רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַבַּעַל שֶׁאָמַר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. לֹא אָמַר כְּלוּם. זָקֵן שֶׁאָמַר. מוּפָר לֵיךְ בָּטֵל לֵיךְ. לֹא אָמַר כְּלוּם. אֶלָּא זֶה כְהִילְכָתוֹ וְזֶה כְהִילְכָתוֹ. הַבַּעַל אוֹמֵר. מוּפָר לֵיךְ בָּטֵל לֵיךְ. וְזָקֵן אוֹמֵר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי שנתכוין שיעלה בידו בשר חזיר. כמו זו האשה שהרי היא לאיסור נתכונה שלא ידעה שהפר לה בעלה אלא שעלה בידה בשר כשרה:
כתיב וה' יסלח לה. ובאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר מגיד שהיא טעונה סליחה דאי בידעה שהפר לה בעלה אינה צריכה כפרה וסליחה:
זה כהלכתו. הבעל בלשון הפרה והזקן בלשון התרה:
אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום. דלשון התרת חכם הוא ולא לשון הפרה:
הלכה: 17a הוּתְּרָה הִיא הוּתַּר הוּא. הוּתַּר הוּא לֹא הוּתְּרָה הִיא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְתוֹלֶה נִדְרוֹ בָהּ. בְּאוֹמֵר עַל מְנָת וְאַתְּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מלקות תורה ל''ט ואומדין אותו אם יש. בו כדי לקבל כדתנן פרק אלו הן הלוקין וכדדריש התם מקראי אבל מכת מרדות שהיא מדרבנן לא ניתן בה שיעור ואומד אלא הכל לפי ראות עיני הדיין:
גמ' הותרה היא הותר הוא. שהרי תלה נדרו בה ולפיכך קתני במתני' מיפר את שלה ושלו בטל וכדמפרש רבי אבהו מפני שהוא כתולה נדרו בה ודוקא באמר לה על מנת ואת כלומר בלשון תנאי הריני נזיר אם תהיה נזירה כמוני כדפרישית במתני' דמשתמע בעל מנת ובהא הוא דבטל שלו כשמיפר לה:
תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְשָֽׁמְעָה חֲבֵירָתָהּ וְאָֽמְרָה. וַאֲנִי. וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה וְאָמַר. מוּתָּר לֵיךְ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אִם אָֽמְרָה. לֹא נִתְכַּוַונְתִּי אֶלָּא לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. אַף הִשְּׁנִייָה מוּתֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
להיות כמותה וכיוצא בה. אם תתקיים נדרה תהא נזירה ואם לא תתקיים לא אף השנייה מותרת:
הראשונה מותרת והשנייה אסורה. דקי''ל בעל מיגז גייז בהפרתו דמכאן ולהבא לא ליהוי נדר אבל מקודם הויא נזירה והילכך שניה שתפסה בה מעיקרא אסורה:
כְּתִיב וַי֨י יִסְלַח לָהּ. מַגִּיד שֶׁטְּעוּנָה סְלִיחָה. כְּשֶׁהָיָה רִבִּי יַעֲקֹב מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה הָיָה אוֹמֵר. מִי שֶׁנִּתְכַּוֵון שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְיָדוֹ בְּשַׂר כְּשֵׁירָה צָרִיךְ כַּפָּרָה. הַמִּתְכַּוֵּין שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר וְעָלָה בְיָדוֹ בְּשַׂר חֲזִיר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי שנתכוין שיעלה בידו בשר חזיר. כמו זו האשה שהרי היא לאיסור נתכונה שלא ידעה שהפר לה בעלה אלא שעלה בידה בשר כשרה:
כתיב וה' יסלח לה. ובאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר מגיד שהיא טעונה סליחה דאי בידעה שהפר לה בעלה אינה צריכה כפרה וסליחה:
זה כהלכתו. הבעל בלשון הפרה והזקן בלשון התרה:
אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום. דלשון התרת חכם הוא ולא לשון הפרה:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר כול'. מַלְקוּת תּוֹרָה אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. אוֹמְדִין אוֹתוֹ. אִם יֵשׁ מַלְקִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ. מַכּוֹת מַרְדּוּת חוֹבְטִין אוֹתוֹ עַד שֶיְּקַבֵּל אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מלקות תורה ל''ט ואומדין אותו אם יש. בו כדי לקבל כדתנן פרק אלו הן הלוקין וכדדריש התם מקראי אבל מכת מרדות שהיא מדרבנן לא ניתן בה שיעור ואומד אלא הכל לפי ראות עיני הדיין:
גמ' הותרה היא הותר הוא. שהרי תלה נדרו בה ולפיכך קתני במתני' מיפר את שלה ושלו בטל וכדמפרש רבי אבהו מפני שהוא כתולה נדרו בה ודוקא באמר לה על מנת ואת כלומר בלשון תנאי הריני נזיר אם תהיה נזירה כמוני כדפרישית במתני' דמשתמע בעל מנת ובהא הוא דבטל שלו כשמיפר לה:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְהָֽיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִיטַּמָּא לַמֵּתִים הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵיפֵר לָהּ בַעֲלָהּ וְהִיא לֹא יָֽדְעָה שֶׁהֵיפֵר לָהּ בַעֲלָהּ וְהָֽיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִיטַּמָּא לַמֵּתִים אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים תִּסְפּוֹג מַכַּת מַרְדּוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תספוג מכת מרדות. מדברי סופרים ומכת מרדות האמורה בכל מקום כפי מראה עיני הדיין וכפי צורך השעה כדאמר הכא בגמרא ודוקא בעבירה שכבר נעשתה אבל גבי מצות עשה כגון עשה סוכה ואינו עושה טול לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שיעשה או עד שתצא נפשו:
הרי זו סופגת את הארבעים. על שעברה קודם הפרה:
מתני' והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים. ואח''כ הפר לה בעלה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִטִּים פָּטוּר עַל הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי אַבָּא. אוֹף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה בָהּ. נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִטִּין מָהוּ שֶׁתָּחוּל עָלָיו שְׁאָר הַמִּינִין. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. לֹא חָלָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. חָלָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָא. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְשָׁ‍ֽמְעָה חֲבֵירָתָהּ וְאָֽמְרָה. וַאֲנִי. וְשָׁמַע בַּעֲל הָרִאשׁוֹנָה וְהֵיפֵר לָהּ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אִם אָֽמְרָה. לֹא נִתְכַּוַונְתִּי אֶלָּא לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. אַף הִשְּׁנִייָה מוּתֶּרֶת. מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרָה. לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. הָא אִם לֹא אָֽמְרָה. לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה. 17b מָה אִם תַּמָּן שֶׁאֵין שָׁם עִיקַּר נְזִירוּת אַתְּ אוֹמֵר. חָלָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן עִיקַּר שְׁבוּעָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מָהוּ דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִטִּין וּפָטוּר עַל הַשְּׁאָר. בְּמַתְפִּישׂ. בְּאוֹמֵר. שְׂעוֹרִין יְהוּ כְּחִיטִּין. כּוּסֲמִין יְהוּ כְּחִיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חברייא אמרין לא חלה. דאמרינן שבועה שאמר לא היה דעתו אלא אתחלת דיבוריה ואחטין הוא דמשתבע ולא על שאר המינין:
תמן תנינן. פ' שבועת הפקדון היו חמשה תובעין אותו תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין בידי לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה ר''ש אומר עד שיאמר שבועה על כל אחת ואחת ותנן התם במתני' דלקמן תן לי פקדון חטין שעירין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת ועלה גרסינן האי סוגיא בהאי תלמודא שם:
א''ר יוחנן דברי ר''ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר. כלו' דמסתברא היא דכי היכי דפליגי ברישא בהרבה תובעין ה''נ פליגי בסיפא באחד תובע הרבה תביעות ולדברי ר''ש דקאמר לעיל דשבועה לא קאי אלא אקמא והלכך בעינן שבועה לכל אחד ואחד והכא נמי כן ושמעינן מהא לר''ש אם אמר לו שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין ונמצא שאין בידו חטין ואשתכח דאחטין קושטא הוא דמשתבע פטור נמי על השאר ואפילו יש בידו שעורין וכוסמין דשבועה דקאמר לא קאי אלא על החטין:
רבי אבא. אמר אוף רבי יודה דהוא ת''ק דמתני' וס''ל דחייב על כל אחת ואחת כדמוקי לה התם אליביה מודה הוא הכא דפטור על השאר דלא אמרינן דשבועה אכל אחת ואחת קאי אלא אם כפר בכל התביעות וכלן שקר הן דמאי חזית לומר דעתיה אקמיית' לחודה הוא דהוי אבל היכא דקמייתא קושטא הוי אמרינן מסתמא כי אשתבע אקושטא הוא דמשתבע:
מהו שתחול עליו שאר המינין. אם חלה השבועה על שאר המינין שיש בידו ולר''ש קא בעי והא דרבי יוחנן מיתרצא לקמן:
מתניתא. ברייתא דלעיל מסייע לחברייא דקתני לר''ש אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה ודוקא שאמרה כן הא לא אמרה מודה ר''ש הראשונה מותרת והשניה אסורה ולא אמרינן דמה שאמרה ואני נתכונה שתהיה הכל כיוצא בה ואם אח''כ יפר לה בעלה תהיה מותרת כיוצא בה אלא דאמרינן לא נתכונה אלא אתחלת דיבורה במה שאמרה הריני נזירה וה''נ כן אריש דיבוריה סמיך ולא נתכוין לומר שבועה על שאר המינין:
מה אם תמן. כלומר דדחי לה הש''ס דאדרבה איפכא מסתברא מהתם וק''ו הוא דמה אם תמן שאין שם עיקר נזירות בשניה אלא במה שאמרה ואני ומסתברא הוי דואני כמותך וכיוצא בך קאמרה ואם יפר ליך בעליך מותרת גם אני ואפ''ה את אומר חלה הנזירות עד שתאמר בפירוש לא נתכונתי אלא להיות כמותה:
כאן שיש כאן עיקר שבועה. שהרי אמר שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין לכ''ש דחלה השבועה על שאר המינין דמהיכי תיתי לומר דדעתו היה שיהו שאר המינין כמו החטין וכמו דאחטין פטור הוא כן נמי אשאר מינין דהא שבועה קאמר ואחטין הוא דקושטא משתבע אבל על שאר המינין חלה השבועה:
מהו דאמר רבי יוחנן וכו'. כלומר ולא תיקשי א''כ מאי הא דאמר רבי יוחנן לעיל לר''ש דפטור נמי על שאר המינין התם במתפיס מיירי שאומר בפירוש לה נתכוונתי אלא שעורין וכוסמין יהו כחטין וכמו שאני פטור על החטין כך לא היה דעתי לישבע על שאר המינין אבל מסתמא לא אמרינן כן והוי ממש דומיא דברייתא דנזירות. וכל זה הוא לפי גי' הספר והיותר נראה דאיפכא גרסינן חברייא אמרין חלה ור''ז אמר לא חלה ומה אם תמן וכו' סוף ההוכחה היא וכדפרישית ומתפרשת השמועה יותר בפשיטות:
פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתָא. לֹא הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה וְעָֽבְרָה עַל נִדְרָהּ לוֹקָה. שְׁנִייָה מָהוּ שֶׁתִּלְקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁזּוֹ לוֹקָה זוֹ לוֹקָה. אָמַר רִבִּי לָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְתֵיעָשֶׂה שְׁנִייָה כְּאוֹמֶרֶת. הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. שֶׁלֹּא נִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותיעשה שניה. ובשבועות גריס דרבי יודן מקשי לה וקאמר ותנאי ב''ד הוא כלומר וכי תנאי ב''ד הוא דקאמרת מאחר שזו לוקה זו לוקה אמאי ותיעשה שניה כאומרת הריני נזירה לאחר זמן וכלומר דנתפס לבסוף אם לא יפר לה בעלה ומכיון שהפר אגלאי מילתא דתו לא הויא השניה נזירה:
ר''ש כדעתיה. לטעמיה הוא אזיל דאמר בפרק י''ב דמנחות גבי האומר הרי עלי מנחה מן השעורין מביא מן החטין ר''ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין שאין מנחת נדבה באה מן השעורין ולא אמרינן דדעתו היה על החטין כדרך המתנדבין ולומר שאם יודע לו שאין מביאין מנחת נדבה אלא מן החטין יביא הוא ג''כ מן החטין אלא דאזלינן אחרי דיבורו הראשון ולאו כלום קאמר וה''נ אחרי דיבורא קמא אזלינן שאמרה ואני ולא אמרינן דאלבסוף קא מיתפסה אלא כל זמן שלא הפר לה בעלה של זו אף זו כמותה וכיוצא בה. ובשבועות גריס ר' שמעון כדעתיה דאמר במגבה הדבר תלוי. והיינו הך דמגבה דיבורא הוא ומלשון אגיבון ליה:
אמר רבי לא ר''ש היא. ולדידיה שפיר מיתוקמא מילתא כדמפרש לקמיה:
פשיטא דא מילתא. על דברי רבי שמעון קאי שאמרה השניה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה ואם לא הפר לה בעלה של ראשונה ועברה על נדרה וכלומר אע''פ שאח''כ הפר לה אלא בשעה שעברה על נדרה לא הפר לה עדיין לוקה היא כדפרישית במתני':
שנייה מהו שתלקה. אם עברה על נדרה קודם שהפר לה בעלה של זו מי אמרינן דבעיקרא קמיתפסה ומכיון שעברה קודם שהפר בעלה של הראשונה לוקה או דילמא לבסוף קא מיתפסה וכיון שהפר בעלה של הראשונה את נדרה אגלאי מילתא למפרע דהשניה לא הויא נזירה כלל שהרי כמותה וכיוצא בה אמרה וראשונה היא דלוקה דעברה קודם שהפר לה בעלה:
מאחר שזו לוקה זו לוקה. שהרי כל זמן שלא הפר בעלה של זו חל גם עליה הנדר וס''ל דבעיקרא קא מיתפסא כדלקמן:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר הִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ אִם שֶלּוֹ הָֽיְתָה בְּהֵמָה תֵּצֵא וְתִרְאֶה בָּעֵדֶר. וְאִם מִשֶּׁלָּהּ הָֽיְתָה בְּהֵמָה הַחַטָּאת תָּמוּת וְהָעוֹלָה תִּיקְרַב עוֹלָה וּשְׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִים דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה יָבִיאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים יָבִיאוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אם שלו היתה בהמה תנא ותרעה בעדר. דלא אקני לה אלא מידי דצריכא לה:
ואם משלה היתה בהמה. כדמפרש בגמרא שנתן לה אחר במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן דנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל כלן משועבדים לבעלה:
החטאת אמות. אותה הבהמה שהפרישה לשם חטאת תמות ומטעמא דאמרינן לעיל דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ועברה צריכה כפרה וסליחה והויא כחטאת שמתו בעליה וגמירי דלמיתה אזלא:
ונאכלין ליום אחד. כדין שלמי נזיר שאין נאכלין אלא ליום ולילה:
ואינן טעונין לחם. דכל שלמי נזיר טעונין לחם וכתיב ונתן על כפי הנזיר וזו שהפר לה בעלה אין כאן כפי נזיר:
היו לה מעות סתומין. שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר ולא פירשה אלו לחובתי:
יפלו לנדבה. לתיבות שבמקדש שמשליכים בהם שאר מעות נדבה ולוקחים בהם עולות וטעמא מפרש בגמרא דהלכה היא בנזיר:
ילכו לים המלח. דבכל מקום אילו היתה בהמה אזלא למיתה בדמים הולכין לים המלח:
לא נהנין ולא מועלין. לא נהנין מדרבנן ואם נהנה אינו חייב להביא קרבן מעילה האמור בנהנה מן ההקדש דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה':
דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן. דכיון דדורון הוא יכול להקריב ומועלין בהן כיון דקריבין לגבי המזבח:
יביאו שלמים. ולא צריך למיתני אין מועלין בהן דלא עדיפי משאר קדשים קלים שאין בהן מעילה לפני זריקת דמים כדאמרינן פ' קמא דמעילה:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר כול'. הָא לִיקַּדֵּשׁ קָֽדְשָׁה. אֶלָּא בְּשֶׁנָּתַן לָהּ אַחֵר מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ. עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן. שֶׁלָּהּ הֵן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. בַּמְשַׁלֶּטֶת עַל נְכָסָיו. וְאִם בָּא לִמְחוֹת לֹא קָֽדְשָׁה. וְאִם לָאו קָֽדְשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הא ליקדש קדשה. בתמיה דקתני אם משלה היתה הבהמה החטאת תמות משום דקדשה ואמאי הא מה שקנתה האשה קנה בעלה ולדידה מנא לה:
שלה הן. בתמיה כלומר ומי מהני בהא דאמר לה זה על מנת שלא יהא לבעליך רשות בהן הא אף על פי כן קנה הבעל כדאמרינן פרק בתרא דנדרים:
במשלטת על נכסיו. מיירי שעשה לה הבעל שולטת על נכסיו שתוכל לעשות מה שתרצה ואם בא ומיחה בשעת שהקדישה לא קדשה ומתני' בשלא מיחה בה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source