידות על המת שיזהרו מן הקרחה דס''ל כר''א:
ממשמע. שנאמר לא יקרחו מה ת''ל קרחה אפי' כל שהוא:
ונאמר להלן. קרחת בנגעים ששיעורה כגריס:
כהנת כו'. מבואר בפ''ג דסוטה:
וְאַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר פִּסְחָן שֶׁלְּנָשִׁים רְשׁוּת. תַּנֵּי. הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח הָרִאשוֹן לְעַצְמָהּ וְהַשֵּׁינִי טְפֵילָה לָאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח שֵׁינִי לְעַצְמָהּ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָרִאשׁוֹן. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח רִאשׁוֹן טְפֵילָה לָאֲחֵרִים וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פֶּסַח שֵׁינִי. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי מֵאִיר. 21b אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת. וְאִם רָצוּ לַבָּיִת. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי. אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת. כָּל שֶׁכֵּן לַבָּיִת. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ לֹא אִשָּׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין אִישׁ. פְּרָט לְקָטָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר חוֹבָה שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם. שֶׁלּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפילו כמ''ד חובה בראשון ס''ל בשני רשות נמי שפיר אתייא דשנייא התם שהדבר מסויים כלומר טעמו בצדו הוא כדמפרש במתני' שלא יקבע הדבר חובה דהרואה שהן עושין פסח שני יסבור שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה:
איש לא אשה. ובפסח ראשון איתרבו לטפלה מבמכסת נפשות ושמעינן מיהא מהאי ברייתא דלמ''ד נשים בראשון רשות בפסח שני אינן עושין כלל והיינו טעמא דהחזירוהו דאלו למ''ד בראשון חובה ס''ל דבשני עושה טפילה לאחרים ואמאי החזירוהו דהא טפילה הוי:
כ''ש לבית. וכי אתי קרא לפסח שני הוא דאתא לומר שלעולם עושה היא פסח לעצמה ואפילו בשני:
איש שה לבית אבות. שה לבית כתיב ודריש הכי שה לבית אבות ואם רצו אף לבית זו אשה כדאמרינן בעלמא ביתו זו אשתו שאם רצתה עושה בפני עצמה:
ראשון טפילה לאחרים. דקסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אינה עושה כל עיקר:
פסח שני לעצמה. דקסבר אפילו בשני חובה:
לעצמה. דקסבר בראשון חובה והשני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דקסבר נשים בשני רשות:
ואתייא כמ''ד פסחן של נשים רשות. לאו אדהכא קאי אלא אמתני' דסוף מסכת חלה והאי סוגיא כתובה התם ואגב דלעיל נקט לה נמי הכא דתנן התם גבי יוסף הכהן אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח הקטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה וקאמר עלה ואתיא כמ''ד פסחן של נשים רשות כלומר פסח הראשון רשות והלכך בפסח שני החזיריהו דלהאי מ''ד נשים בפסח שני אינן עושין כלל כדלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source