משנה: הָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה אֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ קְטַנִּים הָיִינוּ פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ הֲרֵי אֶילּוּ נֶאֱמָנִין. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְּתָב יָדָן אוֹ שֶׁהָיָה כְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר אֵינָן נֶאֱמָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פסולי עדות היינו. קרובים ונתרחקנו עכשיו:
מתני' העדים שאמרו כו'. שהיו מעידים על חתימתן לקיים את השטר:
הרי אלו נאמנין. כיון דאין כתב ידם ניכר אלא על פיהם הפה שחסר הוא הפה שהתיר וכי היכי דמהימני להא מהימני להא ודוקא שאמרו בתוך כדי דיבור:
יוצא ממקום אחר. חתומים בשטר אחר שהוחזק בב''ד וכתוב בו הנפק ובא אותו שטר לפנינו עם זה וכתב חותמן דומין זה לשל זה אין כאן הפה שאסר ואינן נאמנין:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא מֵת. 10b לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְגָּֽרְשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת תֵּצֵא. תַּמָּן אָֽמְרִין. לֹא שַׁנְייָה. הִיא מִיתָה הִיא גֵירוּשִׁין לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. עַל דַעֲתֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיחָא. הִיא מִיתָה הִיא גֵירוּשִׁין. עַל דַעֲתֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין דְּהָכָא מַה בֵין מִיתָה מַה בֵין גֵּירוּשִׁין. רִבִּי זְעִירָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַדַּעַת מַכְרָעַת בְּעֵידֵי מִיתָה. שֶׁאִילּוּ יָבוֹא הוּא מַכְחִשׁ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. רַבָּנִין דְּתַמָּן כְּדַעְתִּין. כְּמַה דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן אָֽמְרִים. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאת בְּעֵידוּת בְּרוּרָה יָצָאת. כֵּן רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. בְּשָׁעָה שֶׁנִּישֵּׂאת בְּעֵידוּת בְּרוּרָה נִישֵּׂאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא מִחְלְפָא שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן. לֹא מוֹדוּ רַבָּנִן דְּתַמָּן שֶׁאִילּוּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שְׁנַיִם אוֹמְרִים. מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. שֶׁהַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת רְאוּבֵן. אִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְגָּֽרְשָׁה וְנִשֵּׂאת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תֵצֵא. יְאוּת. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְקַדְּשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּתַר לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַים אוֹמְרִים. נִתְגָּֽרְשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא. תַּמָּן הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ בִּפְנֵי הַכֹּל. בְּרַם הָכָא לֹא הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁנַיִם. 11a לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ. זֶה הוּא שֶׁקִּידֵּשׁ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִשְׁבֵּית וְהִיא טְהוֹרָה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִשְׁבֵּית וְהִיא טְמֵיאָה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מֵאַחַר שֶׁאֵילּוּ אוֹמְרִים. טְהוֹרָה. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. טְמֵיאָה. כְּמִי שֶׁאֵילּוּ אוֹמְרִים. נִשְׁבֵּית. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. לֹא נִשְּׁבֵּית. וַאֲנָן חַיִים מִפִּיהָ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְקַדְּשָׁה. רִבִּי יוֹנָה מְדַמֵּי לָהּ לַחֲלָבִין. אִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים. פְּלוֹנִי אָכַל חֵלֶב. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא אָכַל חֵלֶב. שֶׁמָּא אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִסָּפֵק. וָכָא יִתֵּן גֵּט מִסָּפֵק. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לֹא תְדַמִּינָהּ לַחֲלָבִין. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ אָמַר. לִבִּי נוֹקְדֵּינִי. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְקַדְּשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְסוֹפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹנָה. אִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. תִּינָּשֵׂא. וְלֹא רִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר. אִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא. לֹא אָמַר אֶלָּא. לֹא תְדַמִּינָהּ לַחֲלָבִים. שֶּׁאֲפִילוּ אָמַר. לִבִּי נוֹקְדֵינִי. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. התם בדר' יוחנן הוחזקה אשת איש בפני הכל אבל הכא לא הוחזקה אלא בפני שנים והן הן אומרים שנתגרש' ולפיכך מהימני:
לכשיבאו. כלומר לכשיבאו אחרים ייעידו על הקידושין דאין כאן עדי קידושין אלא אלו והן חומרים נתגרשה אח''כ הילכך לא מהני הכחשת השנים האומרים לא נתגרשה דאימר בצינעא נתקדש' ונתגרש':
מתניתא פליגא על ר''י. תוספתא בפ''ב דמכילתין ושם גריס עד אומר נשבית כר' וקתני לא תצא ומ''ש מנתגרשה דר' יוחנן:
אמר ר' יוסי. שאני גבי שבוי' יהוי כמכחישין זא''ז אם נשבית או לא וחזר הדין להאשה שאמרה נשביתי וטהור' אני דאנן חיים מפיה ונאמנת דבשבוי' הקלו:
שנים כו'. מילתא באפי נפשה היא ופליגי בה רבי יוסי ורבי יונה לענין טעמא להצריכה גט לכתחלה:
רבי יונה מדמי לה לחלבים. כמי התם דבשנים אומרים אכל חלב ושנים חומרים לא אכל שמא אינו מביא אשם תלוי מספק דפשיטא דמביא הוא והכא נמי נותן גט מספק:
לא תדמינה לחלבים. שאני התם שכן אפילו הוא עצמו מסופק ואומר לבי נוקדיני שמא אכלתי חלב מביא אשם תלוי:
מתניתא. ברייתא דלעיל פליגת דקס''ד דר' יונה לגמרי מדמי לה לחלבים דבחזקת ספק א''א קיימא ואפילו אם ניסת תצא מספקי וכן ר' יוסי לא מדמי לה כלל לחלבים ולא חייש מידי להני קידושין ואפילו לכתחלה תנשא והיינו דפריך לר' יוסי מרישא דברייתא דקתני לא תנשא וסיפא קשיא לר' יונה דקתני אם נשאת תצא:
פתר לה ר' יוחנן. להאי ברייתא דה''ק שנים אומרים נתקדשה ונתגרשה גרסינן וכן הוא ביבמו' כלומר דהן הן העדי' שהעידו על הקידושין מעידין נמי על הגירושין ובכה''ג לא תצא בעדי הכחשה כדמפרש טעמא:
מה בינה לקדמייתא. להא דר' יוחנן דלעיל:
ותני כן. תנ''ה דבתרי ותרי מוקמינן מילתא אחזקה קמייתא:
שנים אומרים. האשה שהלך בעלה למדה''י ובאו שנים ואמרו לה מת בעליך ושנים אומרים לא מת לא תנשא דמוקמינן לה בחזקתה הראשונה:
ואם נישאת לא תצא. ולקמי' מפרש לה מ''ש מיתה מגירושין:
תמן. בבבל אומרים דאין חילוק בין מיתה לגירושין דבשניהם אם ניסת לא תנא וכגון שניסת לא' מעידיה והיא אומר' ברי לי שמת דאי לאו הכי היא גופה באשם תלוי קיימא:
ע''ד דרבנן דתמן. בשלמא לרבנן שבבבלי ניחא הוא דלא מחלקי בין מיתה לגירושין אם נשאת דהואיל דתרי ותרי נינהו הוי ספיקא דרבנן וליכא למימר דלוקמה אחזקה קמייתא דהכא איכא חזקה דאשה דייקא ומנסבא ומרע להך חזקה אלא על דעת' דרבנן דהכא מאי שנא מיתה ומ''ש גירושין:
אמר לה סתם. להא דלקמי' ולא בשם ר' יוחנן ור''ח אמר בשם ר''י דה''ט דהדעת מכרעת לעדי מיתה דלא תצא:
א''ר חזקיה. ר''ח מפרש הא דאמרי רבנן דהכא בגירושין אם נשאת תצא דוקא שבאו אלו העדים שאומרים לא נתגרשה קודם שניסת ולפיכך אם ניסת תצא דלא היתה עדותן שאומרי' נתגרשה עדות ברורה והיינו דקאמר רבנין דתמן ועל רבנן דתמן דלעיל דפליגי בשדה קאי:
שאילו. דאם יבא הבעל מכחיש הוא את העדים שהרי חי בפנינו הילכך אי לאו דברי לה שמת מירתתא ולא אינסיבא אבל בעידי גירושין אפילו כשיבא הבעל יכולה היא שתאמר לו גרשתני והילכך אי שרית לה סמכת אהכחשה דאע''ג דמסתמא אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה היכא דאיכא עדים דקמסייעי לה מעיזה ומעיזה:
מתני'. ברייתא פליגא על ר''י דקתני בשני' אומרים נחקדשה כו' לא תצא ומאי שנא נתקדשה מנתגרשה דקאמר ר' יוחנן לעיל תצא:
אילו כו'. והכא נמי אילו אמרו בדבריה' כן שנים אומרים נתגרשה ונשאת ושני' אומרים לא נתגרשה לא תצא שפיר הוי דמיין להדדי דהואיל וניסת קוד' שבאו אלו העדים לא תצא דבעדות ברורה ניסת כמו דאמרי' גבי שדה אבל עכשיו דאמרו שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אם ניסת לא תצא דמשמע אפי' באו מקוד' שניסת ואמאי נימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמא אשה אחזקתה הראשונה כמו גבי שדה:
לא מודו רבנן דתמן כו'. דמי לא מודו גבי שדה שאלו משע' ראשונה קודם שהוציאו' מראובן כו' דהשדה בחזקת ראובן קיימא כדלעיל:
א''ר יוסי. כלומר דר' יוסי מקשה על רבנן דתמן דלא מסתברא דלא מחלפא כו' ע''כ מחלפא שיטתייהו דלדידהו דקאמרי אם ניסת לא תצא ולא מחלקי בין אם באו עדים מקודם או אח''כ א''כ קשיא דידהו אדידהו:
כן רבנין דהכא. מודו נמי בגירושין שאם ניסת בעדות ברורה ואחר שניסת באו עדים לא תצא:
כמה. כמו דאמרינן לעיל אליבייהו שאם הוציאו השדה מיד ראובן ע''פ עדי שמעון אין מחזירין לידו אפי' הביא עדים אח''כ שלא מת אביו מתוכה שבשעה שיצאת השדה בעדות ברורה יצאת:
כדעתין. כדעת רבנן דהכא בעדות אשה בגירושין:
הלכה: הָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה כול'. תַּנֵּי. וְכֵן הָעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ בֵּין לְטַמֵּא בֵין לְטָהֵר. בֵּין לְרָחֵק בֵּין לְקָרֵב. בֵּין לֶאֱסוֹר בֵּין לְהַתִּיר. בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. עַד שֶׁלֹּא נֶחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין אָֽמְרוּ. מְבַדִּין הָיִינוּ. הֲרֵי אֵילּוּ נֵאֱמָנִין. מִשֶּׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין אָֽמְרוּ. מְבַדִּין הָיִינוּ. אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עָשׂוּ הָעֵדִים הַחֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין. הֵן אוֹמְרִים. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים. כְּתָב יָדָן הוּא. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה כֵן. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְּתָב יָדָן אוֹ שֶׁהָיָה כְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר אֵינָן נֶאֱמָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמרא בין לרחק בין לקרב. לענין יוחסין פלוני כשר או פסול:
בין לאסור בין להתיר. כגון בעדות אשה פלונית נתקדשה או נתגרשה:
עד שלא נחקרה עדותן בבית דין. שלא העידו עדותן בב''ד א''נ שהיו חתומין על השטר ואין כתב ידן יוצא ממקום אחר יכולין לומר משקרין היינו ואין עדותן כלים:
עשו העדים החתומין על השטר. טעמא דמתני' מפרש כשכתב ידם יוצא ממקום אחר הרי הוא כמי שנחקרה עדותן בב''ד ואינן נאמנין לומר אנוסים היינו או מבדין:
הן אומרים כתב ידינו הוא כו' לא מעלין ולא מורידין. בדיבורם ואין נאמנין לפוסלו הואיל ועדים מעידין על כתב ידן:
מתניתא אמרה כן כו'. דאם יש עדים שהוא כתב ידן אינן נאמנין וגי' זו קשה היא דפשיטא דאין נאמנין לפוסלו כדקתני מתני' בהדיא ומאי קמ''ל ר' יוסי ומצאתי בחידושי הרא''ה ז''ל דגרים הכי הן אומרים אין כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים כתב ידן הוא לא מעלין ולא מורידין במה שמכחישין כתב ידן ומיירי בשאינן מעידין זה על זה כרבנן במתני' דלקמן והוי להו כחד לגבי תרי והשתא ניחא דדייק ר' יוסי ממתני' כמו שאין נאמנין לפוסלו באומרים כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים כו' אם יש עדים אחרים כך אין דבריהם לא מעלין ולא מורידין להכחיש כתב ידן דלא תימא שאני במתני' דטעמא דאין כאן הפה שאסר קמ''ל דאין דבריהם כלום אם אחרים מעידין על כתב ידן:
הֵן אוֹמְרִים. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ כְּתָב יָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא. נַעֲשֶׂה כִשְׁטָר שֶׁנִּקְרָא עָלָיו עִרְעֵר. אָמַר אִסִּי. וּבִלְבַד בִּשְׁטָר שֶׁנִּקְרָא עָלָיו עִרְעֵר וְנִתְקַייֵם בְּבֵית דִּין. 11b רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לֹא נִתְקַייֵם בְּבֵית דִּין. אָמַר רִבִּי אִילָא. טַעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר. כֵּיוָן שֶׁהוּחְזְקוּ הָעֵדִים לִהְיוֹת חֲתוּמִין בִּשְׁטָר כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני בכתובות דבית רב. במס' כתובות שפירשו בבית מדרשו של רב דה''ט דפלוגתייהו דר' וחכמים. דברי רבי כמעיד על השטר גרסינן. כלומר דסבר כשמקיימין השטר בב''ד על כתב ידן הן מעידין ולפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב:
כמעיד על המלוה. אבל חכמים סברי דלהעיד על המלוה באו אנחנו ראינו שהלוה אותו הילכך בתרי סגי ולא צריך לכל א' שיעיד על חבירו:
נעשה כשטר שנקרא עליו ערער. וצריך שיוחזק בב''ד לקיימו הואיל ואיכא ערער על עדותן כדמפרש רב אסי לקמי' ואם הוחזק בב''ד מקיימין שטר אחר ממנו:
אמר ר' מנא. לא היא דלא ר' יוסי פליג אלכתחלה ולא ר' יונה בדיעבד דלדינא לא פליגי ולא מידי אלא כו' כלומר דלא פליגי אלא לענין הדמיון שרנה ר' יונה לדמות לחלבים והיינו טעמא דלא תנשא לכתחלה וצריכה גט מספק משום דדמיא לחלב ואמר ליה ר' יוסי דלא היא דמחלבין אין ראיה אבל לענין דינא כ''ע מודו דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא:
ובלבד כו'. כלומר שאע''פ ששתק הערער צריך שיתקיים בב''ד מאחר שקרא עליו ערער פעם א' חיישינן שמא מזויף הוא:
ר' לעזר אומר לא נתקיים בב''ד. אפי' לא נתקיים. בב''ד כיון ששתק העירער סגי כדמפרש ר' אילא טעמא דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב''ד ושוב מקיימין נמי שטר אחר ממנו:
רַב חָנָה אָמַר. לְמֵידִין מִסֵּפֶר מוּגָּה. כְּגוֹן אִילֵּין דְּאָֽמְרִין. סַפְרוֹי דְאִסִּי וּכְאִילֵּין אִיגְרָאתָא צְרִיכִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. וּבִלְבַד שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת שֶׁלְּשְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כותב אדם עדותו. אם נמסרה לו עדות וירא שמא ישתכח ממנו כותבו על פנקסו ומעיד ע''פ אותו כתב אפילו לאחר כמה שנים:
והוא שיהא זכור עדותו. מעצמו אפי' בלא ראיית השטר נזכר קצת מאליו:
רבי יוחנן אמר אע''פ שאינו זכור עדותו. מעצמו כלל בלא השטר אלא לאחר שראה השטר נתן בלבו ונזכר הוי זכירה:
ואתייא דרב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן. כלומר דמפרש הא דפליגי ר' ורבנן במתני' אם העדות על כתב ידן הוא או על מנה שבשטר היינו דוקא כשזוכרין גם מעצמן המלוה ע''י ראיית השטר דאלו כשזוכרין המלוה אפי' בלא השטר אפי' לרבי אין צריך לצרף עמהן אחר דמתוך שהם באים להעיד על המלוה מעידין נמי על השטר ועיקר העדאתן על המלוה הוא וכשאין זוכרין המלוה אפי' ע''י ראיית השטר אפי' רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן אחר דהא ע''כ אינן מעידין אלא על כתב ידן וכי פליגי היכא שזוכרין המלוה ע''י ראיית השטר דלרבנן חשיב זכירה והוי כאלו מעידין על מנה שבשטר והיינו כר' יוחנן דמתוך השטר הוי זכירה ור' סבר זכירה מתוך השטר לא הוי זכירה וכרב הונא ואינן מעידין אלא על כתב ידן הילכך צריך לצרף עמהן אחר:
למדין מספר מוגה. לענין קיום השטר מקיימין כתב ידי עדים מספר שכתבו:
כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי. שם איש אחד מפורסם לכתוב ספרים וכלומר שידוע בודאי שזה כתבו כמו שהיו ניכרין ספריו של אסי והר''ן ז''ל פי' כגון דחתם שמו לבסוף כמו שהיה רגיל אסי לחתום שמו:
ובאילין איגראתא. ובכתב האיגרא אם מקיימין מהן:
צריכין. מסופקין אנחנו ומיבעיא לן דבכתב האיגר' אינו מדקדק כ''כ לכתוב כל זמן באופן אחד כמי בכתב ספרים:
ובלבד ג' שטרות של ג' בני אדם. הא דאמרינן לעיל דמקיימין משטר אפי' לא הוחזק בב''ד דוקא מג' שטרות והן של ג' בני אדם דאם ביד א' הן חיישינן שמא זייף לכולם:
רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. נֶאֱמָנִין הָעֵדִים לוֹמַר. שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס הוּא. דְּרַב אָמַר. אָסוּר לַחֲתוֹם בִּשְׁטָר אֲמָנָה וּבִשְׁטָר פִּיסְיטִיס. מַה וּפְלִיג. אָֽמְרֵי בְשֵׁם רַב. נֶאֱמָנִין הָעֵדִים לוֹמַר. שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס הוּא. מִילְתָא דְרַב פְלִיגָא עַל מִילְתָא דְרַב. אָמַר רִבִּי חַגַּי. לֹא דְּרַב אָמַר. אָסוּר לַחֲתוֹם אֶלָּא אָסוּר לְקַייֵם. כְּהָדָא. אִם אָוֶן בְּיָ‍ֽדְךָ הַרְחִיקֵהוּ. זֶה שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס. וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאוֹהָלֶיךָ עַוְולָה. זֶה שְׁטָר פָּרוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שטר פוסיטי' הוא. שטר פסים שפייסו להלוות לו שטר בח''י:
דרב אמר אסור לחתום כו'. דעולה הוא:
מה ופליג. ומתמה הש''ס דאם פליג על דבריו הראשונים הא אמרי בשם רב נאמנין כו' וכיון דאסור לעשות כן לחתום על שטר כזה לא מצו משוי נפשייהו רשעים וא''כ מילתא דרב כו' קשיא דידיה אדידי':
אמר רב חגי כו'. כלומר לא תימא משמי' דרב דאסור לחתום קאמר אלא אסור לקיים בביתו כדדריש מקרא והילכך נאמנין העדים לומר אמנה היה לפוסלו דאינהו לא עבדי איסורא:
און בידך. משמע און ושקר מעיקרא הוי זה שטר אמנה כו':
ואל תשכן באהליך עולה. זה שטר פרוע שעתה עולה הוא אבל מעיקרא אמת הוה:
שטר אמנה. היה שלא הלווהו כלום אלא כתבנו לו כשיצטרך ילוה לו והאמינו לתתו בידו:
משנה: זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירִי הֲרֵי אֵילּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר אֶלָּא נֵאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְתָב יָדִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הרי אלו נאמנים. דהא איכא תרי סהדי על כל חתימה וחתימה:
צריכין שיצטרף עמהן אחר. שיכיר כתב ידי שניהן דתרי סהדי בעינן על כל כתב וכתב כדמפרש טעמא בגמרא דסבר רבי על כתב ידן הן מעידין והלכה כחכמים:
הלכה: זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי כול'. לְמָה נִצְרְכָה. לְרִבִּי. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי אוֹמֵר. צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף אַחֵר עִמָּהֶן. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' למה נצרכה. רישא דמתניתן:
לרבי. נצרכה דאי לרבנן אין צריך כל אחד להעיד על כתב חבירו כדקתני סיפא אלא אליבא דר' מיתניא דלא תימא דלעולם צריך לצרף עמהן אחר להעיד ואין נאמנין להעיד אחד על חבירו קמ''ל דאע''ג דר' אומר בסיפא צריך שיצטרף עמהן אחר מודה הוא ברישא שהן נאמנין דהוי כב' עדים על כל כתב:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנֵּי בִּכְתוֹבּוֹת דְּבֵית רַב. דִּבְרֵי רִבִּי (לָֽעְזָר) עַל הַשְׁטָר וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּמֵעִיד עַל הַמִּלְוֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני בכתובות דבית רב. במס' כתובות שפירשו בבית מדרשו של רב דה''ט דפלוגתייהו דר' וחכמים. דברי רבי כמעיד על השטר גרסינן. כלומר דסבר כשמקיימין השטר בב''ד על כתב ידן הן מעידין ולפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב:
כמעיד על המלוה. אבל חכמים סברי דלהעיד על המלוה באו אנחנו ראינו שהלוה אותו הילכך בתרי סגי ולא צריך לכל א' שיעיד על חבירו:
נעשה כשטר שנקרא עליו ערער. וצריך שיוחזק בב''ד לקיימו הואיל ואיכא ערער על עדותן כדמפרש רב אסי לקמי' ואם הוחזק בב''ד מקיימין שטר אחר ממנו:
אמר ר' מנא. לא היא דלא ר' יוסי פליג אלכתחלה ולא ר' יונה בדיעבד דלדינא לא פליגי ולא מידי אלא כו' כלומר דלא פליגי אלא לענין הדמיון שרנה ר' יונה לדמות לחלבים והיינו טעמא דלא תנשא לכתחלה וצריכה גט מספק משום דדמיא לחלב ואמר ליה ר' יוסי דלא היא דמחלבין אין ראיה אבל לענין דינא כ''ע מודו דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא:
ובלבד כו'. כלומר שאע''פ ששתק הערער צריך שיתקיים בב''ד מאחר שקרא עליו ערער פעם א' חיישינן שמא מזויף הוא:
ר' לעזר אומר לא נתקיים בב''ד. אפי' לא נתקיים. בב''ד כיון ששתק העירער סגי כדמפרש ר' אילא טעמא דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב''ד ושוב מקיימין נמי שטר אחר ממנו:
תַּנֵּי. כּוֹתֵב אָדָם עֵדוּתוֹ וּמֵעִידָהּ אֲפִילוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. רַב חוּנָא אָמַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא זָכוּר עֵדוּתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ שֶׁאֵינוֹ זָכוּר עֵידוּתוֹ. וַתְייָא דְּרַב חוּנָה כְרִבִּי וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כותב אדם עדותו. אם נמסרה לו עדות וירא שמא ישתכח ממנו כותבו על פנקסו ומעיד ע''פ אותו כתב אפילו לאחר כמה שנים:
והוא שיהא זכור עדותו. מעצמו אפי' בלא ראיית השטר נזכר קצת מאליו:
רבי יוחנן אמר אע''פ שאינו זכור עדותו. מעצמו כלל בלא השטר אלא לאחר שראה השטר נתן בלבו ונזכר הוי זכירה:
ואתייא דרב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן. כלומר דמפרש הא דפליגי ר' ורבנן במתני' אם העדות על כתב ידן הוא או על מנה שבשטר היינו דוקא כשזוכרין גם מעצמן המלוה ע''י ראיית השטר דאלו כשזוכרין המלוה אפי' בלא השטר אפי' לרבי אין צריך לצרף עמהן אחר דמתוך שהם באים להעיד על המלוה מעידין נמי על השטר ועיקר העדאתן על המלוה הוא וכשאין זוכרין המלוה אפי' ע''י ראיית השטר אפי' רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן אחר דהא ע''כ אינן מעידין אלא על כתב ידן וכי פליגי היכא שזוכרין המלוה ע''י ראיית השטר דלרבנן חשיב זכירה והוי כאלו מעידין על מנה שבשטר והיינו כר' יוחנן דמתוך השטר הוי זכירה ור' סבר זכירה מתוך השטר לא הוי זכירה וכרב הונא ואינן מעידין אלא על כתב ידן הילכך צריך לצרף עמהן אחר:
למדין מספר מוגה. לענין קיום השטר מקיימין כתב ידי עדים מספר שכתבו:
כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי. שם איש אחד מפורסם לכתוב ספרים וכלומר שידוע בודאי שזה כתבו כמו שהיו ניכרין ספריו של אסי והר''ן ז''ל פי' כגון דחתם שמו לבסוף כמו שהיה רגיל אסי לחתום שמו:
ובאילין איגראתא. ובכתב האיגרא אם מקיימין מהן:
צריכין. מסופקין אנחנו ומיבעיא לן דבכתב האיגר' אינו מדקדק כ''כ לכתוב כל זמן באופן אחד כמי בכתב ספרים:
ובלבד ג' שטרות של ג' בני אדם. הא דאמרינן לעיל דמקיימין משטר אפי' לא הוחזק בב''ד דוקא מג' שטרות והן של ג' בני אדם דאם ביד א' הן חיישינן שמא זייף לכולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source