אַזְהָרָה לָאוֹכֵל נְבֵילוֹת מְנַיִין. לא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵילָה. עַד כְּדוֹן נְבֵילָה. טְרֵיפָה מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נְבֵילָה וְכָל נְבֵילָה. לְרַבּוֹת הַטְּרֵיפָה. הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִטְּרֵיפָה. רִבִּי יָסָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַייָב שְׁתַּיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לא תֹאכַל כָּל נְבֵילָה. וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָֽמְרֵי חֲבֵרִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. אַל תְּהֵא תוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל מִן הַבְּהֵמָה כְּדֵרֵךְ שֶׁאַתָּה תוֹלֵשׁ מֵהַקַּרְקַע וְאוֹכֵל. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חֲבֵרַייֵה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לא סָבַר בִּטְרֵיפָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִין יִסְבּוֹר כֵּן שֶׁיְּהֵא חַייָב שְׁתַּיִם. 25b אָמַר לוֹן. אֲפִילוּ דְיִסְבּוֹר כֵּן לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת. שָׁנְייָא הִיא שֶׁחָזַר וְכָלַל. הָתִיבוֹן. חֵלֶב לֹא תֹאכֵלוּ. וְדָם לֹא תֹאכֵלוּ. וּכְתִיב כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ. מֵעַתָּה מִכֵּיוָן שֶׁחָזַר וְכָלַל לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לוֹן. אִילּוּ הָיָה כָתוּב חֵלֶב וְדָם יְאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהָא כְתִיב וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. וּכְתִיב מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. מֵעַתָּה מִכֵּיוָן שֶׁחָזַר וְכָלַל לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לוֹן. אִילּוּ הָיָה כָתוּב מֵחַרְצַנִּים וְזָג יְאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג. לְחַייֵב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוחנן נבילה. הוי מצי למיכתב וכתיב כל נבילה לרבות הטרפה:
לית כתיב אלא מחרצנים ועד זג. והאי ועד לחלק הוא כמו כל חלב וכל דם ולחייב על כל א' בפני עצמו. הוו ידעין. דהא דפליגי ר''י ור''ל בכזית אבר מן החי שחלקו ואכלו דאם חלקו מבחוץ ואכלו לזה לבדו ולזה לבדו לד''ה פטור דאין מצטרפין ואע''ג דכל איסורין שבתורה מצטרפין שיעורייהו לחצאין אם אכלן בתוך כדי אכילת פרס שאני אבר מן החי דחידוש הוא דבעלמא לא מחייב אגידין ועצמות ובאבר מן החי מיחייב ואין לך בו אלא חידושו דדוקא אם אכלו בבת אחת הוא דחייב ולא פליגי אלא בשחלקו בפיו קודם שבא לבית הבליעה ובלען לחצאין:
והא כתיב וכל משרת וגו'. ומעתה נימא נמי מכיון שחזר וכללן לחרצנים וזג בקרא דכל משרת שהכל בכלל לא יהא חייב אלא אחת ואנן תנן חייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן:
אילו היה כתיב. הדר בהאי קרא חלב ודם לא תאכלו יאות הוי לאו שבכללות לא כתיב אלא כל חלב וכל דם לחלקן ולחייב על כל אחד בפני עצמו וה''נ אי הוי כתיב ובשר בשדה וכל טרפה לא תאכלו לא הוי מיקרי לאו שבכללות:
התיבון. חברייא לרבי יוסי לדידך דאמרת דאע''ג דאיתי' בלאו בפ''ע מ''מ הואיל ומצינו דכלליה קרא בחדא דוכתא הוי לאו שבכללות והכתי' בחלב ודם לכל א' לאו בפני עצמו כל חלב לא תאכלו וכל דם לא תאכלו וכתיבי נמי בחד קרא כל חלב וכל דם לא תאכלו ומעת' נימא נמי מכיון שחזר וכללן לא יהא חייב על החלב ועל הדם אלא אחת:
אמר לון. אפילו תימא דיסבור ר''ל כן בדרשא דטרפה מהיכא דנפקא ליה לרבי יוחנן אפ''ה ס''ל דלא יהא חייב אלא אחת באוכל אבר מן החי מטרפה דשנייא היא הכא שחזר וכלל כלומר דאע''ג דלאו דטרפה מההיא לאו דנבילה נפקא לן מ''מ הואיל ובהאי קרא ובשר בשדה וגומר כלל טרפה עם אבר מן החי דבהא הוא דס''ל ר''ל כראב''י והוי לאו שבכללו' ואין לוקין עליו:
מ''ט כו' עד רבי יוסי ל''ג וטעות הדפוס אגב דלעיל הוא:
ורבי שמעון בן לקיש לא סבר בטרפה כרבי יוחנן. לא ס''ל דנפקא לן טרפה מכל נבלה כדדריש רבי יוחנן אלא מהאי קרא גופיה דכתיב טרפה לא תאכלו ולא מפקינן קרא ממשמעותיה וכיון דאבר מן החי וטרפה מחד קרא נפקי אינו חייב אלא אחת:
אתייא דר''ל כהדא דתני ראב''י. דקרא ובשר בשדה טרפה לאבר מן החי אתא שלא יהא תולש מן הבהמה בעודה בחיותה והכי משמע ובשר בשדה טרפה שלא יטרוף ויתלוש האבר כדרך שהוא תולש דבר מן השדה:
מ''ט דרבי יוחנן לא תאכל כל נבילה. נפקא לן אזהרה לטרפה ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אזהרה לאבר מן החי דהכי משמע לא תאכל הנפש בעודו עם הבשר שאבר מן החי קרוי נפש שאם יחתכנו אין עושה חליפין כנפש הנטולה ואינה חוזרת וכיון דמתרי קראי נפקי ותרי לאוי איכא אפילו אכל בחדא אכילה ובחדא התראה חייב שתיים:
מטרפה. מבהמה שנטרפה בחייה:
אין יסבור כן שיהא חייב שתים. מסקנת דברי חברין הן דע''כ דלא סבר ר''ל בדרש' דקרא כרבי יוחנן דאם יסבור כן קשיא שיהא חייב שתים:
טְרֵיפָה שֶׁעֲשָׂאָהּ נְבֵילָה. רִבִּי יָסָא בַּר בְּרַתֵּיהּ דְּרִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. חַייָב שְׁתַּיִם. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל נְבֵילָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּטְרֵיפָה. אִם טְרֵיפָה חַיָה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר נְבֵילָה. אִם טְרֵיפָה מֵתָה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל נְבֵילָה. וְיֵימַר נְבֵילָה הִיא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי לֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף. וַהֲלֹא אֵין מְטַמֵּא אֶלָּא שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים בִּלְבָד. אֶלָּא כְּשִׁיעוּר טוּמְאוֹתֵיהֶן כָּךְ הוּא שִׁיעוּר אֲכִילָתָן. הָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר. הֲרֵי אֵיבָרֵי בְּהֵמָה טְהוֹרִין מְטַמְּאִין כָּל שֶׁהֵן וַאֲכִילָתָן כְּזַיִת. וְקִבְּלָהּ. מַהוּ וְקִבְּלָהּ. כְּאִינַשׁ דַּאֲמַר. בַּעַל דִּינָא קִבְּלֵיהּ. חִייָה בַּר בָּא אָמַר. לֹא כָּל נְבֵילָה. הַתּוֹרָה הִשְׁוָות כָּל הָאֲכִילוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּאַחַת. הָתִיב רִבִּי חֲנִינָה. הֲרֵי שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים מְטַמִּין בְּכַעֲדַשָּׁה וַאֲכִילָתָן כְּזַיִת בֵּין לְדָם בֵּין לְבָשָׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טרפה שעשאה נבילה. שהיתה טרפה מחיים ונעשית נבילה שמת':
רבי יוחנן אומר חייב שתים. אם אכלה ואע''פ שעכשיו נבילה מיקריא לא אזיל שם טרפה מינה שהיה מחיים עליה ותרי לאוי איכא לאו דנבילה ולאו דטרפה שבכלל נבילה היא כדאמר רבי יוחנן לעיל דס''ל משום לאו דבכלל נבילה לוקה:
ור''ל אמר אינו חייב אלא אחת. משום לאו דנבילה:
ודא. ברייתא מסייע לרבי יוחנן דטרפה שמתה לאו כנבלה לחודה הויא אלא עדיין שם טרפה עליה ובכלל נבילה מיקריא:
וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה וגו'. ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר ומה ת''ל וטרפה:
אם טרפה חיה. כלומר אי דמיירי בטרפה שעדיין חיה היא ותלש ממנה כזית בשר ואכלה והלא כבר נאמר נבילה דוקא שהרי אין טרפה מטמאה מחיים:
אם טרפה מתה. אם בטרפה שמתה וכבר נתנבלה אם כן הרי היא בכלל נבילה ומסיים בת''כ אלא להביא טרפה ששחטה שמטמאה והשתא מסיק לסייעתא דר''י דשמעינן מהאי ברייתא דטרפה שמתה לאו נבילה לחוד מיקריא דאל''כ קשיא ויימר נבילה היא ואמאי אמר ואם טרפה מתה הרי היא בכלל נבילה אלא ע''כ ה''ק דבכלל נבילה היא ועדיין שם טרפה ג''כ עליה ונפקא מינה דחייב עליה נמי משום לאו דטרפה וכרבי יוחנן:
טעמא דרבי יוסי. דקאמר רבי אלעזר בר''י לפניו האי סייעתא לדרבי יוחנן וקבלה מיניה ואף על גב דהאי קרא בטומאה כתיב מכל מקום ילפינן אכילה מיניה דמה''ט לרבי יוחנן חייב שתים ומהכא למד רבי יוסי דילפינן אכילה מטומאה. א''נ טעמא דר' יוחנן גרסינן:
לא תשקצו. רישיה דקרא הכי והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא פתח הכתוב באכילה דכתיב ולא תשקצו את נפשותיכם דכי אכיל להו משקץ נפשיה וסיים בטומאה אלא לומר לך כשיעור טומאתן כך שיעור אכילתן כדמפרש לה לקמן וש''מ דגמרינן אכילה מטומאה:
התיב רבי אלעזר. לרבי אבהו על הא דרבי יוסי בן חנינה הרי אברי בהמה טהורה מטמאין בכל שהן בנבילתן כדתנן פ''ק דאהלות האברין אין להם שיעור אפילו בפחות מכזית מן הנבלה מטמא ואפ''ה אכילתן בכזית דקס''ד דלכל הנבלות קאמר ואפילו בנבילת בהמה שהושוו אכילתן לטומאתן:
וקבלה. ומפרש הש''ס מהו וקבלה אם קיבלה רבי אבהו מיניה תשובה זו וקאמר דלא היא אלא כאינש דאמר בעל דיניה קובל עליו כך היה קובל על תשובה זו דלאו כלום היא כדרבי חייה בר בא דאמר לא כל הנבילות התורה השוות אותן ממש כטומאתן:
כל האכילות שבתורה כאחת. כלומר להא לבד הוקשו נבלות בהמה כשרצים דעובר עליהן על אכילתן משום לא תשקצו אבל לענין לעשות אכילה כטומאה בשיעורה לא הוקשו נבילות בהמה לשרצים:
התיב רבי חנינה הרי שמנה שרצים. טומאתן בכעדשה כדתנן באהלות שם ואפ''ה שיעור אכילתן בכזית בין לדם בין לבשר דדם השרץ כבשרו הוא וכתיב בהו לא תאכלום כי שקץ הם ואין אכילה פחותה מכזית:
רִבִּי אוֹמֵר לַחֲבֵרַייָא. הֲווּ יָֽדְעִין דְּאִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁחִלְּקוֹ וַאֲכָלוֹ. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁחִלְּקוֹ בְפִיו וַאֲכָלוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן עֲבַד פִּיו כְּלִפְנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עֲבַד פִּיו כִּלְחוּץ. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַתְּ מָה אֲמַר. אֲמַר לוֹן. אֲנָא אָֽמְרִי לְכוֹן. הָרֵי עוֹלָם פְּלִיגִין וְאַתּוּן אָֽמְרִין אָֽמְרִין אָכֵן. אִין כֵּנִי אֲפִילוּ חִלְּקוֹ בַּחוּץ וַאֲכָלוֹ יְהֵא חַייָב. לָמָּה. דֶּרֶךְ אֲכִילָה הִיא. נְמָלָה שֶׁחִלְּקָהּ בְּפִיו וַאֲכָלָהּ. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי מַייְשָׁא שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָה. עֲנָבָה שֶׁחִלְּקָהּ בְּפִיו וַאֲכָלָהּ. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִיסּוּר וְטוּמְאָה. מָקוֹם שֶׁבָּֽטְלָה טוּמְאָתוֹ בָּֽטְלָה אִיסּוּרוֹ. בְּרַם הָכָא יֵשׁ כָּאן אִיסּוּר וְאֵין כָּאן טוּמְאָה. רִבִּי בָּא בְּרִבִּי מָמָל בָּעֵי. 26a כְּזַיִת מַצָּה שֶׁחִלְּקוֹ בְּפִיו וַאֲכָלוֹ. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּכָל מָקוֹם לֹא נֶהֱנֶה חִיכּוֹ כְּזַיִת. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. רִבִּי נִיסָא שָׁאַל. פְּרֵידִים שֶׁלְּרִימּוֹן שֶׁלְּעָרְלָה שֶׁחִלְּקוֹ בְּפִיו וַאֲכָלוֹ. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִי מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. כְּבַר תַנִּינָן. אֵין מְטַמֵּא מִשֵּׁם מַשְׁקֶה אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. רִבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. תִּיפְתָּר שֶׁבְּלָעָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שבלען. לפרידים גופייהו ובהא שאל רבי ניסא אם חלקן מהו שיצטרפו או דפלוגתא דר''י ור''ל הויא:
מה אנן קיימין. האי בעיא אי משום משקה היוצא ממנה ובעי אם מצטרפין המשקין הואיל וחלקה הא כבר תנינן בפרק בתרא דתרומות אין מטמא וכו' ואין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ושארי מי פירות לא חשיבי משקה:
פרידים. גרגיר רימון של ערלה שחלקו בפיו אם בהא נמי פליגי ר''י ור''ל אם מצטרפין:
בכל מקום. מכל מקום מי לא נהנה חכו בכזית ואפילו חלקו בפיו כ''ע מודים שיצא י''ח ושאני אבר מן החי דחידוש היא כדאמרן:
כזית מצה שחלקו בפיו. אם בהא נמי פליגי ר''י ור''ל אם יצא י''ח:
אמר ליה תמן. באבר מן החי שיש בו איסור וטומאה דאבר מן החי מטמא הוא וכן נמלה אם יש בה כשיעור בהא הוא דאמרינן במקום שבטלה טומאתו דאם חלקה אין כאן שיעור טומאה הלכך נמי בטלה איסורו אבל הכא בענבה יש כאן איסור ואין כאן טומאה ואפילו חלקה מצטרפת היא:
תפלוגתא דר''י ורשב''ל. אם בהא נמי פליגי כדפליגי באבר מן החי ונמלה:
ענבה. נזיר שחלק ענבה בפיו ואכלה:
נמלה שחלקה בפיו ואכלה. בנמלה לא בעינן כזית דהא בריה היא ומיהו דליכול לכולה בעינן ואם חלקה בפיו בהא נמי פלוגתא דר''י ור''ל היא:
אין כיני. אם לדעתי אתם צריכים לדידי כן ס''ל שאפילו חלקו בחוץ ואכלו חייב ומפני שדרך אכילה היא בכך:
הרי עולם. עמודי עולם פליגין בהא ואתון חמרין אכן להכריע כאחד מהן:
אמרין ליה. חברייא לרבי את מה אמר בזה כר''י או כר''ל:
כלחוץ. כמו שחלקן בחוץ דכדי אכילה במעיו בעינן וליכא:
רבי יוחנן עבד פיו כלפנים. כמי שבלען בבת אחת שהרי נהנה גרונו בכזית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source