Le texte Le vocabulaire Les révisions
משנה: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיָחֵד עִמָּהּ. אֶחָד אַלְמָנַת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אַלְמָנַת כֹּהֲנִים כְּתוּבָּתָן מְנָה. בֵּית דִּין שֶׁלַּכֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְלֹא מִיחוּ בְיָדָם חֲכָמִים.
Traduction
En Judée, celui qui mange sans témoins chez son futur beau-père le repas de fiançailles, pendant lequel le futur est laissé seul avec sa fiancée, n’est pas admis à intenter ensuite une action judiciaire au sujet du défaut de virginité (46)Il est à présumer, en ce cas, qu'il aura abusé de sa future lorsqu'il était seul avec elle V. (Yebamot 4, 11). Toute veuve, soit fille de simple israélite, soit fille de cohen, n’a droit qu’au douaire d’un maneh en se remariant. L’assemblée des pères de famille cohanim a institué la règle que, pour leurs filles vierges, le douaire serait de 400 zouz, et les autres sages ne s’y sont pas opposés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האוכל אצל חמיו ביהודה. שהיו נוהגין שם כשעושין סעודת אירוסין בבית אבי הכלה מתייחדין הארוס עם ארוסתו כדי שיהא לבו גס בה ולפיכך כשנשאת אח''כ אינו יכול לטעון טענת בתולים וטעמא שנהגו כך מפרש בגמרא:
ואחד אלמנת כהנים. אלמנה בת כהן:
היו גובין לבתולה. בת כהן כשנשאת לישראל וכדמפרש בגמרא:
הלכה: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו כול'. בָּרִלאשׁוֹנָה גָֽזְרוּ שְׁמָד בִּיהוּדָה. שֶׁכֵּן מְסוֹרֶת לָהֶם מֵאֲבוֹתָם שֶׁיְּהוּדָה הָרַג אֶת עֵשָׂיו. דִּכְתִיב יָֽדְךָ בְּעוֹרֶף אוֹיְבֶיךָ. וְהָיוּ הוֹלְכִין וּמְשַׁעְבְּדִין בָּהֶן וְאוֹנְסִין אֶת בְּנוֹתֵיהֶן וְגָֽזְרוּ שֶׁיְּהֵא אִיסְטְרָטֵיוֹס בּוֹעֵל תְּחִילָּה. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא בַּעֲלָהּ בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁאֵימַת בַּעֲלָהּ עָלֶיהָ עוֹד הִיא נִגְרֶרֶת. מִּכָּל מָקוֹם אֵין סוֹפָהּ לְהִיבָּעֵל מֵאִיסְטְרָטֵיוֹס. אֲנוּסָה הִיא וַאֲנוּסָה מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. כֹּהֲנוֹת מָה הָיוּ עוֹשׂוֹת. מַטְמִינוֹת הָיוּ. וְיַטְמִינוּ אַף בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. קוֹל יוֹצֵא וּמַלְכוּתָא שָֽׁמְעָה וְאִילֵּין וְאִילֵּין מִתְעָֽרְבְבִין. מַה סֵימָן הָיָה לָהֶן. קוֹל מַגֵּרוֹס בָּעיר. מִשְׁתֶּה שָׁם מִשְׁתֶּה שָׁם. אוֹר הַנֵּר בִּבְרוֹר חַיִל. שָׁבוּעַ בֶּן שָׁבוּעַ בֶּן. אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הַשְּׁמָד הַמִנְהַג לא בָטַל. כַּלָּתוֹ שֶׁלְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה נִכְנְסָה מְעוּבֶּרֶת.
Traduction
Dans les temps antérieurs, une épouvantable persécution sévit en Judée (47)''Passage cité par M. le gr. R. Isid. Weil, dans Revue des études juives, t 7, p 157, à propos de l'œuvre de Karl Schmidt, Jus primoe noctis (Freiburg, 1881, 8e), p 164 Cf J, (Gitin 5, 7) ( 47b); Rabba à (Gn 26)'', car ils (ses ennemis) avaient ouï par tradition paternelle que Juda frapperait Esaü, comme il est écrit (Gn 49, 8): ta main sera sur la nuque de tes ennemis. On subjugua les Judéens, on violenta leurs filles, et l’on décréta que le stratiwth'' (stratège, chef de guerre) aurait le droit d’en user d’abord (avant le mariage). Pour parer à cet outrage et à ses suites juridiques, il fut institué que le fiancé pourrait s’unir à sa fiancée dans la maison de son beau-père; et comme celle-ci se trouve avoir été une fois sous le coup de la puissance du mari, elle s’attachera désormais à lui seul. Mais finalement doit-elle pas subir le contact de ce soldat étranger? C’est vrai; mais comme il s’agit d’un cas de force majeure accompli contre son gré, elle reste permise à son mari. Comment agissaient les fiancées des cohanim (qui devaient rester intactes)? On les cachait. Pourquoi ne pas cacher aussi toutes les autres filles d’Israël? La voix (de la délation) sortirait, et le gouvernement ayant connaissance de ces faits finirait par prendre toutes les filles, en mêlant les unes aux autres (il faut donc mieux réserver exclusivement les épouses de Cohen). Voici d’après quels signes, on reconnaissait les faits (que l’on voulait cacher à l’autorité): lorsqu’ils (48)''Les ennemis de la Judée, ou les espions dirigés contre les Juifs pieux, V. Graetz, Geschichte, t 4 (2e edit), p 465; Derenbourg, Essai, p 307'' entendaient le bruit du moulin, ils se doutaient qu’un repas de noces est préparé par-ci par-là; de même qu’en voyant briller une lumière à Beror-Haïl, on savait qu’une circoncision se célébrait à ce moment. Pourtant, lorsque la persécution eut pris fin, ledit usage fut maintenu. Ainsi, la bru de R. Oshia entra dans les liens de l’hymen, déjà enceinte de son fiancé.
Pnei Moshe non traduit
בברור חיל. שם מקום:
קול מגרוס בעיר. קול רחיים של גרוסות שטוחנין חטים לסעודה הי' סימן להן משתה שם משתה שם:
מה סימן להו. לידע שיש נישואין אצל יהודים ולבא:
קול יוצא כו'. אחר שכולן יטמינו עצמן ולא ימצאו להפיק יצרם ולקיים גזירתם יוודע הדבר למלכות ולבסוף יחפשו וימצאו ואלו ואלו יתערבבו הכהנות ג''כ ונאסרות לבעליהן ולפיכך מוטב שיצא הדבר בהיתר ובתוך כך ינצלו הכהנות:
ויטמינו אף בנות ישראל. כיון שהיה יכולת בידם להשמט ולהטמין את עצמן למה להן שיפקירו עצמן אף בנות ישראל:
כהנות מה היו עושות. מה תקנה לאשת כהן דאף אם נבעלות באונס נאסרו:
אנוסה היא. בעילת ההגמון ודאי אינה אוסרה על בעלה שהרי אנוסה היא אלא שחששו אם תיבעל להגמון תחילה שמא תהא נגררת אחריו ותיבעל לו מרצונה לפיכך התקינו שיהא הארוס בועל אותה תחילה שתהא נגרר' אחריו:
מכל מקום וכו'. דהרי על כרחה שתיבעל אח''כ להגמון ומאי הועילו בתקנתן:
עוד היא נגררת. אחר בעלה ומשמטת עצמה מלהבעל לנכרי מתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה ומקפיד על כך שבעלה עוד בבית אביה בתחילה א''נ נגדרת גרסינן שגודרת עצמה מלהפקיר לזנות:
שיהא איסטרטיוס. ההגמון יבעול תחילה לבתולה בשעת החופה:
גמ' בראשונה גזרו שמד ביהודה. כלומר טעם המנהג שביהודה מפרש דמחמת הגזירה בא להם מנהג הזה כדמסיק:
שבוע הבן. מילה:
אע''פ כו'. השתא מסיק לה דמזה נתפשט המנהג שמייחדין אותן ביהודה דלא בטל המנהג מהם וכן אירע מעשה בכלתו של ר' הושעיה שנכנסה לחופה מעוברת מהארוס שבא עליה עודה בבית אביה:
מטמינות היו. הכהנות עצמן מהם:
תַּנֵּי. טַעֲנַת בְּתוּלִים עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִיָּד. מַה נָן קַייָמִין. 5b אִם בְּשֶׁבָּעַל. מִיָּד. אִם בְּשֶׁלֹּא בָעַל אֲפִילוּ לְאַחַר מִיכָּן עַד כַּמָּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חֲזָקָה אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד אֵין אָדָם מַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. מָהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. הֶעֱמַדְתִּי עַצְמִי שְׁלֹשִׁים יוֹם. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַוְולָד שְׁתוּקִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַיְבָמָה שֶׁאָֽמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. לֹא נִבְעַלְתִּי. כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶצְלָהּ. הָא אֶצֶל צָרָתָהּ לֹא. כְּמַהּ דְּתֵימַר תַּמָּן. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לַחוֹב לְצָרָתָהּ. אַף הָכָא לֹא הַכֹּל מִמֶּנֻּה לַחוֹב לִבְנֹה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
כמה דתימר תמן. השתא הוא פשיט לה דכמו דאמרינן התם דאצל הצרה לא כל הימנה לחוב לה ולפוסלה לשוק ואע''ג דלר''מ איכא למימר אדם מעמיד את עצמו:
אבל אצל צרתה אינה נאמנת. שתאסור הצרה לשוק משום דעדיין לא פקעה זיקתה אלא דלענין הצרה אמרינן חזקה דמיד הוא בעל:
טענת בתולים. להפסידה כתובתה:
עד שלשים יום. יכול הוא לטעון ולומר לא בעלתי עד עכשיו:
מיד. כדמפרש ואזיל פלוגתייהו:
אם בשבעל. כלו' דידעינן שבעל:
מיד. היה לו לטעון ומ''ט דרבי מאיר דאמר עד שלשים יום:
אם בשלא בעל. דידעינן שלא נסתרה עמו:
אפי' וכו'. לעולם יהא יכול לטעון לאחר שיבעול ומ''ט דרבנן:
בסתם. שנסתרה עמו ולא ידעינן אם בעל דר''מ ס''ל כל ל' יום נאמן לומר לא בעלתי שחזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום מלבעול:
על דר''מ. לדברי ר''מ אם אדם נאמן נמי לענין זה לומר לא בעלתי עד שלשים יום כדי לפסול את בנו שילדה לו בתוך שבעה חדשים מיום הנשואין ולעשותו שתוקי דהא לא ידעינן אבוה מנו או דילמא שאני התם לענין טענת בתולים דממונא הוא ונאמן הוא להפסידה ולהחזיק הממון שבידו אבל לעשות את הולד שתוקי לא:
נשמעינה. לזה מן הדא דרבי לעזר לקמיה:
היבמ' שאמרה בתוך שלשים יום. שכנסה היבם:
לא נבעלתי. ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט:
כופין אותו שיחלוץ לה. כדמוקי לה ביבמות פי''ג כגון שהגט יוצא מתחת ידה ונפסלה עליו ולפיכך אין אומרים לו לייבם וחליצה מיהא בעיא למשרייה לעלמא:
דר''מ היא. מתני' כרבי מאיר אתייא דס''ל אדם. מעמיד את עצמו שלשים יום ולפיכך בתוך שלשים היא נאמנת:
ואמר רבי לעזר. עלה לא שנו דנאמנת אליבא דר''מ אלא אצלה דשווי' נפשה חתיכא דאיסורא:
וכא. והכא נמי לענין לפסול את בנו מודה ר''מ דאינו נאמן דלא כל הימנו לחוב לבנו ולא אמר ר''מ הכא דנאמן אלא לעצמו:
משנה: הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים הִיא אוֹמֶרֶת מִשֶׁאֵירַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי וְנִסְתַּפְּחָה שָׂדֵהוּ וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִּי אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵירַסְתִּיךְ וְהָיָה מִקְחִי מֶקַח טָעוּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס וְהִיטְעָתוֹ עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ.
Traduction
Si après le mariage d’une femme que son mari ne trouve pas vierge, elle déclare avoir été violée après les fiançailles, et qu’ainsi le champ du mari a été dévasté (50)Ce qui donnerait des droits à la femme sur le douaire en cas de séparation, tandis que celui-ci prétend que ce fait étant antérieur aux fiançailles, le contrat d’acquisition repose sur un défaut (de sorte que le mari serait dispensé de restituer le douaire), R. Gamliel et R. Eliézer déclarent la femme digne de foi. -Non, dit R. Josué, nous ne dépendons pas de son assertion à elle (verbale); elle reste dans la présomption d’avoir cohabité avant les fiançailles et d’avoir par conséquent trompé le futur mari, jusqu’à ce qu’elle fournisse la preuve de son dire (51)On ne la croit pas si elle dit, contrairement à son mari, avoir été vierge le jour des fiançailles Cf Baba (Qama 3, 16) fin, et ci-après, (8, 1).
Pnei Moshe non traduit
עד שלא תתארס. כלומר עד שלא נתארסה נבעלה והיה מקחו מקח טעות והלכה כר''ג ור''א:
לא מפיה אנו חיין. ואוקי ממונא בחזקת מריה:
נאמנת. הואיל דבטענת בתולים עצמן אין הכחשה שמודה היא לדבריו שלא מצא אלא שאומרת תחתיו נאנסתי נאמנת דמוקמינן לה אחזקתה ובתולה נולדה והשתא הוא דאיתניסא אחר האירוסין וכדמפרשינן בגמרא:
והיה מקחי מקח טעות. ואין לך כתובה כלל ממני:
מתני' ונסתחפה שדהו. מטר סוחף בא על שדך והפסידו כלומר מזלך גרם ותן לי כתובתי:
הלכה: הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. מֵעַתָּה אֵין טַעֲנַת בְּתוּלִים לֹא כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְחָזַר וְאָמַר. יֵשׁ טַעֲנַת בְּתוּלִים כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּשׁוֹתֶקֶת. וַאֲפִילוּ תֵימֵר בִּמְדַבֶּרֶת. בְּאוֹמֶרֶת. מָצָא וְאִיבֵּד. וּתְהֵא נֶאֱמֶנֶת. לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מָצָא פֶּתַח פָּתוּחַ אָסוּר לְקַייְמָהּ מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. הָכָא אִיתְמַר נֶאֱמֶנֶת. וְהָכָא אִיתְמַר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. תַּמָּן שְׁנֵיהֶן מוֹדִין בְּשֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ.
Traduction
R. Jérémie demanda: s’il en est ainsi (d’après la présente Mishna), est-ce à dire qu’il n’est jamais possible de soutenir en justice la contestation de virginité, d’après R. Gamliel et R. Eliézer (si la femme est toujours crue)? Puis, R. Jérémie revenant sur son propre dire déclara que cette contestation est possible même selon R. Gamliel et R. Eliézer, au cas où en présence d’une accusation elle se tait et ne proteste pas. De plus, cette contestation est même possible si la femme parle (proteste), si elle prétend que le mari, après avoir trouvé la trace de la virginité, l’a égarée (alors, on croit le mari). Pourquoi en ce cas n’ajoute-t-on pas foi à la femme? C’est inadmissible, car R. Ila dit au nom de R. Eleazar (52)Ci-dessus, 1: lorsqu’on s’aperçoit que la femme est déflorée (apertam januam), il n’est pas permis de la garder comme épouse, de crainte du crime d’adultère (et le douaire sera également perdu pour elle). Comment se fait-il qu’ici (selon R. Gamliel et R. Eliézer) on ajoute foi au démenti donné par la femme, tandis que d’autre part, on ne la croit pas si elle prétend que le mari a de plein gré détruit les traces trouvées de sa virginité? -C’est que, selon notre Mishna, tous deux arguent dans l’hypothèse d’absence de la virginité (alors, on croit le mari seul).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מעתה אין טענת בתולים כר''ג ור''א. מי נימא לדידהו לעוום היא נאמנת ומעתה לא משכחת לה טענת בתולים אליבייהו אלא אליבא דר' יהושע בתמי':
וחזר. רבי ירמיה ופתח פיתחא לנפשיה ואמר דמשכחת לה טענת בתולים אפילו לר''ג ור''א והיינו בשותקת ואינ' טוענת כלום דאז הוא נאמן לטעון עליה ולהפסידה:
ואפילו תימר. וקאמר סתמא דהש''ס דאפ''ת במדברת נמי משכחת לה טענת בתולים באומרת מצא בתולים ואיבד בידים דהות נאמן וכדמפרש טעמא לקמיה:
ותהא נאמנת. בכה''ג שהרי היא טווענת ג''כ ברי ואומרת בתולה שלימה נבעלתי:
לית יכיל. אין אתה יכול להאמינה דהא אמר ר''א לעיל דמצא פ''פ אסור לקיימה מספק שמא תחתיו זינתה ברצון וכיון שכן האמינוהו חכמים ג''כ לענין ממון להפסידה מכתובתה כיון שהוא טוען ברי פ''פ מצאתי:
הכא איתמר נאמנת כו'. ופריך מאי שנא דבהכחשה דמתני' אמרי ר''ג ור''א שהיא נאמנת ומ''ש בטוענת מצא ואיבד דאמרינן אינה נאמנת:
ומשני תמן. כלומר במשנתינו:
שניהן מודין שהפתח פתוח. שמודה לדבריו שפ''פ מצא אלא שהיא טוענת ברי משארסתני נאנסתי וטענתו אינה אלא שמא ולפיכך ברי שלה עדיף דאע''ג דקי''ל בעלמא ברי ושמא לא עדיף ברי שאני הכא דאיכא חזקה דגופה שהרי בתולה נולדה וכדפרישית במתני' וכן לענין איסורא לא נאסרה עליו דהא לא שווי' אנפשיה חתיכא דאיסורא אבל במכחישתו בפ''פ ואומרת בתולה שלימה נבעלתי אי נמי בשותקת איהו נאמן כיון שטענתו ברי שפ''פ מצא ועל כה''ג אמרינן לעיל חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכן לענין איסורא שאסור לקיימה דשווי' אנפשיה חתיכא דאיסורא:
תַּנֵּי. וְלָאַלְמָנָה מָאתַיִם. תַּנֵּי. אֶחָד אַלְמָנַת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אַלְמָנַת כֹּהֲנִים 6a כְּסֵדֶר הַזֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תִּגְבֶּה. שֶׁשִּׁבְטָהּ גּוֹבֶה. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן לֹא תִגְבֶּה. לָא מִסְתַּייָא דִסְלִיקָא לִכְהוּנָתָא אֶלָּא דְתֵימַר תִּגְבֶּה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לָא מִסְתַּבְּרָא דְלָא חֲלִיפִין. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תִּגְבֶּה דִסְלִיקָא לִכְהוּנָתָא. וּבַת כֹּהֵן לָא תִגְבֶּה דִנְחִיתָא מִן כְּהוּנָתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי אָבוּן. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ קְנָס קָֽנְסוּ בָהֶן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מִידְבַּק בְּשִׁבְטוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ.
Traduction
– On a enseigné: les veuves de cohen (selon l’institution sacerdotale) recevaient un douaire de 200 zouz (proportionnellement au douaire de 400 zouz pour leurs vierges); d’après un autre enseignement, qu’il s’agisse d’une veuve d’Israélite, ou de celle d’un cohen, le montant sera toujours le même, selon l’ordre fixé ici (d’un maneh). Il y a lieu de croire, dit R. Yossé, que la somme de 400 zouz (fixée par l’assemblée des pères de famille cohanim) est due pour le douaire de la fille de cohen qui épouse un simple israélite; c’est pour ainsi dire le droit de tribu qui est ainsi réclamé; mais lorsqu'au contraire une fille d’Israélite épouse un cohen, elle ne réclamera pas une telle somme en douaire; il est bien suffisant pour elle de s’être élevée au sacerdoce, sans réclamer encore un douaire supérieur à sa souche. R. Mena dit: il semble que le contraire soit mieux justifié; lorsqu’une fille d’Israélite épousera un cohen, elle réclamera un douaire supérieur, conforme à son élévation au sacerdoce; au contraire, la fille de cohen qui épouse un simple israélite ne réclame pas autant, parce qu’elle descend du sacerdoce. Enfin R. Yossé dit: l’une comme l’autre (49)La fille de Cohen qui épouse un Israélite, ou celle de l'Israélite qui épouse un Cohen Cf J, (Qidushin 4, 4) fin ( 65a) réclame le douaire supérieur, à titre d’amende imposée au mari, pour le blâmer de ne pas être resté attaché à sa tribu et à sa famille.
Pnei Moshe non traduit
ששבטה גובה. כלומר מחמת מעלת שבטה הוא הגורם לה שתגב' ביותר אבל בת ישראל לכהן לא תגבה דלא די לה שעלתה למעלה זו שתנשא לכהן אלא דתאמר נמי שתגבה היא ביותר כתובה ממנו בתמיה:
לא מסתברא דלא חליפין. לא מסתברא אלא איפכא דאחר מעלתה שעומדת עכשיו אנו הולכין ולפיכך בת ישראל לכהן תגבה שהרי נתעלתה במעלת כהונה אבל בת כהן לישראל לא תגב' ביותר לפי שירדה ממעלת כהונה בנשואיה:
אחת זו ואחת זו. גובין מפני שקנס קנסו בהן חכמים כדי שיהא אדם הולך להדבק בשבטו ובמשפחתו כהנת לכהן וישראלית לישראל ולפיכך קנסו להן בגביית הכתובה ביותר בין בת שראל לכהן ובין בת כהן לישראל:
מסתברא. הא דאמר ב''ד של כהנים גובין לבתולה כו' דוקא בת כהן לישראל תגבה:
תני. אידך א' אלמנת ישראל וא' אלמנת כהנים כסדר הזה שאין להן אלא מנה וכסתמא דמתניתין:
תני ולאלמנה מאתים. אמתני' קאי דקאמר ב''ד של כהנים היו גובין לבתולה ד' מאות זוז ותני בברייתא דאף לאלמנה שלהן היו נוהגין סילסול לגבות לה מאתים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source