כֵּן הִיא מַתְנִיתָא. יִטְהַר וְיָבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתָיו. כֵּן הִיא מַתְנִיתָא. תִּטְהַר וְתָבִיא שְׁאָר קָרְבְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק פירקא בס''ד
כן היא מתני' יטהר ויביא. דהא דקתני יביא שאר קרבנותיו ויטהר שלא כסדר הוא דהא צריך להביא קרבנותיו בטהרה אלא לכשיטהר יביא שאר קרבנותיו וכן בסיפא תטהר בתחלה ותביא שאר קרבנה:
הלכה: מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. לֹא סָתַר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סוֹתֵר כָּל קָרְבְּנוֹתָיו. פְּשִׁיטָא דָּא בְלֹא נִיטְמָא כָּשֵׁר. לֹא בְדָא כָשֵׁר וְאַחַר כָךְ נִיטְמָא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. 32b וְלֹא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שַׁמּוּתִּי הוּא. דְּתַנֵּי. נָזִיר וּמִירֵט. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. צָרִיךְ לְהַעֲבִיר תַעַר עַל רֹאשׁוֹ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵין צָרִיךְ לְהַעֲבִיר תַעַר עַל רֹאשׁוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ב''ש אומרים צריך להעביר תער. כלומר צריך ואין לו תקנה שהרי אין לו שער וס''ל תגלחת מעכבת:
נזיר ומירט. ממורט שאין לו שער:
ולא רבי אליעזר היא. ולא אליבא דר''א אנן קיימין ור''א שמותי הוא כלומר מתלמידי בית שמאי וס''ל דתגלחת מעכבת בנזיר ואחר כל המעשים כלן הוא דהותר הנזיר והלכך סותר קרבנותיו שהקריב כדפרישית במתני':
פשיטא דא בלא נטמא כשר. קס''ד דלר''א אין תגלחת מעכבת ומאן דס''ל אין תגלחת מעכבת ס''ל נמי דאין כל הקרבנות כלן מעכבין דאחר מעשה יחידי אם הקריב קרבן אחד ואע''פ שעדיין לא גלח הותר הנזיר בכל והיינו דמקשה דהא פשיטא הוא דא דבשלא נטמא זה כשר הוא וכבר הותר בכל אחר שהקריב קרבן אחד דהשאר למצוה הן ולא לעכב וא''כ לא בדא כשר ואחר כך נטמא בתמיה וכי לא הוי זה הנזיר כמי שכבר כשר הוא ונטמא אח''כ דאע''פ שאינו ראוי עכשיו לגלוח הא תגלחת אינה מעכבת ואמאי סותר הקרבן שהקריב דבהכשר הוי:
וכא הוא אמר אכן. סותר את הכל ומשני רבי יוחנן דסותר כל קרבנותיו קאמר כדפרישית במתני':
תמן. בפ''ג הוא אומר לא סתר אלא ל' ורישא דמילתיה דר''א דהתם נקט נטמא ביום מלאת סותר שלשים ולאו דוקא הוא דהכא לאחר מלאת ולא סתר אלא שבעה לר''א:
גמ' מחלפא שיטתיה דר''א. דקס''ד סותר כל הימים קאמר:
משנה: כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר אֵינָן מִיטַּמְּאִין בִּקְרוֹבֵיהֶן. הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָֽצְאוּ מֵת מִצְוָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִטַּמָּא כֹהֶן גָּדוֹל וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִטַּמָּא נָזִיר וְאַל יִטַּמָּא כֹהֶן גָּדוֹל. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר יִטַּמָּא כֹהֶן שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ יִטַּמָּא נָזִיר שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת שָׁעָה וְאַל יִטַּמָּא כֹהֶן שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שקדושתו קדושת שעה. ולא משכחת ביה קדושת עולם כדמפרש בגמרא:
היו מהלכין בדרך. לאו דוקא בכהן גדול פליגי דהוא הדין בכהן הדיוט עם הנזיר נמי פליגי דחד טעמא הוא:
מתני' כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין בקרוביהן. אבל מיטמאין למת מצוה דדרשינן לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:
הלכה: כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר כול'. כְּתִיב וְעַל כָּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבוֹא. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְאוֹסְרָן עַל הָרְחוֹקִים הֲרֵי הוּא בִּכְלַל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לָֽרְחוֹקִים תְּנֵיהוּ עִנְייָן לַקְּרוֹבִים. כְּתִיב וְעַל כָּל נַפְשׁוֹת וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר גַּמְדָּא. מִיכָּן אִיסּוּר אַחַר אִיסּוּר בַּתּוֹרָה. אֶלָּא לְהַתִּיר מֵת מִצְוָה. אִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו. אֵינוֹ מִיטַּמָּא. מִיטַּמָּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. אִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא. לְהֵחַלּוֹ. 33a לְהֵחַלּוֹ אֵינוֹ מִיטַּמָּא. אֲבָל מִיטַּמָּא הוּא עַל מֵת מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיכאן. כלומר ע''כ מכאן את למד לקרובים דאל''כ קשיא וכי צריך לאיסור אחר איסור שהרי כבר הוזהר הוא על הרחוקים בהיותו כהן הדיוט ולמה לי איסור אחר בכ''ג:
גמ' כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא. בכהן גדול כתיב:
אם לאוסרו על הרחוקים. מלהטמא להן הרי הוא בכלל כהן הדיוט וכבר נאמר בהן לנפש לא יטמא בעמיו:
תניהו עניין לקרובים. שלא יטמא להן ואע''ג דבהדיא כתיב ביה לאביו ולאמו לא יטמא איצטריך להאי דרשא כי היכי דלייתר לן קרא דלאביו ולאמו למידרש מיניה לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה כדלקמיה ואכתי לא אסיק למילתיה:
כתיב על כל נפשות ואת אמר אכן. בתמיה דלקרובים היא דאתא:
אלא להתיר מת מצוה. כלומר אלא ע''כ דלקרובים דרשינן לה ואייתר לן השתא לאביו ולאמו למידרש מינה להתירו לטמא למת מצוה:
אית דבעי נישמעינה. דמותר במת מצוה מן הדא דכתיב לא יטמא בעל בעמיו בזמן שהוא בעמיו שיש לו קוברין הוא דאינו מיטמא אבל מטמא הוא למת מצוה שאינו בתוך עמיו שאין לו קוברין:
להחלו אינו מיטמא. היכא דהטומאה אינו אלא שמקלל עמו בחנם שיש כאן קוברי אחרים:
אִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. אֶת שֶׁהוּא מוּזְהָר עַל קִלְלַת הַשֵּׁם מוּזְהָר הוּא עַל מֵת מִצְוָה. וְשֶׁאֵינוֹ מוּזְהָר עַל קִלְלַת הַשֵּׁם אֵינוֹ מוּזְהָר עַל מֵת מִצְוָה. הָתִיבוּן. הֲרֵי גּוֹיִם. אֵילּוּ שֶׁמִּיתָתָן בִּתְלִייָה. יָצָא זֶה שֶׁמִּיתָתוֹ בַּסַּייָף. קָבוֹר. מִצְוַת עֲשֵׂה. מְנַיִין אַתְּ מַרְבֶּה סַייָף שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ. עֵץ שֶׁנִּתְלָה בוֹ. סוּדָר שֶׁנֶּחֱנַק בּוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תִּקְבְּרֶנּוּ. יָכוֹל יִקְבְּרוּ עַצְמוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ. קְבוּרָה לוֹ וּלְעֵצוֹ וּלְאַבְנוֹ. הָא כֵּיצַד. מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַעֲלֵם הַמַּחֲרֵישָׁה. תִּקְבְּרֶנּוּ. כּוּלּוֹ וְלֹא מִקְצָתוֹ. תִּקְבְּרֶנּוּ. מִיכָּן שֶׁאִם שִׁייֵר מִמֶּנּוּ לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ. מִיכָּן שֶׁאֵין נַעֲשֶׂה מֵת מִצְוָה עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ת''ל תקברנו. אלא שיכול יקברו עצמו לבדו ותו לא ת''ל תקברנו ריבויא הוא קבורה לו ולעצו שנתלה בו ולאבניו שנסקל בהן:
הא כיצד. יעשה מעמיק שלשה טפחים וקוברן בכדי שלא יעכב המחרישה ותעלם:
תקברנו כולו ולא מקצתו וכו'. וכל הני דרשינן מתקברנו דכולהו נפקי מיניה:
מיכאן שאינו נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו. שלמים והואיל והאי קרא משתעי במצוה כדאמר לעיל תקברנו מצות עשה דריש לה נמי למת מצוה:
מנין את מרבה. לכל אלו שנקברין עמו:
כי קללת אלהים תלוי. ומהאי קרא למדין אנו לאזהרת קבורת מת מצוה כדדריש לקמן מקבור תקברנו וסמכו הכתוב לו כי קללת אלהים תלוי למידרש את שהוא מוזהר על קללת השם מוזהר הוא על קבורת מת מצוה וכ''ג נמי הרי מוזהר הוא על ברכת השם מוזהר הוא על קבורת מת מצוה:
הרי עכו''ם. שהן מוזהרין על ברכת השם כדאמרינן פ' ד' מיתות ונימא נמי שיהו מוזהרין על מת מצוה ואמאי לא חשיב לה בהדי מצות בני נח:
אילו שמיתתן בתליה. דתלוי כתיב בקרא מי שמיתתן נמי בתליה והם הנסקלין דכל הנסקלין נתלין ואינם אלא בישראל לאפוקי עכו''ם דכל מיתתן אינן אלא בסייף ולא הוו בכלל מקרא זה:
קבור. קבור תקברנו כתיב קבור זו מצות עשה לכל הנתלין והכי דריש לה בספרי:
תַּנֵּי רִבִּי יָסָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה כָּךְ אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מֵת מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְיֵשׁ כֵּן זוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּחוֹזֵר תִיפְתָּר. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֵין אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו אֲבָל אָדָם מִיטַּמֵּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מֵאָבִיו. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִיטַּמֵּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מֵאָבִיו כָּךְ מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו. מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵי בֶּן פַּכְסָס שְׁעָלָת עַל רַגְלוֹ נוֹמֵי וְנִכְנַס הָרוֹפֵא לְחוֹתְכָהּ. אָמַר לוֹ. כְּשַׁתַּנִּיחַ בּוֹ כְחוּט הַשְּׂעָרָה הוֹדִיעֵנִי. חָֽתְכָהּ וְהִנִּיחַ בָּהּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה וְהוֹדִיעוֹ. קָרָא לִנְחוֹנייָה בְנוֹ אָמַר לוֹ. נְחוֹנְייָה בְנִי. עַד כָּאן הָיִיתָה חַייָב לִיטַּפֵּל בִּי. מִיכָּן וְאֵלַךְ צֵא. שֶׁאֵין אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו. וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָֽמְרוּ. עַל זֶה נֶאֱמַר יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ. הַצַּדִּיק אוֹבֵד וְצִדְקוֹ עִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויש כן זו. בתמיה דהא אמרינן דאינו נקרא מת מצוה אא''כ ראשו ורובו שלם ואין כאן באבר דין מת מצוה:
בחוזר תיפתר. שנטמא כבר למת מצוה זה ועדיין נשאר אבר ממנו חוזר ומטמא גם לאבר זה מכיון שכבר היה עליו דין מת מצוה:
אין אדם מיטמא על אבר מן החי. שפירש מאביו כשהוא חי ובכהן הדיוט קאמר:
שעלת על רגלו נומי. בשר חי והוצרך לחותכה:
הצדיק אובד וצדקו עמו. אע''פ שהוא באובדו עדיין צדקו עמו שהזהיר לבנו על הטומאה בעת אובדו ומכאובו:
אֵי זֶהוּ מֵת מִצְוָה. כָּל שֶׁהוּא צָוַוח וְאֵין בְּנֵי הָעִיר בָּאִים. בָּאוּ בְנֵי הָעִיר הֲרֵי זֶה מוֹשֵׁךְ אֶת יָדוֹ. עַד הֵיכָן. עַד כְּדֵי נוֹשְׂאֵי הַמִּיטָּה וְחִילּוּפֵיהֶן וְחִילּוּפֵי חִילּוּפֵיהֶן. בְּשֶׁאֵינָן צְרִיכִין לוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ צְרִיכִין לוֹ לֹא בְדָא. בְּשֶׁאֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ לֹא בְדָא. בְּשֶׁאֵין כְּבוֹדוֹ. אֲבָל אִם הָיָה כְבוֹדוֹ אָכֵן לֹא בְדָא. וְהַנָּשִׂיא כְבוֹדוֹ לָכֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והנשיא כבודו לא כן. אין זה כבודו ואינו חייב להטפל אם יש שם כדי נושאי המטה. א''נ דכבודו אמת מצוה קאי דדוקא שאין כבודו גדול אבל אם היה כבודו גדול הכל חייבין להתעסק בו ואע''פ שיש שם כדי צרכו והנשיא כבודו לכך והכל מתעסקין בו. ועיקר:
כל שהוא צווח. כלומר שאין כאן מי להטפל בו:
הרי זה מושך את ידו. אם כהן או נזיר הוא שנטמא לו מושך את ידו שכבר יש לו קוברין:
עד היכן. יהו לו קוברין שצריך זה למשוך את ידו:
בשאינן צריכין לו. אם יש בהן כדי זה ואינם צריכין כלל לו אז מושך את ידיו אבל אם היו עדיין צריכין לו לזה לא בדא אמרו מושך את ידו:
בשאינן מכירין אותו. לזה המת מצוה בהא אמרו אם יש שם כדי נושאי המטה וחילופיהן שוב אין הכל צריכין לטפל בו והלכך אם היה זה שמצאו כהן או נזיר צריך למשוך את ידו:
אבל אם היו מכירין אותו לא בדא. אמרו כן ואאחרים שיש שם קאי שאף על פי שיש שם כדי נושאי המטה חייבין הכל לטפל בו:
בשאין כבודו. נמי אהא דאין אחרים חייבין לטפל בו קאי דדוקא בשאין זה כבודו והלכך אם יש שם כדי צרכו אינו חייב להטפל בו אבל אם היה כבודו אכן חייב להטפל בו אע''פ שיש שם כדי צרכו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source