רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַס עַל כְּבוֹד אַלְמָנָתוֹ כָּךְ חַס עַל כְּבוֹד גְּרוּשָׁתוֹ. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. אִיתְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הֲוָות מֵעִיקָה לֵיהּ סַגִּין. סְלִיק רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. שִׁיבְקָהּ. דְּלֵית הִיא דְאִיקָרָךְ. אֲמֵר לֵיהּ. פּוֹרְנֵה רַב עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא יְהִיב לָךְ פֶרְנֵה וְשִׁבְקָהּ. יְהַב לָהּ פֶרְנֵה וּשְׁבָקָהּ. אָֽזְלָה וּנְסִיבַת לְטֶסוֹרָא דְּקַרְתָּא. אִתְנְחַת מִן נִיכְסוֹי וְאִיתְעֲבִיד כְּסַגִיא נְהוֹרָא וַהֲוָת מְחַזְּרָה לֵיהּ עַל כָּל קַרְתָּא וּמַדְבְּרָא לֵיהּ. חַד זְמָן חֲזַרְתֵּיהּ עַל כָּל קַרְתָּא וְלֹא אִיתְייְהַב לֵיהּ כְּלוּם. אֲמַר לָהּ. לֵיתּ הָכָא שְׁכוּנָה חוֹרִין. אָֽמְרָה לֵיהּ. אִית הָכָא שְׁכוּנָה דִמְשַׁבְּקִי. וְלֵית בְּחֵיילִי עֲייַל לֵהּ לְתַמָּן. שָׁרִי חֲבִיט לָהּ. עָבַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְשָׁמַע קַלוֹן מִתְבַּזֵּיי בְשׁוּקָא. נַסְבּוֹן וִיהָבוֹן בְּגַו חַד בֵיתָא מִן דִידֵיהּ וַהֲוָה מַסִּיק לוֹן מְזוֹנִין כָּל יוֹמִין דַּהֲווֹן בַּחַיִין. עַל שֵׁם וּמִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם זוֹ גְרוּשָׁתוֹ. אֲפִילוּ כֵן אַצִּיתוֹן קָלוֹי בַלַּיְלִיָּא וְשָֽׁמְעִין קוֹלָהּ אָֽמְרָה. לֹא הֲוָא טָב דַּייָהּ צַעֲרָהּ לְבַר מִן גוּפָהּ וְלֹא לְגַו גּוּפָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' כן. נשמע קולה ושמעו שאמר' לא טוב היה לה צערה שחוץ לגופה מצערה לתוך גופה כלומר שהיתה קובלת על שהיא מוכנע' ומושפלת להתפרנס מר''י הגלילי שגירש' ויותר נוח הי' לה לסבול הצער והמכות מבעל' זה מלהתפרנס עכשיו ממנו כי גחלי' הוא חותה על ראש':
א''ל. הכתובה רבה עלי ונתן לו ר''א הכתובה וגירשה והלכה וניסת לשומר העיר וירד זה מנכסיו ונעשה סגי נהור והית' מחזרת עמו על הפתחים בכל העיר להנהיגו ופעם א' חזרתו על כל העיר ואין מי שנתן לה כלום ואמר לה אין כאן עוד שכונה אחרת ואפשר שם יתנו לנו ואמרה יש ובשכונה זו דר בעלי שגירשני ואין בי כח ליכנס שם מפני הבושה והתחיל להכותה ולהתקוטט עמה בשביל זה ועבר ר' יוסי הגלילי ושמע קולן שהן מתבזין בשוק ולקחום והביאום לתוך בית אחד משלו והיה מעלה להן מזונות ומפרנסן כל ימי חייהם על שם ומבשרך וגו':
שיבקה. גירשה שאין זה כבודך להצטער כ''כ עמה:
הוות מעיקה לי' סגין. היתה מצערתו הרבה:
זו גרושתו. שהיתה קרובתו ובשרו:
כשם שאדם חס כו'. ולרבי יוחנן הא דקאמר במתני' וגרושה לא תמכור אלא בב''ד מוקי לה כר''ש מטעמא דאין לה מזונות ואינה מוכרת אלא לכתובה כדמוקי בבבלי לחד מ''ד:
הלכה: מָֽכְרָה כְתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ כול'. תַּנֵּי. מוֹכֶרֶת וְכוֹתֶבֶת אֵילּוּ לִכְתוּבָּה וְאֵילּוּ לִמְזוֹנוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מוֹכֶרֶת וְכוֹתֶבֶת סְתָם. וּבְזוֹ כֹחָהּ מְיוּפֶּה. בָּאָת מִלְוֶה בָעֵדִים. אוֹמֶרֶת. לִמזוֹנוֹת מָכַרְתִי. בָּאָת מִלְוֶה בִשְׁטָר. אוֹמֶרֶת. לִכְתוּבָּה מָכַרְתִי. וַאֲפִילוּ בָּאָת מִלְוֶה בָעֵדִים מוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת וְחוֹזֶרֶת וְטוֹרֶפֶת לְשֵׁם כְתוּבָּה. 62b וְלָא אָֽמְרִין לָהּ. הֲוִי זְבִנֵיךְ. תִּיפְתָּר שֶׁהוֹקִיר הַמִּקַּח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא אמרין לה חוי זבניך. הרי שטר מכירתך שמכרת ונהי דאחריות דעלמא לא קבילת עלה דקי''ל אלמנה שמכרה אחריו' על היתומים מ''מ אחריו' דנפשה מי לא קיבלה:
ואפילו באת מלוה בעדים כו'. כלומר דפריך על הא דאמרינן דבמלוה בעדים כחה יפה לומר למזונות מכרתי כדי שתחזור לטרוף לשם כתובה ואמאי:
באת מלוה בשטר. ואם בא מלוה בשטר ורוצה לטרוף הדמים מהלקוחות שהרי היא מוכרת לי''ב חדש והלוקח מפרנס אחת לשלשים יום אומרת לכתובה מכרתי ושיעבודה קודם ואינו יכול לטרוף:
באת מלוה בעדים. מלוה ע''פ שאינו יכול לטרוף מן הלקוחות אומר' למזונות מכרתי כדי שתוכל בעצמה לחזור ולטרוף מהם אם תבא לגבו' כתובתה כדלקמן:
ובזו כחה מיופה. כשכותבת סתם כדמפרש ואזיל:
גמ' וכותבת. בשטרי המכירה אלו למזונות מכרתי או לכתובה כדמפרש בבבלי דף צ''ו טעמיה דרבי יהודה דעצה טובה קמ''ל כי היכי דלא ליקרו לה רעבתנותא:
תיפתר שהוקיר המקח. כלומר שמכרה בזול והמקח הוא ביוקר והוי מקח טעות והילכך חוזרת וטורפת אבל בלאו הכי אמרינן אחריות דנפשה קבילת עלה כדמסיק בבבלי דף צ''ז:
משנה: אַלְמָנָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָֽכְרָה שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה נִתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מְנָה וּמָֽכְרָה שָׁוֶה מְנָה וְדֵינָר בִּמְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. אֲפִילוּ הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי אַחֲזִיר אֶת הַדֵּינָר לַיּוֹרְשִׁין מִכְרָהּ בָּטֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכרה בטל. שאותו דינר אין לה רשות למכור נמצא שכל המכר טעות שהרי בבת אחת היה:
מתני' או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. דאמרי' לה את אפסדת ושוה מנה במאתים אע''ג דהיא הרויחה לא מצית למימ' אנא ארווחי שהשולח שלוחו לשוק לסחור' ולקח בזול הכל לבעל המעו' והיינו בדבר שאין לו קצבה כגון קרקע שדרכו להמכר באומד זה בפחות וזה ביותר אבל בדבר שיש לו קצבה פלוגתא דרבוותא היא ומסקנא שחולקין השליח והמשלח:
הלכה: אַלְמָנָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם כול'. נִיחָא שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה. מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי מַפְסִידָה אֶת הַיְּתוֹמִין בִּמְנָה. בְּשָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אֵין סוֹפוֹ לַחֲזוֹר מִשּׁוּם מִקַּח טָעוּת. תִּיפְתָּר שֶׁהוֹקִיר הַמִּקַּח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין לְמִקַּח הוֹנָייָה לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה הַמִּקַּח מוּפְלַג יֵשׁ לוֹ הוֹנָייָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקֲדֵּישׁוֹת. פָּתַר לָהּ. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוּפְלַג. פָּדָה שָׁוֶה מְנָא בְמָאתַיִם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵינוֹ פָדוּי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. פָּדוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. 63a טַלִּית זֶה תַּחַת חֲמוֹר זֶה. יָצָא לְחוּלִין. וְסֵיפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל גַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. מַה פְלִיגִין. לְהָבִיא מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל גרמא אמרה. כל עצמן אומרים והכל מודים בזה שצריך לעשות דמים ואפילו לר''ל עכ''פ מדבריהן צריך לעשות דמים כדתנן בפ' ה' דתמורה אם אמר זו מחוללת על זו לא אמר כלום שאין קרבן תמים מתחלל וצריך לעשות דמים אם אין זו של חולין יפה כשל הקדש מוסיף עליה מעות עד כדי דמי הקדש ולא פליגי אלא אם יצא לחולין דבר תורה ואם מועלין בה:
ר''י אומר מביא קרבן מעילה. דמד''ת לא יצא לחולין הואיל והוי דבר מופלג ולר''ל מן התורה פדוי ואינו מביא קרבן מעילה וצריך לעשות דמים מדבריהן:
גמ' עד כדון. הא דקתני במתני' מכרה לזה במנה וכו' של האחרון מכרו בטל ושל כולן מכרן קיים בשמכרה להן בארבע שטרות שכל אחד ואחד מכירה בפני עצמה היא:
מכרה להן בשטר א' פלוגתא דר''י ור''ל. דפליגי לקמן דלמאן דפוסל כל השטר אפילו למי שהעדים כשרים לו הואיל ובשטר אחד הן ה''נ שלכולן מכרן בטל אפילו של אותן שמכרה להן שוה בשוה הואיל ובשטר אחד הוא:
כאחת. בשטר אחד ולא פירש לכל אחד בפני עצמו:
רבי מנא לא מפרש. מי הוא הפוסל ומי הוא המכשיר אלא כדאמר ר' הונא חד אמר וחרנא אמר:
. ור' אבין מפרש. דרבי יוחנן הוא הפוסל ור''ל הוא המכשיר:
מתני'. דפ''ק דמכות מסייע לר''י דקתני התם אפי' מאה עדים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף על פי שיש כאן שנים כשרים וה''נ אע''פ שכשירין לזה בטלה עדותן מפני שהן פסולין לזה:
יאות אמר רבי אלעזר. שפיר אמר בהא דמדמי הך דינא להא דמתני':
ה''ג מאן דאמר יאות אמר ר' אלעזר נעשית כעדות אחד וכהתרייה אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן הוא בגיטין ובמכות. כלומר דחשבינן הכא כמו עדות אחת הואיל ובשטר אחד כתבו ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אפילו לזה שהן כשירין לו:
ומ''ד לא א''ר אלעזר יאות. דשאני הכא דנעשית כשתי כתי עדות הואיל והשטר לשני בני אדם הוא ולזה פסולין ולזה כשירין הן אבל התם כולן עדות אחת הן ולפיכך בטלה מקצתה בטלה כולה:
תיפתר שהוקיר המקח. ועמד עכשיו על מאתים ולא יחזור הלוקח:
גמ' ניחא שוה מנה במאתים. שנתקבלה כתובתה:
או שוה מאתים במנה. אמאי נתקבלה כתובתה והלא לא נתקבלה אלא מנה:
ומשני מכל מקום הרי מפסידה את היתומים במנה. וההפסד עליה דהוה לה שלא תמכור בפחות:
ופריך בשוה מנה במאתים אין סופו לחזור משום מקח טעות. בתמיה והיאך שייך נתקבלה כתובתה:
וסיפא דברייתא פליגא על ר''ל. דקתני וצריך לעשות דמים שצריך להוסיף דמים עד כדי דמי שוויו וש''מ דאינו פדוי:
ר' אבין אמר הדא מסייעא לר''ל. בלאו הכי לק''מ כדר''ל דאמר אין למקח הוניי' לעולם כלומר למקח קרקעות דאין אונאה לקרקעות:
ור''י אמר אם היה המקח מופלג. שהגיעה האונא' עד כדי דמי שוויי' יש לו אונאה:
מתני' פליגא על ר''י. דקתני התם אין אונאה לקרקעות:
פתר לה בלבד בדבר שאינו מופלג. אין להם אונאה:
פדה הקדש שוה מאתים במנה גרסי':
רבי יוחנן אמר אינו פדוי. משום דהוי מופלג:
מתני'. ברייתא פליגא על ר''י דקתני טלית זה תחת חמור זה של קדשי בדק הבית אע''פ שדמי טלית אינם שוין לדמי החמור יצא לחולין אלמא דפדוי:
משנה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַייָם עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁייֵר בַּשָּׂדֶה בַּת תִּשְׁעַת קַבִּים וּבַגִנָּה בַּת חֲצִי קַב. וּכְדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה בֵּית רוֹבַע. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וּמָֽכְרָה לָזֶה בִמְנָה וְלָזֶה בִמְנָה וְלָזֶה בִמְנָה וְלָאַחֲרוֹן יְפֵה מְנָה וְדֵינַר בִּמְנָה שֶׁלָּאַחֲרוֹן בָּטֵל וְשֶׁלְּכוּלָּן מִכְרָן קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' רשב''ג אומר לעולם מכרה קיים. והיא תחזיר הדינר ליורשים דמה הפסידתן:
עד שתהא שם. באונאה כדי שאלו לא היתה אונאה היה משתייר שדה בת תשעה קבין שהוא שיעור שדה:
ובגינה כבית חצי קב. שהוא שיעור גינה ואין הלכה כרשב''ג:
מכרה לזה במנה ולזה במנה וכו'. בבבלי מוקי לה בקטיני שהיו שדות קטנות ולא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח:
מתני' איגרת ביקורת. הכרזה שעל ידי הכרזה בני אדם מבקרין בה ובהא מודה ת''ק לר''ש בן גמליאל והלכה כת''ק:
הלכה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַייָם כול'. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁמְּכָרוּהָ לָהֶן בְּאַרְבַּע שְׁטָרוֹת. מְכָרָהּ לָהֶן בִּשְׁטָר אֶחָד תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹתָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת וְהָיוּ הָעֵדִים כְּשֵׁרִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. מֵאַחַר שֶׁהֵן פְסוּלִין לָזֶה פְּסוּלִין לָזֶה. וֶחָרָנָה אָמַר. כְּשֵׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. רִבִּי מָנָא לֹא מְפָרֵשׁ. רִבִּי אַבִּין מְפָרֵשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵאַחַר שֶׁהֵן פְסוּלִין לָזֶה פְּסוּלִין לָזֶה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּשֵׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָה הַשְׁנַיִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵידוּתָן בְּטֵילָה. אַף הַשְּׁלֹשָׁה נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵידוּתָן בְּטֵילָה. מְנַיִין אֲפִילוּ מֵאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר עֵידִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי חְנַנְיָה חֲבֵרִין דְּרַבָּנִין וְרַבָּנִין. חַד אָמַר. יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וֶחָרָנָה אָמַר. לֹא אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר יְאוּת. מָאן דָּמַר. יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. נַעֲשֵׂית עֵדוּת אֶחָד מֵאִישׁ אֶחָד. וּמָאן דָּמַר. לֹא אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר יְאוּת. נַעֲשֵׂית כִּשְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדוּת כְּשׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל גרמא אמרה. כל עצמן אומרים והכל מודים בזה שצריך לעשות דמים ואפילו לר''ל עכ''פ מדבריהן צריך לעשות דמים כדתנן בפ' ה' דתמורה אם אמר זו מחוללת על זו לא אמר כלום שאין קרבן תמים מתחלל וצריך לעשות דמים אם אין זו של חולין יפה כשל הקדש מוסיף עליה מעות עד כדי דמי הקדש ולא פליגי אלא אם יצא לחולין דבר תורה ואם מועלין בה:
ר''י אומר מביא קרבן מעילה. דמד''ת לא יצא לחולין הואיל והוי דבר מופלג ולר''ל מן התורה פדוי ואינו מביא קרבן מעילה וצריך לעשות דמים מדבריהן:
גמ' עד כדון. הא דקתני במתני' מכרה לזה במנה וכו' של האחרון מכרו בטל ושל כולן מכרן קיים בשמכרה להן בארבע שטרות שכל אחד ואחד מכירה בפני עצמה היא:
מכרה להן בשטר א' פלוגתא דר''י ור''ל. דפליגי לקמן דלמאן דפוסל כל השטר אפילו למי שהעדים כשרים לו הואיל ובשטר אחד הן ה''נ שלכולן מכרן בטל אפילו של אותן שמכרה להן שוה בשוה הואיל ובשטר אחד הוא:
כאחת. בשטר אחד ולא פירש לכל אחד בפני עצמו:
רבי מנא לא מפרש. מי הוא הפוסל ומי הוא המכשיר אלא כדאמר ר' הונא חד אמר וחרנא אמר:
. ור' אבין מפרש. דרבי יוחנן הוא הפוסל ור''ל הוא המכשיר:
מתני'. דפ''ק דמכות מסייע לר''י דקתני התם אפי' מאה עדים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף על פי שיש כאן שנים כשרים וה''נ אע''פ שכשירין לזה בטלה עדותן מפני שהן פסולין לזה:
יאות אמר רבי אלעזר. שפיר אמר בהא דמדמי הך דינא להא דמתני':
ה''ג מאן דאמר יאות אמר ר' אלעזר נעשית כעדות אחד וכהתרייה אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן הוא בגיטין ובמכות. כלומר דחשבינן הכא כמו עדות אחת הואיל ובשטר אחד כתבו ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אפילו לזה שהן כשירין לו:
ומ''ד לא א''ר אלעזר יאות. דשאני הכא דנעשית כשתי כתי עדות הואיל והשטר לשני בני אדם הוא ולזה פסולין ולזה כשירין הן אבל התם כולן עדות אחת הן ולפיכך בטלה מקצתה בטלה כולה:
תיפתר שהוקיר המקח. ועמד עכשיו על מאתים ולא יחזור הלוקח:
גמ' ניחא שוה מנה במאתים. שנתקבלה כתובתה:
או שוה מאתים במנה. אמאי נתקבלה כתובתה והלא לא נתקבלה אלא מנה:
ומשני מכל מקום הרי מפסידה את היתומים במנה. וההפסד עליה דהוה לה שלא תמכור בפחות:
ופריך בשוה מנה במאתים אין סופו לחזור משום מקח טעות. בתמיה והיאך שייך נתקבלה כתובתה:
וסיפא דברייתא פליגא על ר''ל. דקתני וצריך לעשות דמים שצריך להוסיף דמים עד כדי דמי שוויו וש''מ דאינו פדוי:
ר' אבין אמר הדא מסייעא לר''ל. בלאו הכי לק''מ כדר''ל דאמר אין למקח הוניי' לעולם כלומר למקח קרקעות דאין אונאה לקרקעות:
ור''י אמר אם היה המקח מופלג. שהגיעה האונא' עד כדי דמי שוויי' יש לו אונאה:
מתני' פליגא על ר''י. דקתני התם אין אונאה לקרקעות:
פתר לה בלבד בדבר שאינו מופלג. אין להם אונאה:
פדה הקדש שוה מאתים במנה גרסי':
רבי יוחנן אמר אינו פדוי. משום דהוי מופלג:
מתני'. ברייתא פליגא על ר''י דקתני טלית זה תחת חמור זה של קדשי בדק הבית אע''פ שדמי טלית אינם שוין לדמי החמור יצא לחולין אלמא דפדוי:
משנה: שׁוּם הַדַּייָנִין שֶׁפָּחַת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת מִכְרָן בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִכְרָן קַייָם אִם כֵּן מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה. אֲבָל אִם עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוּרֶת אֲפִילוּ מָֽכְרוּ שָׁוֶה מְנָה בְּמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה מִכְרָן קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' רשב''ג אומר לעולם מכרה קיים. והיא תחזיר הדינר ליורשים דמה הפסידתן:
עד שתהא שם. באונאה כדי שאלו לא היתה אונאה היה משתייר שדה בת תשעה קבין שהוא שיעור שדה:
ובגינה כבית חצי קב. שהוא שיעור גינה ואין הלכה כרשב''ג:
מכרה לזה במנה ולזה במנה וכו'. בבבלי מוקי לה בקטיני שהיו שדות קטנות ולא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח:
מתני' איגרת ביקורת. הכרזה שעל ידי הכרזה בני אדם מבקרין בה ובהא מודה ת''ק לר''ש בן גמליאל והלכה כת''ק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source