בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין הַשָּׁלִיחַ עוֹלֶה מִשֵּׁם עֵד. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. הַשָּׁלִיחַ עוֹלֶה מִשֵּׁם עֵד. הֵיךְ עֲבִידָא. שִׁילַּח שְׁנַיִם. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי שָׁלִיח וּשְׁנֵי עֵדִים. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל שְׁלָשְׁתָּן שְׁלוּחִין וּשְׁלָשְׁתָּן עֵדִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן בַּר חִייָה. נִרְאִין דְּבָרִים בְּשֶׁקִּידְּשָׁהּ בִּשְׁטָר. אֲבָל אִם קִידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף נַעֲשֶׂה כְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהֶאֱמִינָתוֹ הַתּוֹרָה אֲפִילוּ קִידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף אֵינוֹ כְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וְעָשָׂה שָׁלִיחַ עֵד. חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד גַּרְבּוֹי גַּבֵּי קַרְפֵּיפָא דְחַבְרֵיהּ וְכָפַר בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְעָשָׂה שָׁלִיחַ עֵד וְחִייְבוֹ שְׁבוּעָה עַל יְדֵי הַכַּתָּף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחייבו שבועה על ידי הכתף. שהכתף והוא הנושא משא הי' שלוחו שהביא היין והעיד שהפקידו אצלו וחייבו שבועה וקמ''ל דאפילו בשליח אחד ואין כאן אחר והוא הכתף שלו אפ''ה נעשה עד לחייבו לזה שבועה להכחיש העד:
גבי קרפיפא דחברי'. הפקיד גרב יין אחד אצל חבירו ונתנו בתוך קרפיפו שלפני חצירו וכפר בו הנפקד:
אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה. להשליח ויכיל להעשות עד אפילו קידשה בכסף לא מחשבינן ליה כנוגע בעדותו שאפילו היא מכחשת אותו שלא קבלה ממנו הוא מהימן:
על דעתון דבית הלל שלשתן. כלומר אפילו הן שלשה שלוחים הן הן שלוחיו הן הן עדיו:
היך עבידא. כלומר דמפרש דלא תימא לבית הלל דאמרו שליח נעשה עד דוקא באחד הוא דאמרי' דמצטרף עם עד אחר ולהיות שני עדים בדבר אבל בשני שלוחין לכולא עלמא אין יכולין להעשות שניהם עדים הלכך קאמר דאפילו בכהאי גוונא פליגי אם שילח שנים לבית שמאי שליח ושני עדים כלומר שצריך שיהיו שני העדים לבד מהשליח ולעולם אין השליח מצטרף לעד:
אין השליח עולה משום עד. אם שלח על ידי שליח לקדש אשה אין השליח מצטרף להיות עד בדבר דאין השליח נעשה עד:
אבל אם קידשה בכסף נעש'. השליח כנוגע בעדותו ולא מהימן לומר שקיבלה:
אִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְאִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְאִם הָמֵר יְמִירֶינּוּ. יָפֵר יְפֵירֶינּוּ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁאֵין שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. וְסָמַךְ יָדוֹ וְלֹא יַד בְּנוֹ וְלֹא יַד עַבְדּוֹ וְלֹא יַד שְׁלוּחוֹ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרצֵעַ. אֲדוֹנָיו וְלֹא בְנוֹ. אֲדוֹנָיו וְלֹא שְׁלוּחוֹ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. וְרָצַע. לְרַבּוֹת אֶת הַשָּׁלִיחַ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲדוֹנָיו. כָּל שֶׁהוּא בָא מַחְמַת אֲדוֹנָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כר' ישמעאל. אבל ר' ישמעאל יליף לה מדכתיב אדוניו דיתירא הוא כל שהוא בא מחמת אדוניו כמותו:
עד כדון כר''ע. מילתא באפי נפשה היא עד כאן לר''ע דיליף לרבות שליחות ברציעה מקרא דורצע דמשמע כל מי שירצע:
אית תניי תני ורצע לרבות את השליח. והאי מתני אמר' דאין שלוחו של אדם כמותו דאי לאו הכי ל''ל לרבויי הכא תיפוק לי' מהיכא דנפקא לן שליחות אלא ש''מ דל''ל להאי דרשא דלעיל:
ואם המר ימירנו יפר יפירנו הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב גרסינן. כלומר מהכא נפקא לן דבעלמא שלוחו של אדם כמותו מדאיצטריך למיכתב ימירנו יפירנו ודרשינן הוא ולא שלוחו כדאמרינן בפרק בתרא דנדרים וטעמא דמיעט הכתוב הא לאו הכי הוינן סברין מימר ששלוחי של אדם כמותו וכן מקרא דוסמך ידו ורצע אדוניו דממעטינן שליח ש''מ דאי לאו דמיעטו הכתוב ה''א אפי' שליח כדקי''ל בעלמא שלוחו של אדם כמותו:
הלכה: הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ כול'. מְנַיִין שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְכִי כּוּלָּן שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ. וַהֲלֹא אֶחָד הוּא שֶׁהוּא שׁוֹחֵט עַל יְדֵי כוּלָּם. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ. וְיֵידָא אָמַר דָּא. וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת. וְכִי כוּלָּם הָיוּ לוֹקְחִין. וַהֲלֹא אֶחָד הוּא שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל יְדֵי כוּלָּם. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. 23b אִין תֵּימַר. אָדָם מַפְרִישׁ פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. אָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תימר. כלומר אבל מקרא דויקחו שפיר נפקא לן שליחות דאין תימר שאדם מפריש כו' הא לא מצית אמרת דהא אמר ר' זעירא אין אדם יכול להפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו שכל הקרבנות צריך דעת בעלים בהפרשתן חוץ ממחוסרי כפרה ומדאחד לוקח על ידי כלן שמעת מינה דשלוחו של אדם כמותו:
גמ' ויידא אמר דא. ומאיזה מקרא אנו למדין מזה דכתיב ויקחו וכי כלם לוקחין כו' ומפרש רבי יוסי טעמא דמקרא קמא לא נפקא לן שפיר דשנייא התם שאדם יכול לשחוט פסחו של חבירו אפילו שלא מדעתו ולא מצינו למילף דשלוחו של אדם כמותו שהרי אין צריך דעת בעלים בשחיטה:
רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קִידְּשָׁהּ לַדַּעַת וְהִכְנִיסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וּבָא אָבִיהָ וְהוֹצִיאָהּ מִגִּנּוּנָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ סֵימָן הֲוָה לוֹ. דַּהֲוָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פְלִיג עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֵית הִיא פְלִיגָא. הֵיךְ מַה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר תַּמָּן. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא אֶת עַצְמָהּ וּלְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. כֵּן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הָכָא. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא אֶת עַצְמָהּ וּלְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ עַל אָבִיהָ. אָתָא רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קִידְּשָׁהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת וּכְנָסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וּבָא אָבִיהָ וְעָקַר קִידּוּשֶׁיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתא ר' אבא בר כהנא. וקאמר מילתא אחריתא בשם ריב''ל דאם קידשה שלא לדעת אע''פ שכנסה זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה לגמרי והך מילתא כר' יוחנן אתיא:
לית היא פליגא. ודחי הש''ס להא דר' יעקב דלא פליגא אלא היך מה דאמר ר''ל לעיל דהכל מודים בנישואין לא כל הימנה להפסיד מעשה ידיה שהן של אב ולהשיא עצמה בלתי רשותו וכן נמי לר' יהושע בן לוי דאע''ג דנתקדשה לדעת אביה אינה יכולה להנשא שלא לדעתו ולהפסידו מעשה ידיה ולא קאמר ר''ל דקידושיה הוו קידושין אלא לענין אם קדשה אחר שאינה צריכה הימנו גט אפי' אביה ממאן בקידושי' של ראשון אבל מודה הוא שאינה יכולה להנשא בלתי רשות אביה:
סימן הוה לו. שגור בפיו היה זה לסימן דר' יהושע בן לוי דקאמר הכי פליג על ר''ל דקאמר לעיל לרבנן דיכולה היא לקדש את עצמ' ולדידיה אין האב יכול לעכב בנשואיה:
קידשה לדעת. קטנה שנתקדשה לדעת אביה והכניסה שלא לדעת שלא היה אביה כאן זה היה מעשה ובא אביה והוציא' מחופתה שמיחה האב וביטל נשואיה דלאו כלום הן:
רַב הַמְנוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. קְטַנָּה שֶׁקִּידְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אָבִיהָ מְמָאֵן לֹא הִיא. לֹא אַתְייָא לֹא כְרִבִּי יוֹחָנָן וְלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִין כְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין כָּאן מִיאוּן. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נִישּׂוּאֵי תוֹרָה הֵן. לֹא אַתְייָא אֶלָּא כְרִבִּי יוֹחָנָן. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאָבִיהָ מְקַדְּשָׁהּ לֹא הִיא. מוֹדֶה בָהּ אָבִיהָ יְמָאֵן עַל יָדֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אתייא אלא כר' יוחנן. אפילו תימא דכר' יוחנן אתיא ולא תיקשי לדידיה אין כאן מיאון דאף על גב דר' יוחנן אמר הכל מודים שביה מקדשה ולא היא מודה הוא דאביה ימאן על ידיה שעכ''פ מיאון צריכה ולא קאמר היא אינה יכולה לקדש עצמה אלא לענין זה שאביה מעכב על ידה וכל זמן שלא עיכב קידושיה קידושין:
אין כר''ל. ואם לר''ל דקאמר כמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין וסברי רבנן דיכולה היא לקדש עצמה וא''כ נישואי תורה כלומר קידושי תורה הוו ואמאי אביה יכול לעכב:
לא אתייא. הא דרב המנונא כמאן אתיא לא כר' יותנן ולא כר''ל דהא לר' יוחנן דאמר לעיל הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה ולא היא א''כ אין כאן מיאון שאינה צריכה מיאון כלל דהא קידושי' לאו קידושין הן:
אבי' ממאן. בקידושי' אבל לא היא הואיל והיא מעצמה נתקדשה:
קטנה שקידשה את עצמה בשתי שערות. כלו' שקידשה את עצמה ועכשיו היא באה לפנינו והביאה ב' שערות ורוצה למאן על קידושין שנתקדשה מעצמה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כְּמַחֲלוֹקֶת בְּגִיטִּין כֵּן מַחֲלוֹקֶת בְּקִידּוּשׁין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאָבִיהָ מְקַדְּשָׁהּ. לֹא הָיָה מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ בְּנִישּׂוּאִין שֶׁלֹֹּא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא עַצְמָהּ לְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ עַל אָבִיהָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְאֵינָהּ עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יֵשׁ לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. פָּתַר לָהּ בִּגְדוֹלָה. וְהָתַנִּינָן. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. 24a אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. פָּתַר לָהּ בִּיתוֹמָה. וְהָתַנִּינָן. אִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. פָּתַר לָהּ לִצְדָדִין. הָא מַתְנִיתָה פָתַר לָהּ רֹאשָׁהּ בִּיתוֹמָה וְסוֹפָהּ בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי אַסִּי. חַד רַב נְפַק מִן בֵּית וַועֲדָא. אֲמַר. נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְסָֽמְכוֹן עֲלוֹי. לָא דַהֲוָה צוֹרְכָא מִיסְמַךְ עֲלוֹי אֶלָּא דַהֲוָות מִן יַמָּא לְטִיגְנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. פרק התקבל וסוגיא זו מפורשת היטב שם עד מן ימא לטיגנא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source