משנה: תִּגְלַחַת הַטַּהֲרָה כֵּיצַד. הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת חַטָּאת עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי אֱלְעָזָר אוֹמֵר לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם. וְאִם גִּילַּח עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהחטאת קודמת בכל מקום. לעולה ושלמים ובדין הוא שיגלח על הראשון והלכה כרבי יהודה שלכתחלה מגלח על השלמים:
מתני' שוחט את השלמי' ומגלח עליהם. דכתיב בנזיר וגלח את ראשו פתח אהל מועד ומפרשינן לקרא הכי וגלח את ראשו על זבח שכתוב בו פתח אהל מועד והיינו שלמים דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד:
הלכה: 30a כְּתִיב וְהִזִּיר לַי֨י אֶת יְמֵי נִזְרוֹ. מִיּוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מִשְּׁעַת תִּגְלַחְתּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁגִּילַּח בַּשְּׁבִיעִי וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. אֲבָל אִם גִּילַּח בַּשְּׁמִינִי וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם כָּל עַמָּא מוֹדֶה בְּיוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁטָּבַל בַּשְּׁבִיעִי. אֲבָל אִם טָבַל בַּשְּׁמִינִי נַעֲשֶׂה שְׁבִיעִי שְׁמִינִי וּשְׁמִינִי שְׁבִיעִי. וְאֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא מִן הַשְּׁבִיעִי בִּלְבַד. נִיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה. בְּרַם כְּרִבִּי הַיי דָא הוּא עוֹמֵד בִּנְזִירוּת בְּטוּמְאָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. מַה פְלִיגִין. לִמְנוֹת לִנְזִירוּת בְּטַהֲרָה. וְהִזִּיר לַי֨י אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא. אָמַר רִבִּי. עַד שֶׁהֵבִיא מַמָּשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ נִרְאֶה לְהָבִיא. קָרְבַּן טוּמְאָה כָּל עַמָּא מוֹדוֹי שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. וְתַנֵּי כֵן. נִיטְמָא בַּשְּׁבִיעִי וְחָזַר וְנִיטְמָא בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי נִדְחֶה קָרְבָּן רִאשׁוֹן וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה לֹא נִדְחֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא נִדְחֶה וּמֵבִיא אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דרבי הילא. דקאמר דלא פליגי בקרבן ד''ה היא הך בריותא ולא נדחה קרבן הראשון וחוזר ומביא אחר על השניה:
ע''ד דרבי זעירא. דאמר אליבא דרבי דטומאת שביעי כטומאה אריכתא היא ולדידיה נדחה קרבן ראשון שהפריש על טומאה הראשונה דכיון שחזר ונטמא אינו ראוי להביא קרבן טומאה ומביא קרבן שני אחר טהרתו ולדעת' דרבי יוסי בר''י לא נדחה הקרבן וחוזר ומביא קרבן אחר על טומאה השנייה:
ותני כן נטמא בשביעי וחזר ונטמא. למחרתו ביום השמיני מביא קרבן על כל טומאה וטומאה:
קרבן טומאה. אבל לענין קרבן טומאה אם חזר ונטמא בשביעי כ''ע מודים שמביא קרבן טומאה דמאחר שטבל ביום השביעי ונטמא טומאה אחריתא היא:
אמר רבי אילא. דלא היא דאפילו כרבי אתייא דמה פליגין למנות לנזירות בטהרה לרבי מתחיל למנות מיום השמיני ולרבי יוסי בר''י משביעי ובהא פליגי דכתיב והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש וגו' רבי סבר עד שיביא ממש והזיר לה' ימי נזירותו ורבי יוסי בר''י סבר אפילו נראה להביא והיינו ביום השביעי לאחר שטבל שכבר נראה להביא:
היידא הוא עומד בנזירות טומאה. הרי זה עדיין בנזירות טומאה הוא עומד דכיון דסבר רבי נזירות טהרה לא חיילא עד יום הבאת קרבנותיו וזה שנטמא בשביעי כטומאה אחת היא ואינו מביא אלא קרבן אחד:
ברם כרבי. לא מצית לאוקמי:
נטמא וחזר ונטמא. עד שלא הביא קרבן:
ואינו מונה אלא מן השביעי בלבד. היינו ביום השמיני שהוא עכשיו שביעי לו כדאמרן ואפילו רבי יוסי ברבי יודה מודה בהא דאינו מתחיל למנות מיום האתמול:
אבל אם טבל בשמיני. מכיון דבשביעי מחוסר טבילה הוא נעשה שביעי שמיני ושמיני שביעי כלומר עכשיו שניהם כיום אחד הן דהטבילה שהיתה צריכה להיות מאתמול לא טבל עד היום:
רבי יוסי אמר. בטבילה תליא מילתא והוא שטבל בשביעי בהא קאמר רבי יוסי ברבי יודה דמונה משביעי שכבר נראה להביא קרבן:
מה פליגין בשגלח בשביעי. דבהא קסבר רבי יוסי ברבי יהודה דמשביעי הוא דחיילא נזירות טהרה אבל אם גלח בשמיני והביא קרבנותיו בו ביום כדתנן במתני' כל עמא מידיי דלא חיילא עד יום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו שהרי עדיין לא גלח תגלחת טומאה עד היום:
משעת תגלחתו. שהוא ביום השביעי מתחיל הוא למנות:
מיום הבאת קרבנותיו. מיום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו הוא שמתחיל למנות ימי נזירות טהרה כדכתיב וכפר והדר והזיר שיתחיל למנות מיום שכיפר:
גמ' כתיב. בנזיר טמא והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וגו' ולעיל מיניה כתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא:
אמר רבי זעירא כרבי יוסי בר יהודה. מיתוקמא הך ברייתא דלדידיה שפיר משכחת לה שחזר ונטמא בשביעי וכיון דבשביעי ראוי להתחיל ולמנות נזירות טהרה טומאה אחריתא מיקריא ומביא קרבן על כל אחד ואחד:
תַּנֵּי. הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּגְּבוּלִין. הַטָּהוֹר שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ תַּחַת הַדּוּד שֶׁלְּאָשָׁם מֵבִיא. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַטָּהוֹר כָּךְ וְכָךְ מֵבִיא הַטָּמֵא כָּךְ וְכָךְ אֵינוֹ מֵבִיא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הַטָּמֵא שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְהַטָּהוֹר שֶׁבַּגְּבוּלִין אֵינוֹ מֵבִיא. אֵין לָךְ מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד אֶלָּא הַמְגַלֵּחַ בְּטַהֲרָה. פֶּתַח אוֹהֶל מוֹעֵד. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיְּהֵא רָאוּי וְסָמוּךְ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. רָאוּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ. סָמוּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חוץ מן הטמא שבגבולין. שלא גלח במקדש אלא בירושלים:
הטמא שבמקדש תחת הדוד של אשם. שהוא מביא היה משלח:
הטהור כך וכך. כאן וכאן במקדש ובמדינה היה מביא שער נזרו ומשלח והטמא כאן וכאן אינו מביא:
אלא המגלח בטהרה. ובמקדש:
פתח אהל מועד. כתיב וה''ג רבנין אמרין עד שיהא ראוי וסמוך. שיהא טהור וראוי ליכנס למקדש והוא סמוך לפתח אהל מועד ולפיכך אינו משלח אלא טהור במקדש:
ור''מ אומר ראוי אע''פ שאינו סמוך. וטהור אפילו גלח במדינה משלח וסמוך אף על פי שאינו ראוי וטמא במקדש משלח:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. טוֹבְלוֹ בָּרוֹטֶב. מַה טַעֲמָא. וְנָתַן עַל הָאֵשׁ. אַף הַזֶּבַח יְהֵא בָאֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טובלו. לשער ראש נזרו ברוטב של זבח השלמים ומשלח תחת הדוד דכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ודרשינן אף הזבח מן רוטב הזבח עצמו יהא באש:
הלכה: הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא פֵּירֵשׁ. הָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ פֵּירֵשׁ. אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ פֵּירֵשׁ לֹא. לָמָּה. בְּהֵמָה עָלֶיהָ הֲלָכוֹת סְתוּמוֹת כַּתְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הוון. בני הישיבה בעיי מימר מתחלה דהאי לא פירש דקאמר שלא פירש בשעת הבאה לעזרה הא בתוך ביתו פירש איזה לעולה כו' דאי לאו הכי לא הוו כמפורשין אלא כסתומין ויכול הוא לשנותן כפי שירצה:
אמרין. חזרו בהן ואמרין אפילו בתוך ביתו לא פירש ואפ''ה אמרינן כמפורשין הן:
למה. מפני שבהמה אין עליה הלכות סתומין בתחלה וכדאמרי' לעיל פ''ד דבהמה לא שייכא סתומה אפי' לא פירש כנל דניכרת היא אם זכר בן שנתו לעולה ונקבה לחטאת ואיל בן שתי שנים לשלמים:
רבי אלעזר אמר ד''ה היא. התם כל החטאות כו' כדיליף התם מקראי ורבי יהודה לא פליג אלא הכא דדריש לה מדכתיב פתח אהל מועד כדפרישית במתניתין:
מאן תנא. הא דתנן בפ' כל התדיר כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות וקס''ד דכרבי אליעזר דמתני' אתיא דאמר החטאת קודמת בכל מקום ורבי יהודה פליג בהא:
אתא רבי חיננא. וקאמר בשם ריב''ל דלא להקדים אתיא דהחטאת קודמת בכל מקום אלא ללמדינו שאם גילח בדיעבד על אחת משלשתן יצא ולהכי כתיב האי יעשה בשלמים לפי שהוא אחרון בקרבנות ולומר לך באיזה מהן שעשה וגלח יצא:
מאי כדון. והשתא האי יעשה מאי דרשת ביה:
גמ' ואת האיל יעשה. זבח שלמים כתיב מה ת''ל יעשה הקדים בו מעשה. להקדים בו מעשה אחר שיהא מגלח על השלמים. א''נ דדריש מיעשה שיקדים מעשה השלמים כדי שיגלח עליהן ואף ע''ג דבקרא דוהקריב את קרבנו וגו' עולה וחטאת והדר שלמים כתיבי לאו דוקא אלא שלמים קודמין והיינו דמותיב רבי חיננא דהא בהאי קרא דשלמים כתיב ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו ומעתה תדרוש נמי ועשה להקדים בו מעשה בתמיה הא ודאי אין מנחתו ונסכו קודמין שהרי עם זבח השלמים הן באין:
משנה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵרֵשׁ הָֽרְאוּיָה לַחַטָּאת תִּיקָּרֵב חַטָּאת. לָעוֹלָה תִּיקָּרֵב עוֹלָה. לַשְּׁלָמִים תִּיקָּרֵב שְׁלָמִים. הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד וְאִם גִּילַּח בַּמְּדִינָה הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל בתגלחת הטומאה. אפילו גלח במקדש אינו נוטל השער ומשלח תחת הדוד של אשם וחטאת העוף דלא כתיב נתינת שער תחת הדוד אלא בנזיר טהור:
הכל משלחין תחת הדוד. טהור במקדש ובמדינה וטמא במקדש חוץ מן הטמא שגלח במדינה מפני ששערו נקבר:
ואם גילח במדינה. בירושלים משלח תחת הדוד דאע''ג דכתיב פתח אהל מועד לאו דוקא אלא ללמד שאינו מגלח עד שיהיה פתח אהל מועד פתוח:
ומשלח תחת הדוד. שמבשלים בו זבח השלמים:
מתני' הביא שלש בהמות ולא פירש. אע''ג דכל הקרבנות צריך שיקראו להם שם הכא לא צריך דמשאמר אלו לנזירותי הוי כאלו קרא שם לכל אחד ואחד דכבשה אינה ראויה אלא לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים:
הלכה: 30b רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה וגו'. מַה תַלְמוּד לוֹמַר יַעֲשֶׂה. הַקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. הָתִיב רִבִּי חִינְנָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא כְתִיב וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ. מֵעַתָּה יַעֲשֶׂה הַקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. מַאי כְדוֹן. אָתָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שֶׁאִם גִּילַּח עַל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן יָצָא. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מָאן תַּנָּא. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הוון. בני הישיבה בעיי מימר מתחלה דהאי לא פירש דקאמר שלא פירש בשעת הבאה לעזרה הא בתוך ביתו פירש איזה לעולה כו' דאי לאו הכי לא הוו כמפורשין אלא כסתומין ויכול הוא לשנותן כפי שירצה:
אמרין. חזרו בהן ואמרין אפילו בתוך ביתו לא פירש ואפ''ה אמרינן כמפורשין הן:
למה. מפני שבהמה אין עליה הלכות סתומין בתחלה וכדאמרי' לעיל פ''ד דבהמה לא שייכא סתומה אפי' לא פירש כנל דניכרת היא אם זכר בן שנתו לעולה ונקבה לחטאת ואיל בן שתי שנים לשלמים:
רבי אלעזר אמר ד''ה היא. התם כל החטאות כו' כדיליף התם מקראי ורבי יהודה לא פליג אלא הכא דדריש לה מדכתיב פתח אהל מועד כדפרישית במתניתין:
מאן תנא. הא דתנן בפ' כל התדיר כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות וקס''ד דכרבי אליעזר דמתני' אתיא דאמר החטאת קודמת בכל מקום ורבי יהודה פליג בהא:
אתא רבי חיננא. וקאמר בשם ריב''ל דלא להקדים אתיא דהחטאת קודמת בכל מקום אלא ללמדינו שאם גילח בדיעבד על אחת משלשתן יצא ולהכי כתיב האי יעשה בשלמים לפי שהוא אחרון בקרבנות ולומר לך באיזה מהן שעשה וגלח יצא:
מאי כדון. והשתא האי יעשה מאי דרשת ביה:
גמ' ואת האיל יעשה. זבח שלמים כתיב מה ת''ל יעשה הקדים בו מעשה. להקדים בו מעשה אחר שיהא מגלח על השלמים. א''נ דדריש מיעשה שיקדים מעשה השלמים כדי שיגלח עליהן ואף ע''ג דבקרא דוהקריב את קרבנו וגו' עולה וחטאת והדר שלמים כתיבי לאו דוקא אלא שלמים קודמין והיינו דמותיב רבי חיננא דהא בהאי קרא דשלמים כתיב ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו ומעתה תדרוש נמי ועשה להקדים בו מעשה בתמיה הא ודאי אין מנחתו ונסכו קודמין שהרי עם זבח השלמים הן באין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source