Vayedaber

משנה: סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ לִיסְטִּין סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. נָזִיר שֶׁגִּילַּח בֵּין בַּזּוּג בֵּין בַּתַּעַר אוֹ שֶׁסִּיפְסֵף כָּל שֶׁהוּא חַייָב. נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לֹא יָחוֹף בָּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂיעָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא. הא ודאי לא מצית אמרת הכי אלא למעט לגמרי הוא דאתא שאין שאר המעבירין סותרין בו לא שבעה ולא שלשים:

לא יחוף באדמה. מין ממיני אדמה שהיא משרת השער דהא נמי הוי פסיק רישיה והלכה כרבי ישמעאל:

אבל לא סורק. במסרק דהוי פסיק רישיה ואסור. ואע''ג דהמשיר אפילו שער אחד לוקה מכל מקום אינו סותר שלשים יום עד שיגלח רוב שערו בתער כדאמר בגמרא או במספרים כעין תער שמגלח בצד עקרו של שער:

ומפספס. בצפרניו או בכלי ובלבד שלא יתכוין להשיר דדבר שאין מתכוין מותר:

חופף. מחכך בידו:

סותר שלשים יום. כלומר סותר עד שיהיה לו גדול שער של שלשים יום כשהוא מגלח תגלחת של מצוה:

מתני' סתם נזירות שלשים יום. אע''ג דכבר תני לה בפ''ק משום דבעי למיתני סיפא גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים הדר תני לה הכא:

או שסיפסף כל שהוא. שעקר והשיר אפילו שער אחד חייב דכתיב תער לא יעבור לרבות כל המעבירין:

28a מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָכַל חֲצִי זַיִת חַרְצַנִּים וְזַגִּין מֵעֲנָבָה אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין פָּטוּר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. אָכַל כְּזַיִת חַרְצַנִּים וְזַגִּין מִשְׁתֵּי עֲנָבוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַתְייָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אִין תֵּימַר כְּרִבִּי יוּדָה אָכַל כְּזַיִת שְׁנֵי זוֹגִין וְחַרְצַנִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אתייא דר''א בן עזריה כרבי יוסי. רבי אבון פליג וקאמר דלא אתייא כלל מילתיה דר''א בן עזריה אלא אליבא דרבי יוסי דאין תימר כרבי יודה אכל כזית שני זגין וחרצנין מיבעי ליה וכלומר שמדברי ר''א בן עזריה שמענו דע''כ בענבה אחת הוא דפליג דאם אכל שני חרצנים וזגן חייב אע''פ שאין בה כשיעור משום דבריה הוי ואם אכל כזית ולא אכל שני חרצנים וזגן אינו חייב והיינו כרבי יוסי וזהו עד שיאכל דקאמר דאי כרבי יודה הוי ליה למימר לעולם אינו חייב באם אכל אפילו כזית עד שיאכל שני זגין וחרצנין והיינו עוד חרצן אחד מן השניה ומדלא קאמר הכי ש''מ דהא ליתא משום דבענבה אחת מיירי כדאמרן והלכך ע''כ מילתיה דראב''ע לא מיתוקמא אלא כרבי יוסי:

מ''ט דר' יודה אכל כזית חרצנים וזגן משתי ענבות. כלומר דרבי יודה דייק מדקאמר ר''א בן עזריה אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן ש''מ דראב''ע לקולא קאמר ובמאי דשמיע ליה דרבנן מיחייבי עלה קאמר אינו חייב עד וכו' ובשלמא אם אמרינן החרצנים אלו הן החיצונים והפנימים הן הזגים שפיר משכחת לה חומרא לרבנן וקולא לראב''ע שאם אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות וכלומר כזית מכל חדא לרבנן חייב שתים ולר''א בן עזריה אינו חייב אלא אחת דעד שיאכל שני חרצנים בעינן ואינו חייב כלל עד שיאכל החרצנים משתי ענבות אלא אי אמרינן הזגים הן החיצונים מאי עד שיאכל דקאמר:

מה טעמא דרבי יוסי אכל וכו'. ה''פ דרבי יוסי למד לומר דע''כ הזגים אלו החיצונים והגרעינים הפנימים הן החרצנים מדקאמר ר''א בן עזריה עד שיאכל שני חרצנים וזגן ושמעינן ליה לר''א בן עזריה דטעמיה משום בריה כדאמר לעיל וא''כ אפילו לא אכל כזית חייב דבריה הוי ובשלמא אם החיצונים קרוין זגים שפיר משכחת לה בחדא עינבא דלא אכל אלא חצי זית וחייב משום בריה וכגון שאכל שני חרצנים הגרעינים עם זגן וזהו הקליפה החיצונה דלר''א בן עזריה חייב ולרבנן פטור דלא ס''ל ענבה בריה הוי אבל אי אמרינן החרצנים הן החיצונים והזגין פנימים לא משכחת לה שני חרצנים וזגן בחדא עינבא:

תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה. הַנָּזִיר וְהַמְצוֹרָע וְהַלְּוִיִם. וְכוּלָּן שֶׁגִּילְּחוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר אוֹ שֶׁשִּׁיֵירוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשׂוּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא בְּנָזִיר טָמֵא. אֲבָל בְּנָזִיר טָהוֹר כֵּיוָן שֶׁגִּילַּח רוֹב רֹאשׁוֹ אֲפִילוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר יָצָא. רִבִּי אִמִּי כְּהָדָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר (בֶּן עֲזַרְיָה) בָּעֵי. כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ קָרוּי תַעַר אֶלָּא בְנָזִיר טָהוֹר. תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִים. הָא אִם הִשְׁלִים צָרִיךְ תַּעַר. דִּילְמָא לֹא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא בְנָזִיר טָמֵא בִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. נְהִיר אַתְּ דַּהֲוִיתוֹן קַייָמִין בְּנָזִיר וְאָֽמְרִינָן. לֹא שַׁנְייָא בֵּין מִסְפָּרַיִם לַבְּתַעַר. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא בְּנָזִיר טָמֵא. נָזִיר טָהוֹר לָמָּה לֹא. נָזִיר טָהוֹר מְגַלֵּחַ אַחַר זְרִיקָה. כֵּיוָן שֶׁקִּדֵּשׁ שֻׁלְּמָה נִזְרוֹ. בְּרַם. כְּנָשׁוּר הוּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. בפרק בתרא דנגעים:

והלוים. בעת שנבחרו לשירות כדכתיב והעבירו תער על כל בשרם:

מתני'. דקאמרה גלח שלא בתער או שייר שתי שערות לא עשה כלום בנזיר טמא אבל בנזיר טהור אינו מעכב ב' שערות דכיון דגלח רוב ראשו יצא ואפילו שלא בתער:

רבי אמי בהדא ר' אלעזר בעי. הקשה על דברי ר''א דהרי כל עצמו של תער לא כתיב אלא בנזיר טהור דכתיב תער וגו' עד מלאת הימים ומשמע הא אם השלים צריך תער דוקא ונזיר טמא הוא דילפינן מנזיר טהור דצריך גלוח בתער והיכי קאמר ר''א דמתני' בנזיר טמא היא:

דילמא לא איתאמרת. הא דר''א אלא בנזיר טמא בשתי שערות דהא דשתי שערות מעכבין בנזיר טמא הוא אבל בנזיר טהור ברוב ראשו סגי:

נהיר את. אם זכור אתה כשהיינו שונין במסכת נזיר ואמרינן דאין חילוק בנזיר טהור בין מספרים לבתער שאחר ששלמו ימי נזירותו מגלח בכל מה שרוצה:

ואמר ר''א. נמי דמתני' דנגעים דצריך תער בנזיר טמא דוקא ורבי יוסי לא מפרש להא דר''א כר' אמי:

נזיר טהור למה לא. ומה טעם דבנזיר טהור לא מעכב תער:

נזיר טהור מגלח לאחר זריקה. מדם קרבנותיו כדתנן לקמן וכיון שקדש ראשו בזריקת דם שלמה נזרו וברם כנשור הוא שערו דכבר שלמו ימי נזירותו ואינו מעכב אם גילח במה שהוא אבל נזיר טמא עדיין לא שלמה נזרו. ולא סבירא ליה האי דרשא דרבי אמי עד מלאת הימים וכו' אלא דתער על אזהרת איסור גילוח בתוך נזרו לחודיה קאי:

רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְרִבִּי אִילָא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. לֹא יִסְתְּרוּ בוֹ שְׁלֹשִׁים אֲבָל יִסְתְּרוּ בוֹ שִׁבְעָה. לֹא. בְּשֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר בּוֹ לֹא שִׁבְעָה וְלֹא שְׁלֹשִׁים. אִין תֵּימַר. לֹא יִסְתְּרוּ בוֹ שְׁלֹשִׁים. מַה בֵּין נְזִיר טָהוֹר מַה בֵּין נְזִיר טָמֵא. תַּנֵּי קַל וָחוֹמֶר בְּנָזִיר טָהוֹר. תַּנֵּי קַל וָחוֹמֶר בְּנָזִיר טָמֵא. קַל בְּנָזִיר טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. וָחוֹמֶר שֶׁהוּא סוֹתֵר בּוֹ שִׁבְעָה. אִין תֵּימַר. לֹא יִסְתְּרוּ בוֹ שְׁלֹשִׁים. מַה שָׁנֵי בֵּין נָזִיר טָהוֹר מַה בֵּין נָזִיר טָמֵא. קַל בְּנָזִיר טָמֵא שֶׁבְּכוּלָּן סוֹתְרִין בּוֹ. וָחוֹמֶר שֶׁהוּא סוֹתֵר בּוֹ שִׁבְעָה. אִין תֵּימַר. לֹא יִסְתְּרוּ בוֹ שְׁלֹשִׁים. מַה שָׁנֵי בֵּין נָזִיר טָהוֹר לְנָזִיר טָמֵא. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. מַה שָׁנֵי בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם לִבְתַעַר וְנָזִיר טָהוֹר כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין תימר. השתא מסיק לה למילתיה דאין תימר בנזיר טהור לא יסתרו בו שאר המעבירין שלשים דוקא אבל שבעה סותרין הן א''כ מה שני לן בין נזיר טהור לנזיר טמא בשאר המעבירין דקאמר חומר בזה בנזיר טמא מה שאין כן בנזיר טהור שסותרין בו בכלן ואפילו בכל המעבירין הא סתירת שבעה דסותרין בנזיר טמא סותרין נמי בנזיר טהור אלא ע''כ דשאר המעבירין אינן סותרין כלל בנזיר טהור:

אית דבעי מימר. דכך השיבם ר' יסא:

מה שני בין במספרים לבתער ונזיר טהור כר' אליעזר. כלומר לר''א דאמר לעיל בפ''ב דנזיר טהור שגלח לאחר מלאת סותר שבעה כדאמר התם דיליף תגלחת הטהרה מתגלחת הטומאה ואי אמרת דמספרים בנזיר טהור סותר שבעה א''כ מה חילוק בנזיר טהור לאתר מלאת בין מספרים לתער דהא לר''א לעולם אינו סותר לאחר מלאת אלא ז' ואפילו גלח בתער וע''כ דר''א נמי דריש תער דקרא דוקא ומאי ממעט אליביה בלאחר מלאת אלא ודאי דלגמרי ממעט להו לשאר מעבירין:

תני קל וחומר בנזיר טהור. דתני מצינו קולא וחומרא בנזיר טהור מה שאין בנזיר טמא וכן בנזיר טמא מה שאין בנזיר טהור. וגי' הדפוס משובשת ומוכפלת ומוטעית וה''ג קל בנזיר טהור שאינו סותר אלא בתער וחומר שהוא סותר בו שלשים קל בנזיר טמא שהוא סותר בו שבעה וחומר שבכולן סותרין בו. שדין נזיר טהור שסותר שלשים ודוקא בתער ונזיר טמא אינו סותר אלא שבעה וכל המעבירין סותרין בו משום דבעינן שיהא בו לאחר ז' כדי לכוף ראשו לעיקרו ובכל דהו בצר ליה שיעורא:

אין תימר לא יסתרו בו שלשים. דוקא אתי למעט אבל שבעה סותרין א''כ קשיא מה בין נזיר טהור לנזיר טמא בשאר המעבירין ואנן תנינן בברייתא דלקמיה דיש חומר בנזיר טמא מבנזיר טהור בהא:

הלכה: סְתָם נְזִירוּת ל̇ יוֹם כול'. כְּתִיב תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. הָא עָבַר חַייָב. גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. כַּמָּה הוּא גִּידּוּל שִׂיעֵר. ל̇ יוֹם. עַד כְּדוֹן נָזִיר טָמֵא. נָזִיר טָהוֹר. וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ. מִיכָּן שֶׁהוּא חוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. וְגִילַּח. כּוּלּוֹ וְלֹא מִקְצָתוֹ. מִיכָּן שֶׁאִם שִׁייֵר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא אָמַר כְּלוּם. תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. אֵין לִי אֶלָּא תַעַר. מְנַיִין לְרַבּוֹת אֶת הַמְסַפְסֵף וְאֶת הַמִּסְפָּרַיִם כְּבַתַּעַר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ. אֵין לִי אֶלָּא תַעַר. 28b כָּל הַמַּעֲבִירִין בְּמַשְׁמַע. מִיכָּן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר בּוֹ אֶלָּא בִלְבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ת''ל לא יעבר על ראשו כל המעבירין במשמע. א''כ למה נאמר תער מיכאן שאינו סותר בו אלא תער בלבד. דתער דקרא בא ללמדינו דאינו סותר אלא תער. לא יסתרו בו שלשים. אימא דקרא לא ממעט שאר המעבירין אלא מסתירת שלשים כדין התער אבל יסתרו בו שבעה:

וגילח. וגלח ראשו דבנזיר טמא דריש דכולו בעינן ואם שייר שתי שערות לא עשה כלום:

וגלח ראשו ביום טהרתו. ומה תלמוד לומר עוד ביום השביעי יגלחנו מיכאן שהוא חוזר ומגלח אם גלח בתוך שבעה של ימי טהרתו סותר וצריך לחזור ולגלח אחר ז' דתגלחת. כדי לכוף ראשו לעיקרו בעינן ואינה פחותה משבעה:

נזיר טמא. מנין דתגלחת סותרת בו אם גלח בתוך שבעה:

עד כדון נזיר טהור. עד כאן לא שמענו דתגלחת סותרת אלא בנזיר טהור דקרא ביה משתעי:

גדל פרע וכמה הוא גידול שער ל' יום. כלומר וקרא דגדל פרע להכי הוא דאתא דסותר שלשים יום דאלו לרבות שאר מעבירין לא איצטריך דמלא יעבור נפקא:

גמ' כתיב תער לא יעבר על ראשו. ודריש לא יעבר הא אם עבר חייב וכלומר בכל דבר שהוא מעביר אפילו בזוג ואפילו סיפסף דתער לאו דוקא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source