רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. וְגִילַּח אֶת כּוּלּוֹ וְשִׁייֵר בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְהָיָה בָהֶן כְּדֵי לָכוּף רֹאשׁוֹ לְעִיקָּרוֹ שְׁתֵּי פְעָמִים וְגִילַּח פַּעַם אַחַת. מֵאַחַר שֶׁגִּילַּח כְּדֵי סֵימָן יָצָא אוֹ מֵאַחַר שֶׁשִּׁייֵר כְּדֵי סֵימָן לֹא יָצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
וגילח. אם גילח את כל ראשו ישייר בו ב' שערות דמעכבות בו והיה בהן שני פעמים כדי לכוף ראשן לעיקרן וחזר וגלח מהן כדי פעם אחת ושייר עוד כדי פעם אחת לכוף ראשו לעיקרו מהו:
מאחר שגלח כדי סימן. מי אמרינן מאחר שגלח גם באותן ב' שערות כדי סימן אחד והוא כדי לכוף ראשו לעיקרו יצא או מאחר ששייר עוד כדי סימן אחד לא יצא ולא איפשיטא:
אַתְּ אָמַר בְּנָזִיר טָהוֹר רוֹב רֹאשׁוֹ מְעַכֵּב בּוֹ. גִּילַּח שְׁלִישׁוֹ. 29a לֹא הִסְפִּיק לְגַלְּחוֹ עַד שֶׁגָּדַל כּוּלּוֹ. מְגַלֵּחַ הַשְּׁאָר וְדַייוֹ אוֹ צָרִיךְ לְגַלֵּחַ אֶת כּוּלּוֹ. אַתְּ אָמַר בְּנָזִיר טָמֵא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מְעַכְּבוֹת בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סוֹתְרוֹת בּוֹ. וְדִכְוָתָהּ בְּנָזִיר טָהוֹר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מְעַכְּבוֹת בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סוֹתְרוֹת בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְכֵן הִיא. וְתַנֵּי כֵן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּשֵׁם שֶׁשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מְעַכְּבוֹת בּוֹ כָּךְ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סוֹתְרוֹת בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
את אומר בנזיר טהור. הא דאמר ר''א דרוב ראשו מעכב בנזיר טהור ואם גלח שלישו ולא הספיק לגלח רובו עד שחזר וגדל כולו מהו מגלח השאר ששייר בתחלה ודיו או צריך לגלח את כולו והיינו רוב ראשו ואפילו השליש שגלח בתחלה צריך לחזור ולגלח דגלוח הראשון לאו כלום הוא ולא איפשיטא:
את אמר בנזיר טמא שתי שערות מעכבות בו. ואם כן נמי סותרות בו דגילוח מיקרי אלא הא קמיבעיא לן ודכוותה בנזיר טהור אם ילפינן נזיר טהור מנזיר טמא לענין שמעכבות בו ב' שערות וסותרות ומתני' דנגעים לאו דוקא בנזיר טמא מיירי:
וכן הוא ותני. נמי בברייתא כן:
רִבִּי אִילָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לְמַלְקוּת אַחַת. לְעִיכּוּב שְׁתַּיִם. לִסְתִירָה שָׁלֹשׁ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁסִּיפְסֵף כָּל שֶׁהוּא חַייָב. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר מָמָל. פָּתַר לֵיהּ רִבִּי יָסָא כָּל שֶׁהוּא מִזֶּה וְכָל שֶׁהוּא מִזֶּה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. יֵשׁ תּוֹלֵשׁ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת חַייָב עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם אַרְבָּעָה ללָוִים. מִשֵּׁם נָזִיר מִשֵּׁם מְצוֹרָע מִשֵּׁם יוֹם טוֹב מִשֵׁם מַקִּיף. לַלָּוִים אֲתִינָן מִיתְנֵי. אֶבָל לַמַּלְקוּת לוֹקִין אֲפִילוּ עַל אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל למלקות. בנזיר אפי' על אחת לוקה:
ללוים אתינן מיתני. כלומר הואיל וחשיב לה בהדי הני לאוין דמשכחת לה דבחדא תלישה מיחייב בארבעה והלכך קאמר שתי שערות משום דקחשיב י''ט בהדייהו ואינו חייב אלא על ב' שערות:
משם ארבעה לוים. אם היה נזיר ומצורע ובי''ט ומשום מקיף פאת ראשו אם היו במקום הפאות וקשיא לרבי אילא דקאמר בשערה אחת לוקה:
מתני'. ברייתא פליגא על רבי אילא:
כל שהוא מזה וכל שהוא מזה. מב' שערות כל שהוא והוי כעין שערה אחת:
מתני' פליגא על רבי אילא גרסינן. א''נ על רבי יוסי שקבלה מיניה דהא קתני והוא שסיפסף כל שהוא חייב ואפילו לא הוי שערה אחת:
לעיכוב. אחר שהשלים נזרו ב' שערות מעכבין הגלוח:
לסתירה. אם גלח בתוך נזרו אינו סותר עד שיגלח שלשה:
למלכות. כמו למלקות ודרך הש''ס הזה להשתמש בחילוף האותיות:
אחת. אם גילח שערה אחת בתוך נזרו לוקה:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְפַסְפְּסִין בְּקִלִּיקִין. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְפַסְפְּסִין. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר מְפַסְפְּסִין. בְּבָרִיא. מָאן דְּאָמַר אֵין מְפַסְפְּסִין. בְּתַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
בתש. שתש כחו ובפיספוס כל שהוא יבא לתלישת שערו:
מאן דאמר מפספסין בבריא. ושערו חזק ואין חוששין לתלישת השער בפספוס זה:
ומפספסין בקליקין. כמין בגד עשוי משער העזים ומפספסין בו ומותר הנזיר לפספס בהן שערו:
משנה: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַּיַּיִן כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָֽמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָֽמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלַּח אַל תְּגַלַּח וְהוּא מְגַלֵּחַ חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה מִיטַּמֵּא לַמֵּתִים כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָֽמְרוּ לוֹ אַל תִּיטַּמֵּא אַל תִּיטַּמֵּא וְהוּא מִיטַּמֵּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
אל תשתה אל תשתה. שהתרו בו בין שתיה לשתיה:
מתני' כל היום. ולא התרו בו אלא אחת:
הלכה: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַּיַּיִן כול'. נָזִיר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן וְעַל הַתִּגְלַחַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. מֵאַחַר שֶׁאֵין מַתְרִין בּוֹ עַל הַטּוּמְאָה אֵין מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן וְעַל הַתִּגְלַחַת. גָּרַשׂ כּוּלָּהּ הִילְכְתָא בְּפֶרֶק גֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' נזיר והוא בבית הקברות כו'. כתובה לעיל פ''ג הלכה ה' וע''ש:
משנה: תִּגְלַחַת הַטּוּמְאָה כֵּיצַד הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. וְאִם גִּילַּח בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן מַה בֵּין זֶה לִמְצוֹרָע. אָמַר לוֹ זֶה טַהֲרָתוֹ תְּלוּיָה בְיָמָיו וּמְצוֹרָע טַהֲרָתוֹ תְּלוּיָה בְתִגְלַחְתּוֹ. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעוֹרַב שֶׁמֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני. כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יביא שתי תורים וגו' והביא כבש בן שנתו לאשם:
מה בין זה למצורע. דכתיב בפרשת מצורע בתגלחת שניה שהיא אחר ימי ספרו והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגומר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וגומר וקיימא לן במצורע דאם גלח בשמיני מביא קרבן בתשיעי:
אמר לו שזה טהרתו תלויה בימיו. נזיר טהרתו תלויה בהזא' ג' וז' וטבילה הלכך כיון שטהר בשביעי אע''פ שילא גלח עד יום השמיני מביא קרבנותיו בו ביום:
וזה. אבל מצורע טהרתו תלויה בתגלחתו כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו והדר כתיב ורחץ את בשרו במים וטהר ואם טבל עד שלא גלח לא עלתה לו טבילה והלכך אם גלח בשמיני אכתי צריך טבילה והערב שמש ואינו יכול להביא קרבנותיו עד תשיעי שאי אפשר להביא קרבן אלא אם כן היה מעורב שמש:
והטומאה והתגלחת הותרו מכללן. טומאה למת מצוה דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ותגלחת לנזיר מצורע דאתי עשה דוגלח את כל שערו ודחי לא תעשה דתער לא יעבור על ראשו:
שהיוצא מן הגפן לא' הותר מכללו. כגון לשתות יין מצוה דאמרינן מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות:
מתני' שהטומאה והתגלחת סותרין. דכתיב בטומאה והימים הראשונים יפלו ותגלחת סותרת שלשים יום דבעינן גדל פרע שער ראשו ואין גידול פרע פחות משלשים יום:
חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה מִן הַתִּגְלַחַת. הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ. וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. חוֹמֶר בַּתִּגְלַחַת שֶׁעָשָׂה בָהּ הַמְגַלֵּחַ כְּמִתְגַּלֵּחַ. וְהַטָּמֵא לֹא עָשָׂה בָהּ הַמְטַמֵּא כְּמִיטָּמֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
הטומאה. סותרת את הכל דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו:
והביא וגו'. בטומאה כתיב שחייב עליה קרבן אבל לא בתגלחת:
חומר בתגלחת. מצינו נמי חומר בתגלחת מבטומאה שעשה בה המגלח כמתגלח ששניהן עוברין בלאו דכתיב לא יעבר קרי ביה לא יעבור הוא ולא יעבר לאחר:
והטומאה לא עשה בה המטמא כמיטמא. דכתיב וטמא ראש נזרו למיטמא הוא דקאמר מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו ומכאן שהמטמא לנזיר אינו לוקה:
הוּתָּר בְּתִגְלַחַת מִצְוָה. לֹא סוֹף דָּבָר לִיתֵּן סֵימָן לְנִגְעוֹ. אֶלָּא לִיתֵּן סֵימָן לְנַתְקוֹ וְלֵידַע אִם פָּשָׂה אִם לֹא פָשָׂה. וּבְמֵת מִצְוָה. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הותר בתגלחת מצו' לא סוף דבר כדי ליתן סימן לנגעו. הותר וזהו לתגלחת ימי חלוטו והוא סימן שעברו ימי נגעו אלא אפילו כדי ליתן סימן לנתקו אם יש בו נתק בראש וצריך להתגלח כדי לידע אם פשה הנתק או לא פשה כדכתיבי קראי וכדתנן פ''י דנגעים ואפילו בתוך ימי נזרו הותר בתגלחת זו:
ובמת מצוה הדא היא דתנינן. כמו דתנן בריש פרק דלקמן שהותר לנזיר לטמא למת מצוה:
חוֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטּוּמְאָה וּמִבַּתִּגְלַחַת. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת (שֶׁלְּמַיִם אוֹ) שֶׁלְּיַיִן. אֲבָל אִם אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאֶשְׁתֶּה וְנָזִיר. אֶשְׁתֶּה אָתָא לְמֵימַר לֹא יִשְׁתֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
חומר ביוצא מן הגפן הוון. בני הישיבה בעיי מימר לפרש הא דקאמר שיוצא מן הגפן לא הותר מכללו דאפי' ביין מצוה אסור בארבעה כוסות של יין בלילי פסח בהן לא הותר מכללו אבל אם אמר בתחלה שבועה שאשתה יין וחזר ונזר בנזיר לא דבהא הותר מכללה דלא חיילא נזירות על שבועתו:
אשתה אתא מימר לא ישתה. בתמיה ומסקנא דמילתא היא כלומר שהרי כבר נשבע שישתה יין ובא להדיר בנזיר ושלא ישתה וקבלת נזירותו לאו כלום הוא:
חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַי֨י. וְהַתִּגְלַחַת. דִּכְתִיב וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הטומאה. שהיא סותרת דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא ואם בא סותר כל ימי הזירו:
והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. ודריש לה על התגלחת שהרי צריך להתגלח תגלחת טומאה ורמיז לן הכתוב שמחמת כן סותר כימים הראשונים והן שלשים יום כסתם נזירות א''נ הימים שהתירו הראשונים כדדריש לעיל בפ''ק:
מקבל התרייה בדעת הזאת. כיון שהתרו בו בשעה שהתחיל לשתות יין וחייב על כל רביעית ורביעית אע''פ שבהתראה אחת הוי וכן בשפודין:
אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. דהאי התראה לאו כלום היא אע''פ שאמרו לו הוי יודע דבעינן התראה בשעת מעשה ובשעה שהתרו בו לא שתה אלא מים:
אמרו הוי יודע. אם בשעה ששתה של מים התרו בו הוי יודע שאם תשתה של מים ואתה רוצה לשתות של יין אח''כ ויש בו עשרה זתים לאו דוקא דשיעורי נזיר ברביעית הוו אלא יש בה כך וכך שיעורים ותתחייב כמה מלקיות:
הלכה: הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַי֨י עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. תִּגְלַחַת. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ. הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הטומאה. דנוהגת בנזיר דכתיב כל ימי וגומר ככתוב בריש פרקין:
משנה: שְׁלֹשָׁה מִינִים אֲסוּרִין בַּנָּזִיר הַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁהַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִים וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוֹ סוֹתֵר. חוֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטּוּמְאָה וּמִבַּתִּגְלַחַת שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ וְהַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן בְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה. וְחוֹמֶר בַּטּוּמְאָה מִן הַתִּגְלַחַת שֶׁהַטּוּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל וְחַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן וְהַתִּגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני. כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יביא שתי תורים וגו' והביא כבש בן שנתו לאשם:
מה בין זה למצורע. דכתיב בפרשת מצורע בתגלחת שניה שהיא אחר ימי ספרו והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגומר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וגומר וקיימא לן במצורע דאם גלח בשמיני מביא קרבן בתשיעי:
אמר לו שזה טהרתו תלויה בימיו. נזיר טהרתו תלויה בהזא' ג' וז' וטבילה הלכך כיון שטהר בשביעי אע''פ שילא גלח עד יום השמיני מביא קרבנותיו בו ביום:
וזה. אבל מצורע טהרתו תלויה בתגלחתו כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו והדר כתיב ורחץ את בשרו במים וטהר ואם טבל עד שלא גלח לא עלתה לו טבילה והלכך אם גלח בשמיני אכתי צריך טבילה והערב שמש ואינו יכול להביא קרבנותיו עד תשיעי שאי אפשר להביא קרבן אלא אם כן היה מעורב שמש:
והטומאה והתגלחת הותרו מכללן. טומאה למת מצוה דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ותגלחת לנזיר מצורע דאתי עשה דוגלח את כל שערו ודחי לא תעשה דתער לא יעבור על ראשו:
שהיוצא מן הגפן לא' הותר מכללו. כגון לשתות יין מצוה דאמרינן מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות:
מתני' שהטומאה והתגלחת סותרין. דכתיב בטומאה והימים הראשונים יפלו ותגלחת סותרת שלשים יום דבעינן גדל פרע שער ראשו ואין גידול פרע פחות משלשים יום:
הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שַׁפּוּדִין. אַחַת שֶׁלִּשְׁחוּטָה וְאַחַת שֶׁלִּנְבֵילָה. נָטַל לֶאֱכוֹל אוֹתָהּ שֶׁלִּשְׁחוּטָה. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ מַה שֶׁאַתָּה אוֹכֵל שֶׁלִּשְׁחוּטָה. אִם אַתְּ אוֹכֵל אֶת הַנְּבֵילָה וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵיתִים וְאַתָּה מִתְחַייֵב עָלֶיהָ עֲשָׂרָה מַלְקִיּוֹת. אֵינוֹ מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת. אֲבָל אִם הָיָה שַׁפּוּד אֶחָד שֶׁלִּנְבֵילָה. הִתְחִיל לֶאֱכוֹל בָּהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ מִשֶּׁאַתְּ אוֹכֵל כּוּלּוֹ וְיֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה זֵיתִים וְאַתָּה מִתְחַייָב יֹ מַלְקִּיּוֹת. מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
חומר ביוצא מן הגפן הוון. בני הישיבה בעיי מימר לפרש הא דקאמר שיוצא מן הגפן לא הותר מכללו דאפי' ביין מצוה אסור בארבעה כוסות של יין בלילי פסח בהן לא הותר מכללו אבל אם אמר בתחלה שבועה שאשתה יין וחזר ונזר בנזיר לא דבהא הותר מכללה דלא חיילא נזירות על שבועתו:
אשתה אתא מימר לא ישתה. בתמיה ומסקנא דמילתא היא כלומר שהרי כבר נשבע שישתה יין ובא להדיר בנזיר ושלא ישתה וקבלת נזירותו לאו כלום הוא:
הָיוּ לְפָנָיו צְלוֹחִיּוֹת שְׁתַּיִם. אַחַת שֶׁלְּמַיִם וְאַחַת שֶׁלְּיַיִן. נָטַל וְשָׁתָה אוֹתָהּ שֶׁלְּמַיִם. אָֽמְרוּ לוֹ. הֲוֵי יוֹדֵעַ מִשֶּׁאַתְּ שׁוֹתֶה שֶׁלְּמַיִם אַתְּ שׁוֹתֶה שֶׁלְּיַיִן וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵיתִים. וְאַתָּה מִתְחַייֵב יֹ מַלְקִיּוֹת. אֵינוֹ מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת. אֲבָל אִם צְלוֹחִית אַחַת שֶׁלְּיַיִן וְהִתְחִיל לִשְׁתּוֹת בָּהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ אִם תִּשְׁתֶּה אֶת כּוּלָּהּ יֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה זֵיתִים וְהִתְחַייָב עֲשָׂרָה מַלְקִּיּוֹת. מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת 29b הַזֹּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
הטומאה. שהיא סותרת דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא ואם בא סותר כל ימי הזירו:
והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. ודריש לה על התגלחת שהרי צריך להתגלח תגלחת טומאה ורמיז לן הכתוב שמחמת כן סותר כימים הראשונים והן שלשים יום כסתם נזירות א''נ הימים שהתירו הראשונים כדדריש לעיל בפ''ק:
מקבל התרייה בדעת הזאת. כיון שהתרו בו בשעה שהתחיל לשתות יין וחייב על כל רביעית ורביעית אע''פ שבהתראה אחת הוי וכן בשפודין:
אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. דהאי התראה לאו כלום היא אע''פ שאמרו לו הוי יודע דבעינן התראה בשעת מעשה ובשעה שהתרו בו לא שתה אלא מים:
אמרו הוי יודע. אם בשעה ששתה של מים התרו בו הוי יודע שאם תשתה של מים ואתה רוצה לשתות של יין אח''כ ויש בו עשרה זתים לאו דוקא דשיעורי נזיר ברביעית הוו אלא יש בה כך וכך שיעורים ותתחייב כמה מלקיות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source