וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָׁנִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִמְכַּר בְּפָחוֹת מִשֵּׁשׁ וְאֵינוֹ נִמְכַּר יוֹתֵר עַל שֵׁשׁ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ נִמְכַּר לֹא בְפָחוֹת מִשֵּׁשׁ וְלֹא יוֹתֵר (עַל) שֶׁבַע. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָא פְּעָמִים שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל וְהַיּוֹבֵל בָּא וּמוֹצִיאוֹ עַל כָּרְחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טעמי' דהדין תנייא. כלומר דר' ירמיה מפרש דהני תנאי לא פליגי אהדדי אלא תנא קדמיא מיירי בשנמכר שתים ושלש שנים לפני היובל שהיובל מוציאו והיינו דקאמר נמכר פחות משש שלפעמים נמכר הוא בפחות משש והאי תנא אחרינא מיירי שנמכר שנים הרבה לפני היובל וקמ''ל שאינו יכול להתנות עמו להיות נמכר בפחות משש:
7a מְנַיִין אֲפִילוּ חָלָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַשְׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. יָכוֹל אֲפִילוּ בָרַח. תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת זֶה וּלְהוֹצִיא אֶת זֶה. אַחַר שֶׁרִיבָה הַכָּתוּב מִיעֵט. מַרְבֶּה אֲנִי אֶת זֶה שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ וּמוֹצִיא אֶת זֶה שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָמַר. רַב הוֹשַׁעְיָה בְעָא. נִיחָא חָלָה וְאַחַר כָּךְ בָּרַח מַשְׁלִם. בָּרַח וְאַחַר כָּךְ חָלָה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. 7b הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעֲלָהּ כּוֹתְבִין לוֹ אִיגֶּרֶת מֶרֶד עַל כְּתוּבָּתָהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִיָּה. נִדָּה וְחוֹלָה וָאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם כּוֹתְבִין לוֹ אִיגֶּרֶת מֶרֶד עַל כְּתוּבָּתָהּ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁמָּֽרְדָה עָלָיו וְהִיא נִידָה. הַתּוֹרָה הִמְרִידָתָהּ עָלָיו. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁמָּֽרְדָה עָלָיו עַד שֶׁלֹּא בָּאָת נִידָּה וּבָאָת לַנִּידָּה. הֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לִמְרוֹד וְאַתְּ אוֹמֵר. כּוֹתֵב. אַף הָכָא בָּרַח וְאַחַר כָּךְ חָלָה מַשְׁלִם. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוֵית גַּבַּאי לָא אַבְאַשָׁתָא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. אֲפִילוּ עַל קַדְמִיתָא אַתְייָא הִיא. חָלָה וְאַחַר כָּךְ בָּרַח מַשְׁלִם. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוֵיתָה גַּבַּאי אִינְשַׁמָת בִּפְרִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' על קדמייתא אתייא היא. האי טעמא אפי' על רישא דחלה ואח''כ ברח משלים נמי שייכא וצריך להשלים כל הימים אפילו אותן שחלה בהיותו שלא ברשות רבו מפני שיכול לומר לו אלו היית אצלי היה מזלי גורם שתתרפא במהרה:
ותני ר''ח. עלה נדה וחולה כו' ומפרשינן התם מה אנן קיימין הא דקאמר כותבין אגרת מרד על הנדה אם בשמרדה עליו כשהיא נדה התורה המרידתה עליו לאסרה ואמאי תפסיד משעת המרד אלא כן אנן קיימין בשמרדה עליו קודם נדתה ואחר כך כשהיא נדה אע''ג שאינה בת מרד עכשיו אפ''ה את אומר כותב הואיל דהתחלת המרד היה כשהיתה ראויה לתשמיש:
אף הכא ברח ואח''כ חלה משלים. הואיל ובשעה שברח היה ראוי לעבוד אע''ג שחלה אח''כ מפני שיכול הרב לומר לו אלו היית אצלי לא חלית שמזלי היה גורם שלא תחלה:
מנין אפילו חלה. העבד שהוא יוצא בשש ואין צריך להשלים תלמוד לומר ובשביעית יצא מכל מקום:
אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו. של רבו ומאי הוי ליה למיעבד אם חלה:
ניחא. הא ודאי פשיטא לן שאם חלה ואחר כך ברח דמשלים הזמן שברח:
ברח ואחר כך חלה. באשר הוא שם מאי מי נימא דהואיל וברח מתחלה משלים או דילמא יכול לומר לו אפילו הייתי ברשותך לא הייתי יכול לעבוד וחלה אין צריך להשלים:
נישמעינה. להא מן הדא דתנן בפ' אע''פ:
המורדת על בעלה. מתשמיש כותבין לו אגרת מרד כדמפרש התם שפוחתין מכתובתה ז' דינרים בשבת:
וּבַיּוֹבֵל. דִּכְתִיב וּבַיּוֹבֵל יֵצֵא. וּבְגֵירָעוֹן כֶּסֶף. דִּכְתִיב אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים. וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם יֵשׁ רוֹב אֵין מִיעוּט. שֶׁאִם יֵשׁ מִיעוּט אֵין רוֹב. אָמַר רִבִּי הִילָא. פְּעָמִים שֶׁהַשָּׁנִים מְרוּבּוֹת עַל הַשָּׂכָר. וּפְעָמִים שֶׁהַשָּׁנִים מְעוּטוֹת מִן הַשָּׂכָר. מְנַיִין אַתָּה אוֹמֵר. נִמְכַּר מִמְּנָה מְנָה וְהִשְׁבִּיחַ וַהֲרֵי הוּא יָפֶה מִמָּאתַיִם מָאתַיִם. מְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְחַשֵּׁב עִמּוֹ אֶלָּא מִמְּנָה מְנָה. תַּלְמוּד לוֹמַר כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאוּלָּתוֹ. לָמַדְנוּ בְּנִמְכַּר לְגוֹי כְּשֶׁהוּא נִגְאַל יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. מְנַיִין בְּנִמְכַּר לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהוּא נִגְאַל יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. שָׂכִיר שָׂכִיר לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה שָׂכִיר הָאָמוּר לְגוֹי כְּשֶׁהוּא נִגְאַל יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. אַף שָׂכִיר הָאָמוּר לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהוּא נִגְאַל יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. רִבִּי אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. יִגְאָלֶנּוּ יִגְאָלֶנּוּ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. לְרַבּוֹת כָּל הַגְּאוּלּוֹת שֶׁיְּהוּ כְּסֶדֶר הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אומר מה ת''ל יגאלנו. לא ס''ל ג''ש דשכיר שכיר והלכך דריש מיגאלנו יתירא דכתיב בנמכר לעכו''ם ללמדך שיהיו כל הגאולות כסדר הזה ואפי' בנמכר לישראל יד העבד על העליונה לעולם:
שכיר שכיר לג''ש. נאמר בנמכר לישראל כשכיר כתושב יהיה עמך ונאמר בנמכר לעכו''ם כימי שכיר יהיה עמו:
נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין אתה אומר שאינו מחשב עמו אלא במנה ת''ל כפי שניו ישיב את גאלתו. כפי השנים שהוא שוה עכשיו כך הוא נותן לו והיינו דקאמר קרא אם עוד רבות בשנים אם נתרבה כספו בשנים שהשביח מכסף מקנתו הולכין אחר שעת המקנה ואם מעט נשאר בשנים שנתמעט כספו בשנים כפי שניו ישיב את גאלתו ומהאי קרא למדנו דדרשינן מכסף מקנתו וכפי שניו לקולא ולא איפכא לחומרא:
חסר כאן בספרי הדפוס מת''ל קמא עד ת''ל בתרא וכך צ''ל כדאיתא בבבלי ת''ל מכסף מקנתו. אחר שעת מקנתו ישיב גאלתו:
מנין אתה אומר נמכר ממנה מנה. שלא היה שוה אלא מנה והשביח העבד אח''כ והרי הוא יפה מאתים ומנין שאינו מחשב עמו כשבא לפדות עצמו אלא ממנה מנה כמה מגיע ממנה לכל שנה ושנה ולפי שנים הנותרות נותן לו שתות מנה לכל שנה ולא אמרינן הואיל והשביח ושוה עבודתו מאתים שיהא נותן לו לפי ערך של מאתים לכל שנה:
א''ר הילא. בא הכתוב ללמדנו שפעמים השנים מרובות על השכר כלומר השנים שהוא עומד עכשיו לחשוב בהן הם יותר שוין מעל השכר שפסק עמו ופעמים איפכא והולכין להקל כדמפרש ואזיל:
וכי אין אנו יודעין כו'. ולא הוה ליה למיכתב אלא כפי שניו ישיב גאולתו:
ובגרעון כסף דכתיב. בנמכר לעכו''ם ואם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו ושמעינן דיוצא בגרעון כסף והשתא דריש לקראי:
שְׂמוּאֵל בַּר אַבָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הָכָא כְּתִיב וְחִשֵּׁב וְהָכָא כְּתִיב וְחִשֵּׁב. הָכָא אַתְּ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים וְשָׁנִים וְיוֹצֵא. וְהָכָא לֵית אַתְּ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים וְשָׁנִים וְיוֹצֵא. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְיָא הִיא. שֶׁהִקְשִׁיתָהּ תּוֹרָה לְשָׂכִיר. מַה זֶה מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים וְשָׁנִים וְיוֹצֵא אַף זֶה מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים וְשָׁנִים וְיוֹצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא. הכא שהקשיתה תורה אותו לשכיר דכתיב כימי שכיר יהיה עמו מה שכיר שנשכר לבעל הבית מחשב עמו חדשים אף זה מחשב חדשים:
והכא. בשדה אחוזה לית את מחשב חדשים כדתנן ריש פ''ז דערכין אין מחשבין חדשים להקדש הבא ליגאל שדה אחוזה מיד הקדש ודינו שנותן סלע ופונדיון לשנה כדאמר התם לפי חשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל ואם עומד באמצע השנה לא יאמר הואיל וכבר עברה חצי השנה איני נותן אלא חצי סלע וחצי פונדיון בעד חצי שנה הנשארת אלא נותן כל גאולת שנה שלימה כדמפרש שם טעמא דכתיב על פי השנים שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים ונימא הכא נמי כן דנילף וחשב וחשב מהתם:
והכא. בעבד את מחשב חדשים ושנים ויוצא שאם עומד באמצע השנה כשנגאל מחשב לו גם החדשים שעברו בשנה זו שנשתעבד ומגרע לו לפי ערך דהא כפי שניו כתי' ומשמע כמו שהן ואינו נותן לו אלא כפי החדשים שנתותרו בשנה זו ולא כפי כל השנה:
הכא כתיב וחשב. עם קונהו והכא כתיב וחשב במקדיש שדה אחוזה וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁאוֹמֵר לְשִׁיעְבּוּד מַשְׁלִם וְיוֹצֵא. וְהָתַנֵּי. אִם מִשֶּׁגְּאָלוֹ הֲרֵי כְנִמְכַּר לוֹ מְשַׁעְבֵּד וְיוֹצֵא. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. לֵית כָּאן מְשַׁעְבֵּד וְיוֹצֵא אֶלָּא מַשְׁלִים וְיוֹצֵא. רָצוּ קְרוֹבָיו שֶׁלָּרִאשׁוֹן לִיגָּאֵל גּוֹאֲלִין לָהֶן. רָצוּ קְרוֹבָיו שֶׁלַּשֵּׁינִי לִיגָּאֵל אֵין גּוֹאֲלִים לָהֶם. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. בְּאֵלֶּה לְשִׁחְרוּר וּבִשְׁאַר כָּל אָדָם לְשִׁיעְבּוּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתיא כמ''ד באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד. ואם גאלוהו אחר משעבד עמו וקמ''ל שאין קרובים גואלין ממנו:
רצו קרוביו משל שני ליגאל אם לא גאלוהו קרובים מן עכומ''ז אלא אחרים ורצו הקרובים לגאול עכשיו משל שני אין גואלים להן דלא כתיב גאולת קרובים אלא מן עכומ''ז:
רצו קרוביו של ראשון ליגאל. האי של ראשון כמו משל ראשון הוא כלומר אם הקרובים רוצים לגאלו בפעם הראשון כשהוא ביד העכומ''ז גואלין להן כדכתיב:
לית כאן משעבד ויוצא. סמי מכאן משעבד דאין דינו אלא כאלו היה תחת יד עכומ''ז שמשלים עד שנת היובל ויוצא:
והתני אם משגאלו. הרי הוא כנמכר לו בתחלה ומשעבד עמו שש שנים ויוצא:
כדברי האומר לשיעבוד. השתא מפרש האי לשיעבוד דאמרי לעיל בין לר' יוסי הגלילי בין לר''ע לא תימא דמשעבד עמו כשאר עבד שנמכר בתחלה אלא משלים לו אותן השנים שגאלוהו מעכומ''ז ויוצא:
וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. בְּאֵלֶּה לְשִׁחְרוּר וּבִשְׁאַר כָּל אָדָם לְשִׁיעְבּוּד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. בְּאֵלֶּה לְשִׁיעְבּוּד וּבִשְׁאַר כָּל אָדָם לְשִׁיחְרוּר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּשְׁנֵיהֶן בְּמִקְרָא אֶחָד דּוֹרְשִׁין וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי דְּרִישׁ. וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה אֶלָּא בָּאֲחֵרִים מְשַׁעְבֵּד וְיוֹצֵא. רִבִּי עֲקִיבָה דְּרִישׁ. וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה אֶלָּא בְּיוֹצֵא מַשְׁלִים וְיוֹצֵא. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין זֶה וּבֵין זֶה לְשִׁחְרוּר. וְתַנֵּי כֵן. וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ. יַד עַצְמוֹ. וּמָצָא כְּדֵי גְאוּלָּתוֹ. מָה הֲשָׂגַת יָד 8a שֶׁלְּעַצְמוֹ אַף הֲשָׂגַת יְדֵי אֲחֵרִים לְעַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והשיגה ידו. זה יד עצמו ומצא כדי גאולתו ונגאל זה גאולת אחרים והכל בכלל בין קרובים בין אינם קרובים כל שאינו גאולת עצמו ודרשינן מה השגת ידו של עצמו הוא שהרי שוב אינו משתעבד לאחר אף השגת ידי אחרים שגאלוהו לעצמו הוא:
ותני כן. דהכל לשחרור:
דברי חכמים. אבל דברי חכמים קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן דסבירא להו בין זה ובין זה לשחרור:
ר' עקיבה דריש. הכי ואם לא יגאל באלה אלא באלה וה''ק שלא יגאל בעצמו אלא בקרובים משלים עד היובל ויוצא:
באלה לשחרור. כדמפרש לה ר' יוחנן דר' יוסי הגלילי דריש הכי ואם לא יגאל באלה בקרובים אלא באחרים שגאלוהו אז בשנת היובל יצא מאותו אחר דמשתעבד לו עד היובל אבל אם יגאל באלה אינו משתעבד:
ואם לא יגאל באלה. ויצא בשנת היובל כתיב ואגאולת קרובים דמשתעי לעיל קאי דכתיב או דודו או בן דודו יגאלנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source