וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יִשְׁעֲנוּ. מָאן דְּאָמַר יִשְׁעֲנוּ. וְהִשָּׁעֲנוּ עַל הָעֵץ. מָאן דְּאָמַר. יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָֽרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
ומ''ד ישאלו. מלשון ושאלו ודרשו שהן שואלין ומבקשין על הפתחים:
והבנים ישאלו אית תניי תני ישענו. ומלשון והשענו תחת העץ הוא שהם נשענים על אחרים:
כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. חוּץ מִכְּתוּבָּתָהּ חוּץ מִקְּבוּרָתָהּ חוּץ מִמִּלְוֶה בְעֵדִים חוּץ מִמִּלְוֶה בִשְׁטָר. חוּץ מִפַּרְנָסַת בָּנוֹת. מָאן דְּאָמַר. גּוֹבִין פַּרְנָסָה מִן הַמְשׁוּעְבָּדִים. פַּרְנָסַת בָּנוֹת קוֹדֶמֶת. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין גּוֹבִין פַּרְנָסָה מִן הַמְשׁוּעְבָּדִים. אֵין פַּרְנָסַת בָּנוֹת קוֹדֶמֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אַלְמָנָה וּבָנִים שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. אַלְמָנָה וּבָנוֹת שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. אֵין אַלְמָנָה דוֹחָה אֶת הַבָּנִים וְאֵין אַלְמָנָה דוֹחָה אֶת הַבָּנוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה שָׁם מָזוֹן יֹב̇ חוֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה לָזוּן. הָדָא הִיא. 70a פְּעָמִים שֶׁאַלְמָנָה דוֹחָה אֶת הַבָּנִים עַל יְדֵי הַבָּנוֹת. כְּשֵׁם שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַבָּנִים עַל יְדֵי הַבָּנוֹת כֶּן תִּדְחֶה אוֹתָן עַל יְדֵי הַבָּנִים. רְאוּיָה הִיא לִתְבוֹעַ כְּתוּבָּתָהּ וּלְאַבֵּד מְזוֹנוֹתֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
ראויה היא. ומשני דמשום הכי אינה דוחה הבנים לבדן דראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה כלומר שאין יפוי כח כ''כ במזונותיה שהרי היא ראויה לאבדן כשתתבע כתובה ולא אתייא תקנת מזונות האלמנה ועקרה כח ירושה דאורייתא של הבנים והילכך אינה דוחה הבנים לבדן אבל כשיש כאן אלמנה ובנים ובנות הואיל דבלאו הכי ברשות הבנות הן ואינן באות אלא בתקנת חכמים וא''כ כשהאלמנה מוציאה מהן אין כאן עקירה לירושה דאורייתא דהא בלא זה אינם ברשות הבנים שהן יורשין מן התורה:
הדא היא פעמים כו'. כלומר דלעולם אלמנה אינה דוחה את הבנים לבדן אלא דבכה''ג מצינו לפעמים שדוחה אותן ע''י הבנות שאם היו כאן אלמנה ובנים ובנות דוחה היא אותן ואלמנה קודמת וניזונת מהן ועי''כ יתמעטו הנכסים וידחו הבנים והיינו דקאמר דוחה את הבנים ע''י הבנות שעמם דאי לאו הבנות לא היתה דוחה לבנים כדמפרש טעמא לקמיה ועכ''פ ש''מ מהכא דמזונות אלמנה קודמת וממעטת בנכסים:
ופריך כשם כו' כך תדחה אלמנה לבנים גרסינן וכן הוא בב''ב. כלומר אפילו אין כאן אלא בנים תדחה אותן דמאי שנא:
כמה דאת אמר חוץ מכתובתה. כלומר דזה ודאי כמו שכתובה ממעטת בנכסים דצריך שיהו נכסים מרובין חוץ מכתובת אשה וכן נמי חוץ מקבורה דמי קבורתו נמי ממעטת וכן חוץ מב''ח בין בע''פ בין בשטר דכל אלו ממעטין:
חוץ מפרנסת בנות. בעיא היא אם אמרינן דפרנסת בנות לעישור נכסים ממעטת ופשיט לה דתליא בפלוגתא דפליגי אם פרנסת בנות גובין ממשועבדין כדאמרי' בריש מי שהיה נשוי ושם ציינתי ולמ''ד גובין פרנסת בנות. קודמת לכתובה ואם כתובה ממעטת כ''ש דפרנסה ממעטת ולמ''ד אין גובין אין פרנסת בנות קודמת כדאמרי' התם ה''נ אינה ממעטת:
ה''ג היך עבידא היה שם מזון י''ב חדש ואלמנה לזון נשמעינה כו' ומוחלפת הגי' היא וכן משמע מהאי תלמודא בב''ב אלא דשם הגי' מוטעית ומבולבלת ביותר. כלומר דבעי הש''ס היך עבידא בכה''ג שיש שם מזון לאלו ולאלו י''ב חדש ואלמנה לזון מהו שתהא מזונות האלמנה קודמת וממעטת בנכסים:
נשמעינה מן הדא. דקתני בתוספתא אלמנה ובנים. ואין כאן בנות שניהן ניזונין בשוה וכן אלמנה ובנות שאין אלמנה דוחה את הבנים ולא את הבנות:
רַב זְעִירָא רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב זְעִירָא בְּשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. שְׁנֵי דְבָרִים אָמַר חָנָן הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. שִׁבְעָה דְבָרִים אָמַר אַדְמוֹן אֵין הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ.
משנה: הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה בְקַנְקַנִּים אַדְמוֹן אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוֹדָה בְמִקְצַת הַטַּעֲנָה יִשָּׁבֵעַ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין זוֹ הוֹדָאָה מִמִּין הַטַעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
וחכמים אומרים. אין במשמעות טענה זו אלא שמן בלבד שיעור י' כדים וכשהודה לו בכדים רקים מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ואין כאן הודאה במקצת הטענה ואינו חייב שבועה והלכה כאדמון:
אדמון אומר. יש במשמעות טענה זו שמן וכדים וכשהודה לו בכדים ריקים הויא הודאה במקצת וחייב שבועה:
מתני' והודה לו בקנקנים. ריקים בלא שמן וכגון שטענו חבירו עשרה כדי שמן יש לי אצלך:
הלכה: הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן כול'. מַתְנִיתָא בְשֶׁטּוֹעֲנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל אִם טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל אם טענו שני מינין. שטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן ד''ה חייב דהוי הודאה ממין הטענה:
גמ' מתניתא כו'. גירסת הדפוס בכאן משובשת ומוטעית היא וכן בשבועות משובשת במקצת והעיקר כמו שהגהתי בפנים וריש האי סוגיא אמתני' דהתם קאי כדאיתא בפרק שבועת הדיינין דתנן שם טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ורבן גמליאל מחייב וקאמר הש''ס מתני' דפליגי רבנן בשטענו חטים והודה לו בשעורים דסברי אין ההודאה ממין הטענה:
רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל אִם טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. וְלָמָּה תַנִּינָן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַייֵב. בָּא לְהוֹדִיעָךְ כֹּחַ רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַד הֵיכָן הוּא מְחַייֵב. רִבִּי אַבָּהוּ כְּהָדָא דְרִבִּי אִימִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב. רַב כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בָּעֵי מֵידוֹן עִם חַבְרֵיהּ קוֹמֵי רַב. שָׁרֵי מִיטְעַן עִימֵּיהּ שְׂעָרִין חִטִּין כּוּסְמִין. אֲמַר לֵיהּ רַב. כָּל מַה דְאַתְּ יְכִיל מְגַלְגְּלָה עֲלוֹי גַלְגֵּל וּבְסוֹפָא הוּא מִישְׁתְּבַע לָךְ חָדָא עַל כּוּלְּהוֹן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶת רִבִּי יוֹחָנָן. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. וְהָא תַנִּינָן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת. הוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת. בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַכֵּלִים. אִם כֵּלִים בַּכֵּלִים הוּא חַייָב כֵּלִים בַּקַּרְקָעוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. מָה עֲבַד לָהּ. דּוּ 70b פָתַר לֵיהּ לִזוֹקְקוֹ שְׁבוּעָה. וְהָתַנִּינָן. הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנִּים וְשֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְאַחַת מֵהֶן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִן הַטַּעֲנָה. וְאִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין הוֹדָייָה מִן הַטַּעֲנָה. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אֲבוּנָא בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנֵּי שֶׁמֶן הִיא מַתְנִיתָא. הָהֵין מֵילִין וְהָהֵן אָמַר רֵיקָנִין. נִיחָא קַנְקַנִּים וְלֹא שֶׁמֶן. שֶׁמֵן וְלֹא קַנְקַנִּים. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּן מַפִּיק לִשְׁנָה מַחֲצִין דִּמְשַׁח. וְלֵית סוֹפֵיהּ מִשְׁאֲלָה. בְּהַהוּא דְּנִשְׁתַּתֵּק.
Pnei Moshe (non traduit)
דא''ר זעירא. אלא דמוקמי' למתני' כדא''ר זעירא בשטענו קנקנין שמן:
ההין מילין וההן אמר רקנין. כלומר ובהא פליגי ההן אדמון סבר מלאין קאמר וכך משמעות לשונו קנקנים עם שמן ולפיכך הוי הודאה מן הטענה:
וההן. ולרבנן רקנין אמר כלו' אין במשמעות אלא או קנקנים רקנים או שמן בלא קנקנים ואכתי לא אסיק למילתיה עד לקמיה והיינו דפריך עלה ניחא קנקנים ולא שמן כלו' אם הוי מיירי במתני' דקנקנים בלא שמן קאמר לרבנן שפיר הוה מפרשינן משמעות לשונו שתובעו קנקנים של שמן:
שמן ולא קנקנים. בתמיה דהא ע''כ לדברי חכמים שמן בלא קנקנים קאמר וא''כ למה לו להזכיר הקנקנים:
ומשני ר' אבון מפיק לשנה מחצין דמשח. כלומר שכוונתו להוציא בלשונו מדות שמן שכך וכך מדות שמי יש לי בידך ולעולם שמן בלא קנקנים תובעו ולא הוו הקנקנים הודאה מן הטענה. מחצין הן מדות בלשון המשנה ודוגמתו המחץ והמגב זולף במחץ וכן הרבה:
ולית סופיה משאלה. וכי אין אנו יכולין לשאלו לבסוף במה היתה כוונתו לתובעו אם על המדות שמן או על הכלים עם השמן:
בההוא דנשתתק. דמיירי שנשתתק אח''כ ואין אנו יכולין לשאלו:
על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל שלא תהא יושבת גרסינן. וכן הוא בתוספתא יכולה היא לומר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות וכן מייתי לה האי ברייתא בבבלי דף ק''ט:
סבורה הייתי שאבא רוצה ליתן. מה שפסקתי עמך:
רבי אבהו. קאמר נמי כהדא דר' אימי והתם גריס לה בענין אחר ולענין כונת הדבר עולה בסגנון אחד:
רבי יוחנן לא סוף דבר מתניתא בשטענו חטים כו'. כלומר לאו דוקא בשטענו חטים והודה לו בשעורים פטרי רבנן כדקתני במתני' אלא אפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור. וכ''ה בשבועות אלא דהתם גריס לה אליבא דרבי חייא בשם ר' יוחנן ור' אימי בשם ר' יוחנן קאמר כדמתני הכא ברישא דאם טענו שני מינין ד''ה חייב:
ולמה תנינן ר''ג מחייב. כלומר לדידך דאמרת אפי' בטענו שני מינין והודה לו בא' מהן פטרי רבנן א''כ למה תנינן בהא ר''ג מחייב וחכמים פוטרין ליתני רבותא טפי אפי' טענו חטים ושעורים והודה בא' מהן חכמים פוטרים:
ומשני בא להודיעך כח ר''ג עד היכן הוא מחייב. כלו' דקמ''ל רבותא אליבא דר''ג דאפי' בטענו חטים והודה לו בשעורי' מחייב. וכן מתרץ לה בבבלי שבועות דף מ' למאן דס''ל התם טענו חטים ושעורים והודה לו בא' מהן פטור:
ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים כ''ע. אפי' אדמון מודה שאין' הודייה מן הטענה כרבנן דהתם דהוי ליה טענו חטים והודה לו בשעורים ופטור:
רשב''ל אמר כו'. כדאמרי' לעיל:
רב. קאמר נמי כר''ל דבטענו שני מינין והודה לו בא' חייב ומייתי עלה האי עובדא שאחד הלך לדון עם חבירו לפני רב והתחיל לטעון עליו שעורין חטין כוסמין וזה הודה לו בא' מהן ואמר לו רב להתובע כל מה שתרצה תגלגל עליו ובסוף ישבע לך שבועה אחת על כלן אלמא דחייב שבועה בטענו מינין הרבה והודה באחד מהן:
על דעתך דאת אמר. אפילו טענו שני מינין והודה באחד מהן לדברי חכמים פטור והא תנינן התם טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור שאין כפירת והודאת קרקעות מביאו לידי שבועה ודוקא כלים וקרקעות הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות כגון שטענו ב' מיני כלים והודה לו באחד מהן חייב:
אם כלים בכלים הוא פטור כלים בקרקעות לא כ''ש. כלומר דאי לא תימא הכי אלא כלום בכלים נמי פטור א''כ קשה לישמעינן במתני' רבותא טפי דאפי' כלים בכלים פטור ומכ''ש כלים בקרקעות אלא ע''כ כלים בכלים חייב וקשיא לרבי יוחנן:
מה עבד לה. רבי יוחנן:
דו פתר לה לזוקקו שבועה. כלומר לעולם כלים בכלים נמי פטור והא דאשמעינן כלים וקרקעות משום סיפא נקט לה דקתני התם הודה במקצת הכלים חייב שבועה אפי' על הקרקעות דהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לשבועה. וכה''ג מפרק לה בבבלי שם:
והתנינן. כלומר והא דתנינן הכא אפילו לר''ל אתייא שפיר ובשבועות גריס לה בהדיא ואפילו על דר''ל לית הדא פליגא דתנינן הטוען כו' וכלומר אפילו לדידיה דקאמר בטענו שני מינין והודה לו באחד מהן חייב לד''ה מוקמינן שפיר פלוגתייהו דאדמון ורבנן במתניתין כדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין. כלו' דע''כ דמוקמינן לפלוגתייהו דאדמון ורבנן דהכא אליבא דרבנן דהתם כי היכי דלא תיקשי הילכתא אהילכתא דהכא קי''ל כאדמון כדקאמר לעיל והתם הלכה כרבנן אלא דאדמון נמי כרבנן דהתם ס''ל והשתא במאי עסקי' הכא אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו בקנקנים כ''ע מודו שהוא מן הטענה דהא לר''ל לא פליגי רבנן בהא:
משנה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל תְּהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ אֲנִי פָּסַקְתִּי לְעַצְמִי אֱהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשִׁי. אַבָּא פָסַק עָלַי מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אוֹ כְנוֹס אוֹ פְטוֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ופשט לו את הרגל. לשון בזיון כלומר טול טיט ואבק שתחת רגלי. פ''א תלה אותי ברגל על העץ שאין לי מה ליתן לך. והרמב''ם פי' ופשט לו את הרגל שהלך בדרך מרחוק:
עד שתלבין ראשה. עד שתזקין ואין כופין אותו לא לכנוס ולא לפטור:
אדמון אומר וכו'. והלכה כאדמון:
מתני' העורר על השדה. ראובן מערער על שדה שביד שמעון ואומר לו לוי שמכרה לך גזלה ממני וראובן עצמו חתום על שטר מכירה שכתב לוי לשמעון:
אדמון אומר. יכול הוא שיאמר מה שלא ערערתי בשעה שלקחת שדה זו מלוי וחתמתי עד בתוך השטר לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין:
איבד את זכותו. דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה והלכה כחכמים ודוקא חתם עליה עד אבל אם חתם בדיין לקיים את השטר הכל מודים שלא איבד את זכותו מפני שיכול לומר לא הייתי יודע מה שכתוב בשטר שאין הדיין החותם על ההנפק צריך לידע מה שכתוב בשטר אלא שיכיר חתימת העדים בלבד:
הלכה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וכול'. מַתְנִיתָא בְּשֶׁפָּסַק בְּמַעֲמָדָהּ. אֲבָל אִם לֹא פָסַק בְּמַעֲמָדָהּ. אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בשפסק במעמדה. שהיתה באותו מעמד כשפסק אביה עמו:
אבל אם לא פסק במעמדה אף רבנן מודיי. דיכולה היא שתאמר אבא פסק עלי ואני לא ידעתי מזה ומה אני יכולה לעשות:
גמ' ולא סוף דבר. הא דקתני במתני' עשאה סימן לאחר איבד זה את זכותו לאו דוקא בשעשאה המערער סימן לאחר שמכר קרקע סמוך לשדה זו שמערער עליה וכתב במצרים מצר פלוני על שם שמעון המוחזק כדמשמע לישנא דמתני' עשאה סימן לאחר ועל המערער קאי:
אלא אפי' עשאה אחר. סימן לאחר במצר פ' של פלוני המוחזק מכיון שהמערער חתום עליה בעד איבד את זכותו דאין לומר כאן השני נוח לי:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. לֹא נֶחֱלַק אַדְמוֹן וַחֲכָמִים עַל הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל תְּהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁיַּלְבִּין אֶת רֹאשָׁהּ. וְעַל מַה נֶחֱלָקוּ. עַל שֶׁפָּֽסְקָה לְעַצְמָהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר. יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַבָּא רוֹצֶה לִיתֵּן וְעַכְשָׁיו אָבָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיתֵּן. מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת. אוֹ כְנוֹס אוֹ פְטוֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
דא''ר זעירא. אלא דמוקמי' למתני' כדא''ר זעירא בשטענו קנקנין שמן:
ההין מילין וההן אמר רקנין. כלומר ובהא פליגי ההן אדמון סבר מלאין קאמר וכך משמעות לשונו קנקנים עם שמן ולפיכך הוי הודאה מן הטענה:
וההן. ולרבנן רקנין אמר כלו' אין במשמעות אלא או קנקנים רקנים או שמן בלא קנקנים ואכתי לא אסיק למילתיה עד לקמיה והיינו דפריך עלה ניחא קנקנים ולא שמן כלו' אם הוי מיירי במתני' דקנקנים בלא שמן קאמר לרבנן שפיר הוה מפרשינן משמעות לשונו שתובעו קנקנים של שמן:
שמן ולא קנקנים. בתמיה דהא ע''כ לדברי חכמים שמן בלא קנקנים קאמר וא''כ למה לו להזכיר הקנקנים:
ומשני ר' אבון מפיק לשנה מחצין דמשח. כלומר שכוונתו להוציא בלשונו מדות שמן שכך וכך מדות שמי יש לי בידך ולעולם שמן בלא קנקנים תובעו ולא הוו הקנקנים הודאה מן הטענה. מחצין הן מדות בלשון המשנה ודוגמתו המחץ והמגב זולף במחץ וכן הרבה:
ולית סופיה משאלה. וכי אין אנו יכולין לשאלו לבסוף במה היתה כוונתו לתובעו אם על המדות שמן או על הכלים עם השמן:
בההוא דנשתתק. דמיירי שנשתתק אח''כ ואין אנו יכולין לשאלו:
על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל שלא תהא יושבת גרסינן. וכן הוא בתוספתא יכולה היא לומר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות וכן מייתי לה האי ברייתא בבבלי דף ק''ט:
סבורה הייתי שאבא רוצה ליתן. מה שפסקתי עמך:
רבי אבהו. קאמר נמי כהדא דר' אימי והתם גריס לה בענין אחר ולענין כונת הדבר עולה בסגנון אחד:
רבי יוחנן לא סוף דבר מתניתא בשטענו חטים כו'. כלומר לאו דוקא בשטענו חטים והודה לו בשעורים פטרי רבנן כדקתני במתני' אלא אפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור. וכ''ה בשבועות אלא דהתם גריס לה אליבא דרבי חייא בשם ר' יוחנן ור' אימי בשם ר' יוחנן קאמר כדמתני הכא ברישא דאם טענו שני מינין ד''ה חייב:
ולמה תנינן ר''ג מחייב. כלומר לדידך דאמרת אפי' בטענו שני מינין והודה לו בא' מהן פטרי רבנן א''כ למה תנינן בהא ר''ג מחייב וחכמים פוטרין ליתני רבותא טפי אפי' טענו חטים ושעורים והודה בא' מהן חכמים פוטרים:
ומשני בא להודיעך כח ר''ג עד היכן הוא מחייב. כלו' דקמ''ל רבותא אליבא דר''ג דאפי' בטענו חטים והודה לו בשעורי' מחייב. וכן מתרץ לה בבבלי שבועות דף מ' למאן דס''ל התם טענו חטים ושעורים והודה לו בא' מהן פטור:
ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים כ''ע. אפי' אדמון מודה שאין' הודייה מן הטענה כרבנן דהתם דהוי ליה טענו חטים והודה לו בשעורים ופטור:
רשב''ל אמר כו'. כדאמרי' לעיל:
רב. קאמר נמי כר''ל דבטענו שני מינין והודה לו בא' חייב ומייתי עלה האי עובדא שאחד הלך לדון עם חבירו לפני רב והתחיל לטעון עליו שעורין חטין כוסמין וזה הודה לו בא' מהן ואמר לו רב להתובע כל מה שתרצה תגלגל עליו ובסוף ישבע לך שבועה אחת על כלן אלמא דחייב שבועה בטענו מינין הרבה והודה באחד מהן:
על דעתך דאת אמר. אפילו טענו שני מינין והודה באחד מהן לדברי חכמים פטור והא תנינן התם טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור שאין כפירת והודאת קרקעות מביאו לידי שבועה ודוקא כלים וקרקעות הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות כגון שטענו ב' מיני כלים והודה לו באחד מהן חייב:
אם כלים בכלים הוא פטור כלים בקרקעות לא כ''ש. כלומר דאי לא תימא הכי אלא כלום בכלים נמי פטור א''כ קשה לישמעינן במתני' רבותא טפי דאפי' כלים בכלים פטור ומכ''ש כלים בקרקעות אלא ע''כ כלים בכלים חייב וקשיא לרבי יוחנן:
מה עבד לה. רבי יוחנן:
דו פתר לה לזוקקו שבועה. כלומר לעולם כלים בכלים נמי פטור והא דאשמעינן כלים וקרקעות משום סיפא נקט לה דקתני התם הודה במקצת הכלים חייב שבועה אפי' על הקרקעות דהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לשבועה. וכה''ג מפרק לה בבבלי שם:
והתנינן. כלומר והא דתנינן הכא אפילו לר''ל אתייא שפיר ובשבועות גריס לה בהדיא ואפילו על דר''ל לית הדא פליגא דתנינן הטוען כו' וכלומר אפילו לדידיה דקאמר בטענו שני מינין והודה לו באחד מהן חייב לד''ה מוקמינן שפיר פלוגתייהו דאדמון ורבנן במתניתין כדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין. כלו' דע''כ דמוקמינן לפלוגתייהו דאדמון ורבנן דהכא אליבא דרבנן דהתם כי היכי דלא תיקשי הילכתא אהילכתא דהכא קי''ל כאדמון כדקאמר לעיל והתם הלכה כרבנן אלא דאדמון נמי כרבנן דהתם ס''ל והשתא במאי עסקי' הכא אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו בקנקנים כ''ע מודו שהוא מן הטענה דהא לר''ל לא פליגי רבנן בהא:
משנה: הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְעֵד אַדְמוֹן אוֹמֵר הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה מִמֶּנּוּ וָחֲכָמִים אוֹמְרִים אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ. עֲשָׂאָהּ סֵימָן לְאַחֵר אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ופשט לו את הרגל. לשון בזיון כלומר טול טיט ואבק שתחת רגלי. פ''א תלה אותי ברגל על העץ שאין לי מה ליתן לך. והרמב''ם פי' ופשט לו את הרגל שהלך בדרך מרחוק:
עד שתלבין ראשה. עד שתזקין ואין כופין אותו לא לכנוס ולא לפטור:
אדמון אומר וכו'. והלכה כאדמון:
מתני' העורר על השדה. ראובן מערער על שדה שביד שמעון ואומר לו לוי שמכרה לך גזלה ממני וראובן עצמו חתום על שטר מכירה שכתב לוי לשמעון:
אדמון אומר. יכול הוא שיאמר מה שלא ערערתי בשעה שלקחת שדה זו מלוי וחתמתי עד בתוך השטר לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין:
איבד את זכותו. דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה והלכה כחכמים ודוקא חתם עליה עד אבל אם חתם בדיין לקיים את השטר הכל מודים שלא איבד את זכותו מפני שיכול לומר לא הייתי יודע מה שכתוב בשטר שאין הדיין החותם על ההנפק צריך לידע מה שכתוב בשטר אלא שיכיר חתימת העדים בלבד:
הלכה: הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה כול'. וְלֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁעֲשָׂאָהּ סֵימָן לְאַחֵר. אֶלָּא אֲפִילוּ עֲשָׂאָהּ אַחֵר לְאַחֵר מִכֵּיוָן שֶׁהוּא חָתוּם עָלֶיהָ אִיבַּד אֶת זְכוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בשפסק במעמדה. שהיתה באותו מעמד כשפסק אביה עמו:
אבל אם לא פסק במעמדה אף רבנן מודיי. דיכולה היא שתאמר אבא פסק עלי ואני לא ידעתי מזה ומה אני יכולה לעשות:
גמ' ולא סוף דבר. הא דקתני במתני' עשאה סימן לאחר איבד זה את זכותו לאו דוקא בשעשאה המערער סימן לאחר שמכר קרקע סמוך לשדה זו שמערער עליה וכתב במצרים מצר פלוני על שם שמעון המוחזק כדמשמע לישנא דמתני' עשאה סימן לאחר ועל המערער קאי:
אלא אפי' עשאה אחר. סימן לאחר במצר פ' של פלוני המוחזק מכיון שהמערער חתום עליה בעד איבד את זכותו דאין לומר כאן השני נוח לי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source