Vayedaber

משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים וָמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא וְהַיְתוֹמִים מְבַקְשִׁים כְּתוּבַּת אִמּוֹתֵיהֶן וְאֵין שָׁם אֶלָּא כְדֵי שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. הָיָה שָׁם מוֹתָר דֵּינָר אֵילּוּ נוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן וְאֵילּוּ נוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן. וְאִם אָֽמְרוּ הַיְתוֹמִים אֲנַחְנוּ מַעֲלִים עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יְפֵה דֵינָר כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְתוּבַּת אִמָּן אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הרי אנו. מעלין על נכסי אבינו. מעלין דמיהן לקבלם עלינו ביוקר כדי שיהא שם מותר דינר ויטלו כתובת אמן:

ואם אמרו היתומין. בני הכתובה הגדולה:

חולקין בשוה. כשאר כל הירושות ואין נוטלין כתובת בנין דכרין:

מתני' והיתומין מבקשין כתובת אמן. שכתובה של אחת מהן מרובה משל חבירתה ואומרים בניה כתובת בנין דכרין נטול וכן אתם והשאר נחלוק:

הֵיךְ עֲבִידָא. 58b קִידֵּשׁ רָחֵל וְכָנַס לֵאָה וְחָזַר וְכָנַס רָחֵל. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין רָחֵל קוֹדֶמֶת. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לֹא קוֹדֶמֶת. אוֹמְרִים. אַף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵי. מֵאַחַר שֶׁחָזַר וְכָנַס רָחֵל רָחֵל קוֹדֶמֶת. לְמַה זֶה דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁלָּוָוה מֵחֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ. אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לָךְ מִיכָּן עַד יֹב̇ חוֹדֵשׁ יִהְיוּ כָל נְכָסַיי מְשׁוּעְבָּדִים לָךְ. הִגִּיעַ יֹב̇ חוֹדֵשׁ וְלֹא הֵחֱזִיר נִשְׁתַּעְבְּדוּ הַנְכָסִים מִכָּן וְלָבֹא. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. לֹא יְהוּ נְכָסַיי מְשׁוּעְבָּדִים לָךְ אֶלָּא לְאַחַר יֹב̇ חוֹדֵשׁ. לֹא נִשְׁתַּעְבֵּד אֶלָּא לְאַחַר יֹב̇ חוֹדֵשׁ. יָמִים שֶׁבֵּנְתַייִם תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר בִּשְׁטָר נִתְחַייְבוּ הַנְּכָסִים. עַל דַּעְתִין דְּרַבָּנִין בַּכֶּסֶף נִתְחַייְבוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אבל אם אמר וכו'. מסקנא דמילתא דהאי דינא נקט לה דאם לא אמר מעכשיו לא נשתעבדו לו אלא לאחר י''ב חדש:

למה זה דומה וכו' נשתעבדו הנכסים מיכן ולבא. כלו' שנשתעבדו לו הנכסים למפרע מיום שאמר לו שהרי אמר לו מעכשיו וה''נ הואיל וקידש לרחל וכתב לה התוספת מעכשיו ולכשיכנסנה תגבה כיון שכנסה נשתעבדו הנכסים למפרע משעת הקידושין:

אומר. כלומר דדחי לה הש''ס דאימר אף ר''א בן עזריה מודי בה שרחל קודמת דלא אמר מן האירוסין אינה גובה תוספת אלא בשלא כנסה אבל מאחר שחזר וכנס רחל נשתעבדו הנכסים למפרע משעת הקידושין אף להתוספ' שלה והיא קודמת:

לאה קודמת. דלא חשיבא קידושי דרחל הקודמין לגבי נשואה דלאה שקדמתה. א''נ דעיקר הספק בתוספת הוא מי היא הקודמת לגבות התוספת הואיל ועכשיו כנס לרחל וכבר כתב לה מן האירוסין וקאמר דתליא בפלוגתא דלר''א בן עזריה חיוב התוספת על לאה קודמת שאינה נגבית אלא מן הנשואין ונשואין קדמו ולרבנן אף התוספ' של רחל קודמת ועיקר:

וע''ד דר' אלעזר בן עזריה. דאמר התם דמן האירוסין אינה גובה את הכל ואין כתובה מן האירוסין שוה בכחה לכתובה מן הנשואין:

ימים שבנתיים. נראה דלענין הפירות קאמר ימים שבנתיים מי אוכל פירות ומשום איסור ריבית הוא דקא בעי וקאמר דפלוגתא דר''מ ורבנן היא דפליגי בפ''ק דב''מ דף י''ג לר''מ דוקא שטר שכתוב בו אחריות נכסים גובה מן המשועבדין ולרבנן אפילו אין כתוב בו אחריות נכסים גובה מהמשועבדים שמשעת הלואה נתחייבו הנכסים לו וה''נ לר''מ בשטר הוא דנתחייבו הנכסים והרי לא שיעבד לו בשטר אלא כשיגיע י''ב חדש ולא יחזיר לו המעות וימים שבנתיים הלוה אוכל פירות אבל לרבנן בכסף נתחייבו משעה שהלוה לו המעות וכשיגיע י''ב חדש ולא החזיר לו מעותיו נשתעבדו לו הנכסים למפרע משעת הלואה כיון שאמר לו מעכשיו והמלוה אוכל פירות ואין בו משום ריבית:

הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים כול'. הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי אִימִּי. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מָצוּי לִיתֵּן לְבִתּוֹ בְעַיִן יָפָה. מֵאַתָּה אֲפִילוּ אֵין שָׁם יֶתֶר דֵּינָר. אָמַר רִבִּי אָבוּן. בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְקַייֵם דִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵי תוֹרָה אַתְּ מְקַייֵם דִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵי תוֹרָה. בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ אֵין יָכוֹל לְקַייֵם דִּבְרֵיהֶן וּלְקַייֵם דִּבְרֵי תוֹרָה אַתְּ מְבַטֵּל דִּבְרֵיהֶן וּמְקַייֵם דִּבְרֵי תוֹרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בשעה שאת אין יכול לקיים דבריהן. עם דברי תורה שאין שם מותר דינר ומיעקרא נחלה דאורייתא ולא תקינו רבנן בכה''ג:

גמ' הדא היא דאמר ר' אימי וכו'. כלומר דפריך דהרי עיקר תקנת בנין דיכרין הוא מטעם כדי שיתן אדם לבתו בעין יפה כדאמרינן בפרק נערה ואם כן מעתה אפילו אין שם יתר דינר יטלו ומה ראו חכמים לחלק בזה:

הלכה: הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי כול'. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּעִיקַּר שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת פְּלִיגִין. רִבִּי שִמְעוֹן אוֹמֵר. קַרְקַע. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין. בְּאוֹתָהּ הַדֵּינָר כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מְטַלְטֵל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי בְּעִיקַּר שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת שֶׁהֵן קַרְקַע. מַה פְלִיגִין. בְּאוֹתוֹ דֵינָר. רִבִּי שִמְעוֹן אוֹמֵר. קַרְקַע. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב. בְּרַם נָהֲגוּ בְסוּרְיָא לִהְיוֹת גּוֹבִין מִן הַנְּחוֹשֶׁת וּמִן הַצּוּעוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד וּמִן הַצּוּעוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נָהֲגוּ הָעָם בַּעֲרַבְייָא לִהְיוֹת גּוֹבֶה מִן הַבּוֹשֶׂם וּמִן הַגְּמָלִים. וְדִכְוָותָהּ. בִּלְבַד מִן הַבּוֹשֶׂם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. אַרְמַלְתָּא דְּרִבִּי חוּנָה גָבִי לָהּ מִן הַמְטַלְטְלִין כְּמִנְהַג מְקוֹמָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' בעיקר שתי כתובות פליגין. דר''ש סבר אין תקנת כתובת בנין דכרין נוהגת אלא בקרקע ולרבנן אפי' במטלטלין אבל באותו הדינר המותר כ''ע מודים אפי' מטלטלי הוי מותר:

כ''ע מודים בעיקר ב' כתובות. שהן דוקא קרקע ואפילו בזמן הזה דנהיגי דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב''ח ולכתובת אשה אין כתובת בנין דכרין נוהגת אלא בקרקע ולא פליגי אלא באותו הדינר המותר ולרבנן אפי' במטלטלי סגי:

ברם נהגו בסוריא להיות גובין. הכתובה:

מן הנחשת ומן הצועות. המצעות של מטה וכלומר דנהגו לגבות כתובה אפילו ממטלטלין:

ובלבד מן הצועות שבאותו לילה. כלומר מה שהכניסה לו בלילה הראשונה דסמכה דעתה עלייהו:

ומן הגמלים. כדאמר בבבלי פ''ו דף ס''ז גמלים של ערבייא אשה גובה פורנא מהם:

ודכוותה. כמו דאמרי' בצועות וכן בבשמים שאינה גובה אלא ממה שהכניסה לו בלבד:

כמנהג מקומה. שהיו נוהגין שם לגבות כתובה מן המטלטלין:

משנה: הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי אֵינָן כְּבַמּוּחְזַק. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת אֵינוֹ כְלוּם עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת יוֹתֵר עַל שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת דֵּינָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' היו שם נכסים בראוי. שראוי' ליפול להם ירושה מאבי אביהן אחר מות אביהן ולכשתפול יהיה שם מותר דינר בשתי הירושות:

אינן כבמוחזק. אינן נחשבין להיות כאלו הן מוחזקין בידן ויש כאן מותר דינר:

שיש להם אחריות. קרקעות ובגמרא פליגי בה והלכה כחכמים אליבא דרבי יוסי בר בון:

מֵאֵמָתַי שָׁמִין לָהֶן. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי מָנָא אָֽמְרִין. בְּסוֹף. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לָא אַתּוּן דְּאָֽמְרִין בְּשֵׁם רבנין. לְכוֹן צְרִיכָא בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ. אֲבָל מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שניים לָהֶן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מאימתי שמין להן. הירושה אם יש שם מותר דינר או לא וכגון שהיו מועטין בשעת מיתה ולא היה שם מותר דינר ונתיקרו בשעת חלוקה ונתרבו:

בסוף. אחר שעת חלוקה אזלינן ולא אחר שעת מיתה:

לא אתון דאמרין בשם רבנין. בשם רבכון דהוא ר' מנא דאמר לעיל לא כן צריכא בשלא חלקו דקמ''ל דהואיל בשעת מיתת האב היה חי זה הבן זכה הוא בחלקו אף על פי שלא חלקו הנכסים ויורשין כל האחין מן האב חלקו אלמא דאחר שעת מיתה אזלינן ולא אחר שעת חלוקה:

אבל. באמת כלומר על כרחך דכך הוא דמשעה ראשונה שמין להן והכל הולך אחר שעת מיתה אם יש שם מותר דינר אף על פי שנתיקרו או הוזלו אח''כ:

רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מֵת אֶחָד מִן הָאַחִין כּוּלְּהֹן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לָכֵן צְרִיכָה בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה כְמִי שְׁאֵינוֹ כָן וְתִירָשֶׁנּוּ בֵתוֹ. 59a הָיָה שָׁם בְּכוֹר. אַתְּ אָמַר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. מָהוּ נוֹטֵל. פִּי שְׁנַיִם בְּבֵתוֹ אוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכָל הָאַחִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי כִיתֵּי בָנוֹת כּוּלְּהֹן חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיָה שָׁם בְּכוֹר אַתְּ אָמַר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. מָהוּ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּבֵתוֹ אוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכָל הַכְּתוּבּוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בכל כתובות גרסינן. והיינו בכל האחין כדפרישית:

היה שם בכור וכו'. היינו בעיא דלעיל ונראה דמייתי לה אדר' הושעי' דבעי נמי כה''ג אם היו שני כיתי בנים כמו דמיבעיא לן לעיל:

היו שם שתי כיתי בנות כולהן. הבנות חולקות בשוה דלא נתקנה אלא בזכרים ולא בנקיבות ולאו דוקא שתי כיתי בנות אלא אפי' בת בין הבנים אין הבת נוטלת כתובת אמה דלא אמרו אלא כתובת בנין דכרין כדאמרינן בבבלי פרק נערה דף נ''ב:

או פי שנים בכל האחים. לאו כנגד כל האחים קאמר דהא אין הבכור נוטל פי שנים אלא כאחד מן האחין ולא בכל הנכסים אלא בכל האחים של שתי הכתות קאמר כלומר שחולקין שתי הכתובות בין כל האחין ומהן נוטל הבכור פי שנים כנגד א' מן האחים והיינו בכל האחין וטעמא הואיל ואין כאן אלא שתי הכתובות וכולן חולקין בשוה לא חשיב כאלו ואלו יורשין כתובת אמן אלא כחולקין בירושת אביהן דמי:

בכתו. כלומר בכת שלו והיינו בכתובת אמו שחולק בין אחיו הוא נוטל בהן פי שנים:

מהו נוטל פי שנים. אלא הא קא מיבעיא לן במאי הוא נוטל פ''ש:

את אמר הבכור נוטל פי שנים. כלומר זה ודאי דהבכור נוטל פי שנים אפילו בכתובת בנין דיכרין דהא קי''ל אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם כדתנן פ' י''נ היינו בנכסים שירשו מאמן אבל הכא לאו ירושת אמן מיקרי אלא שבאה מכח אמן והרי מתה בחיי אביהן ונמצא שעכשיו בתורת ירושת אביהן בא להן:

היה שם בכור. בין אילו שתי כתי הבנים:

ותירשנו כתו. כלומר הכת שלו שהן אחיו מאמו יורשין אותו שהרי כמי שלא היה זה מעולם והן יורשין כתובת אמן קמ''ל הואיל והיה בשעת מיתת האב אע''פ שלא חלקו זכה בחלקו בכתובת אמו וכשמת יורשין כל האחין חלקו אפי' בני כת שנייה שכולן אחיו מאביו הן:

שלא תאמר. כלומר שלא תאמר הואיל ולא חלקו עדיין הנכסים ולא זכה בהן זה המת יעשה כמי שאינו כן וכלומר שלא היה מעולם:

לכן צריכא. כלומר דקשיא ליה מאי קמ''ל פשיטא הא לא נתרבתה הירושה בשביל שמת א' מהן והרי עכשיו שאר האחין יורשין חלקו של זה שמת אלא לא כן צריכא בשלא חלקו עדיין הנכסים והא קמ''ל:

מת אחד מן האחין. בשאין שם אלא שתי כתובות ומת אחד מן אותן שתי כתי היתומין אעפ''כ כולן חולקין בשוה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source