אַתְּ אָמַר. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ אֲפִילוּ בוֹגֶרֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ וְלֹא אִשָּׁה עַל יְדֵי בִתָּהּ וְלֹא אָח עַל יְדֵי אֲחוֹתוֹ. שַׁנְייָא הִיא אֲחוֹתוֹ בֵּין שֶׁהִיא נַעֲרָה בֵין שֶׁהִיא בוֹגֶרֶת. וָכָא לֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁהִיא נַעֲרָה בֵין שֶׁהִיא בוֹגֶרֶת. רִבִּי בָּא קַרְטִיגֵנָא בְעָא. אֲפִילוּ אַחֵר. אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בוֹגֶרֶת. אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ. לֹא אִשָּׁה עַל יְדֵי בִתָּהּ. לֹא אָח עַל יְדֵי אֲחוֹתוֹ. כָּל שֶׁכֵּן בּוֹגֶרֶת. אַף לְמִידַּת הַדִין כֵּן. תֵּן בִּתָּךְ לִפְלוֹנִי וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ כָּךְ וַכָּךְ. קַח שָׂדֶה פְלוֹנִית וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כָּךְ וַכָּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תן בתך לפלוני וכו'. והא לאו פסיקת נדוניא היא שהרי אמר ליתן לאב עצמו וענין ממון הוא וכן אם אמר קח שדה פלוני ואני נותן לך כך וכך והלך זה ולקח השדה אינו חייב ליתן לו כלום דלאו דברים הנקנין באמירה הן:
אף למדת הדין כן. כמו דבפסיקת אחר לנדוניא לאו כלום הוא וכן הדין לענין ממון כדמפרש ואזיל:
נישמעינה מן הדא כו'. וקתני לא אח ע''י אחותו וכ''ש אחר גרסינן:
אמרין אפילו בוגרת אחר. מאי כלומר כל זה הוא מן הבעיא דהרי אמרו אפילו בבתו בוגרת קנתה ואע''ג דלא מטי הנאה לידיה והוי כאחר או דילמא דוקא אב דדעתו קרובה היא וגמר ומקני לה באמירה אבל אחר לא:
רבי בא קרטיגנא בעא אפילו אחר. אם אמרינן דאפילו אחר שאמר לו תן בתך לפלוני ואני אתן כך וכך לנדוניא אם קנו הדברים וצריך ליתן או אב דוקא:
וכא. והכא נמי גבי אב דפוסק אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת ובשתיהם פוסק הוא:
שנייא היא אחותו וכו'. כלומר כמו דבאחותו אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת דאין כאן סברא לחלק ובשתיהם לאו כלום הוא:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא דקתני האב וכו' ולא אשה על ידי בתה. אשה שפסקה לבתה לא קנתה ולא אח על ידי אחותו:
את אמר. כמו אמר מר האב פוסק ע''י בתו ובעי הש''ס אפילו בוגרת מי נימא דוקא בתו נערה דקמטי הנאה לידיה דכסף קידושיה שלו אבל בוגרת לא או דילמא לא שנא:
רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ. כָּךְ וְכָךְ. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ. כָּךְ וְכָךְ. כֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָהּ זָֽכְתָה הַבַּת בֵּין הַבָּנוֹת וְהַבֶּן בֵּין הַבָּנִים. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. וַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי חֲנַנְיָא. הַמַּשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְבַיִת זָכָה בַבַּיִת. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. זָכָת בַּמְטַלְטְלִין וְלֹא זָכָת בַּבַּיִת. וּפְלִיג. רִבִּי ירְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. תִּיפְתָּר שָׁהָיָה אוֹצָרוֹ שֶׁלְּאָבִיו נָתוּן שָׁם. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ שְׁאוּלִין מִן הַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אִם 32b אָמַר לוֹ לִשְׁאֵילָה לֹא זָכָה בָהֶן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בֵּירִבִּי בּוּן וְהוֹרֵי כְרִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. עִיקָּרָא לֵית לָהּ תֶּימֶלִיּוֹסִים. וְרַבָּנִין בָּנִין וְסַלְקוֹן עֲלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ורבנין בנין וסלקון עלה. ורבנין בונין ועולין עליה כלומר דשקלי וטרי בה עוד בתמיה. תימליוסים. הוא שורש ויסוד הדבר ודוגמתו בסוטה ריש פ''ו:
עיקרא לית לה תימליוסים. עיקרו של דבר אין לו שורש ויסוד כדאמרינן בבבלי פרק מי שמת דף קמ''ד דהאי הילכתא המשיא את בנו בבית זכה בבית הוא מתלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:
אם אמר לו לשאילה. אם אמר האב בפירוש שאינו אלא כשואל לו הבית לפי שעה להשיא בתוכו וכן המטלטלין שבתוכו לשאילה לא זכה בהן:
לא כן צריכה אפילו שאולין מן השוק. לא צריך להשמיענו דאם היה אוצר שלו בתוכו דלא קנה הבית דמידי דקבוע הוא ופשיטא דלא הקנה לו הבית אלא כן צריכה להשמיענו דאפילו היו לו בבית דברים שהן שאולין לו מן השוק נמי לא קנה הבית הואיל ומשתמש בו האב:
ופליג. לשון שאילה הוא אם רבי הושעיה פליג על הא דאמרו זכה בבית וקאמר רבי ירמיה בשם רבי אבהו תיפתר הא דרבי הושעיה שהיה אוצרו של אביו נתון שם בבית דכיון דמשתמש האב בבית לא הוציאו מחזקתו והילכך קאמר לא זכה בבית אבל היכא דלא משתמש האב שם אפי' ר' הושעיה מודה דזכה בבית:
ואתייא כהאי דאמר רבי חנניא המשיא את בנו בבית זכה בנו בבית. שתקנת חכמים הוא מפני כבוד החתן שיהא לו מדור לדור בו ובלבד מן הנישואין ראשונים שלו:
כמה אתה נותן וכו' ובלבד מן הנשואין הראשונים. דוקא בנישואין הראשונים של הבן והבת דמרוב שמחתו של האב בנשואין הראשונים גמר ומקני באמירה:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רָצָה כוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁלְּמָאתַיִם וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבִּלְתִּי מִמָּךְ מְנָה וּלְאַלמָנָה מְנָה וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ חֲמִשִׁים זוּז. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמֵּאָה הֲרֵי זוֹ בְעִילָת זְנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' והיא כותבת לו התקבלתי. אף על פי שלא נתקבלה מוחלת וכותבת שנתקבלה. כל הפותח וכו'. והלכה כרבי מאיר בגזירותיו:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. שֶׁלֹּא הוֹסִיף לָהּ אֶלָּא בִשְׁבִיל חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּעַל. בָּעַל גֵּירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ וַעֲדַיִין חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן קַייֶמֶת. בָּעַל מֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי יָבָם עֲדַיִין חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן קַייֶמֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִי אַלֶכְסָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁאָמַר. נִתְאַלְמְנוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ מִן הָאֵירוּסִין גּוֹבָה מָאתַיִם. מִן הַנִּישּׂוּאִין גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. הִילְכָתָא כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי אַבַּיֵי. אָֽמְרוּ לְרִבִּי חֲנַנְיָה. 33a צֵא וּקְרָא. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי יוֹסָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. סֵימָן הָיָה לָן דְּחִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹנָתָן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. מִי שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע עָלָיו שֶׁמֵּת וְעָמַד וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּנוֹ. מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר. אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. שֶׁאִילּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ קַייָם לֹא הָיָה כוֹתְבָן. וָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְהִיא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְהִיא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא. וָמַר רִבִּי יַנַּאי. אָֽמְרוּ לְרִבִּי חֲנִינָה. צֵא וּקְרָא. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְכֵן נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומר רבי ינאי וכו'. כלומר והיאך אמר רבי ינאי עכשיו שאמרו לו לר''ח צא וקרא שמועתך מטעמא דאמר רבי יוסה בר זעירא בשם רבי יונתן דאין הלכה כר''א בן עזריה והרי סימן היה לן דחזקיה ורבי יונתן אמרו דבר אחד ואם ר' יונתן אמר הלכה כרבי שמעון בן מנסיא בודאי נמי דהלכה כרבי אלעזר בן עזריה קאמר וא''כ ע''כ מילתיה דרבי יונה בשם רבי יונתן הוא העיקר והלכה כר''א ב''ע וכן נפק עובדא שהורו הלכה למעשה כר''א ב''ע וכן מסיק בבבלי:
ומר רבי יעקב בר אחא הלכה כר''א ב''ע. השתא מסיק לה דודאי רבי יונתן נמי הלכה קאמר שהרי לעיל אמר רבי יעקב בר אחא בשם חזקיה דהלכה כמותו והיא דר''א ב''ע והיא דר''ש בן מנסיא כלומר דחד טעמא אית להו דאזלינן בתר אומדן דעתא שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה:
אין מתנתו קיימת. דאזלינן בתר אומדן דעתיה שאלו היה יודע שבנו קיים הוא לא היה כותבן לאחרים נראה דגרסי' כאן אמר רבי יונתן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא:
מתנתו קיימת. משום דלא פירש בהדיא שבשביל ששמע שמת בנו הוא נותן לו:
דתני. בתוספתא הובאה בבלי יש נוחלין דף קל''ב:
א''ר יוסי סימן היה לן. כלומר דרבי יוסי פליג על רבי ינאי דודאי העיקר כמי שאמר בשם רבי יונתן דהלכה כר''א בן עזריה והרי יש לנו הכרע דכך הוא דסימן היה לן דחזקיה ור' יונתן שניהן אמרו דבר אחד דאזלינן בתר אומדן דעתא כדלקמן:
צא וקרא. פוק קרי קרייך לברא דאין לנו הכרע דהלכה כר''א בן עזריה שהרי רבי יונה אמר בשם ר''ז בשם רבי יונתן הלכה ורבי יוסה אמר בשם רבי יונתן דאין הלכה ואין אנו יודעין לכוין השמועה של רבי יונתן ואת אמר דהלכה כראב''ע:
אמר רבי ינאי. גרסינן:
בעל. כלומר הואיל דאמרינן חיבת ביאה הוא דקונה לה לפיכך אם בעל וגירשה והחזירה וק''ל בסוף הכותב המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה הוא מחזירה וגובה את הכל אפילו התוספת שעדיין חיבת לילה הראשון קיימת וכן אם בעל ומת ונפלה לפני יבם גובה את הכל:
כיני מתניתא. על ראב''ע דמתני' קאי דקאמר שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה לאו דוקא לכונסה קאמר אלא בשביל חיבת לילה הראשון שבעל דחיבת ביאה הוא דקונה ולא חיבת חופה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source