רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא. אַלְמָנָה שֶׁעָשָׂת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁלֹּא לִתְבּוֹעַ מְזוֹנוֹתֶיהָ אָֽבְדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ דְּאִינּוּן תַּלְתֵּי יַרְחַייָא. בִּשֶׁלֹּא לִלְוֹת. אֲבָל אִם לָֽוְתָה גּוֹבָה. בְּשֶׁאֵין בְּיָדֶיהָ מַשְׁכּוֹן. אֲבָל אִם יֵשׁ בְּיָדֶיהָ מַשְׁכּוֹן אֲפִילוּ לֹא לָֽוְותָה גּוֹבָה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ. בַּתְּחִילָּה מוֹכְרִין מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. וְנוֹתְנִין לָהּ מָזוֹן לֹ יוֹם. בְּסוֹף לֹ יוֹם הֶן אָֽמְרִים. נָתַנּוּ. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נָטַלְתִּי. ייָבוֹא כְהָדָא. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לוֹוֶה מִמֶּנָּהּ יֹבֹ אֶלֶף לְשָׁנָה לִהְיוֹת מַעֲלֶה לָהּ מִדֵּינָר זָהָב לַחוֹדֶשׁ. פְּשִׁיטָה חוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן נָתַן וְחוֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן לֹא נָתַן. יָמִים שֶׁבֵּנְתַייִם זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ. הָא בַתְּחִילָּה לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ימים שבנתיים זו היא שאמרו. כלומר על הימים שלמפרע וקרי להו ימים שבנתיים שהן משעה שלוה עד שעת התביעה ובהן שייך שפיר לומר אם נולד הספק והתביעה ביניהן על מי להביא ראיה הא בתחלה כלומר שאומר שנתן לה בתחלה על להבא פשיטא דלא נאמן כדאמרן ועליו להביא ראיה וכן במזונו' האלמנה:
חדש האחרון. כלומר חדש שלא בא עדיין ודאי לא נתן דאין הלוה נאמן לומר פרעתי קודם הזמן:
בסוף שלשים יום. אם נולדה הכחש' ביניהן היורשין אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי מאי ועל מי להביא ראיה וקאמר דאתייא כהא דאמר רבי אבהו בשם ר''י כו':
פשיטא חדש הראשון כו'. כלומר אם יש הכחשה ביניהם הוא אומר נתן והיא אומרת לא נטלתי פשיטא הוא דאמרי' נתן:
שנים וג' חדשים שלא לתבוע מזונותיה. ובבבלי ריש פירקין קאמר שנים וג' שנים וכדמוקי התם שנים לעניה ושלש לעשירה:
אבדה מזונותיה דאינון תלתי ירחייא. אבדה מזונות של אלו ג' חדשים שעברו משום דאמרינן מדלא תבעה ודאי מחלה ואין לה מזונות אלא משעת התביעה:
בשלא ללות. בשלא לותה למזונות בתוך אותו הזמן אבל אם לותה גובה:
בשאין בידיה משכון. הוא דאיבדה אבל אם תפסה משכון בתוך הזמן גובה אבל לאחר הזמן כבר מדין מחילה נגעו בה ואין תפיסתה כלום:
זו היא שאמרו בתחילה כו'. כלומר דאמרינן דנותנין לה מזון שלשים יום כדמפרש טעמא לקמן והילכך אם לא תבעה שנים וג' חדשים אבדה מזונותיה למפרע:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הַתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בְּבֵית דִין אִיבְּדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּבִלְבַד מִן הַשּׁוֹפִי. הָא מֵאוֹנֶס לֹא. כְּהָדָא אַרְמַלְתָּא דְּרִבִי אַבְדִּימוֹס דְּמוֹזְבָה. אָֽמְרוּ לָיהּ. רִבִּי בָּא בַר כֹּהֶן בְּעֵי לֵיךְ. תָּֽבְעָה פֶרְנֶה. אוֹבְדַת מְזוֹנוֹתֶיהָ. 62a מִן דְּאִיתְיָֽדְעִין מִילַּייָא אַעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְחָֽזְרָה לִמְזוֹנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד מן השופי. שתובעת מדעתה ומרצונה:
הא מאונס. אם תבעה כתובה ע''פ אונס לא אבדה מזונות:
כהדא ארמלתא דר''א רמו בה. היורשין עשו ערמה ואמרו לה רבי בא בר כהן רוצה להשיאך ותבעה כתובתה בב''ד ואבדה מזונותיה:
מן דאתידעין מילייא. משנתודע הדבר שע''פ ערמה ותחבולה נעשה הדבר ושאלו לרבי יוסי ואמר שתחזור למזונותיה שהרי לא מדעתה תבעה:
אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בַּתְּחִילָּה מוֹכְרִין מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְנוֹתְנִין לָהּ מָזוֹן ל̇ יוֹם. וְיִמְכְּרוּ מָזוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. שֶׁלֹּא לְהוֹרַע כֹּחָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְיִתְּנוּ לָהּ מָזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה חַב לִיתוֹמִים. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אַלְמָנָה שֶׁתָּֽפְסָה אֲפִילוּ אֶלֶף זוּז לִמְזוֹנוֹתֶיהָ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ. מָהוּ מֵימַר לָךְ. הֲוִי מַה בְּיָדַיִךְ. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי מָנָא אָֽמְרִין לָהּ. הֲוִי מַה בְּיָדַיִךְ. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהִישָּׁבַע בַּסּוֹף אֲפִילוּ מַה בְיָדַיִךְ אָֽמְרִין לָהּ. תְּהִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון שהיא עתידה לישבע בסוף. כשתגבה כתובתה אפילו מה בידך אמרין לה תהי כלומר תהי תחת ידך ולא אמרינן לה חוי שהרי בלאו הכי צריכה לישבע:
מהו מימר לה חוי מה בידך. כלו' אע''פ שאין מוציאין מידה מה שתפסה מהו אם אומרים לה הראינו מה שיש בידך כדי שנחשוב עמך כמה הוצאת למזונותיך:
כהדא דתני. שאם תפסה ממון הרבה אין מוציאין מידה:
אם אומר את כן נמצאת חב ליתומים. דשמא תנשא בתוך הזמן ולא יוכלו אח''כ להוציא מידה. ובבבלי מסיק הלכתא מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום:
ויתנו לה מזון י''ב חדש. יתנו לה כל המעות של מזון י''ב חדש ביחד:
שלא להורע כחה של אשה. שמא בתוך כך יפסידו היתומים הנכסי' או ימכרו לצרכן:
וימכרו מזון שלשים יום. ולמה אמרו לי''ב חדש ימכרו כל ל' יום ויתנו לה:
אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מילתא באפי נפשה היא דמפרש טעמא להא דאמרינן בתחלה מוכרין לי''ב חדש ונותנין לל' יום:
משנה: מָֽכְרָה כְתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ נָֽתְנָה כְתוּבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ מִקְצָתָהּ לֹא תִמְכּוֹר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין וְכוֹתֶבֶת לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי. וּגְרוּשָׁה לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וגרושה לא תמכור. לכתובה אלא בב''ד דטעמא מאי אמור רבנן אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב''ד לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב''ד וגרושה לא איכפת ליה והלכה כחכמים:
וחכ''א מוכרת היא. לכתובה ואפילו לפרקים ואע''פ כן מוכרת היא בנתיים למזונות שאע''פ שגבתה מקצת כתובה לא אבדה מזונותיה:
לא תמכור את השאר. התוספ' אלא בב''ד ור''ש קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בב''ד אלא למזונו' וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות:
מתני' מכרה כתובת'. מנה ומאתים:
משנה: אַלְמָנָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָֽכְרָה שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה נִתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מְנָה וּמָֽכְרָה שָׁוֶה מְנָה וְדֵינָר בִּמְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. אֲפִילוּ הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי אַחֲזִיר אֶת הַדֵּינָר לַיּוֹרְשִׁין מִכְרָהּ בָּטֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכרה בטל. שאותו דינר אין לה רשות למכור נמצא שכל המכר טעות שהרי בבת אחת היה:
מתני' או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. דאמרי' לה את אפסדת ושוה מנה במאתים אע''ג דהיא הרויחה לא מצית למימ' אנא ארווחי שהשולח שלוחו לשוק לסחור' ולקח בזול הכל לבעל המעו' והיינו בדבר שאין לו קצבה כגון קרקע שדרכו להמכר באומד זה בפחות וזה ביותר אבל בדבר שיש לו קצבה פלוגתא דרבוותא היא ומסקנא שחולקין השליח והמשלח:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַס עַל כְּבוֹד אַלְמָנָתוֹ כָּךְ חַס עַל כְּבוֹד גְּרוּשָׁתוֹ. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. אִיתְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הֲוָות מֵעִיקָה לֵיהּ סַגִּין. סְלִיק רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. שִׁיבְקָהּ. דְּלֵית הִיא דְאִיקָרָךְ. אֲמֵר לֵיהּ. פּוֹרְנֵה רַב עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא יְהִיב לָךְ פֶרְנֵה וְשִׁבְקָהּ. יְהַב לָהּ פֶרְנֵה וּשְׁבָקָהּ. אָֽזְלָה וּנְסִיבַת לְטֶסוֹרָא דְּקַרְתָּא. אִתְנְחַת מִן נִיכְסוֹי וְאִיתְעֲבִיד כְּסַגִיא נְהוֹרָא וַהֲוָת מְחַזְּרָה לֵיהּ עַל כָּל קַרְתָּא וּמַדְבְּרָא לֵיהּ. חַד זְמָן חֲזַרְתֵּיהּ עַל כָּל קַרְתָּא וְלֹא אִיתְייְהַב לֵיהּ כְּלוּם. אֲמַר לָהּ. לֵיתּ הָכָא שְׁכוּנָה חוֹרִין. אָֽמְרָה לֵיהּ. אִית הָכָא שְׁכוּנָה דִמְשַׁבְּקִי. וְלֵית בְּחֵיילִי עֲייַל לֵהּ לְתַמָּן. שָׁרִי חֲבִיט לָהּ. עָבַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְשָׁמַע קַלוֹן מִתְבַּזֵּיי בְשׁוּקָא. נַסְבּוֹן וִיהָבוֹן בְּגַו חַד בֵיתָא מִן דִידֵיהּ וַהֲוָה מַסִּיק לוֹן מְזוֹנִין כָּל יוֹמִין דַּהֲווֹן בַּחַיִין. עַל שֵׁם וּמִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. אֲפִילוּ כֵן אַצִּיתוֹן קָלוֹי בַלַּיְלִיָּא וְשָֽׁמְעִין קוֹלָהּ אָֽמְרָה. לֹא הֲוָא טָב דַּייָהּ צַעֲרָהּ לְבַר מִן גוּפָהּ וְלֹא לְגַו גּוּפָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' כן. נשמע קולה ושמעו שאמר' לא טוב היה לה צערה שחוץ לגופה מצערה לתוך גופה כלומר שהיתה קובלת על שהיא מוכנע' ומושפלת להתפרנס מר''י הגלילי שגירש' ויותר נוח הי' לה לסבול הצער והמכות מבעל' זה מלהתפרנס עכשיו ממנו כי גחלי' הוא חותה על ראש':
א''ל. הכתובה רבה עלי ונתן לו ר''א הכתובה וגירשה והלכה וניסת לשומר העיר וירד זה מנכסיו ונעשה סגי נהור והית' מחזרת עמו על הפתחים בכל העיר להנהיגו ופעם א' חזרתו על כל העיר ואין מי שנתן לה כלום ואמר לה אין כאן עוד שכונה אחרת ואפשר שם יתנו לנו ואמרה יש ובשכונה זו דר בעלי שגירשני ואין בי כח ליכנס שם מפני הבושה והתחיל להכותה ולהתקוטט עמה בשביל זה ועבר ר' יוסי הגלילי ושמע קולן שהן מתבזין בשוק ולקחום והביאום לתוך בית אחד משלו והיה מעלה להן מזונות ומפרנסן כל ימי חייהם על שם ומבשרך וגו':
שיבקה. גירשה שאין זה כבודך להצטער כ''כ עמה:
הוות מעיקה לי' סגין. היתה מצערתו הרבה:
זו גרושתו. שהיתה קרובתו ובשרו:
כשם שאדם חס כו'. ולרבי יוחנן הא דקאמר במתני' וגרושה לא תמכור אלא בב''ד מוקי לה כר''ש מטעמא דאין לה מזונות ואינה מוכרת אלא לכתובה כדמוקי בבבלי לחד מ''ד:
הלכה: מָֽכְרָה כְתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ כול'. תַּנֵּי. מוֹכֶרֶת וְכוֹתֶבֶת אֵילּוּ לִכְתוּבָּה וְאֵילּוּ לִמְזוֹנוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מוֹכֶרֶת וְכוֹתֶבֶת סְתָם. וּבְזוֹ כֹחָהּ מְיוּפֶּה. בָּאָת מִלְוֶה בָעֵדִים. אוֹמֶרֶת. לִמזוֹנוֹת מָכַרְתִי. בָּאָת מִלְוֶה בִשְׁטָר. אוֹמֶרֶת. לִכְתוּבָּה מָכַרְתִי. וַאֲפִילוּ בָּאָת מִלְוֶה בָעֵדִים מוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת וְחוֹזֶרֶת וְטוֹרֶפֶת לְשֵׁם כְתוּבָּה. 62b וְלָא אָֽמְרִין לָהּ. הֲוִי זְבִנֵיךְ. תִּיפְתָּר שֶׁהוֹקִיר הַמִּקַּח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שהוקיר המקח. כלומר שמכרה בזול והמקח הוא ביוקר והוי מקח טעות והילכך חוזרת וטורפת אבל בלאו הכי אמרינן אחריות דנפשה קבילת עלה כדמסיק בבבלי דף צ''ז:
ולא אמרין לה חוי זבניך. הרי שטר מכירתך שמכרת ונהי דאחריות דעלמא לא קבילת עלה דקי''ל אלמנה שמכרה אחריו' על היתומים מ''מ אחריו' דנפשה מי לא קיבלה:
ואפילו באת מלוה בעדים כו'. כלומר דפריך על הא דאמרינן דבמלוה בעדים כחה יפה לומר למזונות מכרתי כדי שתחזור לטרוף לשם כתובה ואמאי:
באת מלוה בשטר. ואם בא מלוה בשטר ורוצה לטרוף הדמים מהלקוחות שהרי היא מוכרת לי''ב חדש והלוקח מפרנס אחת לשלשים יום אומרת לכתובה מכרתי ושיעבודה קודם ואינו יכול לטרוף:
באת מלוה בעדים. מלוה ע''פ שאינו יכול לטרוף מן הלקוחות אומר' למזונות מכרתי כדי שתוכל בעצמה לחזור ולטרוף מהם אם תבא לגבו' כתובתה כדלקמן:
ובזו כחה מיופה. כשכותבת סתם כדמפרש ואזיל:
גמ' וכותבת. בשטרי המכירה אלו למזונות מכרתי או לכתובה כדמפרש בבבלי דף צ''ו טעמיה דרבי יהודה דעצה טובה קמ''ל כי היכי דלא ליקרו לה רעבתנותא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source