אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁלֹשִׁים יוֹם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַד שְׁלֹשִׁים. מָאן דָּמַר. שְׁלֹשִׁים. מְסַיּיֵעַ לְרַב. וּמָאן דָּמַר. עַד שְׁלֹשִׁים. מְסַיּיֵעַ לִשְׁמוּאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
ומ''ד עד שלשים מסייע לשמואל. והמדיר את אשתו עד ל' יום קאמר ובכה''ג יעמיד פרנס:
מ''ד שלשים מסייע לרב. דשלשים יום אלמטה קאי וה''ק המדיר את אשתו מליהנות לו לעולם שלשים יום יעמיד פרנס:
אית תניי תני. במתני' שלשים יום ואית תני עד שלשים יום:
וְיַעֲמִיד פַּרְנָס. כְּהָדָא. אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנִי הֲנָייָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה. יַעֲמִיד פַּרְנָס. 43b רְשׁוּת בְּיַד אִשָּׁה לוֹמַר. אֵי אֶפְשִׁי לְהִתְפַּרְנֵס מֵאַחֶר אֶלָּא מִבַּעֲלִי. וְהָתַנִּינָן. הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ. כָּאן בְּשֶׁקִּיבְּלָה עָלֶיהָ וְכָאן בְּשֶׁלֹּא קִיבְּלָה עָלֶיהָ. אִי בְּשֶׁלֹּא קִיבְּלָה עָלֶיהָ אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד לֹא יַעֲמִיד. מְגַלְגֶּלֶת עִמּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁמָּא יִמְצָא פֶתַח לְנִדְרוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּמַדִירָהּ שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל בְּמַדִירָהּ לְעוֹלָם מִיָּד יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי אֲבִינָא בְשֵׁם רַב. וַאֲפִילוּ בְּמַדִירָהּ לְעוֹלָם מְגַלְגֶּלֶת עִמּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁמָּא יִמְצָא פֶתַח לְנִדְרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפילו במדירה לעולם. רוצה היא להמתין שלשים יום אולי ימצא פתח לנדרו:
מגלגלת עמו. רוצה היא בכך להתגלגל עמו וליזון ע''י פרנס שלשים יום שמא בין כך ימצא פתח לנדרו:
אי בשלא קבלה עליה. מתני' דהכא אפי' יום אחד לא יעמיד פרנס אלא יוציא מיד:
כאן. מתני' דהתם בשקבלה עליה מרצונה:
והתנינן. לעיל פרק אע''פ המשרה את אשתו ע''י שליש אלמא רשות ביד בעלה לפרנסה ע''י אחר:
ומשני רשות ביד האשה לומר. גנאי הואלי ואי איפשי להתפרנס מאחר אלא מבעלי הילכך אחר ל' יום יוציא ויתן כתובה:
כהדא. כלומר ומאי שנא מזה דשנינו פ''ד דנדרים איש פלוני מודר ממני הנייה יעמיד פרנס כדתנן התם הולך אצל חנווני ואומר לו איש פלוני מודר ממני וכו' והוא נותן לו ואח''כ נוטל שכר מזה:
ויעמיד פרנס. לעולם ואמאי קתני אחר שלשים יום יוציא ויתן כתובה:
שמואל אמר. הא דקתני במתני' שלשים יום יעמיד פרנס דוקא במפרש ומדירה לשלשים יום דסמכה דעתה להתגלגל עמו אבל במדירה לעולם כופין אותו מיד להוציא ויתן כתובה ובבבלי גריס פלוגתייהו איפכא לשמואל אפילו בסתם ולרב במפרש דוקא:
רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בַּכֹּהֲנוֹת פְּלִיגִין. יוֹתֵר מִיכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. בְּסוֹף שְׁנַיִם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בְּיִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַייֵם. וּשְׁנַיִם יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. בְּסוֹף שְׁנַיִם. וּבַכֹּהֲנוֹת שְׁנַיִם יְקַייֵם. שְׁלֹשָׁה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. בִּתְחִילַּת שָׁלֹשׁ. וְתַנֵּי פְלִיג בְּסוֹף שְׁלֹשָׁה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. הֵן דְּלָא תַנִּיתָהּ פְּלִיגָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ פְּלִיגָא. אֶלָּא בְיִשְׂרָאֵל פְּלִיגִין. יוֹתֵר מִיכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. בִּתְחִילַּת שְׁנַיִם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר בְּיִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַייֵם וּשְׁנַיִם יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. בִּתְחִילַּת שְׁנַיִם. וּבַכּוֹהֲנוֹת שְׁנַיִם יְקַייֵם. שְׁלֹשָׁה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. בְּסוֹף שְלֹשָׁה. וְתַנֵּי כֵן. בְּסוֹף שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני כן בסוף ג' ד''ה. כלומר השתא מה ששנינו בתוספתא ובכהנ' שלשה תדשים דמשמע בסוף שלשה דברי הכל היא כלומר בין ר''מ בין ר''י מודים בה וליכא אלא פלוגתא דמתני':
אלא בישראל פליגין. כלומר ת''ק ור''י במתני' פליגי אף בישראל וניחא ליה לר' מנא לפרש דפליגי אף בישראל מכיון דחזינן דפליגי במתני' מלמיעבד פלוגתא חדשה בין ר''מ לר' יודה בכהנת והילכך מפרש ר' מנא דברי ר' יודה דעל סוף חדש קאי ולת''ק יותר מיכאן יוציא ויתן כתובה בתחיל' שנים ופליג עליה ר' יודה בישראל נמי וקאמר ושנים יוציא ויתן כתובה בסוף ב' ובכהנ' בסוף ג':
אמר ליה ר' מנא הן דלא תניתא פליגא. מה שלא שנינו מחלוקת בין ר''מ לר''י את עביד לה פלוגתא חדשה בתמיה:
ותני פליג בסוף שלשה דברי ר''מ. כלומר דבתוספתא קתני הכי ובכהנת שלשה חדשים דברי ר''מ ולר' יוסי מפרשינן דר''מ פליג אדר' יודה דהרי שלשה חדשים קאמר ומשמע בסוף שלשה הוא דיוציא לר''מ ורבי יודה בתחילת שלשה קאמר וג' מחלוקת בדבר לת''ק בין ישראל בין כהנת מתחילת שנים יוציא ולר''י כהנת בתחיל' שלשה ולר''מ בסוף שלשה:
ה''ג בדברי ר' יוסי בכהנת פליגין יותר מכאן וכו' בתחילת שנים רבי יהודה אומר וכו' בתחילת שנים ובכהנת וכו' בתחילת שלש ובדברי ר' מנא גרסינן ר' יודה אומר כו' בסוף שנים ובכהנת וכו' ועל פלוגתא דמתני' קאי וה''פ ר' יוסי אומר בכהנת פליגין משום דקשיא ליה דהא ת''ק נמי קאמר שלשים יום ומאי אתא ר' יודה לאשמעינן בישראל חדש אחד יקיים והילכך קאמר דבאמת בישראל לא פליגי ועיקר משום פלוגתא דכהנת קתני ומפרש ר' יוסי דהא דקאמר ר' יודה שנים ושלשה לאו אחר שנים ושלשה קאמר אלא הכל אתחילת חדש קאי אלא דשמעי' לת''ק דקאמר יותר מכאן יוציא ויתן כתובה והיינו בתחילת שנים אחר שלשים יום ולא מחלק בין אשת ישראל לאשת כהן וקא''ל ר' יהודה באשת ישראל מודינא לך חדש אחד יקיים תחילת שנים יוציא ויתן כתובה אבל בכהנת שנים יקיים תחילת שלש יוציא ויתן כתובה:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּרֶגֶל רְדוּפִין שָׁנוּ. אֵי זֶהוּ רֶגֶל הָֽרְדוּפִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. זֶה רֶגֶל רִאשׁוֹן שֶׁאָבִיה רוֹדְפָהּ לְבֵית בַּעֲלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ברגל רדופין שנו. מתני' דקתני רגל אחד יקיים ברגל רדופין כדמפרש רבי יוסי בר בון זה רגל ראשון שאביה רודפה לבית בעלה כלומר שהיא רדופה לילך לבית אביה ולהגיד שבחה ואביה צריך לרודפה שתחזור לבית בעלה ובכה''ג רגל אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה אבל בשאינה רדופה אפי' שנים יקיים. ובנוסח' הבבלי גריס במשנה רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה ורמי להו דיוקא דרישא וסיפא אהדדי ומשני כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה וכדפירש ר''ח ז''ל כדמוכח מדהכא:
הלכה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ כול'. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנֵּי תַמָּן. הֵדִירָהּ שֶׁלֹּא תִרְחֲצִי בַמֶּרְחָץ. בַּכָּרָכִים שַׁבָת אַחַת וּבַכְּפָרִים שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. שֶׁלֹּא תִנְעֲלִי מַנְעַל. בָּכְּפָרִים שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וּבַכְּרָכִים מֵעֵת לְעֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא בשנדרה אשתו וכו' וכמ''ד הוא נתן אצבעו בין שיניה. פלוגתא היא בנדרים ומייתי לה בבבלי פרקין דף ע''א בנדרה היא והוא לא הכר לה חד אמר הוא נתן אצבע בין שיניה כלומר שהוא הגורם והילכך יוציא ויתן כתובה וחד אמר היא נתנה אצבע וכו' והילכך תצא שלא בכתובה ומתני' כמ''ד הוא נתן אצבע וכו' ויוציא ויתן כתובה:
רבי חונה. אמר אפי' כמ''ד בעלמא היא נתנה אצבע בין שיניה ותצא שלא בכתובה מיתוקמא דמודי הוא במקניטה בעלה ונדרה שהוא הגורם ומתני' בהכי איירי והיינו דקאמר המדיר שעל ידו נדרה והילכך יוציא ויתן כתובה:
גמ' כיני מתניתא. כלומר דרב הונא ועולא פליגי בכמה הוי קצבה לרב הונא אם לא נתן קצבה כלל יוציא מיד ואם נתן קצבה לזמן מועט כגון לי''ב חדש דסתם קצבה הכי הויא תמתין עד אותו זמן אבל אם נתן קצבה לזמן מרובה אינה צריכה להמתין אלא יוציא:
עולא בר ישמעאל. קאמר דדוקא בשלא נתן קצבה כלל הוא דיוציא אבל אם נתן קצבה אפי' לזמן מרובה ואפי' עד עשר שנים מותר לקיימה:
שאין שועל עפר פרין מת. כלומר אפילו נדרה בדברים שבינו לבינה שלא תתקשט בסם שמשיר את השער וה''א דיכול הוא להפר נדרה קמ''ל דלא כדאמר בבבלי שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר בעפר חור שהוא גדל שם כלומר בדבר שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר ואינו מזיקו:
חוץ מן הרגל. קצבה הויא עד הרגל שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל. וכן פליגי בבבלי שם:
גמ' בכרכים שבת אחת. כפי מנהג' וכן במנעל יותר על זה יוציא ויתן כתובה:
והני ראשה דפירקה. קושיא היא כלומר והיינו רישיה דפירקה דאמרינן בהדירה מנכסיו ימתין עד שלשים יום ויעמיד פרנס ואמאי קאמרת הכא יוציא מיד:
ה''ג אלא בשאמר לה אם תאכלי וכו' ול''ג בשנדרה אשה עד לקמן וכן הוא גי' הר''ן ז''ל. כלומר שכך אמר לה אם תאכלי מפירות פלוני תהא אסורה ליהנות מנכסיי שאז אם אכלה אסורה ליהנות מנכסיו והילכך יוציא ויתן כתובה:
גמ' ויש. אדם שמדיר את חבירו מחיים. בתמיה והיאך יכול הוא להדירה שלא תאכל ממיני פירות:
משנה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ בִּזְמַן שֶׁהֵן עִמָּהּ בָּעִיר חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַייֵם שְׁנַיִם יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. וּבִזְמַן שֶׁהֵן בְּעִיר אֲחֶרֶת רֶגֶל אֶחָד יְקַייֵם שְׁנַיִם יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המדיר את אשתו שלא תתקשט. כגון דאמרה קונם בושם פלוני עלי וקיים לה הוא:
בעניות שלא נתן קיצבה. לדבר הוא דיוציא ויתן כתובה אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן ובגמרא פליגי בה כמה היא קצבה:
ובעשירות שלשים יום. שכן אשה חשובה נהנית מריח קישוטיה שלשים יום ויכולה היא ליהנות ממה שנתקשטה לפני הנדר והלכה כרבי יוסי:
מתני' בעיר אחרת. דרך ללכת לבית אביה ברגלים ורגל אחד מוקמא אנפשה טפי לא:
רבי יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יודה:
מתני' המדיר את אשתו. מפרש בגמרא כגון שנדרה היא וקיים לה הוא והילכך מיד יוציא ויתן כתובה:
הלכה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט כול'. רַב הוּנָא אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בָּעֲנִיּוֹת שֶׁלֹּא נָתַן קִיצְבָּה. עוּלָּא בַר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. בָּעֲנִיּוֹת שֶׁלֹּא נָתַן קִיצְבָּה. אֲבָל אִם נָתַן קִיצְבָּה אֲפִילוּ עַד עֶשֶׂר שָׁנִים מוּתָּר. שֶׁאֵין שׁוּעָל עָפַר פִּרִין מֵת. נָתַן בַּר הוֹשַׁעְיָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חוּץ מִן הָרֶגֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא בשנדרה אשתו וכו' וכמ''ד הוא נתן אצבעו בין שיניה. פלוגתא היא בנדרים ומייתי לה בבבלי פרקין דף ע''א בנדרה היא והוא לא הכר לה חד אמר הוא נתן אצבע בין שיניה כלומר שהוא הגורם והילכך יוציא ויתן כתובה וחד אמר היא נתנה אצבע וכו' והילכך תצא שלא בכתובה ומתני' כמ''ד הוא נתן אצבע וכו' ויוציא ויתן כתובה:
רבי חונה. אמר אפי' כמ''ד בעלמא היא נתנה אצבע בין שיניה ותצא שלא בכתובה מיתוקמא דמודי הוא במקניטה בעלה ונדרה שהוא הגורם ומתני' בהכי איירי והיינו דקאמר המדיר שעל ידו נדרה והילכך יוציא ויתן כתובה:
גמ' כיני מתניתא. כלומר דרב הונא ועולא פליגי בכמה הוי קצבה לרב הונא אם לא נתן קצבה כלל יוציא מיד ואם נתן קצבה לזמן מועט כגון לי''ב חדש דסתם קצבה הכי הויא תמתין עד אותו זמן אבל אם נתן קצבה לזמן מרובה אינה צריכה להמתין אלא יוציא:
עולא בר ישמעאל. קאמר דדוקא בשלא נתן קצבה כלל הוא דיוציא אבל אם נתן קצבה אפי' לזמן מרובה ואפי' עד עשר שנים מותר לקיימה:
שאין שועל עפר פרין מת. כלומר אפילו נדרה בדברים שבינו לבינה שלא תתקשט בסם שמשיר את השער וה''א דיכול הוא להפר נדרה קמ''ל דלא כדאמר בבבלי שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר בעפר חור שהוא גדל שם כלומר בדבר שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר ואינו מזיקו:
חוץ מן הרגל. קצבה הויא עד הרגל שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל. וכן פליגי בבבלי שם:
גמ' בכרכים שבת אחת. כפי מנהג' וכן במנעל יותר על זה יוציא ויתן כתובה:
והני ראשה דפירקה. קושיא היא כלומר והיינו רישיה דפירקה דאמרינן בהדירה מנכסיו ימתין עד שלשים יום ויעמיד פרנס ואמאי קאמרת הכא יוציא מיד:
ה''ג אלא בשאמר לה אם תאכלי וכו' ול''ג בשנדרה אשה עד לקמן וכן הוא גי' הר''ן ז''ל. כלומר שכך אמר לה אם תאכלי מפירות פלוני תהא אסורה ליהנות מנכסיי שאז אם אכלה אסורה ליהנות מנכסיו והילכך יוציא ויתן כתובה:
גמ' ויש. אדם שמדיר את חבירו מחיים. בתמיה והיאך יכול הוא להדירה שלא תאכל ממיני פירות:
משנה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בָּעֲנִיּוֹת שֶׁלֹּא נָתַן קִיצְבָּה וּבָעֲשִׁירוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המדיר את אשתו שלא תתקשט. כגון דאמרה קונם בושם פלוני עלי וקיים לה הוא:
בעניות שלא נתן קיצבה. לדבר הוא דיוציא ויתן כתובה אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן ובגמרא פליגי בה כמה היא קצבה:
ובעשירות שלשים יום. שכן אשה חשובה נהנית מריח קישוטיה שלשים יום ויכולה היא ליהנות ממה שנתקשטה לפני הנדר והלכה כרבי יוסי:
מתני' בעיר אחרת. דרך ללכת לבית אביה ברגלים ורגל אחד מוקמא אנפשה טפי לא:
רבי יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יודה:
מתני' המדיר את אשתו. מפרש בגמרא כגון שנדרה היא וקיים לה הוא והילכך מיד יוציא ויתן כתובה:
הלכה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ כול'. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁמַּדִּיר אֶת חֲבֵירוֹ מֵחַיִים. אֶלָּא בְּשֶׁנָּֽדְרָה אִשָּׁה וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר לָהּ. אִם תֹּאכְלִי מֵחֶפֶץ פְּלוֹנִי תְּהֵא אֲסוּרָה מִנְּכָסָיו. אָֽכְלָה מֵאוֹתוֹ הַחֶפֶץ וּתְהֵא אֲסוּרָה מִנְּכָסָיו. וָהֲנֵי רֹאשָׁהּ דְּפִרְקָא. אֲבָל בְּשֶׁנָּֽדְרָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵפֵר לָהּ וּכְמָאן דָּמַר. הוּא נָתַן אֶצְבָּעוֹ בֵּין שִׁינֶּיהָ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. אָמַר רִבִּי חוּנָה. אֲפִילוּ כְמָאן דָּמַר. הִיא נָֽתְנָה אֶצְבָּעוֹ בֵּין שִׁינֶּיהָ תֵּצֵא בְּלֹא בִכְתוּבָּה. מוֹדֵי בְמַקְנִיטָהּ וְנָֽדְרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא בשנדרה אשתו וכו' וכמ''ד הוא נתן אצבעו בין שיניה. פלוגתא היא בנדרים ומייתי לה בבבלי פרקין דף ע''א בנדרה היא והוא לא הכר לה חד אמר הוא נתן אצבע בין שיניה כלומר שהוא הגורם והילכך יוציא ויתן כתובה וחד אמר היא נתנה אצבע וכו' והילכך תצא שלא בכתובה ומתני' כמ''ד הוא נתן אצבע וכו' ויוציא ויתן כתובה:
רבי חונה. אמר אפי' כמ''ד בעלמא היא נתנה אצבע בין שיניה ותצא שלא בכתובה מיתוקמא דמודי הוא במקניטה בעלה ונדרה שהוא הגורם ומתני' בהכי איירי והיינו דקאמר המדיר שעל ידו נדרה והילכך יוציא ויתן כתובה:
גמ' כיני מתניתא. כלומר דרב הונא ועולא פליגי בכמה הוי קצבה לרב הונא אם לא נתן קצבה כלל יוציא מיד ואם נתן קצבה לזמן מועט כגון לי''ב חדש דסתם קצבה הכי הויא תמתין עד אותו זמן אבל אם נתן קצבה לזמן מרובה אינה צריכה להמתין אלא יוציא:
עולא בר ישמעאל. קאמר דדוקא בשלא נתן קצבה כלל הוא דיוציא אבל אם נתן קצבה אפי' לזמן מרובה ואפי' עד עשר שנים מותר לקיימה:
שאין שועל עפר פרין מת. כלומר אפילו נדרה בדברים שבינו לבינה שלא תתקשט בסם שמשיר את השער וה''א דיכול הוא להפר נדרה קמ''ל דלא כדאמר בבבלי שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר בעפר חור שהוא גדל שם כלומר בדבר שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר ואינו מזיקו:
חוץ מן הרגל. קצבה הויא עד הרגל שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל. וכן פליגי בבבלי שם:
גמ' בכרכים שבת אחת. כפי מנהג' וכן במנעל יותר על זה יוציא ויתן כתובה:
והני ראשה דפירקה. קושיא היא כלומר והיינו רישיה דפירקה דאמרינן בהדירה מנכסיו ימתין עד שלשים יום ויעמיד פרנס ואמאי קאמרת הכא יוציא מיד:
ה''ג אלא בשאמר לה אם תאכלי וכו' ול''ג בשנדרה אשה עד לקמן וכן הוא גי' הר''ן ז''ל. כלומר שכך אמר לה אם תאכלי מפירות פלוני תהא אסורה ליהנות מנכסיי שאז אם אכלה אסורה ליהנות מנכסיו והילכך יוציא ויתן כתובה:
גמ' ויש. אדם שמדיר את חבירו מחיים. בתמיה והיאך יכול הוא להדירה שלא תאכל ממיני פירות:
משנה: 44a הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִטְעוֹם בְּאֶחָד מִכָּל מִינֵי פֵירוֹת יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּיִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵים שְׁנַיִם יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. וּבַכֹּהֶנֶת שְׁנַיִם יְקַיֵים שְׁלֹשָׁה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המדיר את אשתו שלא תתקשט. כגון דאמרה קונם בושם פלוני עלי וקיים לה הוא:
בעניות שלא נתן קיצבה. לדבר הוא דיוציא ויתן כתובה אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן ובגמרא פליגי בה כמה היא קצבה:
ובעשירות שלשים יום. שכן אשה חשובה נהנית מריח קישוטיה שלשים יום ויכולה היא ליהנות ממה שנתקשטה לפני הנדר והלכה כרבי יוסי:
מתני' בעיר אחרת. דרך ללכת לבית אביה ברגלים ורגל אחד מוקמא אנפשה טפי לא:
רבי יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יודה:
מתני' המדיר את אשתו. מפרש בגמרא כגון שנדרה היא וקיים לה הוא והילכך מיד יוציא ויתן כתובה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source