משנה: כָּתַב לָהּ נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת הַיּוֹרְשִׁין וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ. שְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִיךְ וְעַל הַבָּאִין בִּרְשׁוּתֵיךְ הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ לֹא אוֹתָהּ וְלֹא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ אֲבָל יוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל יורשיו משביעין אותה. אם נתאלמנה או אם יורשיה נפרעין מן היתומין צריכין שבועה שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו והא דאמרינן שגובין יורשים בשבועה היינו אם נתגרשה ומתה או כשמתה היא תחילה אבל כשמת הבעל תחילה הרי מת לוה בחיי המלוה ואין היורשים גובין כלום שכבר נתחייבה שבועה ליורשין ואין אדם מוריש שבועה לבניו כדאמרינן במסכתא שבועות:
ואת הבאים ברשותה. אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין כתובתה נשבעין אף הן שבועת היורשין:
מתני' אבל משביע הוא את היורשין. אם גירשה ומתה ויורשים תובעין ממנו כתובתה נשבעין שבועת היורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע:
הלכה: הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָונִית כול'. יְאוּת אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אֵין שָׁלוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְעוֹלָם. 54b שִׁיבְּרָה אֶת הַכֵּלִים מֵה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כְּשׁוֹמֶרֶת חִנָּם אוֹ כְשׁוֹמֶרֶת שָׂכָר. מִסְתַּבְּרָה מֵיעַבְדִּינָהּ כְּשׁוֹמֶרֶת שָׂכָר. אָֽמְרִין. אֲפִילוּ כְשׁוֹמֶרֶת חִנָּם אֵינָהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אֵין שָׁלוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא סוף דבר. בנכסים ששלטה בהן בחיי בעלה שפטורה מן השבועה אלא אפילו באותן ששלטה בהן לאחר מיתת בעלה ואע''ג דמיורשיו לא פטרה ולקמן מוקי לה דמיירי באותן ששלטה בהן משעת מיתה עד שעת קבורה:
מסתברא. מן הסברא דכש''ש היא והדר דחי לה הש''ס דאמרינן אפי' כש''ח אינה ופטורה לעולם שאם אתה אומר כן אין שלום בית לעולם:
שיברה. האשה ששיברה כלי הבית מה דינה אם כש''ח היא ואינה מתחייבת אלא בפשיעה או כש''ש מפני שהוא מפרנסה ואינה פטורה אלא באונס:
אין שלום בתוך ביתו לעולם. דמריבה היא תמיד עמו על ידי שמקפיד עליה כל כך:
גמ' יאות. שפיר אמר ר''א ומ''ט דרבנן דאינו יכול להשביעה לכתחילה על פלכה ועיסתה:
הלכה: כָּתַב לָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ כול'. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. לֹא סוֹף דָּבָר בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ. אֶלָּא אֲפִילוּ בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא סוף דבר. בנכסים ששלטה בהן בחיי בעלה שפטורה מן השבועה אלא אפילו באותן ששלטה בהן לאחר מיתת בעלה ואע''ג דמיורשיו לא פטרה ולקמן מוקי לה דמיירי באותן ששלטה בהן משעת מיתה עד שעת קבורה:
מסתברא. מן הסברא דכש''ש היא והדר דחי לה הש''ס דאמרינן אפי' כש''ח אינה ופטורה לעולם שאם אתה אומר כן אין שלום בית לעולם:
שיברה. האשה ששיברה כלי הבית מה דינה אם כש''ח היא ואינה מתחייבת אלא בפשיעה או כש''ש מפני שהוא מפרנסה ואינה פטורה אלא באונס:
אין שלום בתוך ביתו לעולם. דמריבה היא תמיד עמו על ידי שמקפיד עליה כל כך:
גמ' יאות. שפיר אמר ר''א ומ''ט דרבנן דאינו יכול להשביעה לכתחילה על פלכה ועיסתה:
משנה: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי לֹא לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁיי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי עָלַיִיךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִיךְ וְעַל הַבָּאִין בִּרְשׁוּתֵיךְ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשִׁין וְלֹא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתוֹ לֹא אוֹתָהּ וְלֹא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִים לִרְשׁוּתָהּ הָֽלְכָה מִקֶּבֶר בַּעֲלָהּ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁחָֽזְרָה לְבֵית חָמִיהָ וְלֹא נַעֲשֵׂית אֶפִּיטְרוֹפָּא אֵין הַיּוֹרְשִין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם נַעֲשֵׂית אֶפִּיטְרוֹפָּא הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְעָתִיד לָבוֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְשֶׁעָבַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לשעבר. על עסק שבחיי בעלה:
מתני' ולא לבאים ברשותי. אם אמכור נכסי ואת באה לפרוע מן הלקוחות:
הלכה מקבר בעלה. זו שפטרה בעלה משבועה:
לבית אביה. שלא נתעסקה שוב בנכסים:
על העתיד לבא. על עסק שלאחר מיתה שלא עכבה בידה כלום דהשתא נכסי דיתמי נינהו ולא מהני בה פטור דידי':
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר וּמֵתָה כְדַרְכָּהּ יִשְׁבַּע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁנָּתַן לֹו רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל לָאֲחֵרִים. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל. וְלֹא מִי שֶׁהוֹפְקַד אֶצְלוֹ רַשַּׁאי לְהַפְקִיד אֶצֶל אַחֵר אֶלָּא אִם כֵּן נָֽטְלוּ רְשׁוּת מֵהַבְּעָלִים. וְכוּלָּן שֶׁשִּׁינּוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים חַייָבִין. וְהַשּׁוֹאֵל לֹא אֲפִילוּ לֹא שִׁינָּה חַייָב. אֶלָּא בְּגִין דְּתַנִּינָן. מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִן הַשְּׁבוּעָה וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאָתָא מֵימַר לָךְ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁהוּא פָטוּר שֶׁהוּא חַייָב. בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כָּתַב לָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. הַָדָא יָֽלְפָה מִן הַהִיא וְהַהִיא יָֽלְפָה מִן הָדָא. הָדָא יָֽלְפָה מִן הַהִיא. שֶׁאִם בִּקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל מַשְׁבִּיעוֹ. וְהַהִיא יָֽלְפָה מִן הָדָא. שֶׁאִם בִּקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַאִשָּׁה (שֶׁלֹּא) מַשְׁבִּיעָהּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לָא צוֹרְכַת מֵילַף הָדָא מִן הַהִיא. וּמַה צוֹרְכָה תֵּילַף הַהִיא מִן הָדָא. כַּיי דָּמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל. וְהָכָא. וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ רְשׁוּת שֶׁיְּהוּ בָנֶיהָ אֶפִּיטְרוֹפִּים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. צָרִוּךְ לְהַעֲלוֹת 55a לוֹ שָׂכָר כָּל זְמָן שֶׁהִיא שְׂכוּרָה אֶצְלוֹ. רִבִּי זְעוּרָה שָׁאַל לְרִבִּי אֲבוּנָא. שְׁאָלוּהָ הַבְּעָלִים וָמֵתָה. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אֲנָן אָֽמְרִין. אֲכָלוּהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן. אָֽכְלוּ שֶׁלָּהֶן אָֽכְלוּ. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רַבִּי יָסָא. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵיי כָּלקֳבֵל אַרְבָּעָה וְלָא עָֽבְדִין עוֹבְדָא כְסוּגְייָא. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵיי כָּל קֳבֵל תְּרֵיי אִינּוּן. רַבִּי לָֽעְזָר תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָה. רִבִי יוֹחָנָן תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא צורכה מילף וכו'. זה ודאי לא צריכה למילף מן מתני' דהמפקיד דפשיטא שאין משביע לאשה שהרי פטרה משבועה אלא דמה צריך תילף הכא מהתם להא כהאי דאמר רבי הילא לעיל דדוקא שנתן לו רשות להשאיל והכא נמי והוא שנתן רשות להאשה לעשות בניה אפוטרופים בהא הוא דנאמנין בשבועה אבל אם לא נתן לה רשות יכול הוא לומר לך האמנתי אבל לא לבניך:
צריך להעלות לו שכר. השוכר למשכיר אפילו כל משך זמן השאלה שהשאילו לזה ואע''פ שברשותו השאילו:
שאלוה הבעלים. אם הבעלים עצמן חזרו ושאלו מן השוכר ומתה כדרכה אצלן אם חייבין לשלם להשוכר:
כן אנן אמרין. דאפי' הבעלי' עצמן משלמין:
ואפילו אכלוה גרסינן וכן הוא בקידושין ובהמפקיד. כלומר שאפילו אכלוה הבעלים חייבין לשם שהרי בתוך ימי שכירותה של השוכר היא:
ורבי יוסי בר' בון. פליג דאם אכלו שלהן אכלו:
היך עבדין עובדא א''ל תריי כל קביל ארבעה וכו'. בקידושין בהאי תלמודא שם קאמר קודם להא דתמן תנינן רב יהודה שלח לרבי אלעזר שומר שמסר לשומר א''ל הראשון חייב רבי יוחנן אמר הראשון חייב גרסינן שם ר''ל אמר השני חייב והיינו דשאל רבי זעורא לרבי יוסי היאך הלכה וא''ל רבי יוסי פשיטא דהלכה כרבים שהרי כאן שנים נגד ארבעה הן ר''ל דס''ל השני חייב וכן רב יהודה דמספקא ליה ושאל לר''א הן בטלין במיעוטן כנגד רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי ינאי ורבי חייא דכולהו ס''ל אין השואל רשאי להשאיל והילכך שומר הראשון חייב:
אמר ליה תריי כל קבל תריי אינון. אין כאן אלא שנים כנגד שנים שהרי ר''א תלמידו דר''ח רבה ורבי יוחנן תלמידו דרבי ינאי וכל א' אמר מה שקיבל מרבו ולא חשבינן להו אלא כחד:
וההיא. מתני' דהכא ילפא מן הדא דהמפקיד שאם ביקש להשביע את האשה שלא משביעה כמו דהתם אם משביע הוא להשואל שוב אין משביע להשוכר דהא הימניה לשואל שהרי נתן להשוכר רשות להשאילו וה''נ אם משביע ליורשיה ולבאים ברשותה שוב אינו משביעה:
הדא. האי מתני' דהמפקיד ילפא מן מתני' דההיא דהכא וההיא ילפא מן הדא כדמפרש ואזיל:
נישמעינה. לזה מן מתני' דהכא דקתני אבל משביע את הבאים ברשותה הדא אמרה שיכול הוא להשביע את השואל שהרי ברשותו של זה הוא בא:
ביקש להשביע את השואל. אמתני' דלעיל קאי דקתני ישבע השוכר שמתה כדרכה ואם המשכיר ביקש להשביע את השואל וכגון שפטרו לשוכר משבועה מאי:
אלא בגין דתנינן. סוף השוכר את הפועלים מתנה ש''ח וכו' דכל תנאי שבממון קיים ואתא מימר לך הכא שאע''פ שהתנה עם השואל שיהיה פטור אפ''ה הוא חייב אם שינה והשאיל לאחר שלא מדעת הבעלים:
והשואל אפילו לא שינה חייב. קושיא היא דהא השואל בלא''ה משלם את הכל ואמאי תני וכולן:
ששינו את שמירותיהן. כלומר שמסרו לאחר שלא מדעת בעלים חייבין וכמאן דאמר שומר שמסר לשומר חייב:
ותני ר''ח. בתוספתא כן:
והוא שנתן לו. המשכיר רשות להשאיל לאחרים דאל''כ יכול הוא לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:
ישבע השוכר שמתה כדרכה. שהשוכר פטור מן האונסין והשואל שחייב באונסין ישלם לשוכר:
תמן תנינן. פרק המפקיד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source