רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. מָעוֹת סְתוּמִין. אֵין בְּהֵמָה סְתוּמָה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת. וְתַנֵּי כֵן. יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְקָרְבָּן אָבִיו בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ מִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה וּמִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה וּמִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה. שֶׁכֵּן אֵינוֹ מְגַלֵּחַ עַל בְּהֵמַת אָבִיו נְזִירוּת. אֲבָל יֵצֵא בְקָרְבָּן אָבִיו בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ מִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה וּמִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה וּמִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה. שֶׁכֵּן הוּא מְגַלֵּחַ עַל עַל מָעוֹת נְזִירוּת. בִּזְמַן שֶׁהֵן סְתוּמִין לֹא בִזְמַן שֶׁהֵן מְפוֹרָשִׁין. תִּלְמוּד לוֹמַר קָרְבָּנוֹ. בְּקָרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא. אֵינוֹ יוֹצֵא בְקָרְבָּנוֹ שֶׁלְּאָבִיו. כְּשֶׁהוּא אֶצֶל הַמָּעוֹת הוּא מַזְכִּיר סְתוּמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כשהוא אצל המעות הוא מזכיר סתומין. השתא מסיק רב ששת לסייעתא דר' בא דחזינן בברייתא כשמדבר בענין מעות הוא מזכיר סתומין ובבהמה לא ש''מ דאין דין סתומה בבהמה:
ת''ל קרבנו. זימנא אחריתא בפרשת חטאת ואם כבש יביא קרבנו:
בזמן שהן סתומין. כדתנן לקמן משום דהלכה היא בנזיר כן דדוקא על מעות סתומין שהניח אביו ולא על המפורשין:
אבל יצא בקרבן אביו במעות שהפריש. בכל הני דאמרן שכן מצינו שהוא מגלח על מעות נזירות אביו:
יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש. כלומר יכול דבבהמה הוא דאינו יוצא בקרבן אביו בכל הני דאמרן שכן אינו מגלח על בהמת אביו בנזירות דלא מצינו שמגלח על נזירו' אביו אלא בשהניח אביו מעות סתומין לנזירותו כדתנן בסוף פרקין:
ותני בברייתא כן יכול וכו'. רישא דברייתא הכי איתא בת''כ קרבנו כתיב בחטאת יחיד או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואין הוא יוצא בקרבן אביו לא מן הקלה על הקלה ולא מן החמורה על החמורה ולא מן הקלה על החמור' ולא מן החמורה על הקלה. קלה אם אביו הפריש על עבירה קלה שעבר כגון שבועת העדות ושבועת ביטוי חמורה כגון חייבי כריתות:
מעות סתומין. כלומר אין דין סתומין אלא במעות דבהו שייכא אבל אין בהמה סתומה דאיכא הכירא דכל שהיא נקבה ראויה לחטאת והאי דהוי זכר לעולה ואיל בן שתי שנים לשלמים והלכך לא מחלק במתני' בין בהמה סתומה למפורש':
אָמַר רַב חִסְדָּא. מוֹתָר לֶחֶם נָזִיר יִרְקַב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְיֵאוּת. לְהַקְרִיבוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵי אַתָּה יָכוֹל. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם קָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. לְהַקְרִיבוֹ עִם נְזִוּרוּת אֲחֶרֶת אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֵין לָךְ נְזִירוּת בָּאָה עַל לֶחֶם. לְפוּם כֵּן צָרַךְ לוֹמַר. מוֹתָר לֶחֶם נָזִיר יִרְקַב. סָֽבְרִין מֵימַר. הוּא מוֹתַר לַחְמוֹ הוּא מוֹתַר נְסָכָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מוֹתַר נְסָכָיו 18b קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אִינּוּן יִפְּלוּ לִנְדָבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שְׁמוּאֵל וְרַב חִסְדָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רַב חִסְדָּא. הָהֵן דְהָכָא. שְׁמוּאֵל. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי. עַד תַּמָּן שְׁמַעִת קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לְרַבֵּינוּ שְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת. אָמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מוֹתָר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. יִפְּלוּ בִנְדָבָה
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי לעזר אומר יפלו בנדבה. דקדשי קדשים הן:
מותר לחם נזיר. מה שנתותר מהלחם שמביא עם שלמיו ירקב:
ויאות. שפיר א''ר חסדא דהיכי ליעבד להקריבו בפ''ע א''א שאין לך לחם קרב בפ''ע ולהקריבו עם קרבן נזיר אחר אי אפשר שאין לך נזירות בלא לחם וזה הנזיר צריך להביא לחמו עם שלמיו ולפום כן ירקב:
סברין. בני הישיבה מימר הוא מותר לחמו הוא מותר נסכיו דין אחד להם ומותר נסכיו של נזיר נמי לאבוד אזלי:
מותר נסכיו קדשי קדשים אינון. והוו כמותר. חטאת ואשם דקי''ל בשקלים שם שמותרן יפלו לנדבה:
על דעתיה דרבי יוסי בר בון. דקאמר לרב חסדא מותר נסכיו יפלו לנדבה:
שלשתן אמרו דבר אחד. דכל מותר קדשי קדשים יפלו לנדבה:
ההן דהכא. הא דאמרן:
עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בבבל שמעתי קול רב יהודה ששאל לשמואל רבו הפריש שקלו ומת מהו:
יפלו לנדבה. הואיל והשקלים באין לקרבנות ציבור וקדשי קדשים הן:
מותר עשירית האיפה שלו. כלומר ובהאי פלוגתא אשכחן לר''א דאמר נמי כרב חסדא מותר עשירית האיפה של כ''ג שהוא מקריב בכל יום וניתותר ואינו יכול לצרפה למחר:
בְּהֵמָה אֵין עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין כַּתְּחִילָּה. יֵשׁ עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. מָעוֹת יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. וְאֵין עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. מָעוֹת יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. דְּתַנִּינָן. הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה. בְּהֵמָה יֵשׁ עָלֶיהָ הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. דִּתְנַן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵירֵשׁ. יֵשׁ עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּתְּחִילָּה. דִּתְנַן. אֵילּוּ לְחַטָּאתִי וּשְׁאָר לִשְׁאַר נְזִירוּתִי. וָמֵת. מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן. אֵין עֲלֵיהֶן הִילְכוֹת סְתוּמִין בַּסּוֹף. כְּשֶׁהֵבִיא מְעוֹת וְחִילְלָן עַל בְּהֵמָה. הִפְרִישׁ חֲמוֹר כְּמַפְרִישׁ מָעוֹת. הִפְרִישׁ שׁוֹר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי חִייָה בַּר לוּלִייָנִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין בְשֵׁם שַׁמַּי. חַד אָמַר. כְּמַפְרִישׁ מָעוֹת. וְחַד אָמַר. כְּמַפְרִישׁ בְּהֵמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחד אמר כמפריש בהמה. דהא מיהת ראוי לקרבן בעלמא הוא:
כמפריש מעות. הואיל ואינו עומד להקרבה בשביל הנזיר:
הפריש שור. ואין שור ראוי לקרבן נזירות דאין הנזיר מביא שור בהא פליגי רבי יוסי ורבי חייה אליבא דשמי:
הפריש חמור. דאין ראוי להקרבה ואין עליו אלא קדושת דמים כמפריש מעות הוא ויש לו דין סתומין לענין שאם מת הנזיר יפלו המעות לנדבה וכן הבן מגלח עליו:
בהמה יש עליה הילכות סתומין בסוף כשהביא מעות וחיללן על בהמה. אם הוממה והביא מעות וחיללן עליה יש עליה דין סתומין כדין מעות:
מעות אין עליהן הילכות סתומין בסוף דתנן אלו לחטאתי. בברייתא שהובאה לעיל והיינו בסוף דכשהפריש והבדיל מהן דמי חטאת דמיו אין עליהן דין סתומין דלא יפלו לנדבה כדאמרינן לעיל:
בהמה אין עליה הלכות סתומין בתחל' דתנן רשב''ג חומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תיקרב לחטאת וכו'. כדתנינן לקמן בפרק ו' משום דניכרין וכמפורשין הן:
בהמה אין עליה הילכות סתומין בתחלה. מילתא באנפי נפשה היא הא דאמרן אין לבהמה דין סתומה בתחילה בשעת הבאה היא אבל יש עליה הילכות סתומין בסוף כשהוממה ובמעות איפכא הוי כדמפרש ואזיל. ה''ג מעות יש עליהן הילכות סתומין בתחילה דתנינן היו לו כו' כמו שהגהתי בעמוד ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות:
הלכה: נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים כול'. מֵיפֵר לָהּ מִפְּנֵי שַׂעֲרָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יֹסֵא בֶּן חֲנִינָה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הוּא. הֵפֵר נְדָרֶיהָ. הֵיפֵר מַה שֶׁעָלֶיהָ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ מֵיפֵר מַה שֶׁעָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מִשֶּׁנִּיתַּק מִלֹּא תַעֲשֶׂה לַעֲשֵׂה. רַבָּנִין אָֽמְרִין. וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן. אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילי אַחַר מַעֲשֶׂה יְחִידִי. אָמַר חִזְקִיָּה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בֵּבַי. בַּמֶּה דְבַרִים אֲמוּרִים בְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה. אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה יָפֵר. שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אֵי אֶיפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנוּוֶּלֶת. הָא תִגְלַחַת טַהֲרָה אֵינָהּ מְנַוֶולֶת. מָאן דְּאִית לֵיהּ תִגְלַחַת אֵינָהּ מְנַוֶולֶת. לֹא רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן. אוֹף רִבִּי דִּכְוָותָהּ. רִבִּי אוֹמֵר. אַף בְּתִגְלַחַת יָפֵר. שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגוּלַּחַת. וְיֵימַר. אֵי אֶיפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנַוֶּלֶת וּמְגוּלַּחַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בַחַטָּאת. שֶׁחַטָּאת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בַחַיִים אֵינָהּ נִמְסֶרֶת לַגְּבוֹהַּ אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעתה. כלו' ושמעינן מהא דהא דאמרי' בעלמא אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט אפילו לגבוה אינה נמסרת לענין שלא יכול לשנות אלא בשחיטה אבל בחיים לא הוי כמסירה לענין זה:
לא אמר ר' עקיבא גרסינן. הא דקאמר ר' עקיבא במתני' אפי' נשחט אחד מכל הבהמות אינו יכול להפר לא אמר אלא בחטאת דבר הוא דאיכא הפסד קדשים שאי אפשר לזרוק דמה שלא לשמה ולהתיר בשר באכילה כשאר קדשים שהחטאת פסולה שלא לשמה אבל אם נשחט עליה העולה או השלמים אפשר בתקנה:
אוף רבי דכוותה. הא דרבי נמי אליבא דר''ש אתיא דקתני שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגולחת ולא קאמר מנוולת ומגולחת אלא ש''מ דאף רבי כר''ש ס''ל דכבר הותרה לשתות ביין ולאו מנוולת היא:
מתניתא מסייע לרבי אלעזר גרסינן. דקתני בתגלחת הטומאה יכול הוא לומר אי אפשי באשה מנוולת הא תגלחת הטהרה אע''פ שלא גלחה עדיין אינה מנוולת מיין ומאן אית ליה האי סברא דתגלחת אינה מעכב' מלשתות יין לא ר''ש היא דס''ל כיון שנזרק עליה אחד מן הדמים כבר הותרה בכל ותו לאו מנוולת היא:
רבנין אמרין. כלומר מאי רבנן ומאי ר''ש ומפרש כדפליגי לקמן פרק ו' דרבנן אמרין ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים הללו שהקריב כל קרבנותיו ור''ש ס''ל אפילו אחר מעשה יחידי והלכך כיון שנזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר דמותרת בשתיית יין ושוב לא הוי ניוול:
דברי הכל היא. דכיון שניתק מלא תעשה דגילוח שהיתה עד עכשיו אסורה לגלח לעשה דגילוח הנזיר שוב אינו יכול להפר ולבטל העשה:
דר''ש היא. הא דקתני כיון שנזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר כדלקמן:
גזירת הכתוב הוא. כלומר ודאי עיקר הפרה משום עינוי נפש דשתיית יין הוא אלא דגזירת הכתוב כשהפר נדרה מיפר הוא כל מה שקבלה עליה וממילא מופר נמי שלא תתגלח:
גמ' מיפר לה מפני שערה. בתמיה ועל הא דקתני אי אפשי באשה מגולחת פריך וכי יכול הבעל להפר לה מפני שערה שלא תתגלח הא אין הבעל מפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ודברים שבינו לבינה ובגלוח שער הראש לא עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה איכא:
משנה: נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכָּל הַבְּהֵמוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. בַּמֶּה דְבַרִים אֲמוּרִים בְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה אֲבָל 19a בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה יָפֵר שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אֵי אֶיפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנוּוֶּלֶת. רִבִּי אוֹמֵר אַף בְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה יָפֵר שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אֵי אֶיפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגוּלַּחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף בתגלחת הטהרה יפר. כדי שלא תצטרך להתנוול בגלוח דגלוח באשה נוול הוא ות''ק סבר אין הגלוח נוול שהרי יכולה לעשות לה פאה נכרית ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי:
אבל בתגלחת טומאה יפר. מפני שצריכה לחזור ולמנות נזירות טהרה ויכול הוא לומר אי אפשי באשה מנוולת כלומר מעונה ומנועה משתיית יין:
אפי' נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר. משום הפסד קדשים:
מתני' נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר. דכיון שלאחר שנזרק הדם היא יכולה לשתות יין ולהטמא למתים אין כאן יותר נדר של עינוי נפש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source