מִי מֵיפֵר אֶת שֶׁעָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא. הֵפֵר אֶת נִדְרָהּ. הֵפֵר אֶת מַה שֶׁעָלֶיהָ. מִי שֶׁהוּא הֵיפֵר נִדְרָהּ הוּא מֵיפֵר מַה שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי מפר את שעליה. כלומר השתא דקאמרת טעמא דמכאן ולהבא הוא דעוקר א''כ מי מפר לה לקרבנות שהפרישה וקבלה חובה עליה ואמאי לא יקרבו:
גזירת הכתוב הוא. דכשהבעל מפר נדרה מפר נמי לקרבנות שקבלה עליה ומהניא הפרתו לאת שקבלה עליה כמו דמהני להפרת נדרה שהרי מכח נדרה הן באין והלכך אינן קרבין כדין קרבנות נזיר אלא כמפורש במתני':
תַּמָּן אַתְּ מוֹצֵא אוֹמֵר. תִּרְעֶה בָעֵדֶר. וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵן. 18a תַּמָּן הַזָּקֵן עוֹקֵר אֶת הַנֶּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ עוֹקֵר אֶלָּא מִיכָּן וְלָבֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. ופריך הא לקמן בפרק ה' הלכה ד' את מוצא אומר גבי מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם והתירו היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר דלא קדשה כלל והכא את אומר אכן דאע''פ שהפר לה בעלה החטאת תמות דקדשה:
תמן. שאני התם דהזקן עוקר את הנדר מעיקרו אבל הכא הבעל אינו עוקר בהפרתו אלא מכאן ולהבא כדאמרי' לעיל הבעל מיגז גייז ובשעה שהפרישה אכתי נדרא הויא וקדשה:
תַּנֵּי. אֵין טְעוּנִין לֹא לֶחֶם וְלֹא זְרוֹעַ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. שְׁלָמִים בָּאִין לְאַחַר מִיתָה. (בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן) מָהוּ שֶׁיִּטָעֲנוּ לֶחֶם. חָזַר וָמַר. וְכֵן בַּחַיִים. לֹא עַל הַבַּטָּלָה הֵן בָּאִין. אַתְּ אָמַר. טְעוּנִין לֶחֶם. וָכָא טְעוּנִין לֶחֶם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פְּשִׁיטָה לְרִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בִּשְׁלָמִים הַבָּאִין לְאַחַר הֲפָרָה שֶׁאֵין טְעוּנִין לֶחֶם. מַה בֵין מִיתָה מַה בֵין הֲפָרָה. מִיתָה כְּבָר נִרְאוּ לְהִיטָּעֵן לֶחֶם. הֲפָרָה לֹא נִרְאוּ לְהִיטָּעֵן לֶחֶם. תַּנֵּי. אָשָׁם לְאַחַר הֲפָרָה. אֵין אָשָׁם לְאַחַר מִיתָה. מֵתָה אֵין אֲשָׁמָהּ קָרֵב. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם קָרֵב לְאַחַר מִיתָה. הֵיפֶר לָהּ אֲשָׁמָהּ קָרֵב. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם בָּא עַל הַבַּטָּלָה כָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין לך אשם בא על הבטלה כזה. כלומר אע''ג דלא מצינו שאשם בא על הבטלה דאין אשם בא לאחר כפרה אם נתכפר באחר דקי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה מ''מ בזה הוא בא אע''פ שעכשיו כעל הבטלה הוא הואיל ובשעה שנטמאת אכתי לא הפר לה:
אשם לאחר הפרה. אם נטמאה בנזירותה ואח''כ הפר לה מביאה אשם אבל לא לאחר מיתה כדמפרש ואזיל:
מיתה כבר נראו להטען לחם. שאני באחר מיתה הואיל וכבר נראו ללחם קודם שמת אבל הפרה לא נראו כלל דכיון שהפר לה בטל הנדר:
חזר ואמר וכן בחיים. כלומר דרבי בון הדר פשיט לנפשיה דהא בחיים נמי כן כגון שהפריש קרבן ואבד ונתכפר באחר ואח''כ נמצא הראשון וכי לא על הבטלה הן באין ואפ''ה את אמר דטעונין לחם וה''נ לאחר מיתה טעונין לחם:
פשיטא ליה לרבי בון בר חייה בשלמים הבאין לאחר הפרה. כלומר מדלא פשיט לה הבעיא ממתניתין דשלמים הבאין לאחר הפרה אינן טעונין לחם ש''מ דפשיטא ליה דלא דמי אחר מיתה לאחר הפרה וכי מה בין מיתה להפרה:
לא לחם ולא זרוע. שלמים דקתני במתני' אינן טעונין לחם וכן לא זרוע בשלה מן האיל דכיון שאין הנזיר ניתר בהן אין טעון זרוע לעשות תנופה כדין שלמי נזיר:
רבי בון בר חייה בריה דרבי שמעון בעי גרסינן:
שלמים באין לאחר מיתה. כלומר מצינו שהשלמים באין לאחר מיתה דאין לך שאין בא לאחר מיתה אלא חטאת ואשם:
מהו שיטענו לחם. ואשלמי תודה קבעי דאלו בשלמי נזיר בהדיא תנן בפ''ג דמעילה שאין טעונים לחם דעל כפי נזיר בעינן וליכא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מוֹתָר נְזִירִים לַנְּזִירִים. מוֹתָר נָזִיר לִנְדָבָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. וְהוּא שֶׁקָּֽרְבָה חַטָּאתוֹ בַּסּוֹף. וְאִם קָֽרְבוּ שְׁלָמָיו בַּסּוֹף מוֹתָרוֹ שְׁלָמִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אֲפִילוּ קָֽרְבוּ שְׁלָמָיו לְבַסּוֹף הֲלָכָה אַחַת הִיא בַּנָּזִיר שֶׁתְּהֵא מוֹתָרוֹ נְדָבָה. מַתְנִיתָא מְסַייעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייעָה לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייעָה לְרִבִּי זְעִירָא. אֵילּוּ הֵן מָעוֹת סְתוּמִין. כָּל שֶׁדְּמֵי חַטָּאוֹת מֵתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן. וַאֲפִילוּ הִפְרִישׁ דְּמֵי חַטָּאוֹת מֵתוֹת מִתּוֹכָן מָעוֹת סְתוּמִין הֵן. מַתְנִיתָא מְסַייעָא לְרַב חִסְדָּא. אֵילּוּ לְחַטָּאתִי וְהַשְּׁאָר לִנְזִירוּתִי. וָמֵת. מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן וְאֵינָן מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן. וְלֹא אָמַר. וְאִם מֵת יִפְּלוּ נְדָבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא אמר ואם מת יפלו בנדבה. אלא דמי חטאת הולכין לים המלח והשאר חציין קרבין עולה וחציין שלמים משום דכשאמר אלו לחטאתי הוי כהפריש דמי חטאת מהן ולא נאמרה הלכה אלא כשדמי חטאת מעורבת ביניהן והיינו כרב חסדא דאמר אם קרבה החטאת בתחלה לא הוי כמותר חטאת:
אילו לחטאתי והשאר לנזירותי. לשאר קרבנות נזירותי לעולה ולשלמים ומת מועלין בכלן הואיל ואיכא דמי עולה ביניהן ואין מועלין במקצתן דאיכא למימר של שלמים הן ובשלמים ליכא מעילה לפני זריקת דמים:
ואפילו הפריש דמי חטאות מתות מתוכן. לא אמרינן דהמותר דמי עולה ושלמים הן דמכיון שנתערבו בהן דמי חטאות מתחלה דין מעות סתומין להן ויפלו לנדבה והיינו כרבי זעירא:
כל שדמי חטאות מתות מעורבות ביניהן. כדתנן בפרק ג' דמעילה המפריש מעות לנזירותו ומת יפלו לנדבה דהלכה היא בנזיר הואיל וסתומין הן:
מתניתא. ברייתא דתני כוותיה דר''ז ותני כוותיה דרב חסדא:
רבי זעירא. אמר אפילו קרבו שלמיו לבסוף הואיל וחטאת נמי קרבה מהן דהלכה אחת היא בנזיר הל''מ שתהא מותרו נדבה:
והוא שקרבה חטאתו בסוף. הא דאמרינן מותר נזיר לנדבה בשקרב עולתו ושלמיו בתחלה וחטאתו לבסוף ונתותר בהא הוי כמותר חטאת וקי''ל מותר חטאת לנדבה כדתנן שם אבל אם קרבו שלמיו בסוף ונתותר מהמעות הוי כמותר שלמים ותנינן התם מותר שלמים לשלמים:
מותר נזיר. אם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו המותר לנדבה לקיץ המזבח:
תמן תנינן. בפ''ב דשקלים מותר נזירים לנזירים אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו יביאו מהן קרבנות נזירים אחרים:
בְּהֵמָה אֵין עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין כַּתְּחִילָּה. יֵשׁ עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. מָעוֹת יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. וְאֵין עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. מָעוֹת יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. דְּתַנִּינָן. הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה. בְּהֵמָה יֵשׁ עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. דִּתְנַן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵירֵשׁ. יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. דִּתְנַן. אֵילּוּ לְחַטָּאתִי וּשְׁאָר לִשְׁאַר נְזִירוּתִי. וָמֵת. מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן. אֵין עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. כְּשֶׁהֵבִיא מְעוֹת וְחִילְלָן עַל בְּהֵמָה. הִפְרִישׁ חֲמוֹר כְּמַפְרִישׁ מָעוֹת. הִפְרִישׁ שׁוֹר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי חִייָה בַּר לוּלִייָנִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין בְשֵׁם שַׁמַּי. חַד אָמַר. כְּמַפְרִישׁ מָעוֹת. וְחַד אָמַר. כְּמַפְרִישׁ בְּהֵמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בהמה אין עליה הילכות סתומין בתחלה. מילתא באנפי נפשה היא הא דאמרן אין לבהמה דין סתומה בתחילה בשעת הבאה היא אבל יש עליה הילכות סתומין בסוף כשהוממה ובמעות איפכא הוי כדמפרש ואזיל. ה''ג מעות יש עליהן הילכות סתומין בתחילה דתנינן היו לו כו' כמו שהגהתי בעמוד ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות:
בהמה אין עליה הלכות סתומין בתחל' דתנן רשב''ג חומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תיקרב לחטאת וכו'. כדתנינן לקמן בפרק ו' משום דניכרין וכמפורשין הן:
מעות אין עליהן הילכות סתומין בסוף דתנן אלו לחטאתי. בברייתא שהובאה לעיל והיינו בסוף דכשהפריש והבדיל מהן דמי חטאת דמיו אין עליהן דין סתומין דלא יפלו לנדבה כדאמרינן לעיל:
בהמה יש עליה הילכות סתומין בסוף כשהביא מעות וחיללן על בהמה. אם הוממה והביא מעות וחיללן עליה יש עליה דין סתומין כדין מעות:
הפריש חמור. דאין ראוי להקרבה ואין עליו אלא קדושת דמים כמפריש מעות הוא ויש לו דין סתומין לענין שאם מת הנזיר יפלו המעות לנדבה וכן הבן מגלח עליו:
הפריש שור. ואין שור ראוי לקרבן נזירות דאין הנזיר מביא שור בהא פליגי רבי יוסי ורבי חייה אליבא דשמי:
כמפריש מעות. הואיל ואינו עומד להקרבה בשביל הנזיר:
וחד אמר כמפריש בהמה. דהא מיהת ראוי לקרבן בעלמא הוא:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. מָעוֹת סְתוּמִין. אֵין בְּהֵמָה סְתוּמָה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת. וְתַנֵּי כֵן. יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְקָרְבָּן אָבִיו בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ מִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה וּמִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה וּמִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה. שֶׁכֵּן אֵינוֹ מְגַלֵּחַ עַל בְּהֵמַת אָבִיו נְזִירוּת. אֲבָל יֵצֵא בְקָרְבָּן אָבִיו בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ מִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה וּמִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה וּמִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה. שֶׁכֵּן הוּא מְגַלֵּחַ עַל עַל מָעוֹת נְזִירוּת. בִּזְמַן שֶׁהֵן סְתוּמִין לֹא בִזְמַן שֶׁהֵן מְפוֹרָשִׁין. תִּלְמוּד לוֹמַר קָרְבָּנוֹ. בְּקָרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא. אֵינוֹ יוֹצֵא בְקָרְבָּנוֹ שֶׁלְּאָבִיו. כְּשֶׁהוּא אֶצֶל הַמָּעוֹת הוּא מַזְכִּיר סְתוּמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני בברייתא כן יכול וכו'. רישא דברייתא הכי איתא בת''כ קרבנו כתיב בחטאת יחיד או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואין הוא יוצא בקרבן אביו לא מן הקלה על הקלה ולא מן החמורה על החמורה ולא מן הקלה על החמור' ולא מן החמורה על הקלה. קלה אם אביו הפריש על עבירה קלה שעבר כגון שבועת העדות ושבועת ביטוי חמורה כגון חייבי כריתות:
יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש. כלומר יכול דבבהמה הוא דאינו יוצא בקרבן אביו בכל הני דאמרן שכן אינו מגלח על בהמת אביו בנזירות דלא מצינו שמגלח על נזירו' אביו אלא בשהניח אביו מעות סתומין לנזירותו כדתנן בסוף פרקין:
אבל יצא בקרבן אביו במעות שהפריש. בכל הני דאמרן שכן מצינו שהוא מגלח על מעות נזירות אביו:
בזמן שהן סתומין. כדתנן לקמן משום דהלכה היא בנזיר כן דדוקא על מעות סתומין שהניח אביו ולא על המפורשין:
ת''ל קרבנו. זימנא אחריתא בפרשת חטאת ואם כבש יביא קרבנו:
כשהוא אצל המעות הוא מזכיר סתומין. השתא מסיק רב ששת לסייעתא דר' בא דחזינן בברייתא כשמדבר בענין מעות הוא מזכיר סתומין ובבהמה לא ש''מ דאין דין סתומה בבהמה:
מעות סתומין. כלומר אין דין סתומין אלא במעות דבהו שייכא אבל אין בהמה סתומה דאיכא הכירא דכל שהיא נקבה ראויה לחטאת והאי דהוי זכר לעולה ואיל בן שתי שנים לשלמים והלכך לא מחלק במתני' בין בהמה סתומה למפורש':
אָמַר רַב חִסְדָּא. מוֹתָר לֶחֶם נָזִיר יִרְקַב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְיֵאוּת. לְהַקְרִיבוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵי אַתָּה יָכוֹל. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם קָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. לְהַקְרִיבוֹ עִם נְזִוּרוּת אֲחֶרֶת אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֵין לָךְ נְזִירוּת בָּאָה עַל לֶחֶם. לְפוּם כֵּן צָרַךְ לוֹמַר. מוֹתָר לֶחֶם נָזִיר יִרְקַב. סָֽבְרִין מֵימַר. הוּא מוֹתַר לַחְמוֹ הוּא מוֹתַר נְסָכָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מוֹתַר נְסָכָיו 18b קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אִינּוּן יִפְּלוּ לִנְדָבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שְׁמוּאֵל וְרַב חִסְדָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רַב חִסְדָּא. הָהֵן דְהָכָא. שְׁמוּאֵל. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי. עַד תַּמָּן שְׁמַעִת קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לְרַבֵּינוּ שְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת. אָמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מוֹתָר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. יִפְּלוּ בִנְדָבָה
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי לעזר אומר יפלו בנדבה. דקדשי קדשים הן:
מותר עשירית האיפה שלו. כלומר ובהאי פלוגתא אשכחן לר''א דאמר נמי כרב חסדא מותר עשירית האיפה של כ''ג שהוא מקריב בכל יום וניתותר ואינו יכול לצרפה למחר:
יפלו לנדבה. הואיל והשקלים באין לקרבנות ציבור וקדשי קדשים הן:
עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בבבל שמעתי קול רב יהודה ששאל לשמואל רבו הפריש שקלו ומת מהו:
ההן דהכא. הא דאמרן:
שלשתן אמרו דבר אחד. דכל מותר קדשי קדשים יפלו לנדבה:
על דעתיה דרבי יוסי בר בון. דקאמר לרב חסדא מותר נסכיו יפלו לנדבה:
מותר נסכיו קדשי קדשים אינון. והוו כמותר. חטאת ואשם דקי''ל בשקלים שם שמותרן יפלו לנדבה:
סברין. בני הישיבה מימר הוא מותר לחמו הוא מותר נסכיו דין אחד להם ומותר נסכיו של נזיר נמי לאבוד אזלי:
ויאות. שפיר א''ר חסדא דהיכי ליעבד להקריבו בפ''ע א''א שאין לך לחם קרב בפ''ע ולהקריבו עם קרבן נזיר אחר אי אפשר שאין לך נזירות בלא לחם וזה הנזיר צריך להביא לחמו עם שלמיו ולפום כן ירקב:
מותר לחם נזיר. מה שנתותר מהלחם שמביא עם שלמיו ירקב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source