משנה: הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּייְרָה בִתָּהּ עִמָּהּ וְזִינְתָה הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מַאָה סֶלַע. הָֽיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדוּשָּׁה הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מַאָה סֶלַע. הָֽיְתָה הוֹרָתָהּ וְלֵידָתָהּ בִּקְדוּשָּׁה הֲרֵי הִיא כְבַת יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָרֶיהָ. יֵשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב וְאֵין לָהּ אָב הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית הָאָב אֶלָּא לְמִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יש לה אב ואין לה פתח בית האב. כגון שאין לו בית ובישראלית קא מיירי:
הרי היא כבת ישראל לכל דבריה. ויש לה פתח בית אב ומאה סלע:
ולידתה בקדושה ה''ז בסקילה. בגמ' יליף לה מקראי:
ולא מאה סלע. אם נמצא הבעל שקרן ועדיו זוממין דכולה פרשה בישראל כתיבא:
לא פתח בית האב. אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה:
הרי זו בחנק. ואפילו נתגיירה פחותה מבת שלשה שנים ובחזקת בתולה היא דכי כתיבא סקילה בנערה המאורסה בישראל כתיבא דכתיב כי עשתה נבלה בישראל:
מתני' וזינתה. מן האירוסין והיא נערה:
הלכה: הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מָצוּי לִיתֵּן לְבִתּוֹ בְּעַיִן יָפָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. מִמּוֹצִיא שֵׁם רַע לָמַד רִבִּי מֵאִיר. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. זִינְתָה וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ מִשֶּׁבָּֽגְרָה הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע. הוּא אֵינוֹ לוֹקֶה וְאֵינוֹ נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע אֶלָּא אוֹ הִיא אוֹ זוֹמְמֶיהָ מַקְדִימִין לְבֵית הַסְּקִילָה. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הַגַּע עַצְמָךְ. הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע עוֹדָהּ נַעֲרָה וּבָֽגְרָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁמַעְנוּ שֶׁנּוֹתֵן לְאָבִיהָ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָא. וְתַמְיָה אֲנִי הֵךְ רַבָּנִיו מְדַמּוּ כְּתוּבָּה לִקְנָס. וְלֹא דָמֵי. דּוּ כְּתוּבָּה מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וּקְנָס בַּסּוֹף. וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אָמַר לֵיהּ. וּמִי יֹאמַר לָךְ. וַאֲפִילוּ קְנָס מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה הוּא. 25b וְאַתְיָא דְּרִבִי מָנָא כְּרִבִּי יִרְמְיָה וּכְרִבִּי יוֹסֵי בַּר זְעִירָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהיא בסקילה והוא פטור גרסינן. שפטור מקנס אם שקר היה דלמיתה נתרבתה ולא לקנס וכן אמר בבבלי:
ומשני לית יכיל. אין אתה יכול לרבות לקנס דבפירוש מיעטה התורה כדתני חזקיה ממשמע וכו':
ורבה אותה לקנס. נרבה לה נמי לקנס דהא האי קרא בקנס מדבר וענשו אותו וגו' כי הוציא וגו':
שאינה מישראל. שאין הורתה בקדישה. על בתולה. קרא יתירא הוא דהא בבתולה משתעי לרבות לידתה בקדושה לסקילה:
גמ' יצתה זו. אפי' לידתה בקדושה פטור מן הקנס:
ואת אמר אכן. בתמיה לדמות כתובה לקנס דנילף מיניה דלא אזלינן בתר מעיקרא. ומי יאמר לך. זה דקנס בסוף שאני אומר ואפילו קנס משעה הראשונה חל החיוב ואפ''ה בתר השתא אזלינן ושפיר מדמינן כתובה לקנס:
ה''ג ואתיא דר' יונה כר' ירמיה ודר' יוסי כר' זעירא. רבי יונה ור' יוסי פליגי לקמן בקנס מוציא שם רע אימתי מתחייב ר' יונה אמר בסוף ור' יוסי אמר משעה הראשונה ולפי גי' הספר יש לפרש ואתייא דר' מנא שהקשה לר' יוסי הגע עצמך כו' דמה חזית כו' כמו שפירשתי בלשון הראשון משום דלא מסתברא ליה לדמות כתובה לקנס כר' ירמיה ודר' יוסי שהשיב לו על זה כדפרישית ומדמי כתובה לקנס כר' זעירא:
גמ' טעמא דרבי יודה. דאמר אף מן הנשואין הן של אב:
כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. דמתוך שיחשוב אם ימות יגיע לו כתובתה אף הוא נותן לה בעין יפה:
ממוציא שם רע למד ר''מ. ת''ק דר''י במתני' הוא ר''מ בר פלוגתיה דקסבר משהשיאה אין לאביה רשות בה וממוציא שם רע למד דין זה דבתר השתא אזלינן ולא בתר מעיקרא כדמסיק:
והתני ר''ח. בניחותא:
זינתה ועודה בבית אביה. ועודה ברשות אביה כשהיא נערה:
משבגרה הוציא עליה שם רע. על זנות דמעיקרא. הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע. אם שקר היה:
אלא או היא. אם אמת היה או זוממיה עדים שמעידין עליה ונמצאו זוממין מקדימין לבית הסקילה וטעמא כדאמר בבבלי דף מ''ה זו מעשיה גרמי לה וכשהיא נערה זנאי וזה עקימת שפתיו גרמו לו וההיא שעתה בוגרת הויא ומוציא שם רע אינו חייב אלא על הנער' דכתיב והוציאו את בתולי הנערה אלמא דאמרינן אע''פ שזינתה כשהיא נערה לא אזלינן בתר מעיקרא אלא בתר השתא דהוצאת ש''ר כשנתבגרה היא וה''נ בכתובה אע''פ שנכתבה ברשות האב אין לאביה בה כלום דבתר השתא אזלינן וכשהיא גובה כבר נשאת:
בעא קומי רבי יוסי. על הא דקאמר רבי יעקב ממוציא ש''ר למד ר''מ הגע עצמך אם הוציא עליה שם רע עודה נערה ובגרה אח''כ דודאי נותן קנס דהרי הוצאת הש''ר בשעת חיוב היתה וא''כ מה חזית דמדמית לה לזינתה כשהיא נערה ובגרה תדמי לה להוציא שם רע כשהיא נערה ובגרה שהוא חייב וה''נ הכתיבה ברשות אב היתה:
א''ל. באמת שמענו בזה שהוא נותן קנס לאביה. ובעיקר הקושיא לא השיב לו כלום דס''ל נמי כרבי יעקב דטפי מדמינן לה לשזינתה עודה נערה ובגרה דהזנות היה ברשות אביה והוצאת ש''ר ברשות אחרת וכן בכתובה. א''נ י''ל דהבעיא מילתא אחריתא היא דבעא מיניה אם הוציא שם רע עודה נערה ובגרה אם הוא חייב קנס והשיב לו שמענו בזה שהוא נותן קנס אלא דלפ''ז לישנא דהגע עצמך אינו מדויק דמשמע דאדלעיל קאי:
ותמיה אני. מעיקרא אני תמה היך רבנן אלו מדמין כתובה לקנס והא לא דמי דכתובה משעה הראשונה משערי כתיבה זכתה וקנס בסוף משעת העמדה בדין והילכך ניחא דבקנס בתר השתא אזלינן:
הלכה: הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּייְרָה כול'. כְּתִיב כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. יָֽצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ מִיִּשְׂרָאֵל. כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלָה. לְרַבּוֹת אֶת הַגִּיּוֹרֶת שֶׁהָֽיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדוּשָּׁה תְּהֵא בִסְקִילָה. וְרִבָּה אוֹתָה לִקְנָס. לֵית יְכִיל. וְתַנֵּי חִזְקִיָּה כֵן. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּסְקָלוּהָ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהִיא מֵתָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר מֵתָה. אֶלָּא יֵשׁ לָךְ אֲחֶרֶת שֶׁהִיא בִסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ גִּיּוֹרֶת שֶׁהָֽיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדוּשָּׁה שֶׁתְּהֵא בִסְקִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהיא בסקילה והוא פטור גרסינן. שפטור מקנס אם שקר היה דלמיתה נתרבתה ולא לקנס וכן אמר בבבלי:
ומשני לית יכיל. אין אתה יכול לרבות לקנס דבפירוש מיעטה התורה כדתני חזקיה ממשמע וכו':
ורבה אותה לקנס. נרבה לה נמי לקנס דהא האי קרא בקנס מדבר וענשו אותו וגו' כי הוציא וגו':
שאינה מישראל. שאין הורתה בקדישה. על בתולה. קרא יתירא הוא דהא בבתולה משתעי לרבות לידתה בקדושה לסקילה:
גמ' יצתה זו. אפי' לידתה בקדושה פטור מן הקנס:
ואת אמר אכן. בתמיה לדמות כתובה לקנס דנילף מיניה דלא אזלינן בתר מעיקרא. ומי יאמר לך. זה דקנס בסוף שאני אומר ואפילו קנס משעה הראשונה חל החיוב ואפ''ה בתר השתא אזלינן ושפיר מדמינן כתובה לקנס:
ה''ג ואתיא דר' יונה כר' ירמיה ודר' יוסי כר' זעירא. רבי יונה ור' יוסי פליגי לקמן בקנס מוציא שם רע אימתי מתחייב ר' יונה אמר בסוף ור' יוסי אמר משעה הראשונה ולפי גי' הספר יש לפרש ואתייא דר' מנא שהקשה לר' יוסי הגע עצמך כו' דמה חזית כו' כמו שפירשתי בלשון הראשון משום דלא מסתברא ליה לדמות כתובה לקנס כר' ירמיה ודר' יוסי שהשיב לו על זה כדפרישית ומדמי כתובה לקנס כר' זעירא:
גמ' טעמא דרבי יודה. דאמר אף מן הנשואין הן של אב:
כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. דמתוך שיחשוב אם ימות יגיע לו כתובתה אף הוא נותן לה בעין יפה:
ממוציא שם רע למד ר''מ. ת''ק דר''י במתני' הוא ר''מ בר פלוגתיה דקסבר משהשיאה אין לאביה רשות בה וממוציא שם רע למד דין זה דבתר השתא אזלינן ולא בתר מעיקרא כדמסיק:
והתני ר''ח. בניחותא:
זינתה ועודה בבית אביה. ועודה ברשות אביה כשהיא נערה:
משבגרה הוציא עליה שם רע. על זנות דמעיקרא. הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע. אם שקר היה:
אלא או היא. אם אמת היה או זוממיה עדים שמעידין עליה ונמצאו זוממין מקדימין לבית הסקילה וטעמא כדאמר בבבלי דף מ''ה זו מעשיה גרמי לה וכשהיא נערה זנאי וזה עקימת שפתיו גרמו לו וההיא שעתה בוגרת הויא ומוציא שם רע אינו חייב אלא על הנער' דכתיב והוציאו את בתולי הנערה אלמא דאמרינן אע''פ שזינתה כשהיא נערה לא אזלינן בתר מעיקרא אלא בתר השתא דהוצאת ש''ר כשנתבגרה היא וה''נ בכתובה אע''פ שנכתבה ברשות האב אין לאביה בה כלום דבתר השתא אזלינן וכשהיא גובה כבר נשאת:
בעא קומי רבי יוסי. על הא דקאמר רבי יעקב ממוציא ש''ר למד ר''מ הגע עצמך אם הוציא עליה שם רע עודה נערה ובגרה אח''כ דודאי נותן קנס דהרי הוצאת הש''ר בשעת חיוב היתה וא''כ מה חזית דמדמית לה לזינתה כשהיא נערה ובגרה תדמי לה להוציא שם רע כשהיא נערה ובגרה שהוא חייב וה''נ הכתיבה ברשות אב היתה:
א''ל. באמת שמענו בזה שהוא נותן קנס לאביה. ובעיקר הקושיא לא השיב לו כלום דס''ל נמי כרבי יעקב דטפי מדמינן לה לשזינתה עודה נערה ובגרה דהזנות היה ברשות אביה והוצאת ש''ר ברשות אחרת וכן בכתובה. א''נ י''ל דהבעיא מילתא אחריתא היא דבעא מיניה אם הוציא שם רע עודה נערה ובגרה אם הוא חייב קנס והשיב לו שמענו בזה שהוא נותן קנס אלא דלפ''ז לישנא דהגע עצמך אינו מדויק דמשמע דאדלעיל קאי:
ותמיה אני. מעיקרא אני תמה היך רבנן אלו מדמין כתובה לקנס והא לא דמי דכתובה משעה הראשונה משערי כתיבה זכתה וקנס בסוף משעת העמדה בדין והילכך ניחא דבקנס בתר השתא אזלינן:
וּפָֽרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה. הַכֹּל מָשָׁל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה בְמָשָׁל. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה. וְכִי עָלָת עַל דַּעְתָּךְ שֶׁיְּהֵא זֶה מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וַהֲלָהּ נֶהֱרָג עַל יָדָיו. אֶלָּא מָהוּ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ. עַל בּוּרְיוֹ. אִם זָֽרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ. וְכִי עָלָיו לְבַדּוֹ הַחַמָּה זוֹרַחַת. אֶלָּא מַה זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא שָׁלוֹם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם. אַף זֶה בִזְמַן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ וָהָֽרְגוֹ הֲרֵי זֶה חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ופרשו השמלה הכל משל. למשל נאמר שמבררין את הדבר כשמלה והיינו ע''פ עדים ולא שמלה ממש:
אלא מהו על משענתו על בוריו. כלומר שנתחזק כבר ועמד על בוריו מחמת המכה ואע''פ שלאחר מכאן הכביד ומת פטור וכעין דדרשינן פ' ואלו הן הנשרפין:
אף זה בזמן שיודע שהוא שלום ממנו והרגו ה''ז חייב שיודע וברור לו כשמש שלא בא עליו להרגו אלא בשביל ממון בא עליו חייב עליו זה כשהרגו אבל אם הדבר אצלו בספק אינו חייב עליו כשהרגו וכדמוקי להאי ברייתא בבבלי פרק בן סורר ומורה דף ע''ב דבבן על האב מיירי:
וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מָצָא וְאִיבֵּד. שֶׁהֵבִיא הַבַּעַל עֵדִים שֶׁזִּינָת עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִי. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא דַּם צִיפּוֹר הוּא. שֶׁהֵבִיא הָאָב עֵדִים לְהַזִים עֵידֵי הַבַּעַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ יֵשׁ בָּהּ עֵדִים וְזוֹמְמֵיהֶן וְזוֹמְמֵי זוֹמְמֵיהֶן. הַבַּעַל אוֹמֵר. הֲרֵי עֵדִים שֶׁזִּנְתָה בְּבֵית אָבִיהָ. וְהֵבִיא הָאָב עֵדִים לְהַזִּים עֵידֵי הַבַּעַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הֵבִיא הָ[אָ]ב עֵדִים לְהַזִּים עֵידֵי הַבַּעַל. וְהֵבִיא הַבַּעַל עֵדִים לְהַזִּים עֵידֵי הָאָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה בְּשֶׁמָּצָא הָאָב עֵדִים לְהַזִּים עֵידֵי הַבַּעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מצאתי לה בתולים וחש לומר וכו'. כלו' דמפרש ואזיל כל הפרשה דבעדים מיירי דאי לאו הכי אמאי מהימנינן ליה באומרו לא מצאתי ניחוש שמא מצא בתולים ואיבד בידים אלא דמיירי שהביא עדים שזינתה תחתיו בעודה ארוסה בבית אביה:
ואלה בתולי בתי. דקאמר האב מנא ידעינן דניחוש שמא דם ציפור הוא אלא דמיירי נמי שהביא האב עדים להזים עידי הבעל:
הפרשה הזו יש בה כו'. כלומר דמפרש קרא דואם אמת היה הדבר נמי בעדים מיירי שחזר והביא הבעל עדים להזים זוממיו כדמסיק:
הבעל אומר הרי עדים שזינתה בבית אביה. והיינו לא מצאתי לבתך בתולים:
והביא האב עדים להזים עידי הבעל. ועל זה נאמר ואלה בתולי בתי והוא לוקה ונותן מאה סלע והעדים זוממין נסקלין:
והביא הבעל עדים להזים עידי האב. ועל זה נאמר ואם אמת היה הדבר והיא ועידי אביה נסקלין:
אית תניי תני. תניא אידך דלא מוקי לה בזוממי זוממין וקרא דואם אמת היה הדבר בשלא מצא האב עדים להזים עידי הבעל מפרשינן:
לָקַחְתִּי. פְּרָט לְיִיעוּדִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דָּמַר. מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה יֻתַּן כֶּסֶף לְיִיעוּדִין. לָקַחְתִּי. פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. לֹא סוֹף דָּבָר כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמִּצְוַת יִבֻּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה. אֶלָּא אֲפִילוּ כְּמִשְׁנָה אֲחַרוֹנָה שֶׁמִּצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת יִיבּוּם. לָקַחְתִּי. פְּרָט לָאֲרוּסָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפילו כמ''ד. לקמן בפ''ק דקידושין דכסף הראשון שנתן בשעת קניי' לקידושי ייעודין ניתנו אפ''ה מיעטיה קרא דלאו בכלל קיחה הן:
לקחתי. משמע שהוא לקחה מעצמו:
פרט לשומרת יבם. שמן השמים הקנו לו והיינו דקאמר לא סוף דבר כו' כלומר לא תימא דוקא אליבא דמשנה ראשונה דמצות יבום קודמת ומוטל עליו לייבם אלא אפי' כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת והיה רשות בידו לחלוץ אפ''ה לא קרינן ביה לקחתי דהא עכ''פ זיקתה רמיא עליה. משנה ראשונה בסוף פ''ק דבכורות בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות יבום קודמת ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת:
פרט לארוסה. שלא נשאה עדיין ובא עליה דכתיב ואקרב אליה דמיותר הוא אלא למידרש שנתקרב אליה כבר בקירוב הנשואין:
לקחתי פרט לייעודין. כמו אמר מר הוא:
כְּתִיב כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא עָלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְנוֹס וְיִבְעוֹל וְיִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים. וְשָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים. יָכוֹל אֲפִילוּ הִקְדִּיחָה לוֹ אֶת הַתַּבְשִׁיל. נֶאֱמַר כָּאן עֲלִילוֹת דְּבָרִים וּלְמַטָּן נֶאֱמַר עֲלִילוֹת דְּבָרִים. מַה עֲלִילוֹת דְּבָרִים לְמַטָּן זְנוּת אַף לְמַעֲלָן זְנוּת. אִי מַה עֲלִילוֹת דְּבָרִים שֶׁלְּמַטָּן מִמְּקוֹם בְּתוּלִין אַף כָּאן. מְנַיִין אֲפִילוּ בָא עָלֶיהָ בִיאָה אֲחֶרֶת. תַּלמוּד לוֹמַר וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע. מִכָּל מָקוֹם. וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ. פְּרָט לְיִיעוּדִין. לָקַחְתִּי. 26a פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. לָקַחְתִּי. פְּרָט לָאֲרוּסָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פרט לייעודין. אם ייעד אמה העבריה והוציא שם רע עליה פטור ומלקחתי דריש שהוא לשון קידושין פרט לייעוד כדמפרש לקמיה:
מ''מ. דובא אליה קרינן ביה:
מניין אפילו בא עליה. הבעל ביאה אחרת שלא כדרכה והוציא שם רע עליה שזינתה ממקום בתולין שהוא חייב:
אף כאן. ואקרב אליה האמור בקרא קמא דוקא שבא עליה ממקום בתולין:
אי מה עלילות דברים שלמטן. טענת זנות היא ממקום בתולין:
אף עלילות דברים האמור למעלן. בטענת זנות ואע''ג דבהאי קרא גופא ולא מצאתי לה בתולים כתיבא משום דהתם איכא למימר דבשני דברים דיבר הכתוב ושם לה עלילות מדברים אחרים או ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה וגומר אבל בהאי קרא בתרא כתיב שם עלילות דברים לאמר לא מצאתי וגו':
מה עלילות דברים האמור למטן. בטענת זנות דכתיב לא מצאתי לבתך בתולים:
נאמר כאן. ושם לה עלילו' דברים ולמטן והנה הוא שם עלילות דברים לאמר:
עד שיכנוס ויבעול. דכתיב ובא אליה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source