תַּנֵּי רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֶחָד 45a נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה. וְאֶחָד נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. כְּגוֹן הַיְתוֹמָה וְהַשְּׁנִייָה וְהָאַייְלוֹנִית. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִים. אָלָּא אֲפִילוּ הָֽיְתָה כְּתוּבָּה שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר מְאַבֶּדֶת וְנוֹטֶלֶת בְּלָיוֹת מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיהָ. וְהַיּוֹצְאָה מִשּׁוּם שֵׁם רַע אֵין לָהּ בְּלָיוֹת. מָהוּ נְסַב מִן הַפָּרָ פֶרְנוֹן דִּידָּהּ. רִבִּי זְעִירָה אָמַר. נָֽסְבָה. רִבִּי הִילָא אָמַר. לֹא נָֽסְבָה. רִבִּי הִילָא עֲבַד לָהּ כְּמִיתָה. רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן מַטֵּי בָהּ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. אֶחָד נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּתוּבַּת מְנָא מָאתַיִים אָלָּא אֲפִילוּ הָֽיְתָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר מְאַבֶּדֶת. רִבִּי סִימוֹן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַמִּשְׁנָיוֹת מְחוּבָּרוֹת בְּמִשְׁנָה זוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. בְּהַיי דָא מַתְנִיתָא. בְּרִבִי חָנִין דִּשְׁמוּאֵל. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. נָשִׁים הַמַּעַבְרוֹת עַל הַדָּת מְאַבְּדוֹת אֶת הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אחד נשים שאמרו אין להן כתובה. שמתחלת נשואיהן אינן ראויות לכתובה כדחשיב לקמיה הממאנת והשניה והאיילונית ואחד נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה שמפני מעשיהן אבדו כתובתן כגון עוברת על דת:
ותני ר''ח כן. בתוספתא שהבאתי לעיל דנשים המעברות על הדת הן מאבדות את הכל וכן המסקנא בבבלי פרק אלמנה דף ק''א:
א''ל ד''ה היא. כלומר ר' יוחנן לא קאמר אלא על הנשים היוצאות שלא בכתובה באלו אין להן אפי' התוספ' וד''ה מודים בה ולא בנשים שאין להן כתובה דאותן יש להן תוספ':
בר' חנין דשמואל. בברייתא דר' חנין דלעיל דלא מחלק בין נשים שאין להן כתובה ובין נשים היוצאות שלא בכתובה שאין להן התוספ' וכל זה מדברי ר' מנא דקס''ד דר''י קאמר אפי' נשים שאין להן כתובה נמי בכלל ושאלו אם הדין כן:
בהיי דא מתניתא. באיזו מתני' מצינו כן:
כל המשניות מחוברות במשנה זו. כלומר דר' יוחנן קאמר בכל מקום ששנו חכמים יוצאות שלא בכתובה אין להן אפילו התוספ':
ר' הילא בשם ר''ח בן גמליאל נשים שאמרו גרסינן. כלומר דוקא בנשים שיוצאות שלא בכתובה הוא דלאו דוקא כתובה מנה מאתים שלו אלא אפילו התוספ' מאבד':
ר' הילא עבד לה כמיתה. כשם שאם מת אינה גובה הפרא פורנין:
והיוצאה משום שם רע. שזינתה:
ממה שיש לפניה. אם הן קיימין:
ונוטלה בליות. מבגדים:
והאיילונית. בשלא הכיר בה:
היתומה. היינו הממאנת ומשום דסתם ממאנת יתומה היא נקט לה בלשון יתומה כדאמר לקמן פרק י''א:
לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים. ובתוספתא פרקין גריס אין צריך לומר מאתים לבתולה ומנה לאלמנה יתר על כן אפילו כתובתה מאה מנה איבדה את הכל והתם קאי על היוצאות שלא בכתובה כמסקנא דהכא דלקמן והך ברייתא דרבי חנין פליגא וס''ל דאין חילוק בין נשים שאין להן כתובה ובין היוצאות שלא בכתובה וה''ק ל''ש אלא כתובת מנה מאתים כלומר לאו דוקא כתובת מנה מאתים שנו אלא אפילו כתובתה אלף דינר מאבדת. והר''ן ז''ל סוף פרק אלמנה ניזונת גריס הכי נשים שאין להן כתובה כגון היתומה והשנייה והאיילונית לא שנו אלא כתובת מנה מאתים אבל כתובתה של אלף דינר נוטלת. ולפי גירסא זו אתייא כמסקנא ומדלקמן מוכח כגי' הספר והך ברייתא פליגא:
פרא פורנין. הן המתנות של הארוסה מלבד מוהר הכתובה כדלעיל פ''ה ואם נוטלת אותן הואיל דמעצמו נתן לה:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים כול'. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ כול'. תַּנִּינָן מוּמִין. בְּאֵילּוּ נְדָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. נָֽדְרָה שֶׁלֹּא לוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן וְשֶׁלֹּא לִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵּי צִבְעוֹנִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. כְּלֵי פִשְׁתָּן הַדַּקִּין הַבָּאִים מִבֵּית שָׁן כִּכְלֵי צִבְעוֹנִין הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאָמַר לָהּ. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלַיִךְ נְדָרִים. אֲבָל אִם אָמַר. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלַיִךְ כָּל נֵדֶר. אֲפִילוּ נָֽדְרָה שֶׁלֹּא לוֹכַל הָרוּבִין נֵדֶר הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תנינא מומין. כלומר מומין כבר תנינן בבכורות מה הן המומין הפוסלין בכהנים וכן בנשים כדקתני במתני':
באלו נדרים. נדרים דקתני במתניתין מה הן דאמרינן שהבעל התנה עליהן מן הסתם ומפרש ר' יוחנן כגון נדרה שלא לאכול בשר וכו' דהוי עינוי נפש ומתגנה עליו בכך:
מתניתא. דאמרינן באלו נדרים מסתמא היה דעתו אבל לא בשאר נדרים:
שאין עליך נדרים. דמסתמא דעתו במאי דקפדי אינשי:
כל נדר. מוסיף הוא להתנות אפי' בדבר שאין מקפידין בני אדם בו ואפילו שלא לאכול חרובין נדר הוא:
משנה: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. שֶׁכָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁמִּשֶׁנִתְאָֽרְסָה נוֹלְדוּ בָהּ מוּמִין אֵילּוּ וְנִסְתַּפְּחָה שָׂדֶהוּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵילּוּ וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן. אִם יֵשׁ מֶרְחָץ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן מִפְּנֵי שֶהוּא בוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' על מנת שאין עליה נדרים. מפרש בגמרא באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר וכו' דברים שיש בהן עינוי נפש:
כנסה סתם. בגמרא פליגי בה אהי קאי:
שכל המומים שפוסלין בכהנים. כדמני להו בבכורות:
האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין אלו ואע''פ שיש לאשה חזקה דגופה הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיכא למימר כאן היו קודם האירוסין לפיכך צריך האב להביא ראיה ואם לא הביא הבעל מהימן:
נכנסה לרשות הבעל. נשאה ועתה בא להוציאה בלא כתובה מפני מומין שבה עליו להביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה מומי. הללו דכיון דברשותו נמצאו בה מומין אמרינן כאן נמצאו וכאן היו והילכך אם לא הביא ראיה האב מהימן:
במה דברים אמורים. שיכול הבעל לטעון על המומין. במומין שבגלוי אינו יכול לטעון. דידע ונתפייס:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. רָאוּ אוֹתָהּ חוֹגֶרֶת בְּסִינָר רוֹכֵל יוֹצֵאה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. רוֹק עַל גַבֵּי מִיטָּתָהּ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. רוֹק עַל גַבֵּי מִיטָּתוֹ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. סַנְדָּלוֹ לִפְנֵי מִיטָּתָהּ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. סַנְדָּלוֹ לִפְנֵי מִיטָּתוֹ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִין מִמָּקוֹם אָפֵל. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. שְׁנֵיהֶם טוֹפְחוֹת עַל יְרֵיכָהּ בַּמֶּרְחָץ. כֵּאוּר הַדָּבָר תֵּצֵא. חֲנִינָה בַּר אִיקָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. וְכוּלְּהוֹן אִם הֵבִיאָה רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ נֶאֱמֶנֶת. רַב אָדָא בַּר אֲחַוָּה בְּשֵׁם רַב. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי וָמַר. מַה בְּכָךְ. בְּעָייָן קוֹמוֹי. אֲפִילוּ רָאוּ אוֹתוֹ נוֹתֵן פִּיו עַל פִּיהָ שֶׁלָּהּ. אָמַר. 45b כָּזֶה בָאת מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ נוֹתֵן פִּיו עַל פִּיהָ שֶׁלָּהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. תֵּיפּוּק בְּלֹא פֶרֶן. וְהַוְייָן קְרִיבֶיהָ עָֽרְרִין וְאָֽמְרִין. אִין שׂוֹטָה הִיא תֵּיפּוּק בְּלֹא פֶרֶן. וְאִין לֵית שׂוֹטָה הִיא תִּיסַּב פֶּרֶן שְׁלֵים. אֲמַר לוֹן רִבִּי מָנָא. אִייתוֹן פֶרְנָא נִיקְרִינֵיהּ. אַייְתוּן פֶרְנָהּ וְאַשְׁכְּחוּן כְּתוּב בְּגַוָוהּ. אִין הָדָא פְלָנִית תִּסְבִּי לְהָדֵין פְּלוֹנִי בַעֲלָהּ וְלָא תִצְבִּי בְשׁוּתְפוּתֵיהּ תִּיהֲוֵי נָֽסְבָה פַּלְּגוּת פֶּרֶן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִכֵּיוָן שֶקִּיבְּלָה עָלֶיהָ שֶׁיִתֵּן פִּיו עַל פִּיהָ שֶׁלָּהּ כְּמָאן דִּשְׂנָאת לֵיהּ וְלֵית לָהּ אֶלָּא פִּלְגּוּת פֶּרֶן. הִיא גַּו חוּבָּה וְהוּא גַּו חוּבָּה סוֹטָה. מְגָֽפְפִין סוֹטָה. מְנַשְּׁקִין סוֹטָה. תַּרְעָה טְרִיד סוֹטָה. מוּגָף צְרִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון. כלומר מכיון שראינו שקיבלה נפשה עליה לעשות כדבר זה ולתת לאיש אחר שיתן פיו על פיה שלה כבר נראי' בזה ששונאת בעלה ומניחה לאיש אחר לעשות לה דברים של חבה ואין לה אלא חצי הכתובה כפי התנאי ומיירי ששאלו אותה ונתנה אמתלא לדבריה שלא עלתה דעתה על דבר אחר ואע''פ כן אמר להן רבי מנא שינהגו לפי תנאי הכתוב בכתובה דכל תנאי שבממון קיים היא גו חוביה והיא גו חובה. ראו אותן היא יושב' בחיקו או הוא בחיקה וישב ידו אל חיקו תרגום ירושלמי לגו חובתיה:
סוטה. זונה היא כלומר מכוער הדבר הוא ותצא:
מגפפין. זא''ז או מנשקין זה את זה סוטה:
תרעה טריד. נכנסו זה אחר זה וסגרו את הדלת במנעול אחריהם סוטה. כי עצר עצר תרגום ירושלמי מיטרד טריד:
מוגף. לא סגרו אלא שהגיף את הדלת צריכה מיבעיא היא:
ולא תיצבי בשור פותיה. שור ל' הבטה כלומר שתשנא אותו ולא תרצה בהבטת פניו תקח חצי הכתובה ותצא:
אייתון פרנא. הביאו כתובתה ונקראנה היאך כתוב בה:
והויין קריבה עררין. והיו הקרובים שלה עוררין בדבר ואמרו אם שוטה היא כלומר שלא תהיה יודעת לתת אמתלא לדבריה מפני מה עשתה כך אז תצא בלא כתובה ואם אינה שוטה אלא תתן אמתלא תקח כתובתה משלם וישאלו אותה מקודם:
כזה. דבר כזה בא מעשה לפני ר' יוסי ואמר תצא שלא בכתובה:
בעיין קומוי. רב אדא אפילו ראו אותו נותן פיו על פיה שלה אם בדבר כזה נמי לא הוי דבר מכוער לרבי. א''נ אם אפילו בכה''ג מהני אמתלא ועיקר:
מעשה בא לפני רבי ואמר מה בכך. שעשתה כדברים אלו ואינה נאסרת על בעלה משום זה. ובבבלי שם גריס דר' אמר במכוער הדבר תצא ואפשר דעל נתנה אמתלא לדבריה קאי:
אם הביאה ראיה לדבריה. שנתנה אמתלא לדבריה מפני מה עשתה כן נאמנת:
טופחות. בידיהם:
סנדלו. של הבעל לפני מטתה או סנדלה לפני מטתו של הבעל דנראין הדברים שאיש נכרי בא לכאן ושם את שלו במקום שלה ושלה במקום שלו. והיינו מנעלים הפוכין דקאמר התם וכפירוש רש''י שם בל''א:
רוק ע''ג מטתה. ארוכל יוצא קאי שמצאו רוק למעלה ממטתה או למעלה ממטתו של הבעל ונראין הדברים שזינתה ורקקה למעלה בשעת תשמיש. ובבבלי יבמות דף כ''ד רוק למעלה מן הכילה מכוער הדבר ותצא:
כאור הדבר. מכוער הדבר הוא שלא התירה מעליה אלא לזנות:
רוכל. מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן יוצא מן הבית:
ראו אותה חוגרת בסינר. כעין מכנסים שהיו הנשים חוגרות לצניעות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source