הלכה: הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מִי שֶׁנִּתְקַיימוּ דְּבָרִים. לָשׁוֹן הָפוּךְ הוּא. דְּלָא קָֽבְרָה בְּרָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתניתא. כן צריך לפרש המתני' דמי שנתקיימו דבריו קאמרי ב''ה הוי נזיר ולשון הפוך הוא דקתני כאשה האומר' אם כך הוא לא תקבור בנה ואינה רוצה לומר תקבור ואומרת לשון הפוך והיינו טעמא דב''ה אמרי הכא נמי הכי מפני שאין הנזירות מדרך המוסר ואין ראוי לקפוץ ולהזיר את עצמו:
משנה: הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֶחָד בָּא כְנֶגְדָּן אָמַר אֶחָד מֵהֶן הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִישׁ פְּלוֹנִי. וְאֶחָד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵינוֹ הוּא. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִין שֶׁכּוּלְּכֶם נְזִירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כּוּלָּן נְזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא נִתְקַייְמוּ דְבָרָיו. וְרִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר. 24a הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו אֵינוֹ נָזִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָיָה כִדְבָרַי הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה. וְאִם לָאו הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה. רָאָה אֶת הָכּוֹי וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה חַיָּה. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְּהֵמָה. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא הַיָּה וְלָּא בְהֵמָה. הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִין הֲרֵי כּוּלָּם נְזִירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שלשה מינין חסורין בנזיר. וכל היוצא מן הגפן. כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים מצטרפין לכזית ללקות עליהן:
ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. והוא הדין לשיעור שתיה בכזית דכיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל גמרינן מינה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית:
משנה ראשונה. אבל משנה ראשונה איפכא שמעינן לה דגמרינן אכילה משתיה ושיעור שתיה בנזיר רביעית דגמרינן שכר שכר ממקדש ומה שיעור שתיה אסור ברביעית אף שיעור איסור אכילה ברביעית:
אפילו שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. דס''ל לר''ע שיעור איסורי נזיר בין באכילה בין בשתיה בכזית והיתר מצטרף לאיסור להשלים לכשיעור ואין הלכה כר''ע:
מצטרפין. לכזית הואיל ושם אחד הן:
כלן נזירין. הששה הראשונים והשלשה האחרונים. לבית שמאי כלן הוו נזירים דנזירות בטעות הוי נזירות ובין אותו שנתקיימו דבריו ובין אותו שלא נתקיימו דבריו ולבית הלל ששה הראשונים הוו נזירון מפני שכל אלו הדרכים יש בכוי כדתנן בפ''ב דביכורים ומהאחרונים מי שנתקיימו דבריו הוי נזיר כדאמרי לעיל:
מתני' הריני נזיר שזה איש פלו'. אם זה ההולך לנגדי הוא איש פלוני הר''נ והשני אמר אם אין זה איש פלוני הריני נזיר והג' אמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והד' כו':
כלן נזירין. ואפילו אותן שלא נתקיימו דבריהן דכי היכי דהקדש טעות הוי הקדש ה''נ נזירות בטעות הויא נזירות:
אלא מי שלא נתקיימו דבריו. מפרש בגמרא מי שנתקיימו קאמרי:
ור''ט אומר אין אחד מהן נזיר. דס''ל לר''ט אין נזירות אלא להפלאה כלומר שיהא ברור וידוע לו בשעת נדרו שיהא נזיר וכל הני לא היה ידוע לו בשעת נדרו שיהא כדבריו ואין הל' כר''ט:
הרתיע לאחוריו. זה שבא כנגדן חזר לאחוריו ולא נודע מי הוא:
אינו נזיר. אין אחד מהם נזיר דלא מחית אינש נפשיה לספיקא ודעתו היה בשעת הנדר שאם לא יבא הדבר לידי בירור לא יהיה בדבריו כלום:
רבי שמעון. לטעמיה אזיל דס''ל ספק נזירות להחמיר כדאמר לעיל פ''ב ומה תקנתן שהרי אי אפשר להביא קרבן מספק אלא צריכים להתנות ולומר אם אינו כדבריו שיהא נזיר נדבה ואין הלכה כר''ש:
ראה את הכוי. אדלעיל קאי ששה שהיו מהלכין בדרך וראו את הכוי ואמר א' מהן הריני נזיר שזה חיה והשני אמר אם אינו חיה והג' אמר אם הוא בהמה והד' אמר אם אינו בהמה והה' אמר אם הוא חיה ובהמה והו' אמר אם הוא לא חיה ולא בהמה ואתו שלשה אחריני מעלמא ואמר חד מינייהו לאלו הששה הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והשני אמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר והשלישי אמר הריני נזיר אם כלכם נזירין:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי טַרְפוֹן. אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר. שֶׁאֵין נְזִירוּת אֶלָּא עַל הַתְרָייָה. הָדָא הִיא דְרִבִּי יוּדָה אָמַר. סְפֵק נְזִירוּת מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין נזירות אלא על התרייה. כלומר שיודע לו בודאי מפני מה הוא נזר וכמו על דרך התראה שצריכין לידע בבירור להתרות בו:
הדא היא דרבי יודה. דאמר בפ''ב ספק נזירות מותר:
מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. רְאוּבֵן. וְזֶה אוֹמֵר. שִׁמְעוֹן. מַה נַפְשֵׁךְ. רְאוּבֵן הוּא נָזִיר הוּא. שִׁמְעוֹן הוּא נָזִיר הוּא. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין. בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. רְאוּבֵן. וְזֶה אוֹמֵר. שִׁמְעוֹן. הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו אֵינוֹ לֹא רְאוּבֵן וְלֹא שִׁמְעוֹן אֵינוֹ נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אנן קיימין. הא דקתני הרתיע לאחוריו:
אם בשזה אומר. אם ראובן הוא הריני נזיר וזה אמר אם שמעון הוא וקתני אינו נזיר אחד מהן ואמאי ליחזי אח''כ מי הוא ומה נפשך אחד מהן נזיר אם ראובן הוא נזיר הוא זה שאמר אם זה ראובן ואם שמעון הוא השני נזיר דקס''ד דהרתיע לאחוריו בשעה שנדרו קאמר ואח''כ נודע מי הוא:
אלא כן אנן קיימין בזה אומר. אם ראובן הוא וזה אומר אם שמעון הוא והרתיע לאחוריו ואינו לא ראובן ולא שמעון כלו' שלא נודע מי הוא ושמא איש אחר הוא והלכך אין אחד מהן נזיר:
הָדָא הִיא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַד שֶׁיִהְיֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא היא דר''ש. כלומר ר''ש לטעמיה דאמר לעיל בפ''ב גבי הפילה אשתו לעולם אינו מביא קרבן חובה עד שיהיה בן קיימא אבל בנדבה מיהא מייתי כדאיתא התם:
תַּנֵּי. וְכוּלָּן מוֹנִין תִּשְׁעָה נְזִירִיּוֹת. וְהָא אִינּוּן עֶשֶׂר. אֵי אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא נִתְקַייְמוּ דִּבְרֵי אֶחָד מֵהֶן. אָמַר רִבִּי יָסָא. דְּבֵית שַׁמַּי הִיא. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אי אפשר שלא נתקיימו דברי א' מהן. שהרי זה שאמר ששניכם נזירין לא נתקיימו דבריו דעל איזה שנים מהן הוא מכוין:
וכולן מונין תשעה נזיריות. אסיפא דמתני' קאי ראה את הכוי כו' כלומר ט' נזיריות בין כלן:
והא אינון עשר. כדחשיב במתני' לפי הגי' דהכא:
רבי יסא. פליג וקאמר דב''ש היא מתני' דקאמר כלן נזירין ואפילו מי שלא נתקיימו דבריו ועשרה הן:
סליק פירקא בס''ד
משנה: שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר הַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הַעֲנָבִים כַּזַּיִת. מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֲפִילוּ שָׁרָה פִיתּוֹ בַיַּיִן וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרַף כַַּזַּיִת חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שלשה מינין חסורין בנזיר. וכל היוצא מן הגפן. כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים מצטרפין לכזית ללקות עליהן:
ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. והוא הדין לשיעור שתיה בכזית דכיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל גמרינן מינה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית:
משנה ראשונה. אבל משנה ראשונה איפכא שמעינן לה דגמרינן אכילה משתיה ושיעור שתיה בנזיר רביעית דגמרינן שכר שכר ממקדש ומה שיעור שתיה אסור ברביעית אף שיעור איסור אכילה ברביעית:
אפילו שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. דס''ל לר''ע שיעור איסורי נזיר בין באכילה בין בשתיה בכזית והיתר מצטרף לאיסור להשלים לכשיעור ואין הלכה כר''ע:
מצטרפין. לכזית הואיל ושם אחד הן:
כלן נזירין. הששה הראשונים והשלשה האחרונים. לבית שמאי כלן הוו נזירים דנזירות בטעות הוי נזירות ובין אותו שנתקיימו דבריו ובין אותו שלא נתקיימו דבריו ולבית הלל ששה הראשונים הוו נזירון מפני שכל אלו הדרכים יש בכוי כדתנן בפ''ב דביכורים ומהאחרונים מי שנתקיימו דבריו הוי נזיר כדאמרי לעיל:
מתני' הריני נזיר שזה איש פלו'. אם זה ההולך לנגדי הוא איש פלוני הר''נ והשני אמר אם אין זה איש פלוני הריני נזיר והג' אמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והד' כו':
כלן נזירין. ואפילו אותן שלא נתקיימו דבריהן דכי היכי דהקדש טעות הוי הקדש ה''נ נזירות בטעות הויא נזירות:
אלא מי שלא נתקיימו דבריו. מפרש בגמרא מי שנתקיימו קאמרי:
ור''ט אומר אין אחד מהן נזיר. דס''ל לר''ט אין נזירות אלא להפלאה כלומר שיהא ברור וידוע לו בשעת נדרו שיהא נזיר וכל הני לא היה ידוע לו בשעת נדרו שיהא כדבריו ואין הל' כר''ט:
הרתיע לאחוריו. זה שבא כנגדן חזר לאחוריו ולא נודע מי הוא:
אינו נזיר. אין אחד מהם נזיר דלא מחית אינש נפשיה לספיקא ודעתו היה בשעת הנדר שאם לא יבא הדבר לידי בירור לא יהיה בדבריו כלום:
רבי שמעון. לטעמיה אזיל דס''ל ספק נזירות להחמיר כדאמר לעיל פ''ב ומה תקנתן שהרי אי אפשר להביא קרבן מספק אלא צריכים להתנות ולומר אם אינו כדבריו שיהא נזיר נדבה ואין הלכה כר''ש:
ראה את הכוי. אדלעיל קאי ששה שהיו מהלכין בדרך וראו את הכוי ואמר א' מהן הריני נזיר שזה חיה והשני אמר אם אינו חיה והג' אמר אם הוא בהמה והד' אמר אם אינו בהמה והה' אמר אם הוא חיה ובהמה והו' אמר אם הוא לא חיה ולא בהמה ואתו שלשה אחריני מעלמא ואמר חד מינייהו לאלו הששה הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והשני אמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר והשלישי אמר הריני נזיר אם כלכם נזירין:
תַּנֵּי רַב זַכַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר נִיסַּךְ בְּהֶעֱלֵם אֶחָד חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בַּבְלַייָא. עָבַרְתְּ בְּיָדָךְ תְּלָתָא נְהָרִין וְאִתַּבְּרָת. וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַד דְּלָא יַתְבְּרִינָהּ בְּיָדֵהּ יֵשׁ כָּאן אַחַת וְאֵין כָּאן הֵנָּה. מָאן דְּתָֽבְרָהּ בְּיָדֵהּ יֵשׁ כָּאן הֵנָּה וְאֵין כָּאן אַחַת. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וִיהֵא חַייָב עַל כָּל אַחַת. כְּמָה דְּתֵימַר בַּשַׁבָּת. לֹא תַעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה כְּלָל. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם פְּרָט. וַהֲלֹא הַבְעָרָה בִּכְלָל הָיָה וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. מַה הַבְעָרָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֵׂה יְחִידִים וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַף כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְחַייֵב עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וָכָא. לֹא תָעָבְדֵּם. כְּלָל. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה פְּרָט. וַהֲלֹא הִשְׁתַּחֲוָּיָה בִּכְלָל הָיָה וְלָמָּה יָצָאת מִן הַכְּלָל. לְלַמֵּד. לוֹמַר לָךְ. מַה הִשְׁתַּחֲוָּיָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֵׂה יְחִידִים וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַף כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְחַייֵב עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָמַר לָךְ. בַּשַּׁבָּת כָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוּם אַחֵר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כְּלָל שֶׁהוּא בְצַד הַפְּרָט. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר. הֲרֵי שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין אַתְּ לָמֵד מִצִּידּוֹ אֲפִילוּ מִמָּקוֹם אַחֵר אֵי אַתְּ לָמֵד. חֲבָרַייָא אָֽמְרֵי. לֹא שַׁנְייָא הִיא. בֵּין שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין שֶׁכָּלַל וּפִרֵט בְּמָקוֹם אֶחָד כְּלָל וּפְרָט הוּא. בַּשַּׁבָּת כָּלַל וְאַחַר כָּךְ פִּרֵט. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה פִּרֵט וְאַחַר כָּךְ כָּלַל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין שֶׁכָּלָל וּפִרֵט בְּמָקוֹם אֶחָד כְּלָל וּפְרָט הִיא. בַּשַּׁבָּת כָּלַל בַּעֲבוֹדָתָהּ וּפִרֵט בַּעֲבוֹדָתָה. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כָּלַל בַּעֲבוֹדָתָהּ וּפִרֵט לִמְלֶאכֶת הַגָּבוֹהַּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ופרט למלאכת הגבוה. השתחויה למלאכת הגבוה היא דאע''ג דלא הוי עבודת פנים מ''מ דרך כבוד הוא לעשות כן לגבוה:
רבי יוסי אומר. היינו טעמא דלא דיינינן הכא במדה זו דודאי נא שניי' לן בין שכלל ואח''כ פרט בין שפרט ואח''כ כלל כלל ופרט הוי לענין שדנין אותו במדה דיצא מן הכלל וכו' אלא משום דבשבת הכלל והפרט בעבודת' כלומר הכל מאבות מלאכות דשבת הן אבל בע''ז הכלל בעבודת' הוא דלא תעבדם סתמא כתיב ומשמע בכל העבודות שדרך ע''ז לעשות כן ואף אותן שאין דרכן לעשות כן לגבוה בכלל:
חברייא אמרי. דטעמא לאו משום הכי הוא דלא שנייא לן במדה זו בין שהכלל והפרט במקום אחד או לא דבכל מקום ניתן לדון במדה דיצא מן הכלל אלא דהכא היינו טעמא דבשבת כלל ואח''כ פרט הוא ושייך לומר בהא יצא מן הכלל ללמד על הכלל כלו אבל הפרט דלא תשתחוה קודם הכלל דלא תעבדם הוא ולא שייך יצא מן הכלל וה''נ אמרינן כיון דגלי לן האי קרא וכו' כדלעיל:
מכיון. דגלי לן קרא במקום אחד שכתוב בצדו וללמד שאין דנין ליה במדה זו הילכך אין למדין ממנו אפילו במה שכתוב במקום אחר:
והכתיב לא תשתחוה לאל אחר. בפרשה כי תשא כי לא וגומר והרי הפרט במקום אחר הוא:
אמר לך. דלא דמיא האי להא דהבערה דהתם בשבת הכלל במקום אחד והפרט אינו כתוב בצדו אלא במקום אחר ודיינינן ליה במדה זו אבל בע''ז כלל שהוא בצד הפרט דבפסוק א' כתיב לא תשתחוה להם ולא תעבדם והואיל דכתוב בצדו והוי כפירושא דכלל ולא דיינינן ליה במדה דיצא מן הכלל:
וכא. והכא נמי נימא לא תעבדם כלל ויצאת השתחויה לפרט בפני עצמו וללמד על הכלל כלו:
ויהא חייב על כל אחת. בע''ז ותיפוק לן חילוק מלאכות בע''ז מהאי דרשא כי היכי דנפקא לן חילוק מלאכות לענין שבת דיצתה הבערה מכלל דלא תעשה כל מלאכה לחלק וללמד על הכלל כלו שכל מלאכה מיוחדת חייבין עליה בפני עצמה:
מן דתברה בידיה יש כאן הנה ואין כאן אחת. בתמיה וכלומר אבל איפכא לא מצית למימר דלפעמים משכחת לה דרשא דהנה ולא דרשא דאחת ושלא יהיה חייב אלא אחת והיינו שידע שאלו העבודות אסורות ואין כאן אלא שגגה אחת דהא ודאי ליתא דמאחר ששוברה ואיסורה מאלו העבודות לע''ז כבר בידו וא''כ דשגג במאי דאי לא ידע שהיא ע''ז א''כ אין לבו לע''ז ואמאי קמחייבת ליה אחת והלכך האי דרשא דקרא לא מיתוקמא בע''ז כלל:
ואין כאן הנה. כלומר דודאי לא אמרינן שלא יהא חייב אלא אחת על כולן שהרי הרבה שגגות יש כאן:
עד דלא יתברינה בידיה יש כאן אחת ואין כאן הנה. יתברינה על ע''ז קאי וכלומר שוברה ואיסורה ודרך גנאי הוא וה''פ דדרשא דקרא לומר שלפעמים אחת שהיא הנה ולפעמים הנה שהיא אחת לא מצית לאוקמי בע''ז דהניחא א' שהיא הנה מצינן נמי בע''ז והיינו עד שלא ידע איסורה באלו העבודות אבל ידע שהיא ע''ז. וזהו דקאמר שאין שוברה בידו שנעלם ממנו שאסור לעבוד לע''ז באלו העבודות וא''כ יש כאן אחת לימר שהוא חייב על כל אחת ואחת כדדריש לעיל מאחת:
עברת בידך תלת נהרין. שבאת מדרך רחוק מבבל ועברת ג' נהרות עד שבאת לכאן ואיתבדת ונכזבת בדבריך דלא כן הוא אלא שאינו חייב אלא אחת וכלומר דקרא לא מיתוקמא בע''ז כמו שאמרת וכדמסיק רבי יוחנן גופיה:
מהנה לחייב על התולדות. ומ''ס דמהנה דריש לה על התולדות שהן מעין האבות. ופריך עלה התם או נימר בע''ז הכתוב מדבר דהא קרא בחטאת סתמא כתיבא ונדרוש על הע''ז שאם הוא בזדון ע''ז ושגגת עבודות חייב על כל אחת ואחת ואם בשגגת ע''ז וזדון עבודות אינו חייב אלא אחת. ועלה מייתי התם ההיא דתני רב זכיי דס''ל דאה''נ דדרשינן לה נמי על ע''ז ואם עשה הרבה עבודות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת:
. הנה לחייב על כלהון אחת. שאם ידע שהמלאכות אלו אסורות ולא ידע שהיום שבת אינו חייב אלא אחת על כלן דחדא שגגה היא והיינו הנה שהיא אחת:
גמ' זיבח וקיטר וניסך. לע''ז בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת דבחטאת כתיב ועשה אחת מהנה ודריש לה בהאי תלמודא בפרק כלל גדול לעיל מינה דההיא הכי ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה כלומר דועשה אכולהו קאי ודרשינן לה לענין שבת הכי ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת והיינו אחת שהיא הנה שאם עשה הרבה מלאכות בהעלם אחד וידע שהיום שבת חייב על כל אחת ואחת:
הלכה: שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר כול'. 24b הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַי֨י עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. תִּגְלַחַת. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ. הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן וגו'.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source