משנה: הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ וְגֵירְשָׁהּ אֵרְסָהּ וְנִתְאַלְמְנָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלּוֹ. הִישִּׂיאָהּ וְגֵירְשָׁהּ הִישִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּאָב. אָֽמְרוּ לֹו מִשֶׁהִשִּׁיאָהּ אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הראשונה של אב. קסבר רבי יהודה בתר כתיבה אזלינן והואיל והראשונה בעוד שהבת ברשות האב נכתבה הויא דאב ואין הלכה כרבי יהודה:
כתובתה שלה. דמשהשיאה פקע רשותיה ובתר גוביינא אזלינן ולא אזלינן בתר כתיבה לומר הואיל והראשונה נכתבה בעודה ברשותיה דאב תיהוי דאב:
מתני' כתובתה שלו. כתובה שהיא גובה משני אירוסין הללו של אב וקסבר יש כתובה לארוסה א''נ בשכתב לה ובימי נערות או קטנות קאמר:
רִבִּי זְעִירָא שָׁלַח לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרִבִּי אִימִּי בַּר פַּפַּי. מַעֲשֵׂה יְדֵי הַבַּת שֶׁלְּמִי. אָמְרוּ לֵיהּ. שׁוֹקֵד אָמַר. לְעַצְמָהּ. מַנִּי שׁוֹקֵד. שְׁמוּאֵל. אָמַר רִבִּי מַתָּנָה. בְּשֵּׁם רִבִי אָֽמְרוּהָ וּמִדְרָשׁ אָֽמְרוּהָ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָה. אוֹתָם לִבְנֵיכֶם. אֵין בְנוֹתֵיכֶם לִבְנֵיכֶם. בְּמַעֲשֵׂה יְדֵי הַבַּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. 25a מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּבָת וּמֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין. מַעֲשֵׂת שֶׁעָשָׂת בְּחַיֵי הָאָב. אֲבָל עָשָׂת לְאַחַר מִיתַת הָאָב כָּל עַמָא מוֹדוּ שֶׁהֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא אמרה כן. דמעשה ידיה של הבת אחר מיתת האב לעצמה דקאמר מעשה ידיה ומציאתה וכו' היאך שייך לומר גבייה במציאה דממאן גבייא אלא כמציאתה דוקא מעשה שעשת בחיי האב לאחין אבל מה שעשת לאחר מיתת האב לכ''ע ואפילו לרבנן אע''פ שלא גבתה הרי הן של עצמה:
במעשה ידי הבת הכתוב מדבר. כלומר אפי' במעשה ידי הבת אע''ג דשכיח הוא וחסרי בה ממונא שהרי נזונת מהן ומכ''ש בקנס שאין אדם מוריש זכות בתו לבניו כדאמר לעיל:
ומדרש אמרוה. מדרש המקרא למדו לומר כן:
מני שוקד שמואל. קרו ליה שוקד ע''ש ששוקד על דבריו לאמרם כהלכתא והלכתא כוותיה בדינא וכן אמר בבבלי דף מ''ג:
לעצמה. אע''פ שנזונת מן האחין:
מעשה ידי הבת. אחר מיתת האב של מי:
הלכה: הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּייְרָה כול'. כְּתִיב כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. יָֽצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ מִיִּשְׂרָאֵל. כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלָה. לְרַבּוֹת אֶת הַגִּיּוֹרֶת שֶׁהָֽיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדוּשָּׁה תְּהֵא בִסְקִילָה. וְרִבָּה אוֹתָה לִקְנָס. לֵית יְכִיל. וְתַנֵּי חִזְקִיָּה כֵן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּסְקָלוּהָ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהִיא מֵתָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר מֵתָה. אֶלָּא יֵשׁ לָךְ אֲחֶרֶת שֶׁהִיא בִסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ גִּיּוֹרֶת שֶׁהָֽיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדוּשָּׁה שֶׁתְּהֵא בִסְקִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ה''ג ואתיא דר' יונה כר' ירמיה ודר' יוסי כר' זעירא. רבי יונה ור' יוסי פליגי לקמן בקנס מוציא שם רע אימתי מתחייב ר' יונה אמר בסוף ור' יוסי אמר משעה הראשונה ולפי גי' הספר יש לפרש ואתייא דר' מנא שהקשה לר' יוסי הגע עצמך כו' דמה חזית כו' כמו שפירשתי בלשון הראשון משום דלא מסתברא ליה לדמות כתובה לקנס כר' ירמיה ודר' יוסי שהשיב לו על זה כדפרישית ומדמי כתובה לקנס כר' זעירא:
שהיא בסקילה והוא פטור גרסינן. שפטור מקנס אם שקר היה דלמיתה נתרבתה ולא לקנס וכן אמר בבבלי:
גמ' יצתה זו. אפי' לידתה בקדושה פטור מן הקנס:
שאינה מישראל. שאין הורתה בקדישה. על בתולה. קרא יתירא הוא דהא בבתולה משתעי לרבות לידתה בקדושה לסקילה:
ורבה אותה לקנס. נרבה לה נמי לקנס דהא האי קרא בקנס מדבר וענשו אותו וגו' כי הוציא וגו':
ומשני לית יכיל. אין אתה יכול לרבות לקנס דבפירוש מיעטה התורה כדתני חזקיה ממשמע וכו':
ואת אמר אכן. בתמיה לדמות כתובה לקנס דנילף מיניה דלא אזלינן בתר מעיקרא. ומי יאמר לך. זה דקנס בסוף שאני אומר ואפילו קנס משעה הראשונה חל החיוב ואפ''ה בתר השתא אזלינן ושפיר מדמינן כתובה לקנס:
ותמיה אני. מעיקרא אני תמה היך רבנן אלו מדמין כתובה לקנס והא לא דמי דכתובה משעה הראשונה משערי כתיבה זכתה וקנס בסוף משעת העמדה בדין והילכך ניחא דבקנס בתר השתא אזלינן:
א''ל. באמת שמענו בזה שהוא נותן קנס לאביה. ובעיקר הקושיא לא השיב לו כלום דס''ל נמי כרבי יעקב דטפי מדמינן לה לשזינתה עודה נערה ובגרה דהזנות היה ברשות אביה והוצאת ש''ר ברשות אחרת וכן בכתובה. א''נ י''ל דהבעיא מילתא אחריתא היא דבעא מיניה אם הוציא שם רע עודה נערה ובגרה אם הוא חייב קנס והשיב לו שמענו בזה שהוא נותן קנס אלא דלפ''ז לישנא דהגע עצמך אינו מדויק דמשמע דאדלעיל קאי:
בעא קומי רבי יוסי. על הא דקאמר רבי יעקב ממוציא ש''ר למד ר''מ הגע עצמך אם הוציא עליה שם רע עודה נערה ובגרה אח''כ דודאי נותן קנס דהרי הוצאת הש''ר בשעת חיוב היתה וא''כ מה חזית דמדמית לה לזינתה כשהיא נערה ובגרה תדמי לה להוציא שם רע כשהיא נערה ובגרה שהוא חייב וה''נ הכתיבה ברשות אב היתה:
אלא או היא. אם אמת היה או זוממיה עדים שמעידין עליה ונמצאו זוממין מקדימין לבית הסקילה וטעמא כדאמר בבבלי דף מ''ה זו מעשיה גרמי לה וכשהיא נערה זנאי וזה עקימת שפתיו גרמו לו וההיא שעתה בוגרת הויא ומוציא שם רע אינו חייב אלא על הנער' דכתיב והוציאו את בתולי הנערה אלמא דאמרינן אע''פ שזינתה כשהיא נערה לא אזלינן בתר מעיקרא אלא בתר השתא דהוצאת ש''ר כשנתבגרה היא וה''נ בכתובה אע''פ שנכתבה ברשות האב אין לאביה בה כלום דבתר השתא אזלינן וכשהיא גובה כבר נשאת:
משבגרה הוציא עליה שם רע. על זנות דמעיקרא. הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע. אם שקר היה:
זינתה ועודה בבית אביה. ועודה ברשות אביה כשהיא נערה:
והתני ר''ח. בניחותא:
ממוציא שם רע למד ר''מ. ת''ק דר''י במתני' הוא ר''מ בר פלוגתיה דקסבר משהשיאה אין לאביה רשות בה וממוציא שם רע למד דין זה דבתר השתא אזלינן ולא בתר מעיקרא כדמסיק:
כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. דמתוך שיחשוב אם ימות יגיע לו כתובתה אף הוא נותן לה בעין יפה:
גמ' טעמא דרבי יודה. דאמר אף מן הנשואין הן של אב:
משנה: הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּייְרָה בִתָּהּ עִמָּהּ וְזִינְתָה הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מַאָה סֶלַע. הָֽיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדוּשָּׁה הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מַאָה סֶלַע. הָֽיְתָה הוֹרָתָהּ וְלֵידָתָהּ בִּקְדוּשָּׁה הֲרֵי הִיא כְבַת יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָרֶיהָ. יֵשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב וְאֵין לָהּ אָב הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית הָאָב אֶלָּא לְמִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' וזינתה. מן האירוסין והיא נערה:
הרי זו בחנק. ואפילו נתגיירה פחותה מבת שלשה שנים ובחזקת בתולה היא דכי כתיבא סקילה בנערה המאורסה בישראל כתיבא דכתיב כי עשתה נבלה בישראל:
לא פתח בית האב. אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה:
ולא מאה סלע. אם נמצא הבעל שקרן ועדיו זוממין דכולה פרשה בישראל כתיבא:
ולידתה בקדושה ה''ז בסקילה. בגמ' יליף לה מקראי:
הרי היא כבת ישראל לכל דבריה. ויש לה פתח בית אב ומאה סלע:
יש לה אב ואין לה פתח בית האב. כגון שאין לו בית ובישראלית קא מיירי:
הלכה: הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מָצוּי לִיתֵּן לְבִתּוֹ בְּעַיִן יָפָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. מִמּוֹצִיא שֵׁם רַע לָמַד רִבִּי מֵאִיר. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. זִינְתָה וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ מִשֶּׁבָּֽגְרָה הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע. הוּא אֵינוֹ לוֹקֶה וְאֵינוֹ נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע אֶלָּא אוֹ הִיא אוֹ זוֹמְמֶיהָ מַקְדִימִין לְבֵית הַסְּקִילָה. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הַגַּע עַצְמָךְ. הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע עוֹדָהּ נַעֲרָה וּבָֽגְרָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁמַעְנוּ שֶׁנּוֹתֵן לְאָבִיהָ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָא. וְתַמְיָה אֲנִי הֵךְ רַבָּנִיו מְדַמּוּ כְּתוּבָּה לִקְנָס. וְלֹא דָמֵי. דּוּ כְּתוּבָּה מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וּקְנָס בַּסּוֹף. וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אָמַר לֵיהּ. וּמִי יֹאמַר לָךְ. וַאֲפִילוּ קְנָס מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה הוּא. 25b וְאַתְיָא דְּרִבִי מָנָא כְּרִבִּי יִרְמְיָה וּכְרִבִּי יוֹסֵי בַּר זְעִירָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ה''ג ואתיא דר' יונה כר' ירמיה ודר' יוסי כר' זעירא. רבי יונה ור' יוסי פליגי לקמן בקנס מוציא שם רע אימתי מתחייב ר' יונה אמר בסוף ור' יוסי אמר משעה הראשונה ולפי גי' הספר יש לפרש ואתייא דר' מנא שהקשה לר' יוסי הגע עצמך כו' דמה חזית כו' כמו שפירשתי בלשון הראשון משום דלא מסתברא ליה לדמות כתובה לקנס כר' ירמיה ודר' יוסי שהשיב לו על זה כדפרישית ומדמי כתובה לקנס כר' זעירא:
שהיא בסקילה והוא פטור גרסינן. שפטור מקנס אם שקר היה דלמיתה נתרבתה ולא לקנס וכן אמר בבבלי:
גמ' יצתה זו. אפי' לידתה בקדושה פטור מן הקנס:
שאינה מישראל. שאין הורתה בקדישה. על בתולה. קרא יתירא הוא דהא בבתולה משתעי לרבות לידתה בקדושה לסקילה:
ורבה אותה לקנס. נרבה לה נמי לקנס דהא האי קרא בקנס מדבר וענשו אותו וגו' כי הוציא וגו':
ומשני לית יכיל. אין אתה יכול לרבות לקנס דבפירוש מיעטה התורה כדתני חזקיה ממשמע וכו':
ואת אמר אכן. בתמיה לדמות כתובה לקנס דנילף מיניה דלא אזלינן בתר מעיקרא. ומי יאמר לך. זה דקנס בסוף שאני אומר ואפילו קנס משעה הראשונה חל החיוב ואפ''ה בתר השתא אזלינן ושפיר מדמינן כתובה לקנס:
ותמיה אני. מעיקרא אני תמה היך רבנן אלו מדמין כתובה לקנס והא לא דמי דכתובה משעה הראשונה משערי כתיבה זכתה וקנס בסוף משעת העמדה בדין והילכך ניחא דבקנס בתר השתא אזלינן:
א''ל. באמת שמענו בזה שהוא נותן קנס לאביה. ובעיקר הקושיא לא השיב לו כלום דס''ל נמי כרבי יעקב דטפי מדמינן לה לשזינתה עודה נערה ובגרה דהזנות היה ברשות אביה והוצאת ש''ר ברשות אחרת וכן בכתובה. א''נ י''ל דהבעיא מילתא אחריתא היא דבעא מיניה אם הוציא שם רע עודה נערה ובגרה אם הוא חייב קנס והשיב לו שמענו בזה שהוא נותן קנס אלא דלפ''ז לישנא דהגע עצמך אינו מדויק דמשמע דאדלעיל קאי:
בעא קומי רבי יוסי. על הא דקאמר רבי יעקב ממוציא ש''ר למד ר''מ הגע עצמך אם הוציא עליה שם רע עודה נערה ובגרה אח''כ דודאי נותן קנס דהרי הוצאת הש''ר בשעת חיוב היתה וא''כ מה חזית דמדמית לה לזינתה כשהיא נערה ובגרה תדמי לה להוציא שם רע כשהיא נערה ובגרה שהוא חייב וה''נ הכתיבה ברשות אב היתה:
אלא או היא. אם אמת היה או זוממיה עדים שמעידין עליה ונמצאו זוממין מקדימין לבית הסקילה וטעמא כדאמר בבבלי דף מ''ה זו מעשיה גרמי לה וכשהיא נערה זנאי וזה עקימת שפתיו גרמו לו וההיא שעתה בוגרת הויא ומוציא שם רע אינו חייב אלא על הנער' דכתיב והוציאו את בתולי הנערה אלמא דאמרינן אע''פ שזינתה כשהיא נערה לא אזלינן בתר מעיקרא אלא בתר השתא דהוצאת ש''ר כשנתבגרה היא וה''נ בכתובה אע''פ שנכתבה ברשות האב אין לאביה בה כלום דבתר השתא אזלינן וכשהיא גובה כבר נשאת:
משבגרה הוציא עליה שם רע. על זנות דמעיקרא. הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע. אם שקר היה:
זינתה ועודה בבית אביה. ועודה ברשות אביה כשהיא נערה:
והתני ר''ח. בניחותא:
ממוציא שם רע למד ר''מ. ת''ק דר''י במתני' הוא ר''מ בר פלוגתיה דקסבר משהשיאה אין לאביה רשות בה וממוציא שם רע למד דין זה דבתר השתא אזלינן ולא בתר מעיקרא כדמסיק:
כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. דמתוך שיחשוב אם ימות יגיע לו כתובתה אף הוא נותן לה בעין יפה:
גמ' טעמא דרבי יודה. דאמר אף מן הנשואין הן של אב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source