הלכה: לֹא כָתַב לָהּ כְּתוּבָּה כול'. מַתְנִיתָא דְרִבִּי מֵאִיר. דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמְּנָה הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. אַף עַל גַּב דְרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. שְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אֲחֵרָיוּת נְכָסִין אֵינוֹ גוֹבֶה. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא גוֹבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא דאמר רבי אמי. טעמא דתקנת בנין דכרין מפרש כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה דמתוך שהוא יודע שבניה יורשין כתובתה אף הוא פוסק לה נדוניא בעין יפה וכן אמר טעמא בבבלי כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו:
אין כאן אינתו. אין אני קורא ביבמה ואותבינך לי לאינתו שהרי לא היתה אשתו מעיקרא:
לא סוף דבר שנשבית בחיי בעלה. שלא היה מוטל עליהן החיוב אלא אפילו נשבית לאחר מיתת הבעל שכבר זקוקה היא ליבם אפ''ה אינן חייבין:
גמ' אין היורשין חייבין לפדותה. כלומר היבמין שיורשין נכסי אחיהן אין חייבין לפדותה כדמפרש טעמיה לקמן:
גמ' מתני'. דקתני לא כתב לה כתובה גובה:
דר''מ. היא דאמר בפרקין דלקמן כל הפוחת וכו' ומתני' נמי אפילו התנה עמה מיירי ואפ''ה גובה כר''מ:
למי נצרכה. אסיפא קאי דקתני ולא כתב לה כל נכסיו אחראין כו' לרבי מאיר איצטריך דאע''ג דאמר רבי מאיר בפ''ק דב''מ גבי מצא שטרי חוב אם אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין ב''ד נפרעין מהן דס''ל אחריות לאו ט''ס הוא מודה הוא הכא שהיא גובה דשאני ליה בין שטר לכתובה ובכתובה אית ליה אחריות ט''ס:
משנה: 30a לֹא כָתַב לָהּ כְּתוּבָּה בְּתוּלָה גוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מְנָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֶּית דִּין. כָּתַב לָהּ שָׁוֶה מְנָה תַּחַת מָאתַיִם זוּז וְלֹא כָתַב כָּל נִיכְסִין דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתוּבָתִיךְ חַייָב שֶׁהוּא תְנַאי בֶּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בנין דכרין. אם תמותי בחיי ואירשיך יטלו בניך כתובתיך אחרי מותי כשיבאו לחלוק בנכסי עם בניי שיהיו לי מאשה אחרת ונפקא מינה כגון. שכתובתה של זו מרובה משל אשה אחרת או שבני האשה אחרת מרובים מבניה של זאת וטוב לאלו שיטלו כתובת אמן ואפילו הן שוות:
רשאי. שאינו חייב לזון גרושתו והרי היא קבלה מזונות שהן כנגד מעשה ידיה עד עכשיו אבל בפדיון שהוא תחת הפירות אע''פ שאין אדם חייב לפדות גרושתו אינו רשאי לפי שעדיין לא קבלה תשלום הפירות שאכל עד עכשיו:
אינו רשאי. שכבר נתחייב בפדיונה משנשבית:
מתני' ולא כתב לה כל נכסין וכו' חייב. להיות כל נכסיו אחראין לה ולא יכול למימר אין ליך אלא שדה הכתובה ליך בכתובתיך:
מתני' ובכוהנת. שאינו יכול לקיימה משנשבית שאשת כהן אסורה לבעלה משנאנסה כותב לה אפריקינך ואהדרינך למדינתיך וחייב לתת לה כתובתה ואע''פ שבע''כ צריך לגרשה:
חייב לרפותה. שהרפואה כמזונות:
משנה: לֹא כָתַב לָהּ אִם תִּשְׁתַּבְּייָן אֶפְרְקִינִיךְ וְאוֹתְבִינִיךְ לִי לְאִינְתּוּ וּבַכֹּהֲנוֹת אֲהַדְרִינִךְ לִמְדִינְתִּיךְ חַייָב שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין. נִשְׁבֵּית חַייָב לִפְדּוֹתָהּ וְאִם אָמַר הֲרֵי גִּיטָּהּ וּכְתוּבָּתָהּ תִּפְדֶה אֶת עַצְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי. לָֽקְתָה חַייָב לְרַפּוֹתָהּ. אָמַר הֲרֵי גִּיטָּהּ וּכְתוּבָּתָהּ תִּפְדֶה אֶת עַצְמָהּ רַשַּׁאי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בנין דכרין. אם תמותי בחיי ואירשיך יטלו בניך כתובתיך אחרי מותי כשיבאו לחלוק בנכסי עם בניי שיהיו לי מאשה אחרת ונפקא מינה כגון. שכתובתה של זו מרובה משל אשה אחרת או שבני האשה אחרת מרובים מבניה של זאת וטוב לאלו שיטלו כתובת אמן ואפילו הן שוות:
רשאי. שאינו חייב לזון גרושתו והרי היא קבלה מזונות שהן כנגד מעשה ידיה עד עכשיו אבל בפדיון שהוא תחת הפירות אע''פ שאין אדם חייב לפדות גרושתו אינו רשאי לפי שעדיין לא קבלה תשלום הפירות שאכל עד עכשיו:
אינו רשאי. שכבר נתחייב בפדיונה משנשבית:
מתני' ולא כתב לה כל נכסין וכו' חייב. להיות כל נכסיו אחראין לה ולא יכול למימר אין ליך אלא שדה הכתובה ליך בכתובתיך:
מתני' ובכוהנת. שאינו יכול לקיימה משנשבית שאשת כהן אסורה לבעלה משנאנסה כותב לה אפריקינך ואהדרינך למדינתיך וחייב לתת לה כתובתה ואע''פ שבע''כ צריך לגרשה:
חייב לרפותה. שהרפואה כמזונות:
הלכה: לֹא כָתַב לָהּ דְּאִין תִּשְׁתַּבְּייָן אֶפְרְקִינִיךְ כול'. נִשְׁבֵּית חַייָב לִפְדּוֹתָהּ כול'. תַּנֵּי. יְבָמָה שֶׁנִּשְׁבֵּית אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַייָבִין לִפְדּוֹתָהּ. רִבִּי חִייָה בַר אַשִׁי בְשֵׁם רַב. לֹא סוֹף דָּבָר בְּנִשְׁבֵּית בְּחַיֵי בַעֲלָהּ אֶלָּא אֲפִילוּ שֶׁנִּשְׁבֵּית לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַייָבִין לִפְדּוֹתָהּ. רִבִּי חִייָה בַר אָחָא. מַתְנִיתִין מְסַייְעָא לְרַב. וְאוֹתְבִינִיךְ לִי לְאִינְתּוּ. אֵין כָּאן אִינְתּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא דאמר רבי אמי. טעמא דתקנת בנין דכרין מפרש כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה דמתוך שהוא יודע שבניה יורשין כתובתה אף הוא פוסק לה נדוניא בעין יפה וכן אמר טעמא בבבלי כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו:
אין כאן אינתו. אין אני קורא ביבמה ואותבינך לי לאינתו שהרי לא היתה אשתו מעיקרא:
לא סוף דבר שנשבית בחיי בעלה. שלא היה מוטל עליהן החיוב אלא אפילו נשבית לאחר מיתת הבעל שכבר זקוקה היא ליבם אפ''ה אינן חייבין:
גמ' אין היורשין חייבין לפדותה. כלומר היבמין שיורשין נכסי אחיהן אין חייבין לפדותה כדמפרש טעמיה לקמן:
גמ' מתני'. דקתני לא כתב לה כתובה גובה:
דר''מ. היא דאמר בפרקין דלקמן כל הפוחת וכו' ומתני' נמי אפילו התנה עמה מיירי ואפ''ה גובה כר''מ:
למי נצרכה. אסיפא קאי דקתני ולא כתב לה כל נכסיו אחראין כו' לרבי מאיר איצטריך דאע''ג דאמר רבי מאיר בפ''ק דב''מ גבי מצא שטרי חוב אם אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין ב''ד נפרעין מהן דס''ל אחריות לאו ט''ס הוא מודה הוא הכא שהיא גובה דשאני ליה בין שטר לכתובה ובכתובה אית ליה אחריות ט''ס:
וּבַכֹּהֲנוֹת אֲהַדְרִינִךְ לִמְדִינְתָּא. מָה. לִמְדִינְתָּה מַמָּשׁ. לְיִישׁוּב.
Pnei Moshe (non traduit)
מה למדינתה ממש. לשון שאילה היא אם דוקא למדינתה ממש צריך להחזירה וקאמר דלא אלא ליישוב בלבד הוא דחייב להחזירה ואין צריך לטפל עמה להביאה למדינתה:
תַּנֵּי רַבָּן שֶׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כָּל מַכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִיצָה מִתְרַפֶּה מִכְּתוּבָתָהּ. וְשֶׁאֵין לָהּ קִיצָה מִתְרַפְּאָה מִן הַנְכָסִין. כְּהָדָא. חָדָא אִיתָא אֲתַת לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ. קְצַץ הוּא אַסְייָךְ. אָֽמְרָה לֵיהּ. לָא. לֹא כֵן אָמַר רִִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַל תַּעַשׂ עַצְמָךְ כְּעֹרְכֵי הַדַּייָנִין. שֶׁלֹּא לְגַלֹּות לְיָחִיד אֶת דִּינוֹ. יְדַע הֲוָה בָהּ שֶׁהִיא כְשֵׁירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יודע היה בה שהיא כשרה. ואינה מדברת שקר:
אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. והיכי עביד רבי יוחנן הכי לגלות לה דינה מקודם שמא מתוכו תלמד לשקר:
לא. עדיין לא נקצץ ודינה להתרפאות מן הנכסין:
קצץ הוא אביד. כלומר אם קצץ עם הרופא הרי אבדת וצריכה את להתרפאות מכתובתך:
חדא איתא. אשה אחת שהיתה לה חולי ובאת לפני ר' יוחנן:
ושאין לה קיצה. הוי בכלל מזונות ומתרפאת מנכסי בעלה:
כל מכה שיש לה קיצה. יש לה קצבה ואינה חולה תדיר אינה בכלל מזונות ומתרפאת מכתובתה:
משנה: לֹא כָתַב לָהּ בְּנִין דִּיכְרִין דְּיִהֲוֹן לֵיכִי מִינַאי אִינּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתוּבְתִּיךְ יָתֵר עַל חוּלַקְהוֹן דְּעִם אֲחֵיהוֹן חַייָב שֶׁהוּא תְנַיי בֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בנין דכרין. אם תמותי בחיי ואירשיך יטלו בניך כתובתיך אחרי מותי כשיבאו לחלוק בנכסי עם בניי שיהיו לי מאשה אחרת ונפקא מינה כגון. שכתובתה של זו מרובה משל אשה אחרת או שבני האשה אחרת מרובים מבניה של זאת וטוב לאלו שיטלו כתובת אמן ואפילו הן שוות:
רשאי. שאינו חייב לזון גרושתו והרי היא קבלה מזונות שהן כנגד מעשה ידיה עד עכשיו אבל בפדיון שהוא תחת הפירות אע''פ שאין אדם חייב לפדות גרושתו אינו רשאי לפי שעדיין לא קבלה תשלום הפירות שאכל עד עכשיו:
אינו רשאי. שכבר נתחייב בפדיונה משנשבית:
מתני' ולא כתב לה כל נכסין וכו' חייב. להיות כל נכסיו אחראין לה ולא יכול למימר אין ליך אלא שדה הכתובה ליך בכתובתיך:
מתני' ובכוהנת. שאינו יכול לקיימה משנשבית שאשת כהן אסורה לבעלה משנאנסה כותב לה אפריקינך ואהדרינך למדינתיך וחייב לתת לה כתובתה ואע''פ שבע''כ צריך לגרשה:
חייב לרפותה. שהרפואה כמזונות:
הלכה: לֹא כָתַב לָהּ. בְּנִין דִּיכְרִין כול'. הָדָא דְאָמַר רִבִּי אִמִּי. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מָצוּי לִיתֵּן לְבִתּוֹ בְּעַיִן יָפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא דאמר רבי אמי. טעמא דתקנת בנין דכרין מפרש כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה דמתוך שהוא יודע שבניה יורשין כתובתה אף הוא פוסק לה נדוניא בעין יפה וכן אמר טעמא בבבלי כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו:
אין כאן אינתו. אין אני קורא ביבמה ואותבינך לי לאינתו שהרי לא היתה אשתו מעיקרא:
לא סוף דבר שנשבית בחיי בעלה. שלא היה מוטל עליהן החיוב אלא אפילו נשבית לאחר מיתת הבעל שכבר זקוקה היא ליבם אפ''ה אינן חייבין:
גמ' אין היורשין חייבין לפדותה. כלומר היבמין שיורשין נכסי אחיהן אין חייבין לפדותה כדמפרש טעמיה לקמן:
גמ' מתני'. דקתני לא כתב לה כתובה גובה:
דר''מ. היא דאמר בפרקין דלקמן כל הפוחת וכו' ומתני' נמי אפילו התנה עמה מיירי ואפ''ה גובה כר''מ:
למי נצרכה. אסיפא קאי דקתני ולא כתב לה כל נכסיו אחראין כו' לרבי מאיר איצטריך דאע''ג דאמר רבי מאיר בפ''ק דב''מ גבי מצא שטרי חוב אם אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין ב''ד נפרעין מהן דס''ל אחריות לאו ט''ס הוא מודה הוא הכא שהיא גובה דשאני ליה בין שטר לכתובה ובכתובה אית ליה אחריות ט''ס:
משנה: בְּנָן נוּקְבָּן דְּיִהַוְיָן לֵיכִי מִינַאי אִינּוּן תְּהוֹן יָֽתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְזְנָן מִנִּכְסַי עַד דְּיִתְנַסְבָן לְגוּבְרִין חַייָב שֶׁהוּא תְנַיי בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד דתינסבן לגוברין. עד שיתארסו ואם בגרו אע''פ שלא נתארסו אין להן מזונות דקי''ל בוגרת אין לה מזונות ולענין פרנס' פלוגתא היא בגמרא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. אִם אָמַר עַל שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשֹׁה דְּבָרָיו קַייָמִין. וְעַל מִי שֶׁאֶין רָאוּי לְיוֹרְשֹׁה אֵין דְּבָרָיו קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל בֶּן בֵּין הַבָּנִים וְעַל (בַּת) בֶּן בֵּין הַבָּנוֹת. בַּת בֵּין הָאָח לֹא. אָח בֵּין הַבָּנוֹת לֹא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. 30b רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה טַעֲמָא אָֽמְרוּ. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה טַעֲם שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה רָאוּ חֲכָמִים לוֹמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. לֹא אַתְּ שֶׁשָּׁנִיתָה לָנוּ כֵּן יִרְתּוּן. (אָמַר לֵיהּ. יִטְלוּן תָּנִית. אָתָא לְגַבֵּיהּ.) אָמַר לֵיהּ. לֵית כָּאן יִרְתּוּן אֶלָּא יִטְלוּן. אָתָא לְגַבֵּי אָבוֹי אָמַר לֵיהּ. קִיפַּחְתָּה אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין אֲמַר לֵיהּ. טָעִיתִי טָעוּת שֶׁשִּׁנִּיתִי לָכֶם. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. קַל הוּא בִתְנַאי כְּתוּבָּה. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתוּבָּה וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא בָעוֹלָם וְכָאן לְמִי שֶׁאֵינוֹ בָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְתַמְיָה אֲנָא אֵיךְ רַבָּנִין מְדַמּוּ כְתוּבָּה לִירוּשָּׁה. לא דָמֵי. דִּירוּשָּׁה מִדְּבַר תּוֹרָה כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵיהֶן וְתֵימַר אָכֵן. אֲפִילוּ תֵימַר כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵי תוֹרָה לֹא מוֹדוּ בִתְנַיֵּי כְתוּבָּה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו תימר. כלומר ואפ''ת למ''ד בפ''ק כתובה מד''ת לא פליג אלא בכתובה אבל בתנאי כתובה כ''ע מודים שהוא מדבריהן ואין אנו למדין מכאן שיכול לעקור ירושה מן התורה מן הבנים:
ותמיה אנא. מעיקרא איך מדמי רבנן כתובה לירושה והא לא דמי דירושה מד''ת וכתובה מדבריהן ותימר אכן בתמיה דנילף שיכול להוריש ירושה דאורייתא לבן בין הבנים מכתובה שהיא מדבריהם:
אלא בכתובה. בשטר ואין מזכה אלא למי שהוא בעולם וכאן אפילו בדברים נתחייב ומזכה למי שאינו בעולם שהרי הבנים לא היו בעולם:
קל הוא בתנאי כתובה. כלומר אפילו תימא ירתון תנן אין ראיה ממשנתינו לר''י בן ברוקה דשאני תנאי כתובה קל הוא שהקילו בה חכמים כמו שמצינו שהקילו בה דברים אחרים כדמפרש ואזיל:
אכין אמר ליה. כן אמר לו רבי טעות הוא שטעיתי ששניתי לכם מתחילה שאמרתי יטלון דודאי לית כאן יטלון אלא ירתון:
אתא לגביה. חסרון הניכר הוא כאן וע''כ צריך להגיה וה''ג אתא לגבי בריה אמר ליה לית כאן ירתון אלא יטלון אתא לגביה אבוי אמר ליה קפחתה כו' כלומר שר' נתן בא לפני רבי שמעון ב''ר והשיב לו ג''כ דלא תנן ירתון אלא יטלון וכי הדר אתא ר''ש לגבי אביו אמר ליה קפחתה את נתן הבבלי בתשובה של כלום דודאי לית כאן יטלון אלא ירתון ורבי בעצמו חזר בו שאמר לרבי נתן מתחילה יטלון תנן וטעמא משום דקי''ל בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי ואי ס''ד יטלון תנן והוי לשון מתנה מ''ט לא טרפא ממשעבדי אלא ע''כ ירתון קאמר ולשון ירושה אינו אלא לאחר מיתה ומש''ה לא טרפא ממשעבדי דלא חלה עד לאחר מיתה ויפה הקשה לי רבי נתן. וכה''ג אמרינן בבבלי פ' י''נ דף קל''א אלא דשם גריס רבי אמר בעצמו ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי כו' מטעמא דאמרן:
אמר ליה. רבי לרבי נתן יטלון תנית לא שניתי אלא אינון יטלון והוא לשון מתנה ולא משום ירושה:
ורבי זעירא בשם רבי יוחנן וכו'. ובפ' יש נוחלין בהאי תלמודא גריס לה הכי רבי שאל לרבי נתן מה טעמא דר''י בן ברוקה רבי זעירא אמר אכן שאילה מה ראו לומר הלכה כר''י בן ברוקה א''ל ולא את הוא ששניתה לנו כן ירתון. כלומר דר''ז אמר לא ששאלו מ''ט דריב''ב אלא כן היתה השאלה מה ראו לומר הלכה והשיב רבי נתן הבבלי לרבי ולא אתה בעצמך שנית לנו במתני' בכתובת בנין דכרין אינון ירתון והאי נמי לבן בין הבנים ומדקאמרת לשון ירושה אלמא כר''י בן ברוקה סבירא לך דיש כח לאב להוריש לבן בין הבנים:
לא אמר בן ברוקה אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות. דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים מי שירצה אבל בת בין האחים או את בין הבנות לא דאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת:
תמן תנינן. בפרק יש נוחלין תנן האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקה אומר כו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source