לְוִייִם וְיִשְׂרְאֵלִים מוֹסִיפִין עָלֶיהָ עוֹד אַחַת. וְלֹא נִמְצֵאת מַחְמִיר בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִן הַכֹּהֲנִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ קְנָס קָֽנְסוּ חֲכָמִים בָּהֶן שֶׁיְּהֵא אָדָם דָּבַק בְּשִׁבְטוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהנים. שצריכין בדיקה יתירה ומשני ר' יוסי דאחת זו ואחת זו משום קנס הוא ובדין הוא בין כהן בין לוים וישראלים שלא יצטרכו בדיקה אלא שקנסו חכמים כדי שידבק אדם בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יחזור אחר אחרת ולפיכך הטריחוהו חכמים לבדוק ובלויים וישראלי' קנסו יותר מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כ''כ לדבק במשפחתם:
הלכה: הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. 45a דְּתַנֵּי. אֵי זוֹ הִיא עִיסָּה כְשֵׁירָה. כָּל שֶׁאֵין בָּהּ לֹא חָלָל וְלֹא מַמְזֵר וְלֹא נָתִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל שֶׁאֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵילּוּ בִּתָּהּ כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה. אֲבָל מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּשְׁתַּקַּע בָּהּ פְּסוּל. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בּוֹדֵק עַד אַרְבַּע אִימָּהוֹת וּמַשִּׂיא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בּוֹדֵק לְעוֹלָם. רַב אָמַר. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. בּוֹדֵק מֵאֵי זוֹ מִשְׁפָּחָה מַשִּׂיאִין לִכְהוּנָּה וּמַשִּׂיא. בְּיַד מִי הוּא בוֹדֵק. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. בּוֹדֵק בְּיַד קְרוֹבוֹתָיו. רִבִּי חָמָא אֲתַא סַבָּא אֲמַר לֵיהּ. מִשִּׁיאִין לִכְהוּנָּה מִן הָדָא זַרְעִיתָא. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וְאַסִּיב עַל פּוּמֵיהּ. רַב אֲמַר לְחִייָה בְּרֵיהּ. נֲחוֹת דְּרָג וְסַב אִיתָא. אָמַר רִבִּי אִידִי שְׁכִיחָא הָא מִילְּתָא בְּפוּמְהוֹן דְּרַבָּנִן. וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהוֹרָה הִיא. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִטְמְאָה טְהוֹרָה. וְלֹא כִיהוּדָה בֶּן פַּפּוֹס שֶׁנּוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ. אָֽמְרוּ לֵיהּ. נְהוֹגִין הֲווֹן אַבְהָתָךְ עָֽבְדִין כֵן. חַד כֹּהֵן אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ. עַבְדִּית מַתְנִיתָה. נָשָׂאתִי אִשָּׁה וּבָדַקְתִּי אַחֲרֶיהָ אַרְבָּעָה אִימָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמוֹנָה. אֲמַר לֵיהּ. אִין הוּא עִיקְּרָא לָקִי מִן רֵאשָׁה מָאן מוֹדַע לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין הוא עיקרא לקי מן ראשה. אם העיקר נלקה ונפסל מן משפחה זו מאן מודע לך:
נהוגין. וכי נהגו אבהתך לעשות כן שמדה גרועה היא דמתוך כך נכנס איבה בלבה ונוטרת שנאה עליו. עבדית מתניתא. קיימתי המשנה:
שכיחא הא מילתא בפומהון דרבנן. האי דרשא ואם לא נטמאה וטהורה דכיון שלא יצא עליה שם רע בחזקת טהרה היא ואין צריך לחוש אחריה ולא כמדת יהודה בן פפוס:
נחות דרג וסב איתא. כלומר אין אתה צריך לדקדק לבדוק אחריה הרבה וכעין דאמרי' בפרק הבא על יבמתו:
בודק ביד קרובותיו. אפי' על ידי נשים קרובותיו יכול לבדוק ולסמוך עליהן:
ביד מי הוא בודק. ועל מי יכול לסמוך בבדיקה זו:
דתני כו'. הובאה פרק בתולה נישאת וע''ש:
גמ' דר' מאיר היא. הא דקתני ארבע אימהות אבל לדברי חכמים בודק לעולם:
רבי. ראה שבא זקן אחד לנגדו ושאלו רבי אם השיאו לכהונה מזו המשפחה וא''ל אין והשיא לכהונה על פיו דאם משיאין לכהונה שוב א''צ לבדוק אחריהן:
הלכה: בַּת חָלָל זָכָר כול'. רַב הַמְנוּנָא בְשֵׁם רַב. בַּת. בַּת בַּת. לְעוֹלָם. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּעַמָּיו. מַה בְּעַמָּיו שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן זְכָרִים אֲסוּרִין וּנְקֵיבוֹת מוּתָּרוֹת. אַף בְּעַמָּיו שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן זְכָרִים אֲסוּרִין וּנְקֵיבוֹת מוּתָּרוֹת. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל הַגְּרוּשָׁה וְהוֹלִיד בֵּן וְהָלַךְ הַבֵּו וְהוֹלִיד בֵּן וּבַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב בֵּן וּבַת בֵּן וּבֶן בַּת וּבַת אֲסוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן בַּת בֵּן אֲסוּרָה וּבַת בַּת מוּתֶּרֶת. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה. פָּתַר לָהּ חֲלָלָה מְבָנָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר. פָּתַר לָהּ. לֹא בָא רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהוֹסִיף. אִילּוּ אָמַר. בַּת חָלָל כְּבַת גֵּר. יֵאוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה כתיב בתריה. דכשתשמור ותזהר מכל אלה תהיה בטוח כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע:
גמ' בת בת בת לעולם. כלומר דרב מפרש הא דקתני בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם לאו דבעינן שתהא מזכר בן זכר עד סוף העולם אלא כיון דבת ראשונה נולדה מחלל זכר פסולה היא ובתה ובת בתה לעולם והיינו דקאמר בת זו שנולדה מן החלל בת בת שנולדה ממנה ואפילו היה בעלה ישראל פסולה עד סוף כל הדורות:
רבי יוחנן. קסבר לא יחלל זרעו בעמיו כתיב מה בעמיו שנאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו זכרים אסורין ונקבות מותרות שלא הוזהרו נקבות על הטומאה אף בעמיו שנאמר כאן דוקא הנולדו מן הזכרים אסורין אבל הנולדים מן הנקבות מותרות כדמפרש ואזיל:
מה נפק מביניהון. במאי פליגי כהן שבא על הגרושה והוליד בן והרי הוא חלל והלך הבן והוליד בן ובת והרי הן מחלל זכר:
על דעתיה דרב בן ובת בן. הבן הזה שנולד מהחלל ובתו שלו וכן בת בת גרסינן וכן הבת שנולד מאותה הבת שהיא מחלל זכר אסורה ואע''פ שאביה היה ישראל מכיון שהבת ראשונה מחלל זכר נולדה:
על דעתיה דרבי יוחנן בת בן אסורה. שהיא מזכר בן זכר אבל בת הבת ואבי' היה ישראל מותרת דס''ל לר' יוחנן לעולם אינה אסורה עד שתהא מזכר בן זכר שנולדו מהחלל עד סוף כל הדורות דבהא בת אחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא מבת חללה עצמה שנולדה מן ישראל דכשרה לכהונה כדפרישית במתני':
מתני' פליגא על רב. דקתני בת חללה מישראל כשרה לכהונה ובת חלל נמי בכלל דכשנשאת לישראל בתה כשרה לכהונה:
פתר לה חללה מכהונה גרסי'. כלומר דבחללה עצמה שנתחללה בביאתה מן הכהונה מיירי כגון כהן שבא על הגרושה ואם נולדה לו אח''כ בת מישראל כשרה לכהונה אבל בת חלל בתה פסולה לעולם וטעמא דהתם החללה עצמה מטיפה כשירה נולדה אלא שנתחללה בביאתה והלכך בתה מישראל כשרה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות אבל זו שנולדה מטיפה פסולה אפי' בתה מישראל פסולה לעולם:
מתני' פליגא על ר' יוחנן רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר. וקס''ד דכמו לרבי יהודה בת גר זכר פסולה לעולם ואפילו בתה שנולדה מישראל כן נמי לת''ק בת חלל זכר פסולה לעולם דהא רבי יהודה אדברי ת''ק קאמר וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה לא בא רבי יודה אלא להוסיף על דברי ת''ק ולא תידוק מיניה לת''ק כלום דאילו אמר ר' יהודה בת חלל כבת גר יאות אמרת דשוין הן לגמרי אבל השתא דאמר בת גר כבת חלל לא לגמרי הוא דמשוינן להו אלא שבא להוסיף על מה דקאמר בת חלל זכר פסולה ומוסיף ר' יהודה דבת גר כבת חלל היא ולא דמדמי להו דבת גר פסולה מן הכהונה כל היכא דאיכא בה צד גיורת ואפי' אינה מזכר בן זכר אבל חללה דוקא אם היא בת זכר מזכר בהא הוא דפסולה לעולם:
מדברי תורה. מנין לנו רמז לזה:
כתיב והתייחשם. טעמא דרבי חנינא בן אנטיגנוס מפרש:
גמ' לא יהו אלא מן הברורין שבאחיך. מן המיוחסים ולפיכך כל שהוחזק אבותיו משוטרי הרבים משיאין לכהונה:
משנה: בַּת חָלָל זָכָר פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה לְעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָָׂא חֲלָלָה בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחֲרָרִין וַאֲפִילוּ עָד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת בִּתּוֹ כְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם. בת בנו או בת בן בנו עד סוף כל הדורות אבל בת בתו מישראל כשרה לכהונה דבת חללה עצמה מישראל כשרה לכהונה:
בת גר זכר. אפי' מישראלי' פסולה לכהונה כבת חלל זכר:
רבי אליעזר בן יעקב כו'. בגמ' מפרש טעם פלוגתייהו ומסקינן שהבא לימלך מורין לו כרבי אליעזר בן יעקב שלא ישא כהן בת גר וגיורת אבל אם נשא הלכה כרבי יוסי ואין מוציאין אותה מידו וזרעו ממנה כשר:
באסרטיא של מלך. במחלקת חדש בחדש לצאת למלחמת בית דוד משפחה פלונית בחדש פלוני ולא היו יוצאים למלחמה אלא מיוחסין שתהא זכות אבותם מסייעתם:
אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של צפורי. בסנהדראות של עיר ששמה ישנה הסמוכה לצפורי והיו רגילין לייחס את הראוים לדון ועורכין וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן שאין רגילין בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס:
וגבאי צדקה. כיון דממשכנין על הצדקה ומנצי בהדי אינשי אי הוה בהו מילתא קלה הוי לה:
משוטרי הרבים. שהיו דנים דיני ממונות ודוקא בירושלים שלא היו מעמידין אלא כהן ולוי וישראל מיוחס אבל בגבולין הכל כשרין לדיני ממונות ואפינו ממזר:
ולא מן הסנהדרין ולמעלה. שהיו צריכין להיות מיוחסין שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך ביחוס ובחכמה:
ולא מן הדוכן ולמעלה. אם מצא שהיה משורר על הדוכן:
מתני' אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה. התחיל לבדוק באימהות ומצא שאבי אביה שמש על גבי המזבח אין צריך לבדוק אחר אם אבי אביה דכיון דבנה שמש על גבי המזבח בידוע שמיוחס הי':
הלכה: אֵין בּוֹדְקִין מִן לֹא הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעֲלָה כול'. כְּתִיב שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. אֵין לִי אֶלָּא מֶלֶךְ. מְנַיִין לְרַבּוֹת שׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה וְסוֹפְרֵי דַייָנִין וּמַכִּין בִּרְצוּעָה מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר מִקֶּרֶב אָחִיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. כָּל שֶׁתְּמַנֵּיהוּ עָלֶיךָ לֹא יְהֵא אֶלָּא מִן הַבְּרוּרִין שֶׁבְּאֲחֶיךָ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כְּתִיב וְהִתְייַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה. זְכוּת יַחֲסֵיהֶם עוֹמֶדֶת לָהֶם בַּמִּלְחָמָה. עַד כְּדוֹן מִן הַקַּבָּלָה. מִדִּבְרֵי תוֹרָה. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְחַל י֙י. לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וגו'. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה כתיב בתריה. דכשתשמור ותזהר מכל אלה תהיה בטוח כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע:
גמ' בת בת בת לעולם. כלומר דרב מפרש הא דקתני בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם לאו דבעינן שתהא מזכר בן זכר עד סוף העולם אלא כיון דבת ראשונה נולדה מחלל זכר פסולה היא ובתה ובת בתה לעולם והיינו דקאמר בת זו שנולדה מן החלל בת בת שנולדה ממנה ואפילו היה בעלה ישראל פסולה עד סוף כל הדורות:
רבי יוחנן. קסבר לא יחלל זרעו בעמיו כתיב מה בעמיו שנאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו זכרים אסורין ונקבות מותרות שלא הוזהרו נקבות על הטומאה אף בעמיו שנאמר כאן דוקא הנולדו מן הזכרים אסורין אבל הנולדים מן הנקבות מותרות כדמפרש ואזיל:
מה נפק מביניהון. במאי פליגי כהן שבא על הגרושה והוליד בן והרי הוא חלל והלך הבן והוליד בן ובת והרי הן מחלל זכר:
על דעתיה דרב בן ובת בן. הבן הזה שנולד מהחלל ובתו שלו וכן בת בת גרסינן וכן הבת שנולד מאותה הבת שהיא מחלל זכר אסורה ואע''פ שאביה היה ישראל מכיון שהבת ראשונה מחלל זכר נולדה:
על דעתיה דרבי יוחנן בת בן אסורה. שהיא מזכר בן זכר אבל בת הבת ואבי' היה ישראל מותרת דס''ל לר' יוחנן לעולם אינה אסורה עד שתהא מזכר בן זכר שנולדו מהחלל עד סוף כל הדורות דבהא בת אחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא מבת חללה עצמה שנולדה מן ישראל דכשרה לכהונה כדפרישית במתני':
מתני' פליגא על רב. דקתני בת חללה מישראל כשרה לכהונה ובת חלל נמי בכלל דכשנשאת לישראל בתה כשרה לכהונה:
פתר לה חללה מכהונה גרסי'. כלומר דבחללה עצמה שנתחללה בביאתה מן הכהונה מיירי כגון כהן שבא על הגרושה ואם נולדה לו אח''כ בת מישראל כשרה לכהונה אבל בת חלל בתה פסולה לעולם וטעמא דהתם החללה עצמה מטיפה כשירה נולדה אלא שנתחללה בביאתה והלכך בתה מישראל כשרה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות אבל זו שנולדה מטיפה פסולה אפי' בתה מישראל פסולה לעולם:
מתני' פליגא על ר' יוחנן רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר. וקס''ד דכמו לרבי יהודה בת גר זכר פסולה לעולם ואפילו בתה שנולדה מישראל כן נמי לת''ק בת חלל זכר פסולה לעולם דהא רבי יהודה אדברי ת''ק קאמר וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה לא בא רבי יודה אלא להוסיף על דברי ת''ק ולא תידוק מיניה לת''ק כלום דאילו אמר ר' יהודה בת חלל כבת גר יאות אמרת דשוין הן לגמרי אבל השתא דאמר בת גר כבת חלל לא לגמרי הוא דמשוינן להו אלא שבא להוסיף על מה דקאמר בת חלל זכר פסולה ומוסיף ר' יהודה דבת גר כבת חלל היא ולא דמדמי להו דבת גר פסולה מן הכהונה כל היכא דאיכא בה צד גיורת ואפי' אינה מזכר בן זכר אבל חללה דוקא אם היא בת זכר מזכר בהא הוא דפסולה לעולם:
מדברי תורה. מנין לנו רמז לזה:
כתיב והתייחשם. טעמא דרבי חנינא בן אנטיגנוס מפרש:
גמ' לא יהו אלא מן הברורין שבאחיך. מן המיוחסים ולפיכך כל שהוחזק אבותיו משוטרי הרבים משיאין לכהונה:
משנה: אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעֲלָה וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעֲלָה. וְכָל מִי שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה מַשִּׂיאִין לִכְהוּנָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר 45b אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּאַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁלְצִיפּוֹרִי. רִבִּי חֲנִינָה בֶּן אַנְטִיגוֹנוֹס אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיָה מוּכְתָּב בְּאִיסְטְרַטָא שֶׁל מֶלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם. בת בנו או בת בן בנו עד סוף כל הדורות אבל בת בתו מישראל כשרה לכהונה דבת חללה עצמה מישראל כשרה לכהונה:
בת גר זכר. אפי' מישראלי' פסולה לכהונה כבת חלל זכר:
רבי אליעזר בן יעקב כו'. בגמ' מפרש טעם פלוגתייהו ומסקינן שהבא לימלך מורין לו כרבי אליעזר בן יעקב שלא ישא כהן בת גר וגיורת אבל אם נשא הלכה כרבי יוסי ואין מוציאין אותה מידו וזרעו ממנה כשר:
באסרטיא של מלך. במחלקת חדש בחדש לצאת למלחמת בית דוד משפחה פלונית בחדש פלוני ולא היו יוצאים למלחמה אלא מיוחסין שתהא זכות אבותם מסייעתם:
אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של צפורי. בסנהדראות של עיר ששמה ישנה הסמוכה לצפורי והיו רגילין לייחס את הראוים לדון ועורכין וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן שאין רגילין בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס:
וגבאי צדקה. כיון דממשכנין על הצדקה ומנצי בהדי אינשי אי הוה בהו מילתא קלה הוי לה:
משוטרי הרבים. שהיו דנים דיני ממונות ודוקא בירושלים שלא היו מעמידין אלא כהן ולוי וישראל מיוחס אבל בגבולין הכל כשרין לדיני ממונות ואפינו ממזר:
ולא מן הסנהדרין ולמעלה. שהיו צריכין להיות מיוחסין שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך ביחוס ובחכמה:
ולא מן הדוכן ולמעלה. אם מצא שהיה משורר על הדוכן:
מתני' אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה. התחיל לבדוק באימהות ומצא שאבי אביה שמש על גבי המזבח אין צריך לבדוק אחר אם אבי אביה דכיון דבנה שמש על גבי המזבח בידוע שמיוחס הי':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source