יָצָא וְנִכְנַס. רִבִּי טַרְפוֹן פּוֹטֵר וְרִבִּי עֲקִיבָה מְחַייֵב. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. וְכִי מַה הוֹסִיף זֶה חִילּוּל עַל חִילּוּלוֹ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה שָׁם טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה. פֵּירַשׁ טָמֵא טוּמְאַת עֵרֶב. יָצָא וְנִכְנַס טָמֵא טוּמְאַת עֵרֶב. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. עֲקִיבָה. כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מֵחַייָו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יצא ונכנס. כלומר וזה שיצא וחזר ונכנס טמא טומאת ז' גרסי' חוזר לטמא טומאת ז' וה''ז מוסיף חילול על חילולו:
פירש. מבית הקברות טמא טומאת הערב כלומר טומאת הערב עליו לאדם הנוגע בו דמשפירש מהטומאה שוב אינו מטמא לאחרים אלא טומאת ערב:
בשעה שהיה שם טמא טומאת שבעה. כלומר טומאת שבעה עליו וחוזר הוא ומטמא לאדם הנוגע בו טומאת שבעה דבעודו נוגע בטומאה הוא:
יצא ונכנס. זה שנזר בבית הקברות יצא וחזר ונכנס:
14a עוֹדֶינּוּ שָׁם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַתְרִין עַל הַכֹּל כְּדֵי פְרִישָׁה וּפְרִישָׁה וְהוּא לוֹקֶה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. אֵינוֹ מְקַבֵּל עַד שֶׁיִּפְרוֹשׁ וְיַחֲזוֹר. אָמַר רִבִּי בָּא. כָּךְ הָיָה מֵשִׁיב רִבִּי יוֹחָנָן אֶת רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָא כְתִיב לֹא יָבוֹא וְלֹא יִטַּמֵּא. אָמַר לֵיהּ. שֶׁאִם הִתְרוֹ בוֹ מִשּׁוּם וְלֹא יָבוֹא לוֹקֶה. מִשּׁוּם לֹא יִטַּמֵּא אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי הִילָא. מֵהִשְׁתַּחֲוָיָה לָמַד רִבִּי יוֹתָנָן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה כְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין. בְּמַכּוֹת. הָא קָרְבָּן לֹא. מִן מַה דָּמַר רִבִּי הִילָא. מֵהִשְׁתַּחֲוָיָה לָמַד רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא בַמַּכּוֹת הִיא בַקָּרְבָּן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. פָּתַר לָהּ שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵת כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. פָּתַר לָהּ בְּשׁוֹהֵא עַל כָּל פְּרִישָׁה וּפְרִישָׁה וְהוּא לוֹקֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. כֹּהֵן שֶׁעוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מֵת אַחֵר יָכוֹל יְקַבֵּל. תִּלְמוּד לוֹמַר יִטַּמָּא בַעַל בְּעַמָּיו. הֲרֵי שֶׁקִּיבֵּל יָכוֹל יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְהֵחַלּוֹ. אֶת שֶׁהוּא מוֹסִיף חִילּוּל עַל חִילּוּלוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף חִילּוּל עַל חִילּוּלוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְהֵחַלּוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף חִילּוּל עַל חִילּוּלוֹ. שֶׁלֹּא יֹאמַר. הוֹאִיל וְנִיטְמֵאתִי עַל אַבָּא אֶלְקוֹט עַצְמוֹת פְּלוֹנִי בְיָדִי. לְהֵחַלּוֹ. בִּשְׁעַת מִיתָה. רִבִּי אוֹמֵר. אַף בְּמוֹתָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶמַר. מַחֲלוֹקֶת בֵּינֵיהֶן. וְאַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר וָוא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא מִי דְמָךְ הֲוָה אֲמַר. הָא נְפִיקָא מִיכָּא וְהָא נְפִיקָא מִיכָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי דמך. בשעת פטירתו בעוד שהוא גוסס היה מצוה זה וזה מכלים תוציאו מן הבית שלא יטמאו דסבר לה כר''ל ואליבא דרבנן:
ואתיא דר''ש בר ווא דלקמיה כר''ל:
רשב''ל אמר מחלוקת ביניהן. וגוסס איכא בינייהו דלמאן דדריש מלהחלו אפילו בגוסס עובר והיינו דקאמר בשעת מיתה דכיון שהוא גוסס סופו להיות חלל ומאן דדריש מבמותם אינו עובר עד שעה שימות אבל בגוסס לא:
רבי אומר אף במותם. כלומר אף מקרא דבמותם דכתיב גבי נזיר דרשינן הכי וה''ה לכהן וליכא בינייהו אלא משמעות דורשין:
להחלו. בכהן כתיב ודרשינן בשעת מיתה כלומר מותר לעסוק בו עד שימות ואינו עובר עד שעת מיתה וה''ה בנזיר:
שלא יאמר וכו'. כלומר בהא הוא דמיירי שהזהירה התורה דלכתחילה לא יטמא ואם נטמא לאחרים אינו חייב שהרי נדחית טומאה אצלו ומחולל ועומד בהיתר הוא אבל אם מתחילה באיסור נטמא חייב על כל כדי פרישה ופרישה:
א''ר זעירא א''ר יוחנן. דהכי דרשינן להחלו וכו' כלומר דקרא מיירי במי שנתחלל מתחלה בהיתר כגון שניטמא לאביו שהוא מותר להיטמא דלהחלו בכהן הדיוט כתיב:
את שהוא מוסיף חילול. כלומר שאינו מחולל עדיין ומוסיף לחלל עצמו במה שהזהירתו התורה יצא זה שאינו מוסיף חילול שהרי כבר מחולל ועומד הוא וקשיא לרבי יוחנן דאמר חייב על כל כדי פרישה ופרישה:
ת''ל לא יטמא בעל בעמיו. כלומר אע''פ שהוא טמא בעמיו לא יטמא עוד וה''ק נזיר:
פתר לה בשוהא וכו'. כלומר באמת אם שוהא הוא אחר שהתרו בו לוקה על כל כדי פרישה יפרישה ודקתני התם אינו חייב אלא אחת בשלא שהא כדי פרישה אחר שהתרו בו:
מתניתא. ברייתא פליגא על רבי יוחנן:
עודינו שם. בבית הקברות לאחר שנזר והוא שוהא שם ואינו יוצא:
מתרין על הכל. על כל כדי פרישה ופרישה שיכול לפרוש ואינו פורש ולוקה על כל אחת ואחת:
רבי אלעזר אומר אינו מקבל. התראה עד שיפרוש לגמרי וחוזר לבית הקברות אבל כל זמן שהוא בבית הקברות אינו מקבל התראה:
והא כתיב לא יבא ולא יטמא. על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו וגו' לא יטמא להם במותם ולא יטמא קרא יתירא הוא וע''כ ללאו בפני עצמו נאמר ודרשינן הכי אפילו היכא דלא איתיה בלא יבא כגון שנזר והוא בבית הקברות איתיה בלא יטמא:
א''ל שאם התרו בו וכו'. כלומר להכי כתביה קרא לומר לך כל היכא דאיתיה בלא יבא לוקה נמי אם התרו בו משום לא יטמא לאפוקי הכא דאינו בלא יבא אינו לוקה משום לא יטמא. מהשתחויה למד ר''י. דחייב אם שהה אע''פ שלא פירש כמו התם:
דתנינן תמן בפ' ידיעות הטומאה לטמא בעזרה והשתחוה או ששהא כדי השתחויה חייב אלמא אפי' נטמא שם ולא בא אל המקדש טמא אם שהא כשיעור השתחויה חייב וה''נ אע''פ שהוא בבה''ק אם שהא כדי שיעור פרישה חייב:
הוינן סברין מימר. דלא פליגי רבי יוחנן ורבי אלעזר אלא למלקות אבל לענין קרבן מודה רבי יוחנן דאינו מביא אבל מן מה דאמר רבי הילא מהשתחויה למד רבי יוחנן ש''מ דלהכל למדין משם ואפילו קרבן טומאה חייב לרבי יוחנן כמו דהתם חייב בקרבן והא דקתני במתני' אינו מביא קרבן טומאה מוקי לה רבי יוחנן בדלא שהה אחר התראה כשיעור פרישה:
מתני'. דלקמן בפ''ו פליגא על רבי יוחנן דקתני נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת ואמאי לא לקי אפילו בהתראה אחת על כל פרישה ופרישה שהיה יכול לפרוש כדאמר הכא:
פתר לה. רבי יוחנן שאני התם שאין בית הבליעה פנוי וכל זמן שהוא שותה אינו חייב על כל כדי פ' ישה דכחדא שתיה בחדא התראה הויא:
מתני'. סיפא דהתם פליגא על רבי יוחנן. דקתני גם בטומאה כן:
עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּנָזִיר טָמֵא. אֲבָל בְּנָזִיר טָהוֹר אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֵי אֲפִילוּ אֵין לוֹ מֵהֵיכָן לְהַפִּיל. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. יוֹם אֶחָד לִנְזִירוּתוֹ וְיוֹם אֶחָד לִנְזִירוּת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנּוֹלַד בְּנוֹ הַיּוֹם וּמָחָר נִכְנַס הֲרֵי יֵשׁ לוֹ לִנְזִירוּתוֹ שְׁנֵי יָמִים. וְאִם בְּשֶׁנּוֹלַד בְּנוֹ לְמָחָר וְנִכְנַס לְמָחָר הֲרֵי יֵשׁ לוֹ לִנְזִירוּת בְּנוֹ שְׁנֵי יָמִים. אָמַר רִבִּי מָנַא. תִּיפְתָּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֲפִילוּ תֵימַר בַּחֲצִי הַיּוֹם. לֹא כֵן סַבְרִנָן מֵימַר. תְּחִילַּת הַיּוֹם עוֹלֶה לוֹ. סוֹף הַיּוֹם לִבְנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפילו תימר בחצי היום. נמי משכחת לה דנחשב יום אחד לזה ויום אחד לזה שאם נולד הבן בחצי יום הראשון שהתחיל למנות נזירותו ובאותו היום בסופו נכנס לבה''ק דלא כן סברינן למימר שתחילת היום קודם שנולד הבן עולה לו לנזירותו וסוף היום עולה לו לנזירת בנו ואפילו ביום אחד הוא כשני ימים לנזירות הוו ושפיר נמי משכחת לה בעיא דשמואל בר אבא מהו שיצטרפו:
תיפתר. הא דקמיבעיא ליה אם מצטרפין שנולד הבן בין השמשות של יום הראשון וליום המחרת נכנס לבה''ק הרי יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות הבן קודם שנכנס:
ואם בשנולד בנו למחר. אחרי שמנה יום אחד לנזירותו נולד לו ביום המחר ונכנס בו ביום לטומאה הרי יש לו לנזירותו ב' ימים יום האתמול ויום המחרת קודם שנולד הבן:
ה''ג אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לנזירות בנו שני ימים ואם בשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לו לנזירותו שני ימים. ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות בטעות. וה''פ אם בשנולד הבן באותו היום שהתחיל למנות לנזירותו וליום המחרת נכנס לבית הקברות למה לי צירוף והרי יש כבר לנזירות הבן שני ימים יום האתמול דמיד כשנולד הבן חל עליו נזירות הבן ויום המחרת קודם שנכנס דהא לר''א ס''ל מקצת היום ככלו כדאמרינן לעיל:
מה אנן קיימין. היכי דמי הבעיא דיליה:
יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו. לר''א לשני ימים וכגון שאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר והתחיל מונה שלו יום אחד ונולד לו הבן דאמרינן בפרקא דלעיל שצריך להפסיק מנזירותו ולמנות נזירות בנו ובעי אם מצטרפין הן:
אבל בנזיר טהור. שנטמא אף ר''א מודי אפילו נטמא ביום הראשון ואין לו מהיכן להפיל ימים הראשונים סותר לבו ביום דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו ואנזר בטומאה קאי ובהא עד שיהיו לו ימים ראשונים:
מה צריכא ליה בנזיר טמא. אדברי ר''א קאי כלומר לא אמר ר''א עד שיהיו לו ימים ראשונים אלא בנזר כשהוא טמא כדתני במתני':
רַב אָמַר. יַצָא מוֹנֶה לִנְזִירוּת בְּטָהֳרָה. 14b נִכְנַס בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה בּוֹ בַיּוֹם. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא בּוֹ בַיּוֹם. כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רַב. וְאֵין טָעוּן הַזָּייָה חֲמִישִי וּשְׁבִיעִי. אָמַר לֵיהּ. תּוֹרָה קָֽרְאָת לַפּוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר טָהוֹר. אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. יָצָא וְהִזָּה שִׁנָּה וְטָבַל. נִכְנַס בּוֹ בַיּוֹם מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה בּוֹ בַיּוֹם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא בּוֹ בַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טומאה בו ביום. לת''ק אפילו טומאה בו ביום וכו' כדלעיל:
נכנס בו ביום מביא. כלומר אפילו חזר ונכנס לבה''ק בו ביום עולין לו מן המנין כדפרישית במתני' ומביא קרבן טומאה ולא מיבעיא לא נכנס:
שמואל אמר. ה''ק יצא והזה ושנה וטבל וטהר מונה לנזירות בטהרה:
א''ל תורה קראת. מצינו לכתוב שקורא להפורש מן הקבר טהור מכיון שפירש דכתיב ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו ובכהן שנטמא משתעי ואי אפשר לומר אחרי טהרתו אחרי שיזה דא''כ מאי שבעה ימים דקאמר אלא ה''ק אחרי שפירש מן הטומאה שבעת ימים יספרו לו ומביא קרבן:
ואין טעון הזיה שלישי ושביעי. בתמיה דהא כשיצא טעון הזיה ג' וז' והיאך מונה הוא לנזירות בטהרה עד שלא הזה ושנה:
נכנס. לאו שנכנס בבה''ק קאמר אלא נכנס בשביעי שלו וטהר מביא קרבן טומאה:
רב אמר. לפרושי מתני' קאי הא דקתני יצא ונכנס ה''ק יצא מבית הקברות מונה לנזירות בטהרה אע''פ שלא הזה ולא טבל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source