וְאַתְּ תְּהֵא יָֽתְבָא בְּבֵיתִי. רָבִין בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. מֵעַכְשָׁיו נִתְקַייְמוּ בָהּ תְּנָאֵי כְּתוּבָּה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מָחֲלָה לוֹ עַל כְּתוּבָּתָהּ מָהוּ. זְכוּתָהּ אָֽבְדָה זְכוּת בָּנֶיהָ לֹא אָֽבְדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי דמך. כשהיה נפטר היה מצוה שיתנו לאשתו כתובתה ויפטרו אותה:
ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. הא מתנאי כתובה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה ואיך יכול לבטל תנאי כתובה במה שצוה בפה. אנת אמרת. אתה בעצמך אמרת לזאת ומנא לך הא דתנאי כתובה הכי הוה:
ולא בגליל אנן קיימין. וכבר סברנן מימר דאנשי הגליל חסו על כבודן יותר מעל ממונם ובודאי תנאי כתובה היה לפי המנהג ואע''פ שצוה אין מבטלין המנהג:
סליק פירקא בס''ד
בא עליה. מן האירוסין עודה בבית אביה אם נאמר כיון שבא עליה יש לה מזונות דמעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה או אינה אלא דרך נישואין דוקא ולא איפשטא:
מחלה לו על כתיבתה מהו. לענין תנאי כתובה של הבנים מי נימא דמחלה לו על הכל או דילמא זכותה אבדה אבל זכות בניה לא אבדה שאינה יכילה למחול זכותן ולא איפשטא:
הלכה: בְּנָן נוּקְבָּן דְּיִהַוֹן לֵיכֵי מִינַאי כול'. רִב חִסְדָּא אָמַר. בָּֽגְרוּ אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹת. נִישְׂאוּ אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. בָּֽגְרוּ לֹא נִשְׂאוּ נִשְׂאוּ לֹא בָֽגְרוּ. אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹתָן וְלֹא אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם הִילָא. וּמוֹדִין לְהַךְ כְּהָדָא. אָלְמָנָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת מִן הַיּוֹרְשִין. הִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נִתְקַבַּלְתִי מִכְּתוּבָּתִי. וְהַיּוֹרְשִין אוֹמְרִין לָהּ. נִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתָךְ. עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁנִּתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. נִישֵּׂאת עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. וְהָא תַנִינָן. יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאָה אִמָּהּ אוֹ אָחִיהָ וְכָֽתְבוּ לָהּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זוּז יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָם. טַעֲמָא דִקְטַנָּה. הָא גְדוֹלָה וִויתִּירָה. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽטְלָה מִקְצָת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אֲבִינָה בְשֵׁם רִבִּי אִסִּי. בְּכוֹר שֶׁחָלַק בְּפָשׁוּט חֲזָקָה וִויתֵּר. עוֹד הִיא שֶׁנָּֽטְלָה מִקְצָת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. לֹא נָטַל זֶה מִבְּכוֹרָתוֹ כְּלוּם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא 31a וּבְעָא מֵיעֲבַד כְּהָדָא דְרַב חִסְדָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנַנְיָה. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. בָּֽגְרוּ וְלֹא נִשְׂאוּ נִשְׂאוּ וְלֹא בָֽגְרוּ אִיבְּדוּ מְזוֹנוֹתָן וְלֹא אִיבְּדוּ פַרְנָסָתָן. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא אָֽמְרִי שְׁמוּעָה וְאַתְּ אָמַרְתָּ מַתְנִיתָא. תִּבָּטֵל שְׁמוּעָה מֵיקַּמֵּי מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיכאן והילך וכו'. כלומר וה''נ לענין מדור דכיון שאין לה בגוף הבית כלום יסלקוה במעות וישכירו לה בית אחר:
גמ' לא היה שם בית. ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו:
היורשין שוכרין לה בית. והם ידורו בביתם:
מכאן והילך. כלומר אם אינה רוצה והיא אומרת קרקע בבית בעלי אני רוצה לדור:
והן אומרים מעות. נשכור לך בית למדור ואנו נדור בבתינו:
הדין עם היתומים. לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא ולפיכך יכולין לשכור לה בית אחר:
כהדא. אשה אחת היתה כתובתה עשרים דינר:
והוה תמן חד בית בטב עשרה דינר. שלא היה ליתומים ממה להגבותה אלא בית שוה עשרה דינר:
אמר או ייבון וכו'. או יתנו לה הבית בכתובתה או עשרים דינר:
אמר רבי מנא. דלא היא דמכיון דלית ביתא טב אלא עשר כמאן דלית לה פורנא אלא עשר גרסינן דאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שעבוד בעלמא יש לה עליו ולא יתנו לה כ''א שיווי דמיו:
גמ' אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונם. ולפיכך היו כותבין כל ימי מיגד אלמנותיך שהוא לכבוד להם שתשב בביתו ותזון מנכסיו:
אנשי יהודה חסו על ממונם. יותר מעל כבודן ולפיכך נתנו הברירה ביד היורשים:
קיסרין. נהגו כיהודה ושאר כל הארצות נהגו כירושלים:
גמ' בגרו איבדו מזונות. דהא דקתני עד דתינסבן לגוברין לאו דוקא אלא עד שיצאו לרשותן ואם בגרו איבדו והה''ד נתארסו:
נישאו איבדו פרנסתן. נדוניא מעישור נכסים דתקינו להן נקראת פרנסה דקסבר לא תיקנו נדוניא אלא היכא דמינסב' בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן אם נישאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית אבד' פרנסתה ואין לה אלא מה שפסקו לה אבל נישאת בקטנותה לא פליג:
ומודין להך בהדא אלמנה. אע''ג דפליגי בבנות דהתם אע''פ שנשאת איכא למימר דלא מחלה נדונייתה דקסברה אחר זמן אתבענה מהיורשים אבל מודים זה לזה באלמנה שהיא תובעת כתובתה מן היורשין היא אומרת וכו' דאם נישאת עליה להביא ראיה שאין דרכה להנשא ולא תתבע מקודם כתובתה מן היורשין:
תני ר''ח. ופליגא אדרב חסדא אלא בגרו אפילו לא נישאו ונישאו אפי' לא בגרו מזונות הוא דאבדו ולא פרנסתן:
אנא אמרי שמועה. שמעתתא דרב חסדא ואת מייתית ברייתא דר''ח וא''כ תיבטל שמוע' דידי מקמי מתנית' דידך:
והא תני ר''ת. ופליג עלה:
ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא. דאיבדו פרנסתן:
לא כן א''ר אבינא. בשור שנטל חלק כפשוט חזקה ויתר חלק בכורתו אלמא אע''ג דלא נטל מקצת אמרי' ויתר. עוד היא שנטל המקצת. כלומר התם נמי משום דנטל חלק פשוט כנטל מקצת היא וה''ט דויתר ודחי לה רבי יוסי ברבי בון דלא נטל מקצת מיקרי שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום ואפ''ה אמרינן דויתר ושמעינן מינה דגדולה ויתרה אע''פ שלא נטלה כלום וקשיא לר''ח:
תיפתר שנטלה מקצת. כלומר התם היינו טעמא דויתרה בגדולה שנטלה מקצת כמו דקתני במתני' שכתבו לה במאה ונ' זוז והילכך דייקינן הא גדולה ויתרה ובשנטלה מקצת:
יתומה שהשיאה וכו' להוציא מידם. עישור נכסים מה שראוי לה ולא אמרי' ויתרה ונתרצית במה שכתבו לה וטעמא דקטנה היא שהרי נישאת בנישואי אמה ואחי' הא בגדולה כגון נערה אמרינן דויתרה וקשיא לר''ח:
והא תנינן. אדרבי חייא דלעיל פריך דקאמר נישאו לא אבדו פרנסתן:
משנה: וְאַתְּ תְּהֵא יָֽתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְזַנָּה מִנִּיכְסַיי כָּל יְמֵי מֵייגַּד אַרְמְלוּתִיךְ בְּבֵיתִי חַייָב שֶׁהוּא תְנַיי בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כל יומי מיגד. כל ימי משך אלמנותיך. וימשכו תרגומו ונגידו:
מתני' כך היו אנשי ירושלים כותבין. כל ימי מיגד אלמנותיך:
אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין וכו'. שבהם הדבר תלוי ואין הלכה כאנשי יהודה אלא כל זמן שלא נשאת ושלא תבעה כתובתה בב''ד ניזונת משל בעלה ודרה בבית שהיתה דרה בחיי בעלה ומשתמשה בכל הכלים שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה:
הלכה: רִבִּי זְעִירָא שְׁאַל שָׁאִיל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אֲבִימֵי בַּר פַּפַּי. לֹא הָיָה שָׁם בַּיִת. אָֽמְרוּ לֵיהּ. הַיּוֹרְשִׁין שׂוֹכְרִין לָהּ בַּיִת. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים. כְּהָדָא. חָדָא אִיתָא הֲוָה פֶורנָהּ עֶשְׂרִין דֵּינָרִין. וַחֲוָה תַמָּן חַד בַּיִת כְּרַב עֲשָׂרָה דֵינָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר. אוֹ יֵיבוֹן לָהּ בַּיְתָא אוֹ יֵבוֹן לָהּ עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּלֵית בֵּיתָא טָב אֶלָּא עֶשְׂרִים כְּמָאן דְּלֵית לָהּ פֶורְנֵה אֶלָּא עֶשְׂרִים. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיכאן והילך וכו'. כלומר וה''נ לענין מדור דכיון שאין לה בגוף הבית כלום יסלקוה במעות וישכירו לה בית אחר:
גמ' לא היה שם בית. ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו:
היורשין שוכרין לה בית. והם ידורו בביתם:
מכאן והילך. כלומר אם אינה רוצה והיא אומרת קרקע בבית בעלי אני רוצה לדור:
והן אומרים מעות. נשכור לך בית למדור ואנו נדור בבתינו:
הדין עם היתומים. לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא ולפיכך יכולין לשכור לה בית אחר:
כהדא. אשה אחת היתה כתובתה עשרים דינר:
והוה תמן חד בית בטב עשרה דינר. שלא היה ליתומים ממה להגבותה אלא בית שוה עשרה דינר:
אמר או ייבון וכו'. או יתנו לה הבית בכתובתה או עשרים דינר:
אמר רבי מנא. דלא היא דמכיון דלית ביתא טב אלא עשר כמאן דלית לה פורנא אלא עשר גרסינן דאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שעבוד בעלמא יש לה עליו ולא יתנו לה כ''א שיווי דמיו:
גמ' אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונם. ולפיכך היו כותבין כל ימי מיגד אלמנותיך שהוא לכבוד להם שתשב בביתו ותזון מנכסיו:
אנשי יהודה חסו על ממונם. יותר מעל כבודן ולפיכך נתנו הברירה ביד היורשים:
קיסרין. נהגו כיהודה ושאר כל הארצות נהגו כירושלים:
גמ' בגרו איבדו מזונות. דהא דקתני עד דתינסבן לגוברין לאו דוקא אלא עד שיצאו לרשותן ואם בגרו איבדו והה''ד נתארסו:
נישאו איבדו פרנסתן. נדוניא מעישור נכסים דתקינו להן נקראת פרנסה דקסבר לא תיקנו נדוניא אלא היכא דמינסב' בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן אם נישאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית אבד' פרנסתה ואין לה אלא מה שפסקו לה אבל נישאת בקטנותה לא פליג:
ומודין להך בהדא אלמנה. אע''ג דפליגי בבנות דהתם אע''פ שנשאת איכא למימר דלא מחלה נדונייתה דקסברה אחר זמן אתבענה מהיורשים אבל מודים זה לזה באלמנה שהיא תובעת כתובתה מן היורשין היא אומרת וכו' דאם נישאת עליה להביא ראיה שאין דרכה להנשא ולא תתבע מקודם כתובתה מן היורשין:
תני ר''ח. ופליגא אדרב חסדא אלא בגרו אפילו לא נישאו ונישאו אפי' לא בגרו מזונות הוא דאבדו ולא פרנסתן:
אנא אמרי שמועה. שמעתתא דרב חסדא ואת מייתית ברייתא דר''ח וא''כ תיבטל שמוע' דידי מקמי מתנית' דידך:
והא תני ר''ת. ופליג עלה:
ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא. דאיבדו פרנסתן:
לא כן א''ר אבינא. בשור שנטל חלק כפשוט חזקה ויתר חלק בכורתו אלמא אע''ג דלא נטל מקצת אמרי' ויתר. עוד היא שנטל המקצת. כלומר התם נמי משום דנטל חלק פשוט כנטל מקצת היא וה''ט דויתר ודחי לה רבי יוסי ברבי בון דלא נטל מקצת מיקרי שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום ואפ''ה אמרינן דויתר ושמעינן מינה דגדולה ויתרה אע''פ שלא נטלה כלום וקשיא לר''ח:
תיפתר שנטלה מקצת. כלומר התם היינו טעמא דויתרה בגדולה שנטלה מקצת כמו דקתני במתני' שכתבו לה במאה ונ' זוז והילכך דייקינן הא גדולה ויתרה ובשנטלה מקצת:
יתומה שהשיאה וכו' להוציא מידם. עישור נכסים מה שראוי לה ולא אמרי' ויתרה ונתרצית במה שכתבו לה וטעמא דקטנה היא שהרי נישאת בנישואי אמה ואחי' הא בגדולה כגון נערה אמרינן דויתרה וקשיא לר''ח:
והא תנינן. אדרבי חייא דלעיל פריך דקאמר נישאו לא אבדו פרנסתן:
רִבִּי זְעִירָא שָׁלַח שָׁאִיל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אֲבִימֵי בַּר פָּפָּא. לֹא הָיָה שָׁם בַּיִת מַאי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. הַיּוֹרְשִׁין שׂוֹכְרִין לָהּ בַּיִת. מִיכָּן וָאֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵם אוֹמְרִים מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים. כְּהָדָא. חָדָא אִיתְּתָא הֲוָה פֶורנָהּ עֶשְׂרִין דֵּינָרִים. וַחֲוָה תַמָּן חַד בַּיִת טָב עֲשָׂרָה דֵינָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר. אוֹ יְהָבוֹן לָהּ בַּיְתָא אוֹ יְהָבוֹן לָהּ עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּלֵית בֵּיתָא אֶלָּא בָעֲשָׂרָה רֵּינָרִין כְּמָאן דְּלֵית לָהּ פֶורְנֵה אֶלָּא בָעֲשָׂרָה דֵּינָרִין. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי דמך. כשהיה נפטר היה מצוה שיתנו לאשתו כתובתה ויפטרו אותה:
ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. הא מתנאי כתובה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה ואיך יכול לבטל תנאי כתובה במה שצוה בפה. אנת אמרת. אתה בעצמך אמרת לזאת ומנא לך הא דתנאי כתובה הכי הוה:
ולא בגליל אנן קיימין. וכבר סברנן מימר דאנשי הגליל חסו על כבודן יותר מעל ממונם ובודאי תנאי כתובה היה לפי המנהג ואע''פ שצוה אין מבטלין המנהג:
סליק פירקא בס''ד
בא עליה. מן האירוסין עודה בבית אביה אם נאמר כיון שבא עליה יש לה מזונות דמעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה או אינה אלא דרך נישואין דוקא ולא איפשטא:
מחלה לו על כתיבתה מהו. לענין תנאי כתובה של הבנים מי נימא דמחלה לו על הכל או דילמא זכותה אבדה אבל זכות בניה לא אבדה שאינה יכילה למחול זכותן ולא איפשטא:
משנה: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלִים. אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁין לִיתֵּן לָהּ כְּתוּבָּה לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין נוֹתְנִין לָהּ כְּתוּבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כל יומי מיגד. כל ימי משך אלמנותיך. וימשכו תרגומו ונגידו:
מתני' כך היו אנשי ירושלים כותבין. כל ימי מיגד אלמנותיך:
אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין וכו'. שבהם הדבר תלוי ואין הלכה כאנשי יהודה אלא כל זמן שלא נשאת ושלא תבעה כתובתה בב''ד ניזונת משל בעלה ודרה בבית שהיתה דרה בחיי בעלה ומשתמשה בכל הכלים שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה:
הלכה: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין כול'. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל חָסוּ עַל כְּבוֹדָן וְלֹא חָסוּ עַל מָמוֹנָן. אַנְשֵׁי יְהוּדָה חָסוּ עַל מָמוֹנָן וְלֹא חָסוּ עַל כְּבוֹדָן. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. וְאִית דְּאָֽמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. קַיסָרִין כִּיהוּדָה וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת כִּירוּשָׁלֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיכאן והילך וכו'. כלומר וה''נ לענין מדור דכיון שאין לה בגוף הבית כלום יסלקוה במעות וישכירו לה בית אחר:
גמ' לא היה שם בית. ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו:
היורשין שוכרין לה בית. והם ידורו בביתם:
מכאן והילך. כלומר אם אינה רוצה והיא אומרת קרקע בבית בעלי אני רוצה לדור:
והן אומרים מעות. נשכור לך בית למדור ואנו נדור בבתינו:
הדין עם היתומים. לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא ולפיכך יכולין לשכור לה בית אחר:
כהדא. אשה אחת היתה כתובתה עשרים דינר:
והוה תמן חד בית בטב עשרה דינר. שלא היה ליתומים ממה להגבותה אלא בית שוה עשרה דינר:
אמר או ייבון וכו'. או יתנו לה הבית בכתובתה או עשרים דינר:
אמר רבי מנא. דלא היא דמכיון דלית ביתא טב אלא עשר כמאן דלית לה פורנא אלא עשר גרסינן דאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שעבוד בעלמא יש לה עליו ולא יתנו לה כ''א שיווי דמיו:
גמ' אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונם. ולפיכך היו כותבין כל ימי מיגד אלמנותיך שהוא לכבוד להם שתשב בביתו ותזון מנכסיו:
אנשי יהודה חסו על ממונם. יותר מעל כבודן ולפיכך נתנו הברירה ביד היורשים:
קיסרין. נהגו כיהודה ושאר כל הארצות נהגו כירושלים:
גמ' בגרו איבדו מזונות. דהא דקתני עד דתינסבן לגוברין לאו דוקא אלא עד שיצאו לרשותן ואם בגרו איבדו והה''ד נתארסו:
נישאו איבדו פרנסתן. נדוניא מעישור נכסים דתקינו להן נקראת פרנסה דקסבר לא תיקנו נדוניא אלא היכא דמינסב' בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן אם נישאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית אבד' פרנסתה ואין לה אלא מה שפסקו לה אבל נישאת בקטנותה לא פליג:
ומודין להך בהדא אלמנה. אע''ג דפליגי בבנות דהתם אע''פ שנשאת איכא למימר דלא מחלה נדונייתה דקסברה אחר זמן אתבענה מהיורשים אבל מודים זה לזה באלמנה שהיא תובעת כתובתה מן היורשין היא אומרת וכו' דאם נישאת עליה להביא ראיה שאין דרכה להנשא ולא תתבע מקודם כתובתה מן היורשין:
תני ר''ח. ופליגא אדרב חסדא אלא בגרו אפילו לא נישאו ונישאו אפי' לא בגרו מזונות הוא דאבדו ולא פרנסתן:
אנא אמרי שמועה. שמעתתא דרב חסדא ואת מייתית ברייתא דר''ח וא''כ תיבטל שמוע' דידי מקמי מתנית' דידך:
והא תני ר''ת. ופליג עלה:
ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא. דאיבדו פרנסתן:
לא כן א''ר אבינא. בשור שנטל חלק כפשוט חזקה ויתר חלק בכורתו אלמא אע''ג דלא נטל מקצת אמרי' ויתר. עוד היא שנטל המקצת. כלומר התם נמי משום דנטל חלק פשוט כנטל מקצת היא וה''ט דויתר ודחי לה רבי יוסי ברבי בון דלא נטל מקצת מיקרי שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום ואפ''ה אמרינן דויתר ושמעינן מינה דגדולה ויתרה אע''פ שלא נטלה כלום וקשיא לר''ח:
תיפתר שנטלה מקצת. כלומר התם היינו טעמא דויתרה בגדולה שנטלה מקצת כמו דקתני במתני' שכתבו לה במאה ונ' זוז והילכך דייקינן הא גדולה ויתרה ובשנטלה מקצת:
יתומה שהשיאה וכו' להוציא מידם. עישור נכסים מה שראוי לה ולא אמרי' ויתרה ונתרצית במה שכתבו לה וטעמא דקטנה היא שהרי נישאת בנישואי אמה ואחי' הא בגדולה כגון נערה אמרינן דויתרה וקשיא לר''ח:
והא תנינן. אדרבי חייא דלעיל פריך דקאמר נישאו לא אבדו פרנסתן:
חַד בַּר נַשׁ מִי דְמַךְ אֲמַר. יֵיבוֹן לְאִיתְּתָא דְּהַהוּא גַבְרָא פֶרְנֵא. אֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא אָמַר. יִתְקַייְמוּן דִּבְרֵי הַמֵּת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָה. וְיֵשׁ אָדָם מְבַטֵּל תְּנַאי כְתוּבָּה בַּפֶּה. אָמַר לֵיהּ. אַנְתְּ אָֽמְרָת אַתְּ מְנָא לָךְ. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא בַגָּלִיל אֲנָן קַייָמִין. וְסַבְרִינָן מֵימַר. אַנְשֵׁי הַגָּלִיל חָסוּ עַל כְּבוֹדָן לֹא עַל מָמוֹנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי דמך. כשהיה נפטר היה מצוה שיתנו לאשתו כתובתה ויפטרו אותה:
ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. הא מתנאי כתובה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה ואיך יכול לבטל תנאי כתובה במה שצוה בפה. אנת אמרת. אתה בעצמך אמרת לזאת ומנא לך הא דתנאי כתובה הכי הוה:
ולא בגליל אנן קיימין. וכבר סברנן מימר דאנשי הגליל חסו על כבודן יותר מעל ממונם ובודאי תנאי כתובה היה לפי המנהג ואע''פ שצוה אין מבטלין המנהג:
סליק פירקא בס''ד
בא עליה. מן האירוסין עודה בבית אביה אם נאמר כיון שבא עליה יש לה מזונות דמעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה או אינה אלא דרך נישואין דוקא ולא איפשטא:
מחלה לו על כתיבתה מהו. לענין תנאי כתובה של הבנים מי נימא דמחלה לו על הכל או דילמא זכותה אבדה אבל זכות בניה לא אבדה שאינה יכילה למחול זכותן ולא איפשטא:
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם כול'. כְּמָה הוּא מִתְחַייֵב לָהּ. לֹא כֵן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַכּוֹתֵב שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא חַייָב לוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. רוֹצֶה הוּא לִיתֵּן כַּמָּה וְלִקָּרוֹת חַתְנוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁפָּסַק מִן הָאֵירוּסִין. פָּסִק מִן הַנִּישּׂוּאִין. רוֹצֶֶה הוּא לִיתֵּן כַּמָּה בְתַשְׁמִישָּׁהּ שֶׁהוּא עָרֵב. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבָּעַל. לֹא בָעַל. רוֹצֶה הוּא לִיתֵּן כַּמָּה עַל קִנְייָנוֹ שֶׁהוֹסִיף. פָּסַק מִן הָאֵירוּסִין פָּסַק מִן הַנִּישּׂוּאִין וְלִקָּרוֹת חַתְנוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי כְּבָר הוּא בְּרָאוּי. תַּשְׁמִישׁ אֵין בּוֹ. קִנְייָן לֹא הוֹסִיף. מִיכָּן רוֹצֶה הוּא לִיתֵּן כַּמָּה וְלֹא תַחֲזוֹר בָּהּ. וִיכוֹלָה הִיא. לֹא כֵן תַּנֵּי. הָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. מֵעִיקָה הִיא לֵיהּ הוּא מַשְׁבַּק לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעיקא היא ליה. אע''פ שאין הדבר תלוי ברצונה שתחזור בה ממנו מ''מ היא מצערת לו הרבה עד שיתרצה הוא ומשבק לה בגט ולפיכך הוא רוצה להתחייב בכמה ולהוסיף לה כדי שלא תחזור בה:
ויכולה היא. בתמיה לא כן תני ביבמות פרק י''ד האיש אינו מוציא אלא לרצונו אבל לא לרצונה:
ומשני מיכאן. כלומר אפילו לאחר מכאן והיינו לאחר נשואין איכא טעמא דרוצה הוא ליתן כמה כדי שלא תחזור בה:
פסק מן האירוסין וכו'. כלומר כחוזר על הקושיא הוא והניחא דמשכחת לה בשפסק מן האירוסין אי נמי כשהוסיף לה בקנין כדשנית אלא אם פסק מן הנשואין ולקרות חתנו כו' אין כאן וכן תשמיש אין בו ואשלא בעל קאי וכן אם קנין לא הוסיף במה הוא מתחייב והיינו דעיקר הקושיא דמתני' סתמא קתני אם רצה להוסיף דמשמע אפילו בלא קנין:
רוצה הוא ליתן כמה על קנינו שהוסיף. כלומר דבאמת מיירי שהוסיף לה בקנין ונתחייב לה בזה:
לא בעל. עדיין והוסיף לה במה מתחייב ומתני' קתני מן הנשואין סתם גובה את הכל ואפי' לא בעל:
עד כדון כשבעל. ושייך האי טעמא:
ומשני רוצה הוא ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב. לו ומחמת חיבת הביאה גמר ומקני לה:
פסק מן הנשואין. מאי איכא למימר אם פסק לה אחר שנשאה במה הוא מתחייב עכשיו דכבר נעשה חתנו של פלוני:
עד כדון. עד כאן שייך האי טעמא בשפסק לה התוספת מן האירוסין קודם שנשאה וכלומר בשעת אירוסין:
ומשני רוצה הוא ליתן כמה וליקרות חתנו של פלוני. לפעמים הוא מוסיף לה מפני כבוד אביה ומשפחתה ורוצה הוא ליתן לה כמה וכמה שתתחתן עמו ובההיא הנאה גמר ומקני לה:
גמ' במה הוא מתחייב לה. הא דתני במתני' גובה את הכל באיזה דבר הוא מתחייב לה התוספ' שתוכל לגבות וקס''ד דלא נתחייב לה בקנין אלא בדברים בעלמא. וה''ג לא כן ר''י ור''ל תריהון אמרין הכותב שטר חוב על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו. וכן הוא בפ' הנושא והכא לא נתחייב בתוספ' ואמאי חייב ליתן ואפילו כתב לה אינו כלום דהוי כנותן שט''ח לחבירו בחזקת שהוא חייב ונמצא שאינו חייב:
משנה: 31b אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מְנָה אִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִילוּ מֵאָה מְנָה יוֹסִיף. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר. מִן הַנִּישּׂוּאִין גּוֹבָה אֶת הַכֹּל מִן הָאֵירוּסִין בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מְנָה שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא כתב לה. תוספ' מדעתו אלא על מנת לכונסה:
גובה את הכל. מנה או מאתים ותוספת:
מתני' אף על פי. אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף. ולא אמרי' שאינו רשאי כדי שלא לבייש את מי שאין לו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source