תַּנֵּי. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נְזִירִין עָלוּ בִימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מְצָאוֹ לָהֶן פֶּתַח. וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים לֹא מְצָאוֹ לָהֶן פֶּתַח. אָתָא גַבֵּי יַנַּאי מַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ. אִית הָכָא תְּלַת מְאָווָן נְזִירִין בְּעֵיי תְּשַׁע מְאָווָן קָרְבָּנִין. הַב אַתְּ פַּלְגָּא מִן דִּידָךְ וַאֲנָא פַלְגָּא מִן דִּידִי. שְׁלַח לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה וְחַמְשִׁין. אֲזַל לִשְׁנָא בִישָׁא אָמַר לֵיהּ. לָא יְהַב מִדִּידֵיהּ כְּלוּם. שָׁמַע יַנַּאי מַלְכָּא וְכָעַס. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וְעָרַק. לִבְתַר יוֹמִין סָֽלְקִין בְּנֵי נַשׁ רַבְרְבִין מִמַּלְכוּתָא דְפָרַס. אָֽמְרוּ לֵיהּ. נְהִירִין הֲוִינָן דַּהֲוָה חַד גַּבְרָא סָב וַהֲוָה אֲמַר קוֹמֵינָן מִילִּין דְּחָכְמָה. תַּנִּי לוֹן עוּבְדָּא. אָֽמְרוּ לוֹן שְׁלַח אַייְתִיתֵיהּ. שָׁלַח יְהַב לֵיהּ מִילָּה וְאַייְתִיתֵיהּ. אָתָא יְתַב לֵיהּ בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכְּתָא. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה אַפְלֵיתָה בִּי. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא לָא אַפְלִיתִי בָּךְ. אַתְּ מִמָּמוֹנָךְ וַאֲנָא מִן אוֹרַייְתִי. דִּכְתִיב כִּי בְצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכֶּסֶף. אֲמַר לֵיהּ. וְלָמָּה עָרַקְתְּ. אֲמַר לֵיהּ. שְׁמָעִית דְּמָרִי כְעַס עָלַי וְקַייְמִית הָדֵין קְרָא חֳבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבֹר זָעַם. וּקְרָא עִלּוֹי. וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. אֲמַר לֵיהּ. וְלָמָּה יָתַבְתְּ בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכְתָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּסִיפְרָא דְּבַר סִירָא כְתִיב. סַלְסְלֶיהָ וּתְרוֹמְמֶךָ וּבֵין נְגִידִים תּוֹשִׁיבֶךָ. אֲמַר לֵיהּ. הַב כַּסָּא וְנִיבְרִיךְ. יָבוּן לֵיהּ כַּסָּא וָמַר. נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַל יַנַּאי וַחֲבֵירָיו. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה נֵימוֹר. עַל הַמָּזוֹן שֶׁלֹּא אָכַלְנוּ. אֲמַר. יֵיבוּן לֵיהּ וְיֵיכוּל. יָבוּן לֵיהּ וְאָכַל. וְאָמַר. נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חֲלוּקִין עַל שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. עַל הָרִאשׁוֹנָה. רִבִּי בָּא אָמַר עַל הַשְּׁנִייָה. מֻחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. תָּמֵּן צְרִיכָה לֵיהּ וָכָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ. הֵּן דִּצְרִיכָא לֵיהּ כְּרַבָּנִן. הֵן דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּתַנֵּי. עָלָה הֵיסֶב וְטִבֵּל עִמָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָכַל עִמָּהֶן כְּזַיִת דָּגָן מְזַמְּנִין דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעוֹלָם אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן. דְּתַנֵּי. שְׁנַיִם בַּפַּת וְאֶחָד בַּיָּרָק מְזַמְּנִין. מַתְנִיתָה דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' דרשב''ג. וכרבי ירמי' דס''ל הכי אליבא דרשב''ג:
דתני. והא דתני בברייתא שנים בפת ואחד בירק מזמנין ומשמ' דכולן שוין ואפילו אותו שאכל ירק מזמן עליהן:
הן דפשיטא ליה. הכא דאין חלוקין עליו ויכול הוא להוציא אחרים אע''פ שלא אכל כזית דגן כרשב''ג הוא דס''ל הכי:
הן דצריכא ליה כרבנן. מאי דקמיבעיא ליה לרבנן הוא כדקתני בברייתא דלקמיה היסב עמהן וטבל בציר אע''פ שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמי' ומיבעיא ליה לרבי ירמי' אם האי מזמנין לצירוף קאמר שמצרפין אותו לג' או אפילו הוא מזמן עליהם להוציאן י''ח:
מחלפא שיטתיה דרבי ירמיה. על הא דקאמר רבי ירמיה בפרק שלשה שאכלו קאי דהתם גרסינן לעיל מינה רבי ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך והתם צריכא ליה לרבי ירמיה דמספקא ליה אם מוציא הוא אם לאו והכא פשיטא ליה דקאמר אין חביריו חלוקין אלא על הראשונה אבל בשניה כדין עשה:
על השניה. אף על השניה חלוקין הם שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן:
על הראשונה. הם חלוקין שאמר ברוך שאכל ינאי ואע''פ שלא אכל עמהם כלל והא קי''ל דאינו מוציא אחרים אא''כ נתחייב גם הוא:
חלוקין. חביריו על שמעון בן שטח:
ומה נימור. וכי היאך אומר אם נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ויאמר המלך יתנו לו לאכול ומשמע דלא אכל פת אלא ירק שהרי לא נטל ידיו ואפ''ה בירך להוציא אחרי' כדלקמן:
ואנא מן אורייתי. שמצאתי להם פתח להתירם ולא היו צריכים לקרבן והרי נתתי להם כמותך:
עד כדון את בקשיותך. עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי:
עלו. לירושלים ולמאה וחמשים מצא להן שמעון בן שטח פתח להתירן:
תשע מאוון קרבנין. לכל אחד ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים:
אזל לישנא בישא. הלך המלשין לפני המלך וא''ל לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום:
נהירין. זכורין אנו כשהיינו אצלך היה כאן זקן א' שאמר לנו דברי חכמה וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שהמלך ישלח אחריו להביאו:
שלח יהב ליה מילה. נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב''ר פרשה מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתי'. לאחותו של שמעון בן שטח ואשתו של ינאי היתה אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה:
למה אפליתה בי. מפני מה התלת בי לומר שאתה תתן החצי:
זוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי. מַה טָעָה. שֶׁפָּתַח לָהֶם 23b בְּנוֹלָד. אָמַר לָהֶם נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי. אִילּוּ הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב נוֹדְרִין הָיִיתֶם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הֲוָה צָרִיךְ מֵימַר לוֹן. לֹא הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁכְּבָר נִתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים לָכֶם שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב. לֹא הֲוָות כְּנוֹלָד. אָמַר לוֹן רִבִּי הִילָא. עוֹד הוּא כְּנוֹלָד. יָֽכְלִין הֲווֹן מֵימַר. יָֽדְעִין הֲוֵינָן. אֶלָּא הֲוֵינָן סָֽבְרִין דְּמִילַּייָא רְחִיקִין. הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חוֹזֶה לְיָמִים רַבִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זו טעות וכו'. מפרש לעיל בפרק ט' דנדרים וע''ש:
משנה: הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֶחָד בָּא כְנֶגְדָּן אָמַר אֶחָד מֵהֶן הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִישׁ פְּלוֹנִי. וְאֶחָד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵינוֹ הוּא. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִין שֶׁכּוּלְּכֶם נְזִירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כּוּלָּן נְזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא נִתְקַייְמוּ דְבָרָיו. וְרִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר. 24a הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו אֵינוֹ נָזִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָיָה כִדְבָרַי הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה. וְאִם לָאו הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה. רָאָה אֶת הָכּוֹי וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה חַיָּה. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְּהֵמָה. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא הַיָּה וְלָּא בְהֵמָה. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִין הֲרֵי כּוּלָּם נְזִירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שלשה מינין חסורין בנזיר. וכל היוצא מן הגפן. כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים מצטרפין לכזית ללקות עליהן:
ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. והוא הדין לשיעור שתיה בכזית דכיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל גמרינן מינה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית:
משנה ראשונה. אבל משנה ראשונה איפכא שמעינן לה דגמרינן אכילה משתיה ושיעור שתיה בנזיר רביעית דגמרינן שכר שכר ממקדש ומה שיעור שתיה אסור ברביעית אף שיעור איסור אכילה ברביעית:
אפילו שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. דס''ל לר''ע שיעור איסורי נזיר בין באכילה בין בשתיה בכזית והיתר מצטרף לאיסור להשלים לכשיעור ואין הלכה כר''ע:
מצטרפין. לכזית הואיל ושם אחד הן:
כלן נזירין. ואפילו אותן שלא נתקיימו דבריהן דכי היכי דהקדש טעות הוי הקדש ה''נ נזירות בטעות הויא נזירות:
מתני' הריני נזיר שזה איש פלו'. אם זה ההולך לנגדי הוא איש פלוני הר''נ והשני אמר אם אין זה איש פלוני הריני נזיר והג' אמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והד' כו':
אלא מי שלא נתקיימו דבריו. מפרש בגמרא מי שנתקיימו קאמרי:
ור''ט אומר אין אחד מהן נזיר. דס''ל לר''ט אין נזירות אלא להפלאה כלומר שיהא ברור וידוע לו בשעת נדרו שיהא נזיר וכל הני לא היה ידוע לו בשעת נדרו שיהא כדבריו ואין הל' כר''ט:
הרתיע לאחוריו. זה שבא כנגדן חזר לאחוריו ולא נודע מי הוא:
אינו נזיר. אין אחד מהם נזיר דלא מחית אינש נפשיה לספיקא ודעתו היה בשעת הנדר שאם לא יבא הדבר לידי בירור לא יהיה בדבריו כלום:
רבי שמעון. לטעמיה אזיל דס''ל ספק נזירות להחמיר כדאמר לעיל פ''ב ומה תקנתן שהרי אי אפשר להביא קרבן מספק אלא צריכים להתנות ולומר אם אינו כדבריו שיהא נזיר נדבה ואין הלכה כר''ש:
ראה את הכוי. אדלעיל קאי ששה שהיו מהלכין בדרך וראו את הכוי ואמר א' מהן הריני נזיר שזה חיה והשני אמר אם אינו חיה והג' אמר אם הוא בהמה והד' אמר אם אינו בהמה והה' אמר אם הוא חיה ובהמה והו' אמר אם הוא לא חיה ולא בהמה ואתו שלשה אחריני מעלמא ואמר חד מינייהו לאלו הששה הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והשני אמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר והשלישי אמר הריני נזיר אם כלכם נזירין:
כלן נזירין. הששה הראשונים והשלשה האחרונים. לבית שמאי כלן הוו נזירים דנזירות בטעות הוי נזירות ובין אותו שנתקיימו דבריו ובין אותו שלא נתקיימו דבריו ולבית הלל ששה הראשונים הוו נזירון מפני שכל אלו הדרכים יש בכוי כדתנן בפ''ב דביכורים ומהאחרונים מי שנתקיימו דבריו הוי נזיר כדאמרי לעיל:
הלכה: הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מִי שֶׁנִּתְקַיימוּ דְּבָרִים. לָשׁוֹן הָפוּךְ הוּא. דְּלָא קָֽבְרָה בְּרָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתניתא. כן צריך לפרש המתני' דמי שנתקיימו דבריו קאמרי ב''ה הוי נזיר ולשון הפוך הוא דקתני כאשה האומר' אם כך הוא לא תקבור בנה ואינה רוצה לומר תקבור ואומרת לשון הפוך והיינו טעמא דב''ה אמרי הכא נמי הכי מפני שאין הנזירות מדרך המוסר ואין ראוי לקפוץ ולהזיר את עצמו:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי טַרְפוֹן. אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר. שֶׁאֵין נְזִירוּת אֶלָּא עַל הַתְרָייָה. הָדָא הִיא דְרִבִּי יוּדָה אָמַר. סְפֵק נְזִירוּת מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין נזירות אלא על התרייה. כלומר שיודע לו בודאי מפני מה הוא נזר וכמו על דרך התראה שצריכין לידע בבירור להתרות בו:
הדא היא דרבי יודה. דאמר בפ''ב ספק נזירות מותר:
מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. רְאוּבֵן. וְזֶה אוֹמֵר. שִׁמְעוֹן. מַה נַפְשֵׁךְ. רְאוּבֵן הוּא נָזִיר הוּא. שִׁמְעוֹן הוּא נָזִיר הוּא. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין. בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. רְאוּבֵן. וְזֶה אוֹמֵר. שִׁמְעוֹן. הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו אֵינוֹ לֹא רְאוּבֵן וְלֹא שִׁמְעוֹן אֵינוֹ נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אנן קיימין. הא דקתני הרתיע לאחוריו:
אם בשזה אומר. אם ראובן הוא הריני נזיר וזה אמר אם שמעון הוא וקתני אינו נזיר אחד מהן ואמאי ליחזי אח''כ מי הוא ומה נפשך אחד מהן נזיר אם ראובן הוא נזיר הוא זה שאמר אם זה ראובן ואם שמעון הוא השני נזיר דקס''ד דהרתיע לאחוריו בשעה שנדרו קאמר ואח''כ נודע מי הוא:
אלא כן אנן קיימין בזה אומר. אם ראובן הוא וזה אומר אם שמעון הוא והרתיע לאחוריו ואינו לא ראובן ולא שמעון כלו' שלא נודע מי הוא ושמא איש אחר הוא והלכך אין אחד מהן נזיר:
הָדָא הִיא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַד שֶׁיִהְיֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא היא דר''ש. כלומר ר''ש לטעמיה דאמר לעיל בפ''ב גבי הפילה אשתו לעולם אינו מביא קרבן חובה עד שיהיה בן קיימא אבל בנדבה מיהא מייתי כדאיתא התם:
תַּנֵּי. וְכוּלָּן מוֹנִין תִּשְׁעָה נְזִירִיּוֹת. וְהָא אִינּוּן עֶשֶׂר. אֵי אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא נִתְקַייְמוּ דִּבְרֵי אֶחָד מֵהֶן. אָמַר רִבִּי יָסָא. דְּבֵית שַׁמַּי הִיא. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכולן מונין תשעה נזיריות. אסיפא דמתני' קאי ראה את הכוי כו' כלומר ט' נזיריות בין כלן:
והא אינון עשר. כדחשיב במתני' לפי הגי' דהכא:
אי אפשר שלא נתקיימו דברי א' מהן. שהרי זה שאמר ששניכם נזירין לא נתקיימו דבריו דעל איזה שנים מהן הוא מכוין:
רבי יסא. פליג וקאמר דב''ש היא מתני' דקאמר כלן נזירין ואפילו מי שלא נתקיימו דבריו ועשרה הן:
סליק פירקא בס''ד
משנה: שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר הַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הַעֲנָבִים כַּזַּיִת. מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילוּ שָׁרָה פִיתּוֹ בַיַּיִן וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרַף כַַּזַּיִת חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שלשה מינין חסורין בנזיר. וכל היוצא מן הגפן. כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים מצטרפין לכזית ללקות עליהן:
ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. והוא הדין לשיעור שתיה בכזית דכיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל גמרינן מינה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית:
משנה ראשונה. אבל משנה ראשונה איפכא שמעינן לה דגמרינן אכילה משתיה ושיעור שתיה בנזיר רביעית דגמרינן שכר שכר ממקדש ומה שיעור שתיה אסור ברביעית אף שיעור איסור אכילה ברביעית:
אפילו שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. דס''ל לר''ע שיעור איסורי נזיר בין באכילה בין בשתיה בכזית והיתר מצטרף לאיסור להשלים לכשיעור ואין הלכה כר''ע:
מצטרפין. לכזית הואיל ושם אחד הן:
כלן נזירין. ואפילו אותן שלא נתקיימו דבריהן דכי היכי דהקדש טעות הוי הקדש ה''נ נזירות בטעות הויא נזירות:
מתני' הריני נזיר שזה איש פלו'. אם זה ההולך לנגדי הוא איש פלוני הר''נ והשני אמר אם אין זה איש פלוני הריני נזיר והג' אמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והד' כו':
אלא מי שלא נתקיימו דבריו. מפרש בגמרא מי שנתקיימו קאמרי:
ור''ט אומר אין אחד מהן נזיר. דס''ל לר''ט אין נזירות אלא להפלאה כלומר שיהא ברור וידוע לו בשעת נדרו שיהא נזיר וכל הני לא היה ידוע לו בשעת נדרו שיהא כדבריו ואין הל' כר''ט:
הרתיע לאחוריו. זה שבא כנגדן חזר לאחוריו ולא נודע מי הוא:
אינו נזיר. אין אחד מהם נזיר דלא מחית אינש נפשיה לספיקא ודעתו היה בשעת הנדר שאם לא יבא הדבר לידי בירור לא יהיה בדבריו כלום:
רבי שמעון. לטעמיה אזיל דס''ל ספק נזירות להחמיר כדאמר לעיל פ''ב ומה תקנתן שהרי אי אפשר להביא קרבן מספק אלא צריכים להתנות ולומר אם אינו כדבריו שיהא נזיר נדבה ואין הלכה כר''ש:
ראה את הכוי. אדלעיל קאי ששה שהיו מהלכין בדרך וראו את הכוי ואמר א' מהן הריני נזיר שזה חיה והשני אמר אם אינו חיה והג' אמר אם הוא בהמה והד' אמר אם אינו בהמה והה' אמר אם הוא חיה ובהמה והו' אמר אם הוא לא חיה ולא בהמה ואתו שלשה אחריני מעלמא ואמר חד מינייהו לאלו הששה הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והשני אמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר והשלישי אמר הריני נזיר אם כלכם נזירין:
כלן נזירין. הששה הראשונים והשלשה האחרונים. לבית שמאי כלן הוו נזירים דנזירות בטעות הוי נזירות ובין אותו שנתקיימו דבריו ובין אותו שלא נתקיימו דבריו ולבית הלל ששה הראשונים הוו נזירון מפני שכל אלו הדרכים יש בכוי כדתנן בפ''ב דביכורים ומהאחרונים מי שנתקיימו דבריו הוי נזיר כדאמרי לעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source