עַד כְּדוֹן בְּשָׁוִין. הוּא נָזִיר אַחַת וּבְנוֹ נָזִיר שְׁתַּיִם. הוּא וּבְנוֹ נָזִיר אַחַת. הוּא נָזִיר טָהוֹר וּבְנוֹ נָזִיר טָמֵא. הוּא נָזִיר טָמֵא וּבְנוֹ נָזִיר טָהוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוא נזיר טהור ובנו נזיר טמא. מהו להביא ציפרין באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרה וכן הוא נזיר טמא ובנו נזיר טהור מהו להוסיף על מעות שהפריש אביו לציפרין ולהביא קרבנות נזירות טהרה ולא אפשיטו כל הני בעיא:
ה''ג עד כדון בשוין הוא ובנו נזיר אחת. ואמתני' קאי האיש מגלח על נזירות אביו ועד כאן כשהיו נזירין שוין דשניהם לא נזרו אלא אחת:
הוא נזיר אחת ובנו נזיר שתים מהו להוסיף על מעות אביו ולהביא קרבנותיו שתים:
רִבִּי אָחָא רִבִּי אִימִּי אָמַר. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל. מְלִיקַת הָעוֹף שֶׁלּוֹ מָהוּ שֶׁתֵּיאָכַל. עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לָהּ לִמְלִיקַת הָעוֹף קְשִׁיתָהּ לִשְׁחִיטַת הָעוֹף. תַּמָּן סָפֵק אֶחָד. וָכָא שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת. אָמַר רִבִּי מָנִי. וַאֲפִילוּ הָכָא סָפֵק אֶחָד הוּא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַנּוֹחֵר וְהַמְעַקֵּר אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁחִיטַת חוּלִין בָּעֲזָרָה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֲפִילוּ סָפֵק אֶחָד אֵינוֹ. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין שְׁחִיטַת הָעוֹף הָעוֹף 20a מְחוּוֶּרֶת מִדְּבַר תּוֹרָה. וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ. וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁחוּט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי יוסי ב''ח שאל מליקת העוף שלו מהו שתיאכל. זה הבן שאביו מדירו בנזיר ואם נטמא בעי למיתי קרבן ציפרים ומליק להו ואם נזירות גמורה הוי ומותרין הן כשאר מליקת העוף שהותרה לכהנים או דלא הוי נזירות אלא מדרבנן ולא אישתרי לגביה מליקת העוף משום נבילה:
עד דאת. ומתמה הש''ס עד דאת מקשי לה למליקת העוף ומשום ספק חיסור נבילה קשיתה לשחיטת העוף כלומר תיפוק ליה דבלאו הכי יש כאן ספק איסור ואפילו אי הוי שחיט להו דשמא לאו נזירות גמורה הוי ואסורין משום חולין בעזרה:
תמן. בשחיטה ספק אחד הוא דהוי והכא במליקה שני ספיקות יש כאן משום נבילה ומשום חולין בעזרה והילכך נקטה להבעיא משום מליקה:
אמר רבי מני אי משום הא לא אריא דאפילו הכא במליקה לא הוי אלא ספק אחד משום נבילה אבל חולין בעזרה לא איתסר אלא בזביחה כהדא כו':
רבנן דקיסרין. אמרין בשם רבי יוסי ב''ח דלא הוי קשיא ליה כלל דאפילו ספק אחד אין כאן כמ''ד אין שחיטת העוף מחוורת מד''ת אין לה עיקר מן התורה אלא אסמכתא בעלמא מקרא וישטחו להה שטוח לשון שחוט דבר הטעון שחיטה ואין כאן לא נבלה ולא חולין בעזרה דהא לאו זביחה היא:
מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. קָרְבָּנוֹ לַי֨י עַל נִזְרוֹ. שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ. הֲווֹן בְּעֵיי מֵימַר. רִבִּי יְהוּדָה יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכְּחֵיה אֲמַר. לֹא דוֹ מוֹדֵי לְדוֹ וְלֹא דוֹ מוֹדֵי לְדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק פירקא בס''ד
אשכחיה אמר. הדר אשכחו ברייתא דקאמר בהדיא דפליגי בתרוייהו ולא זה מודה לזה ולא זה לזה לרבי יוסי דוקא כשהיה הוא ואביו נזירים ולרבי יהודה דוקא אם היה אביו נזיר לבדו אבל אם היה הוא ואביו נזירים מכיון שנתחייב בקרבן בפני עצמו בחיי האב אין זה הוא שמגלח על נזירות אביו:
הוון בעיי מימר. היו בני הישיבה רוצים לומר דרבי יודה הוא ת''ק דרבי יוסי במתני' מודי לרבי יוסי כשהוא ואביו נזירי'. שמגלח על נזירות אביו אלא דרבי יוסי הוא דפליג על רבי יודה בשלא היה הוא נזיר:
מאי טעמא דר' יוסי. דס''ל במתני' אין זה שמגלח על נזירות אביו אלא מי שהיה הוא ואביו נזירים דכתיב קרבנו לה' על נזרו ודריש לה מדכתיב קרבנו על נזרו משמע שנזרו יהא קודם לקרבנו ולא שיפריש קרבנו קודם לנזרו וה''נ אם לא היה הבן נזיר קרבנו קודם לנזרו הוי:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד אָמַר שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְיָצָא לָבָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. דֵּינָר זָהָב שֶׁיַּעֲלֵה בְיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְעָלָה שֶׁלְּכֶסֶף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. חָבִית שֶׁלְּיַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה הְרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ וְעָֽלְתָה שֶׁלְּשֶׁמֶן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שור שחור שיצא מביתי ראשון. היום יהא הקדש ויצא לבן לב''ש הוי הקדש הואיל ויצא בראשונה וכן דינר כסף וחבית של שמן אע''פ שלא נתקיימו דבריו ולב''ה לא הוי הקדש דהואיל ולא נתקיימו דבריו הקדש טעות הוא ולאו כלום הוי.
ובית הלל אומרים אינו הקדש. דלא גמרינן תחלת הקדש מסוף הקדש אמורה שהוא בא מכח דבר אחר שהיה הקדש:
מתני' בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש. דס''ל לב''ש דילפינן מתמורה דאפי' בטעות הוי דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ודרשינן יהיה לרבות שוגג כמזיד:
הלכה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר. מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה. עוֹלָה וְאָמַר שְּׁלָמִים. שְּׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה. קִדְּשָׁהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּמִתְכַּוֵּין לְהַקְדִּישׁ אֲנָן קַייָמִין אֶלָּא שֶׁהוּא טוֹעֶה מִשׁוּם דָּבָר אחת. הִיא מַתְנִיתָא מַה הִיא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה בְמַחְלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דרבי יוסי דברי הכל היא. דלא אמרי ב''ש הכא אלא בשטועה בדבר אחר דכסבור היה שזה יצא ראשון ויצא האחר דנתכוין מיהת להקדיש לזה שיצא ראשון ולא מיקרי הכחשה בדבורו אבל התם שנתכויין לעולה ואמר שלמים דהוי הכחשה בדבורו מודו ב''ש דלא אמר כלום דהוי כנתכוין לחולין ואמר הקדש שהרי לא נתכוין מעולם לשלמים:
היא מתניתא מה היא. האי מתני' דתרומות כמאן אתיא על דעתיה דרבי ירמיה במחלוקת. שנויה ולא אתיא אלא כב''ה דאלו כב''ש לדידיה לא אתיא שאפילו בנתכוין לומר חולין ואמר עולה קדשה ומכ''ש בנתכוין לומר עולה ואמר שלמים:
רבי יוסי אמר במתכוין להקדיש אנן קיימינן. שנתכוין מיהת להקדיש דבר אחד אלא שהוא טעה משום דבר אחר ובהא הוא דקאמרי ב''ש דהוי הקדש כמו במתני' שנתכוין להקדיש שור שחור והיה טועה בדעתו שהוא יצא ראשון ויצא לבן אבל אם לא נתכוין כלל להקדיש שהיה בלבו חולין וטעה בדיבורו ואמר הקדש אפילו לב''ש לא הוי הקדש:
בא לומר חולין. אמתני' דהכא קאי לב''ש דקסברי הקדש טעות הקדש אפילו לא נתכוין בתחילה להקדישו כלל והיה בא לומר חולין ואמר עולה נמי קדשה:
שלמים ואמר עולה. לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוין שלא יהו מכחישין זה את זה:
גמ' תמן תנינן. בפ''ג דתרומות:
הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ. סָבוּר הוּא שֶׁהוּא חַייָב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב. לֹא קָדַשׁ. הִפְרִישׁ שְׁנַיִם. סָבוּר שֶׁחַייָב שְׁנַיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אוֹתוֹ הַשֵּׁינִי מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. סָבַר שֶׁהוּא חַייָב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב. בְּאוֹמֵר. אֵילּוּ. הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ. סָבוּר שֶׁהוּא חַייָב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב. לֹא קָֽדְשָׁה. הִפְרִישׁ שְׁתַּיִם. סָבוּר שֶׁהוּא חַייָב שְׁתַּיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אוֹתָהּ הַשְּׁנִייָה מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. סָבוּר שֶׁחַייָב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב. אוֹ בְאוֹמֵר. אֵילּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הפריש שקלו סבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב. שנזכר שכבר נתן שקלו לא קדש דהקדש טעות הוא וכב''ה:
אותו השני מה את עבד ליה סבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב באומר אילו. כלומר למאי מדמינן לה אם לסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב ולא קדש או לאומר אילו מדמינן לה ולרבי יוסי בעי דקאמר לעיל באומר אילו ואינו מכניס פרוטרוט אפילו לב''ה מותרן נדבה וה''נ כאומר אילו והשני לנדבה ומהו:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דתניא בחטאת:
הפריש חטאתו וכו' אותה השניה מה את עבד לה סבור שחייב וכו'. לסבור שחייב ונמצא שאינו חייב מדמינן לה או באומר אילו וה''ג כמו שהוא בשקלים אלא רועה ה''נ אילו לנדבה היאך אתה אומר אילו. כלומר דודאי בחטאת השניה רועה היא דהוי כמפריש שתי חטאות לאחריות דקי''ל אחת קרבה חטאת והשניה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה וה''נ אילו לנדבה:
היאך אתה אומר אילו. כלומר דהש''ס מהדר ומדייק על הא דקאמר ה''נ אילו לנדבה דודאי שניהם לנדבה לא אלא אחת מהן לשקלו והשני לנדבה מיבעי ליה. וכולה אליבא דרבי יוסי:
תַּמָּן תַּנִינָן. הַמְּכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר. הֲרֵי אֵילּי לְשִׁקְלִי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מוֹתָרָן נְדָבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מוֹתָרָן חוּלִין. שֶׁאָבִיא מֵהֶן שִׁקְלִי. שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרָן חוּלִין. אֵילּוּ לְחַטָּאתִי. שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרֵיהֶן נְדָבָה. מֵהֶן חַטָּאתִי. שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרֵיהֶן חוּלִין. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה פְלִיגִין. בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט. אֲבָל בְּאוֹמֵר. אֵילּוּ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. מַה פְלִיגִין. בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט. אֲבָל בְּאוֹמֵר. אֵילּוּ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בֵּיבַי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה בֵין שְׁקָלִים לַחַטָּאת. אֶלָּא שֶׁהַשְּׁקָלִים יֵשׁ לָהֶן קִצְבָּה. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. שֶׁאָבִיא מֵהֶן שְׁקָלִים. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. אִם בְּאוֹמֵר. שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. אֵילּוּ. שְׁקָלִים עַל יְדֵי שֶׁקִּצְבָּתָן מִן הַתּוֹרָה מוֹתָרָן חוּלִין. חַטָּאת עַל יְדֵי שֶׁאֵין קִצְבָּתָן מִן הַתּוֹרָה מוֹתָרָהּ נְדָבָה. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹסֵי. פָּתַר לָהּ בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט כְּבֵית הִלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלו לחטאתי. מפרש טעמא לקמן:
מה פליגין. בית שמאי ובית הלל במכנס פרוטרוט כדפרישית שהכניס פרוטה אחר פרוטה ובהא הוא דקאמרי בית הלל שמותרן חולין:
אבל באומר אילו. כלומר שלא הכניסן מעט מעט אלא שהיו מעות מונחין לפניו ואמר אלו לשקלי אפילו בית הלל מודו שמותרן נדבה דלאו הקדש בטעות הוי ונתכוין הוא להקדיש הכל ומה שהוא מותר על השקל יפלו לנדבה:
רבי חזקיה. קאמר משמיה דר' ביבי בשם ר''א דבמכנס פרוטרוט בהא הוא דפליגי ב''ש ואמרי מותרן נדבה וטעמא דכל חד וחד לשקלו חזי והוי כהקדש טעות והוי הקדש לב''ש:
אבל באומר אלו. על המעות המונחין לפניו כ''ע מודיי ואפי' ב''ש שמותרן חולין שהרי יודע הוא שאין להוסיף על השקל ולא נתכוין אלא ליקח מאלו לשקלו ואפילו הקדש בטעות לא מיקרי:
מתני' מסייע לר' ביבי. מתני' דהתם דמייתי לקמיה דמפרש ר''ש הטעם דלא פליגי בחטאת כמו בשקלים:
שהשקלים יש להן קיצבה. דכתיב העשיר לא ירבה וגומר ובודאי לא נתכוין זה אלא כדי שקלו אבל חטאת אין לה קצבה אם ירצה יביא במעה כסף ואם ירצה יביא בדמים מרובין והלכך נתפסו הדמים ומותרן נדבה:
מה אנן קיימין. הא דר''ש ואהיכא קאי לפרושי ההפרש בין שקלים לחטאת אם באומר שאביא מהן שקלים כ''ע מודים שהמותר חולין וכן באומר שאביא מהן חטאת דבהא ל''פ וכלומר דכשאביא מהן ודאי אין חילוק בין שקלים לחטאת כדקתני במתני':
אלא כן אנן קיימין באומר אילו. ועלה מפרש החילוק שבין שקלים לחטאת וקס''ד דכמו בחטאת דאין חילוק באומר אלו בין אם הכניס פרוטרוט ובין היו לפניו ואמר אלו דלעולם מותרה נדבה דזיל בתר טעמא הואיל ואין לה קצבה ובהא כ''ע לא פליגי כן נמי בשקלים הא דמיירי ר''ש וקאמר מותרן חולין באלו מיירי ולכ''ע קאי דאפילו ב''ש מודים בזה והיינו כרבי ביבי:
פתר לה. רבי יוסי במכנס פרוטרוט ואמר אלו וכבית הלל דרבי שמעון טעמא דבית הלל בא לפרש דבהא קאמרי ב''ה בשקלים מותרן חולין הואיל ויש להן קצבה והוי הקדש בטעות משא''כ בחטאת אבל אם היו מונחין לפניו ואמר אלו אפילו לב''ה מותרן נדבה כדאמרן:
שאביא מהן שקלי שוין שמותרן חולין. דהוי כאומר בפירוש שלא אקח מהן אלא כדי שקלי והמותר יהו חולין:
וב''ה אומרים מותרן חולין. שלא נתכוין להקדיש אלא כדי שקלו:
מותרן נדבה. יפלו לנדבה להקריב מהן עולות לקיץ המזבח וב''ש לטעמייהו דאית להו הקדש טעות הקדש:
המכנס מעות. שמכניס מעט מעט ואמר הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב מה שהכניס מוצא שהן יותר על כדי שקלו:
תמן תנינן. פרק ב' דשקלים:
בִּשְׂפָתַיִם. לֹא בַּלֵּב. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְבַטֵּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. הַגּוֹמֵר בְּלֵב אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. וְהָתַנֵּי. כֹּל נְדִיב לֵב. זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. אַתָּה אוֹמֵר. זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַמּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִשְׁמוֹר וְעָשִׂיתָ הֲרֵי מוֹצִא בִשְׂפָתָיו אָמוּר. הָא מַה אֲנִי מְקַייֵם כֹּל נְדִיב לֵב. זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. 20b מָאן דָּמַר שְׁמוּאֵל לְקָרְבַּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאן דאמר שמואל לקרבן. שאינו חייב קרבן שבועה עד שיוציא בשפתיו אבל לענין נדבה והקדש מודה הוא דמשגמר בלבו חייב דגלי רחמנא כל נדיב לב ולא גמרינן מהתם דחולין מקדשים לא גמרינן:
זה הגומר בלב. אע''פ שלא הוציא בשפתיו וקשיא לשמואל:
או אינו אלא המוציא בשפתיו. והא דכתיב כל נדיב לב לומר שיהו פיו ולבו שוין:
שמואל אמר הגומר בלב. לאו כלום הוא עד שיוציא בשפתיו ממש:
ת''ל לבטא. מסיפיה דקרא קדריש דכתיב לכל אשר יבטא ולכל לרבות הוא:
יכול שאני מוצא את הגומר בלב. כלומר שגמר בלבו שתהא שבועה אפילו לא יוציא בשפתיו:
בשפתים. כתיב לבטא בשפתים ודרשינן ולא בלב כלומר שגמר בלבו להוציא ולא נתכוין שתהא שבועה עד שיוציא בשפתיו ולא הוציא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source