חִילְפַיי אָמַר. אַייתִיבוּנִי עַל גֵּיף נַהֲרָא. דְּלָא אֲפִיקִית מַתְנִיתָא דְרִבִּי חִייָה רָבָא מִמַּתְנִיתִין זָרְקוּנִי לְנַהֲרָא. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. סִילְעָא אַרְבַּע דֵּינָרִין. אָמַר לוֹן. אוּף אֲנָן תַּנִּינָתָהּ. כַּמָּה תְּהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה וְלֹא יְהֵא בָהּ הוֹנָייָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אַרְבַּע אִיסָּרוֹת מֵאִיסָּר לְדֵינָר. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שֵׁשׁ מָעָה כֶסֶף דֵּינָר. אֲמַר לֵיהּ. אוּף אֲנָא תַנֵּינָתָא. הָאוֹנָאָה אַרְבַּע כֶּסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כֶּסֶף לְסֶלַע שְׁתוּת לַמִּקַּח. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁנֵי פּוֹנְדְּיוֹנִן מָעָה. אָמַר לוֹן. אוּף אֲנָן תַּנִּינָתָהּ. נוֹתֵן סֶלַע וּפוֹנְדְּיוֹן לַשָּׁנָה. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁנֵי אִיסָּרִין פּוֹנְדְּיוֹן. אָמַר לוֹן. אוּף אֲנָן תַּנִּינָתָהּ. הַמֵּנִיחַ אִיסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲדֵי הוּא יוֹצֵא בְּפוֹנְדִּיּוֹן. מוֹסִיף עָלָיו עוֹד אִיסָּר. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שְׁנֵי מְסֵומִיסִּין אִיסָּר. שְׁנֵי קָרְדֵּינְטֵס מְסֵומִס. שְׁנֵי פְרוּטוֹת קָרְדֵּינְטֵס. אָמַר לוֹן. אוּף אֲנָן תַּנִּינָתָא. וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה אַחַת בִּשְׁמוֹנֶה בְּאִסָּר הָאִיטַלְקִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף אנא תנינתה. במשנתינו וכמה פרוטה כו' כפי החשבון שאמרנו:
אוף אנא תנינתה. במתני' דפרק ד' דמעשר שני המניח איסר להיות מחלל עליו פירות מעשר שני וכבר אכל עליו בחילול עד חציו והלך למקום אחר והוליך האיסר עמו והרי הוא יוצא שם בפונדיון אוכל עליו עוד איסר שהרי לפי שהוא יוצא עכשיו יש בו עוד איסר אחד של חולין אלמא פונדיון שני איסרין:
אוף אנן תנינתה. במתני' ריש פ''ז דערכין המקדיש שדהו בשעת היובל בשעה שהיובל נוהג נותן בזרע חומר שעורים תמשים שקל כסף אם בא לגאלה כפי הקצוב בתורה במקדיש שדה אחוזה ורוצה לגאלה. הקדישה שתים או שלש שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה שכך הוא עולה החשבון סלע ופונדיון לשנה שהרי אם הקדיש' בשנה ראשונ' שלאחר היובל הי' פודה בחמשים שקל שהם חמשים סלע דשקל דאורייתא הוי סלע צא מהן מ''ט סלעים למ''ט שנים עד יובל הבא וסלע היותר חלקהו לפונדיונים ובכל סלע מ''ח פונדיון שהרי כבר שנינו כ''ד מעים בסלע ומעה הוי ב' פונדיון ועוד פונדיון אחד שהצריכוהו משום קלבון הכרעה לכל שקל ושקל הרי סלע ופונדיון לשנה אלמא מעה הוי ב' פונדיון:
שתות למקח. אלמא הדינר שש מעה כסף מדארבע שתות לסלע:
אף אנן תנינתה. במתני' פ' הזהב:
ארבע איסרות מאיסר לדינר. והוא אחד מכ''ד בסלע שהדינר שש מעה והמעה ד' איסרין וקסבר אונאת המטבע א' מכ''ד הוא ועכ''פ שמעינן שד' דינרים בסלע:
חילפיי. הוא אילפא הנזכר בבבלי והובא לעיל סוף פ' מציאת האשה שהושיב עצמו על שפת הנהר ואמר כל מי שיאמר לפני דבר אחד מברייתא דר' חייא ולא אוציא דין זה מן המשנה יזרקוני לתוך הנהר וע''י מעשה עשה זה כמפורש בתענית:
רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. רִבִּי חֲנִינָה אוֹמֵר. נְחֻשָׁא בְאַתְרֵיהּ קַייָם. כַּסְפָּא זְלִיל. כַּסְפָּא יְקִיר. רִבִּי מָנָא אָמַר. כַּסְפָּא בְאַתְרֵיהּ קַייָם. נְחֻשָׁא יְקִיר נְחֻשָׁא זְלִיל. 4b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה לְעוֹלָם שֶׁשׁ נָשִׁים מִתְקַדְּשׁוֹת בְּאִיסָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מָנָא פְּעָמִים שֵׁשׁ פְּעָמִים שְׁמוֹנֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חנינה ור' מנא. פליגי בהא:
רבי חנינא אומר נחשא באתרא קיים. הפרוטות שהם נחשת לעולם במקומן עומדים ולא הוסיפו עליהן כלום לא לרבי סימאי ולא לרבותינו:
כספא זליל כספא יקיר. המטבע של כסף וזהו האיסר הוא שלפעמים בזול הוא שלפעמים ביוקר שאם הוא ביוקר הוי כ''ד בדינר ואז הויין שמנה פרוטות באיסר שהדינר לעולם קצ''ב פרוטות ושמנה פעמים כ''ד הם קצ''ב ובזה מיירי ר' סימאי ולפעמים כשהאיסר בזול והוא ל''ב בדינר ואז ששה פרוטות באיסר דששה פעמים ל''ב הם קצ''ב ובהכי מיירי רבותינו:
ר' מנא. סבר כספא באתרא קיים לעולם הם ל''ב איסרין בדינר והאיסר שש פרוטות אלא שלפעמים הפרוטות הם בזול ונעשין שמנה לאיסר:
ה''ג על דעתיה דר' מנא לעולם שש נשים מתקדשות באיסר. שהאיסר במקומו עומד ובאלו הפרוטות משערינן שהם שש באיסר שהכל הולך אחר חשבון הדינר שהוא קצ''ב פרוטות ואם הוזלו הפרוטות ונעשו שמנה באיסר אין אשה מתקדשת בפרוטה זו אלא דוקא בפרוטה ושליש פרוטה שהם מששה באיסר וא''כ לעולם אין מתקדשות יותר משש נשים באיסר:
על דעתיה דרבי חנינא. שהפרוטות במקומן עומדין והם לעולם קצ''ב בדינר אלא שהאיסר פעמים ביוקר פעמים בזול וכשהאיסר ביוקר הוא שמנה פרוטות ושמנה נשים מתקדשות בו וכשהוא בזול הוא בששה מאלו הפרוטות עצמן ושש נשים מתקדשות בו:
וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט. דִּכְתִיב וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וגו'. וּבְמִיתַת הַבַּעַל. דִּכְרתִיב אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן. עַד כְּדוֹן מִיתָתוֹ שֶׁלָּאַחֲרוֹן. מִיתָתוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. מָה אִם הָאַחֲרוֹן שֶׁאֵין הֵתֵירוֹ הֵיתֵר מְרוּבֶּה אַתְּ אוֹמֵר. מִיתָה מַתֶּרֶת. רִאשׁוֹן שֶׁהֵתֵירוֹ הֵיתֵר מְרוּבֶּה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא הַמִּיתָה מַתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי חוּנָה. קִרְייָה אָמַר שֶׁהַמִּיתָה מַתֶּרֶת. דִּכְתִיב כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּיו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ. הָא אִם יֵשׁ לוֹ בֵּן מִיתָה מַתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין מִיתָה מַתֶּרֶת מְנָן אֲנָן מַשְׁכְּחִין אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָה. תִּיפְתָּר בִּיבָמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר ביבמה. מאלמנה לכהן גדול לא שמעינן מידי דתפרש הקרא כשהיא יבמה ואפילו הכי לכהן גדול אסירא הא לכ''ע שריא כשהיא יבמה ולעולם אימא לך שלא במקום יבום לכ''ע אסירא:
מנן אנן משכחין אלמנה לכהן גדול. שהיא אסורה לו ולא לכהן הדיוט תיפוק ליה דלכ''ע אסירא:
קרייה אמר. בהדיא שמענו מהכתוב שהמיתה מתרת דכתיב כי ישבו וגו' ובן אין לו צריכה לייבם הא אם יש לו בן מיתה מתרת:
ראשון שהתירו היתר מרובה. כשהוא מתירה בגט לכל הוא מתירה אינו דין שתהא מיתתו מתרת:
מה אם האחרון שאין התירו היתר מרובה. שהרי לבעלה הראשון אסירה היא ואת אומר מיתה מתרת לעלמא:
עד כדון. שמענו מיתתו של אחרון דמתירה מיתתו של הראשון מנין דאימא משום דמיתת אחרון אחר הגט הוא לפיכך מתירה א''נ דגזירת הכתוב הוא שאינו מתירה אלא מיתת בעלה השני וקאמר דק''ו הוא:
דכתיב או כי ימות האיש האחרון וגו'. לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וש''מ אבל לעלמא שריא:
דכתיב וכתב לה וגו' והיתה לאיש אחר:
יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ. זוֹ בִּיאָה. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. זוֹ הַמַּאֲמָר. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁהַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ כָּךְ יְהֵא הַמַּאֲמָר גּוֹמֵר בָּהּ. תַּלמְוּד לוֹמַר וְיִבְּמָהּ. עִירָה כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לְיִיבּוּם. הַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ וְאֵין הַמַּאֲמָר גּוֹמֵר בָּהּ. אִם כֵּן מַה מוֹעִיל בָּהּ מַאֲמָר. לְאוֹסְרָהּ עַל הָאַחִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יבמה יבא עליה כו'. מפורש ביבמות ריש פרק כיצד עיין שם:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ. זֶה הַבִּיאָה. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. זֶה הַמַּאֲמָר. כְּשֵׁם שֶׁהַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ כָּךְ יְהֵא הַמַּאֲמָר גּוֹמֵר בָּהּ. אוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וַהֲרֵי הִיא לְקוּחָה לוֹ. וְהַמַּאֲמָר לֹא הוֹעִיל בָּהּ כְּלוּם.
מָהוּ שֶׁתִּקְנֶה עַצְמָהּ בְּמִיתַת רַבָּהּ וּבְהַשְׁלִים שֵׁשׁ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. בְּשֶׁחֶצְייָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְייָהּ בַּת חוֹרִין בִּמְאוֹרֶסֶת לְבֶן חוֹרִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל צְרִיכָה לֵיהּ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית הַנְּשׂוּאָה לְעֶבֶד עִבְרִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִם נִישּׂוּאֵי תוֹרָה הֵן אִם אֲדוֹנָיו יִתֵּן לוֹ אִשָּׁה. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. מָהוּ שֶׁתִקְנֶה עַצְמָהּ בְּמִיתַת רַבָּהּ וּבְהִשְׁלִים שֵׁשׁ. וּכְמָאן דְּאָמַר. אֵין עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַיּוֹרֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכמ''ד אין עבד עברי עובד את היורש. הוא דמיבעיא לן אם מיתת רבה פוטרה דאלו למ''ד לקמן עובד את היורש הרי עדיין ברשות היורש הוא ומותר בשפחה כנענית ולא איפשיטא:
אם נישואי תורה הן. כלומר אע''ג דנשואי תורה הן שהכתוב התירה לו לרבו למסור לו שפחה כנענית כדכתיב אם אדוניו וגו' מכל מקום הא קמיבעיא לן לא צריכא אלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבו ובהשלים שש דמי אמרינן כיון שמת רבה או נשלמו ו' שנים של בעלה העבד עברי כבר יוצא הוא מרשות רבו ונפקעת ממנו דאסורה לו שפחה כנענית ואין עליה דין שפחה חרופה שתחייב מלקות והבא עליה להתחייב אשם אלא כשאר שפחה כנענית הויא או דילמא אין מיתת רבה והשלמת השש מפקיע מדין זה כיון שכבר נקרא עליה שם שפחה חרופה:
ברם כר' ישמעאל צריכה ליה. אליבא דר' ישמעאל הוא דשייכא הבעיא דס''ל התם דשפחה חרופה הויא שפחה כנענית הנשואה לעבד עברי כדקי''ל דרבו מוסר לו שפחה כנענית:
כר''ע. בתמיה לר''ע ודאי ליכא למיבעי דאמר בפרק ב' דכריתות שפחה חרופה הויא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לבן חורין ורבה מאי עבידתיה ומהיכי תיתי דמיתת רבה מתירה אם מאורסת לבן חורין היא:
מה צריכא ליה. אליבא דמאן הוא דמיבעיא ליה:
מהו. אלא הא דקמיבעיא לן מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלמת שש שנים ומפרש ואזיל למאן קמיבעיא ליה:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּעָא. שִׁפְחָה חֲרוּפָה בַּמֶּה הִיא קוֹנָה אֶת עַצְמָהּ לְפוֹטְרָהּ מִן הַמַּלְקוּת וְלָבֹא עָלֶיהָ מִן הָאָשָׁם. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בַּגֵּט. דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְדִכְְוָותָא גֵּירַשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו. פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא יוֹצְאָה בַּגֵּט מִיהָא (דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְדִכְוָותָא גֵּירַשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו. פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא יוֹצְאָה בַּגֵּט מִיהָא) דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תִּירְגֵּם עֲקִילַס הַגֵּר לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה. וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ. בִּכְתוּשָׁה לִפְנֵי אִישׁ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִיפוֹת. אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן לִפְנֵי חֲכָמִים. וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ. בִּכְתוּשָׁה לִפְנֵי אִישׁ. כְּמַה דְתֵימַר בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בָּעֱלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נחרפת לאיש. לשון כתושה שנבעלת לאיש אלמא בעלה קרי ליה ומיתתו פוטרתה ממלקות כו' וכן אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן ופירשה רבי אלעזר מזה המקרא דכתיב אם תכתוש את האויל בתוך הריפות בעלי וגו':
ה''ג פשיטא שהיא יוצאת במיתת בעלה מיהא דאמר ר' יוסי בשם רבי יוחנן:
פשיטא. הא שאינה יוצאה בגט מדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו ב''ח אין חוששין לקידושיו וכן לגירושיו וכן נמי חציה שפחה וחציה ב''ח אין גירושיה כלום:
שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות. דכתיב בקורת תהיה ודריש לה בכריתות שהיא חייבת במלקות והוא בקרבן ובמה היא תקנה את עצמה לפטור ממלקות ולפוטרו לבא עליה מאשם דאלו להתירה לעלמא ליכא למיבעי דבלאו הכי אסירא אי למ''ד בשפחה כנענית הכתוב מדבר אי למ''ד בחציה שפחה וחציה בת חורין:
רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. בֵּין בַּחֲלִיצָתָהּ בֵּין בַּחֲלִיצַת חֲבֵירָתָהּ. חָזַר וְאָמַר. מַה תַנִּינָן. בַּחֲלִיצָתָהּ. לֹא חֲלִיצָתָהּ. וְהָכָא בֵּין בַּחֲלִיצָתָהּ בֵּין בַּחֲלִיצַת חֲבֵירָתָהּ. וְהָא תַנִּינָן. בְּבִיאָה. אִית לָךְ מֵימַר. בֵּין בְּבִיאָתָהּ בֵּין בְּבִיאַת חֲבֵירָתָהּ. מַתְנִיתָא בִּיבָמָה אַחַת. מַה צְרִיכָה לֵיהּ בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה צריכה ליה. לרבי יצחק בשתי יבמות ולא איירי הכא בהו וכבר שמעינן לה ממתני' דפ' החולץ:
מתניתא ביבמה אחת. אלא דמעיקרא לק''מ דמתני' לא איירי אלא ביבמה אחת ודין קניית יבמה ופטורה אתא לאשמעינן:
והא תנינן בביאה. היבמה נקנית בביאה ואית לך מימר בין בביאתה בין בביאת חבירתה נקנית היא לו בתמיה אלא ע''כ ביאתה דוקא וה''נ בחליצה איכא למיטעי דדוקא בחליצתה קאמר והדרא קושיא לדוכתה:
חזר ואמר. דלא קשיא דמה תנן במתני' בחליצה שהרי לא קתני בחליצתה דנימא למעוטי חליצת חבירתה והכא בחליצה דקאמר כך אנו מפרשין בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה:
ר' יצחק שאל ולמה לית אנן אמרין. במתני' היבמה קונה את עצמה בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה כדתנן בפרק החולץ הלכה י''ב מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה:
רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אָמַר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. הֲרֵי הוּא בְּקִידּוּשֵׁי אִשָּׁה. מַה קִידּוּשֵּׁי אִשָּׁה 5a קוֹנִין קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. אַף הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. אֵי זֶהוּ מַאֲמָר בִּיבָמָה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶסֶף.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source