משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אֵימָתַי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין מַעֲלִין לִכְהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' שפחה. חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה:
מתני' על ידי ממון מותרת לבעל'. דמרתתי להפסיד ממונם ואין מפקירין אותה ובבבלי מחלק דוקא כשיד ישראל תקיפה על העכומ''ז אז מותרת אפילו לבעלה כהן ולא דמי לשבויה משום דמתפחדין להפסיד ממונם אבל כשיד העכומ''ז תקיפה אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה אם היה כהן ואם בעלה ישראל מותרת בכל ענין דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה לא חיישינן שמא נתרצית:
ע''י נפשות. שהיתה נדונת למות:
אסורה. אפי' לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצו כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגנה:
כרקום. מצור תרגום כרכומה:
פסולות. אסורות לכהן דלבעול יש פנאי דתקיף להו יצרייהו ואשת כהן שנאנסה אסורה:
שאין. כמו ואין ומילתא אחריתא. היא דאין אדם מעיד ע''י עצמו אם העיד על שבויה שהיא טהורה ה''ז לא ישאנה אם הוא כהן מפני החשד. ואם פדה אותה מן השבי בממונו ה''ז מעיד עליה ונושאה דלא שדי אינש זוזי בכדי ואם לא ידע שהיא טהורה. לא נתן ממונה עליה:
המעון הזה. דרך שבועה היא:
רשב''ג אומר מעלין לכהונה ע''פ עד א'. בבבלי פריך רשב''ג היינו ר''א דודאי במקום שיש עוררין לא אמר ר''ש דחד נאמן ומסיק דפליגי בפלוגתא דרבי נתן ורבנן אם מצטרפין לעדות וכגון דמוחזק לך באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה אע''פ דקול בעלמא הוא משום דמעלה הוא בתרומה עד שיבדקו הדבר ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא ואסקיניה דבמקום קול הוי חד נאמן ואתו בי תרי ואמרו בן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן מעליא הוא דר''א סבר אין מצטרפין לעדות בשנים אם בא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והוי כעדות אחד ואין מעלין במקום שיש עוררין ורשב''ג סבר מצטרפין עד אחרון עם העד הראשון ואמרין אוקי תרי דאמרי כהן הוא להדי תרי דאמרי בן גרושה הוא ואוקי גברי אחזקתי' כיון דמוחזק לן באבוה שהיה כהן והלכה כרשב''ג:
מעלין. היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר' אלעזר לת''ק דר' יהודה:
במקום שיש עוררין. שקורין עליו שם פסול ואין ערער פחות מב' כדמפרש ר' יוחנן בגמרא:
מתני' רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע''פ עד אחד. אפילו היכא דליכא למיחש לגומלין וכ''ש בהא דאמר ת''ק לעיל ובזמן שהן מעידין זא''ז דאיכא למיחש לגומלין העד אתה עלי ואני עליך:
אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. מִיָּמַיי לֹא הֵעַדְתִּי עֵדוּת. וּפַעַם אַחַת הֵיעַדְתִּי וְהַעֲלֵיתִי עֶבֶד לִכְהוּנָּה. רִבִּי יִצְחָק חֲקוּלָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. חַד הֶעֱלָה אָח מִפִּי אָחִיו וְחָרָנָה הֶעֱלָה בֶן מִפִּי אָבִיו. חַד לִכְהוּנָּה וְחַד לִלְוִיָּה. חַד בַּר נַשׁ אָתָא לְגַבֵּי דְרִבִּי אִילָא. אָמַר לֵיהּ. בְּנִי הוּא זֶה וְכֹהֵן הוּא. אָמַר לֵיהּ. בִּנְךָ הוּא וְאֵינוֹ כֹהֵן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אִם מַאֲמִינוֹ אַתְּ שֶׁהוּא בְנוֹ הֶאֱמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ אַל תַּאֲמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. אָמַר לוֹ. בְּנוֹ הוּא אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר. בֵּן גְּרוּשָׁה הוּא אוֹ בֶן חֲלוּצָה הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. אָכֵין אָמַר לֵיהּ. אִם מַאֲמִינוֹ אַתְּ שֶׁהוּא בְנוֹ הֵאֱמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן אַל תַּאֲמִינוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ. וְייֵעָשֶׂה כְהַרְחֵק עֵדוּת וִיהֵא נֶאֱמָן עָלָיו. אָמַר לֵיהּ. בְּנוֹ הוּא אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר. בֵּן גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה הוּא. לֹא כֵן אָֽמְרוּ. רִבִּי יִצְחָק חֲקוּלָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. חַד הֶעֱלָה אָח מִפִּי אָחִיו וְחָרָנָה הֶעֱלָה בֶן מִפִּי אָבִיו. נֵימָא. מִשֶּׁהֶעֱלָה רִבִּי אָח מִפִּי אָחִיו. 14a אֲפִילוּ תֵימָא בֶּן מִפִּי אָבִיו. לַלְּוִיָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והעליתי עבד לכהונה. ובבבלי מסיק בסוף פירקין דה''ק בקשו להעלות דחזי העבד אוכל תרומה באתריה דר' יוסי דס''ל אין מעלין מתרומה ליוחסין ואזיל ואסהיד באתריה דר' יהודה דס''ל מעלין וגריס התם ר''א בר' יוסי:
ה''ג א''ר יצחק בן חקולה רבי ור''ש ברבי וכו' חד לכהונה. אחד העלה לכהונה וא' ללויה ולקמן מפרש לה:
חד בר נש אתא לגבי דר' גרסינן:
בנך הוא. נאמן אתה להחזיקו בבן שלך ואין אתה נאמן להעלותו לכהונה. ואם אין את מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו. ולא יהא נאמן כלל אפינו להחזיקו בבנו:
אכין א''ל. כן השיבו ר' חייא לרבי:
א''ל בנו הוא וכו. כלומר דשמא אחת מן הפסולות נשא ובנו זה חלל הוא ולפיכך אינו נאמן להעלותו לכהונה:
אפי' תימר בן מפי אביו. הוה בעובדא דר''ש ברבי וללויה העלהו ולא לכהונה. והיינו דקאמר לעיל חד לכהונה אח מפי אחיו וחד ללויה בן מפי אב:
לא כן וכו'. ומדייק הש''ס על דאמר לעיל חד העלה אח כו' ונימא דודאי מה שהעלה רבי אח ע''פ אחיו היה כלומר דהרי ר''ש ברבי לא פליג אאבוה ורבי הא ס''ל דאין אב נאמן על הבן להעלותו לכהונה וא''כ תסתיים דר''ש ברבי העלה אח מפי אחיו:
בנו הוא. כלומר שכיון שהודה שהוא בנו שוב לא מהימנינן ליה במגו וחיישינן שמא חלל הוא:
ויעשה כהרחק עדות. כלומר יהא נאמן על הכל דמתוך שהיה רוצה היה נעשה כהרחק עדות שלא היה מודה שהוא בנו והיה נאמן להעלותו על פיו שהרי מעלין לכהונה ע''פ עד אחד:
אם מאמינו וכו'. ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו:
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַעֲלִין כול'. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין עִרְעֵר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ בְאֶחָד יוֹרִידוּ אוֹתוֹ בְאֶחָד. וְאִם בְּשֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם אֲפִילוּ כַמָּה לֹא יוֹרִידוּ אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי הוּנָה. אַתְייָא כְרַבָּנִין דְּתַמָּן. בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּהָכָא וּכְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. כְּשֵׁם שֶׁמַעֲלִין אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אנן קיימין. בהא דקאמר דאין ערער פחות משנים:
אם בשהעלו אותו באחד. כגון שלא היו מכירים אותו ולא הוחזק לן באבוה דכהן הוא והעלו אותו ע''פ עד אחד א''כ יורידו אותו נמי באחד דאוקי חד לגבי חד והא לית ליה חזקה ולמה לי ערער תרי:
ואם בשהעלו אותו. מתחילה בשנים אפי' באו אח''כ כמה עדים וערערו לא יורידו אותו מאחר שנתקיימה עדות הראשונים:
אתייא כרבנן דתמן. כרבנן דאמרי לעיל הלכה ב' גבי ראובן שאוכל שדה בחזקת שהיא שלו כו' דאמר התם רבנן דתמן סברי משעה שיצאת בעדות ברור' יצאת וה''נ הא דמקשת דאפילו כמה עדים לא יורידו אותו זה אינו אלא לרבנן דהתם דסברי כך כיון שהעלו אותו ע''פ ב' עדים ויצא הדין בעדות ברורה שוב אין מורידין אותו דחיישינן לזילותא דבי דינא:
ברם רבנן דהכא וכרב נחמן בר יעקב. דס''ל התם אנא אפיקתי' מראובן אנא מחזיר ליה לראובן דלא חיישינן לזילותא דבי דינא וה''נ כשם שמעלין אותו בב' דאתו מעיקרא כך מורידין אותו אם באו שני' אח''כ וערערו:
גמ' שהורהנה. שנתמשכנה בידי עכומ''ז:
וריחקוה בני משפחתה. מן הכהונה:
ועדיה מעידין וכו'. אותן עדים שהעידו שהורהנה. ותנינן התם. דאמרו להם חכמים אם אתם מאמינים שהורהנה תאמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה:
ומדייק הש''ס דטעמא לפי שהעדים מעידין אותה הא אם אין עדים מעידין לא. ואסורה לכהונה וקשיא על מתני' דקתני על ידי ממון מותרת דקא ס''ד לא שני לן בין הורהנה לנחבשה:
שנייה היא בהירהון. דכיון שהרבים נוהגין לו בהיתר כלו' שנעשה להם כהיתר ונוהגין. כן מדעת להרהן אצלם וכיון דהגיע זמן ולא נפדית הרי היא של עכומ''ז בדיניהן ומשום הכי בעינן עדים מעידין שלא נטמאה אבל מתני' דנחבשה ואינה נחלטת להם הילכך מותרת ולא בעינן עדים:
גמ' אין ערער פחות משנים. ערער דקאמר ר''א דוקא בשנים שערערו:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גוֹיִם עַל יְדֵי מָמוֹן מוּתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ. עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרָקוֹם כָּל הַכֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ פְּסוּלוֹת וְאִם יֵשׁ עֵדִים אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה הֲרֵי אֵילּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁאֵין אָדָם נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב הַמָּעוֹן הַזֶּה לֹא זָזָה יָדָהּ מִיָּדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ הַגּוֹיִם לִירוּשָׁלֵם וְעַד שֶׁיָּֽצְאוּ. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם מֵעִיד עַל עַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' שפחה. חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה:
מתני' על ידי ממון מותרת לבעל'. דמרתתי להפסיד ממונם ואין מפקירין אותה ובבבלי מחלק דוקא כשיד ישראל תקיפה על העכומ''ז אז מותרת אפילו לבעלה כהן ולא דמי לשבויה משום דמתפחדין להפסיד ממונם אבל כשיד העכומ''ז תקיפה אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה אם היה כהן ואם בעלה ישראל מותרת בכל ענין דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה לא חיישינן שמא נתרצית:
ע''י נפשות. שהיתה נדונת למות:
אסורה. אפי' לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצו כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגנה:
כרקום. מצור תרגום כרכומה:
פסולות. אסורות לכהן דלבעול יש פנאי דתקיף להו יצרייהו ואשת כהן שנאנסה אסורה:
שאין. כמו ואין ומילתא אחריתא. היא דאין אדם מעיד ע''י עצמו אם העיד על שבויה שהיא טהורה ה''ז לא ישאנה אם הוא כהן מפני החשד. ואם פדה אותה מן השבי בממונו ה''ז מעיד עליה ונושאה דלא שדי אינש זוזי בכדי ואם לא ידע שהיא טהורה. לא נתן ממונה עליה:
המעון הזה. דרך שבועה היא:
רשב''ג אומר מעלין לכהונה ע''פ עד א'. בבבלי פריך רשב''ג היינו ר''א דודאי במקום שיש עוררין לא אמר ר''ש דחד נאמן ומסיק דפליגי בפלוגתא דרבי נתן ורבנן אם מצטרפין לעדות וכגון דמוחזק לך באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה אע''פ דקול בעלמא הוא משום דמעלה הוא בתרומה עד שיבדקו הדבר ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא ואסקיניה דבמקום קול הוי חד נאמן ואתו בי תרי ואמרו בן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן מעליא הוא דר''א סבר אין מצטרפין לעדות בשנים אם בא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והוי כעדות אחד ואין מעלין במקום שיש עוררין ורשב''ג סבר מצטרפין עד אחרון עם העד הראשון ואמרין אוקי תרי דאמרי כהן הוא להדי תרי דאמרי בן גרושה הוא ואוקי גברי אחזקתי' כיון דמוחזק לן באבוה שהיה כהן והלכה כרשב''ג:
מעלין. היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר' אלעזר לת''ק דר' יהודה:
במקום שיש עוררין. שקורין עליו שם פסול ואין ערער פחות מב' כדמפרש ר' יוחנן בגמרא:
מתני' רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע''פ עד אחד. אפילו היכא דליכא למיחש לגומלין וכ''ש בהא דאמר ת''ק לעיל ובזמן שהן מעידין זא''ז דאיכא למיחש לגומלין העד אתה עלי ואני עליך:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גוֹיִם כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הֵעִיד רִבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב עַל תִּינּוֹקֶת שֶׁהוּרְהֲנָה בְאַשְׁקְלוֹן וְרִיחֲקוּהָ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה. וְעֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה. לְפִי שֶׁהָעֵדִים מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה. הָא אִם אֵין עֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה לֹא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁנְייָא הִיא בְהִירְהוֹן שֶׁהָרַבִּים נוֹהֲגִין לוֹ בְהֵתֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אנן קיימין. בהא דקאמר דאין ערער פחות משנים:
אם בשהעלו אותו באחד. כגון שלא היו מכירים אותו ולא הוחזק לן באבוה דכהן הוא והעלו אותו ע''פ עד אחד א''כ יורידו אותו נמי באחד דאוקי חד לגבי חד והא לית ליה חזקה ולמה לי ערער תרי:
ואם בשהעלו אותו. מתחילה בשנים אפי' באו אח''כ כמה עדים וערערו לא יורידו אותו מאחר שנתקיימה עדות הראשונים:
אתייא כרבנן דתמן. כרבנן דאמרי לעיל הלכה ב' גבי ראובן שאוכל שדה בחזקת שהיא שלו כו' דאמר התם רבנן דתמן סברי משעה שיצאת בעדות ברור' יצאת וה''נ הא דמקשת דאפילו כמה עדים לא יורידו אותו זה אינו אלא לרבנן דהתם דסברי כך כיון שהעלו אותו ע''פ ב' עדים ויצא הדין בעדות ברורה שוב אין מורידין אותו דחיישינן לזילותא דבי דינא:
ברם רבנן דהכא וכרב נחמן בר יעקב. דס''ל התם אנא אפיקתי' מראובן אנא מחזיר ליה לראובן דלא חיישינן לזילותא דבי דינא וה''נ כשם שמעלין אותו בב' דאתו מעיקרא כך מורידין אותו אם באו שני' אח''כ וערערו:
גמ' שהורהנה. שנתמשכנה בידי עכומ''ז:
וריחקוה בני משפחתה. מן הכהונה:
ועדיה מעידין וכו'. אותן עדים שהעידו שהורהנה. ותנינן התם. דאמרו להם חכמים אם אתם מאמינים שהורהנה תאמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה:
ומדייק הש''ס דטעמא לפי שהעדים מעידין אותה הא אם אין עדים מעידין לא. ואסורה לכהונה וקשיא על מתני' דקתני על ידי ממון מותרת דקא ס''ד לא שני לן בין הורהנה לנחבשה:
שנייה היא בהירהון. דכיון שהרבים נוהגין לו בהיתר כלו' שנעשה להם כהיתר ונוהגין. כן מדעת להרהן אצלם וכיון דהגיע זמן ולא נפדית הרי היא של עכומ''ז בדיניהן ומשום הכי בעינן עדים מעידין שלא נטמאה אבל מתני' דנחבשה ואינה נחלטת להם הילכך מותרת ולא בעינן עדים:
גמ' אין ערער פחות משנים. ערער דקאמר ר''א דוקא בשנים שערערו:
עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה. רִבִּי יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרַב חָמָא דִּכְפַר תְּחֻמִין בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. וְהוּא שֶׁנִּגְמַר דִּינָהּ לַהֲרִיגָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ לֹא נִגְמַר דִּינָהּ לַהֲרִיגָה. אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵשֶׁת לֵיסְטֵיס כְּלֵיסְטֵיס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והוא שנגמר דינה. דאז כהפקר היא וחיישינן שמא נתרצית מחמת פחד:
אשת ליסטים כליסטים. ואפי' היא לא נתחייבה להריגה אלא שבעלה נתפס מחמת ליסטות היא נמי כהפקר מפני שדרך המלכות להפקיר ביתם ונשיהם:
הלכה: תַּנֵּי. וּבִלְבַד דְּבָרִים שֶׁהֵן רְגִילִין בָּהֶן. תַּנֵּי. וּבִלְבַד שֶׁיִּצְטָרֵף עִם אֲחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני וכו'. אמתני' דלקמיה קאי ובטעות נדפס ונכון לגרוס המתני' הכא:
גמ' תני ובלבד דברים שהן רגילין בהן. כלומר באלו השלשה שהוא תמיד מצוי ורגיל בהם נאמן להעיד על כתב ידן אבל באיניש דעלמא אפי' היה רגיל אצלו אינו חשוב רגילות:
ובלבד שיצטרף עם אחרי'. הא דנאמן להעיד מה שראה בקטנו דוקא אם יצטרף עמו גדול אחר להעיד:
משנה: וְאֵילּוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגוֹדְלָן מַה שֶׁרָאוּ בְקוֹטְנָן. נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁלְּאַבָּא וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁלְּרִבִּי וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁלְּאָחִי. זָכוּר הָיִיתִי בִּפְלוֹנִית שֶׁיָּֽצְתָה בְּהִינוּמָא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבּוֹל לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגּוֹרֶן וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרַס וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בַּשַּׁבָּת. אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' זה כתב ידו של אבא. ומקיימין השטר על פיו דקיום השטרות דרבנן והימנוהו רבנן בדרבנן:
שיצאת בהנומא וראשה פרוע. ונוטלת כתובתה מאתים כדמפרש טעמא בבבלי דכיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוי מילתא בעלמא הוא:
ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר. כשהיינו למדין תינוקות בבית רבן לאכול בתרומה וע''פ עדות זו. מאכילין לו תרומה דרבנן כגון תרומת ח''ל וכה''ג אבל תרומה דאורייתא אין מאכילין דדוקא בדרבנן מהימנינן ליה ולא חיישינן שמא עבד כהן הוא שאסור ללמוד את העבד תורה:
ושהיה חולק עמנו בגורן. ולא חיישי' שמא עבד כהן הוא שאין חולקין תרומה לעבד אא''כ רבו עמו:
ושהמקום הזה בית הפרס. החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה שכך שערו חכמים שהמחרישה מוליכה עצמות המת וטומאת בית הפרס דרבנן והילכך נאמן לומר המקום הזה הוא טמא ולא יותר:
ועד כאן היינו באין בשבת. דתחומין דרבנן:
אבל אין נאמן וכו'. דאפוקי ממונא הוא ובעינן עדות מעליית':
מעמד ומספד. מקום היה לו כאן להספיד מתיו ולעשות מעמדות ומושבות כדרך שהיו עושין דסד''א דנאמן הואיל והני מפרסמי טפי ולא משקרי בהו אינשי קא משמע לן:
רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף שָׁלַח בָּתָר אִיתְּתֵיהּ. אָמַר. יִסְקוּן עִמָּהּ תְּלָתָא תַּלְמִידִין. שֶׁאִם יַפְנֶה אֶחָד מֵהֶן לְצוֹרְכוֹ תִּתְייָחֵד עִם שְׁנַיִם. וְהָא תַנִּינָן. מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. אָמַר רִבִּי אָבִין. וּבַעֲלָהּ. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. אַף הוּא שָׂכַר לָהּ בַּיִת וְהוּא מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְלֹא הָיָה מִתְייָחֵד עִמָּהּ אֶלָּא בִּפְנֵי בָנֶיהָ. וְקָרָא עַל עַצְמוֹ הַפָּסוּק הַזֶּה יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חייא בר יוסף כו'. מבואר לעיל פ''א דסוטה:
וַאֲפִילוּ קָטָן. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ קָטָן אֲפִילוּ קָרוֹב. אֲפִילוּ קָטָן וְקָרוֹב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חֲנַנְיָה קַרְתִּיסָיָה אִשְׁתַּבַּאי הוּא וּבְנֵיהּ וְאִיתְּתֵיהּ. אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי חֲנִינָה וְלָא קִבְּלוֹן. אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְקִבְּלוֹן. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ קָטָן וְקָרוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפילו קטן. לשון בעיא הוא דקתני במתני' אפי' עבד אפי' שפחה נאמנין להעידה אם אפי' קטן נאמן וקאמר ר' אימי בשם ריב''ל דאפי' קטן ואפי' קרוב נאמן:
אפי' קטן וקרוב. כלומר אפי' קטן והוא קרוב. אם נימא דנאמן לריב''ל:
נשמעינה כו'. ופשיט לה מדקיבלן ריב''ל והכשירה משום עדות בנה וקטן היה דעדות בעלה לא מהני לה דאין אדם מעיד ע''י עצמו ש''מ אפילו קטן והוא קרוב נאמן:
אֵי זֵהוּ כַרָקוֹם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. כְּגוֹן 14b זוֹגִין וְשַׁלְשֶׁלָיוֹת וּכְבָלִים וַאֲוָוזִים וְתַרְנְגוֹלִין וְאַפָּרָטוֹטוֹת מַקִּיפִין אֶת הָעִיר. וָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חָמָא בַּר אַשִּׁי. מַעֲשֶׂה הָיָה וּבָֽרְחָה מִשָּׁם סוּמָה אַחַת. הָיָה שָׁם פִּירְצָה אַחַת מַצֶּלֶת אֶת הַכֹּל. הָיוּ שָׁם מַחְבּוּיִים צְרִיכָה. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂיאָה. וּבִלְבַד כַּרָקוֹם שֶׁל אוֹתוֹ מַלְכוּת אֲבָל כַּרָקוֹם שֶׁלְּמַלְכוּת אֲחֶרֶת כְּלֵיסְטֵיס הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כליסטים הן. דאימת המלכות שבאו בגבולה עליהן והן עוסקין בשלל ובורחין להן ואין להן פנאי לבעול ולא נאסרו הנשים:
אבל כרקום של מלכות אחרת. הבאה עליהן:
ובלבד כרקום של אותה מלכות. הוא דחוששין לפסול הכהנות משום דהן מתיישבין בעיר ויושבים בטח ויש להם פנאי לבעול:
צריכה. מספקא לן אם מצלת על הכל או לא:
היה שם מחבוי'. שיכולה להחבא בהן:
היה שם פירצה אחת. ויכולה לשמוט. מהן ולערוק מצלת את הכל דתלינן כל חדא וחדא לקולא:
מעשה היה כו'. דאע''פ כן אירע פעם א' שברחה משם סומא אחת:
מקיפין את העיר. ששמו סביבות העיר שלשלאות של ברזל להשמיע קול בהכשל איש הרץ עליהן וכלבים ואווזי' צועקין והילכך כל כהנות שבתוכה פסולות דאינה יכולה לשמוט מהם ולברוח:
ואפרטוטות. בלשון רומי דברים המוכנים למלחמה. הערוך:
דוגין. בעלי מלחמה כמו ארכי דוגין דריש גט פשוט והן מושלי המלחמה:
איזהו כרקום. דקתני במתני' כל כהנות שבתוכה פסולות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source