נֶחְתְּכָה רַגְלוֹ. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָה אֵין לוֹ רָקָב. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה יֵשׁ לוֹ רָקָב. נִקְבְּרָה עִמּוֹ. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן הִיא נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵין נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. חֲבֵרַייָא בְּעוּ קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. קָשַׁר גִּילְגְּלִין מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן. וְאָמַר לוֹן. אִין כֵּינִי אֲפִילוּ לֹא נֶחְתְּכָה אֶרְאֶה אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא חַתּוּכָה וְתֵיעָשֶׂה לוֹ גִּילְגְּלִין. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְחוּבֶּרֶת לוֹ כּוּלּוֹ גוּף אֶחָד הוּא. חָסֵר מָהוּ שֶׁיִהְיֶה לוֹ רָקָב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חָסֵר אֵין לוֹ רָקָב וְאֵין לוֹ תְפִישַׂת קֶבֶר וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. כַּמָּה יֶחְסַר וְלֹא יִהְיֶה לוֹ רָקָב. יָיבֹא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. כְּדֵי שֶׁיִּינָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת. וָכָא כֵן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנִּיקַּב וֶושְׁתּוֹ הֲרֵי אֵינוֹ חָסַר וְאֵינוֹ הָיָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְּהָדָא. נֶחְתְּכָה רַגְלוֹ. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה יֵשׁ לוֹ רָקָב. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵין לוֹ רָקָב. נִקְבְּרָה עִמּוֹ. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵינָהּ נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין לו תפוסת קבר. כדתנן בפרק בתרא המוצא מת מושכב נוטלו ואת תפוסתו מן הקרקע עמו וזה אין צריך ליטול התפוסה עמו:
ואין לו שכונת קברות. דאמרינן שם אם מצא שלשה ה''ז שכונת קברות וקוברו במקומו וזה לא קנה מקומו:
ויבא כהאי דתנינן תמן. בפ''ב דאהלות דבגולגולת נקרא חסרון שלא תטמא באהל אם חסרה כדי שינטל מן החי וימות ושיערו חכמים בכסלע והכא נמי כן דבהכי הוי חסרון ואין לו רקב:
הגע עצמך שניקב וושטו. והרי ביה אינו חסר כלום ואי אפשר לחיות ואם דהכא נמי כמת חסר חשבינן ליה משום שאין יכול לחיות בתמיה:
לית לך אלא כהדא. דתנינן בברייתא דלעיל דלא מיקרי חסר אלא כשנחסר אבר אחד:
חסר מהו שיהא לו רקב. האי בעיא אם לא חסר אלא מקצ' ולא חסר אבר אחד אם מיקרי חסר או לא:
נישמעינה מן הדא. דתניא דאין לו רקב:
מארכובה ולמעלה. עד השוק והוי ליה חסר אבר אחד אין לו רקב שאין רקב עד שיהא המת שלם ואם נחתכה מארכובה ולמטה לא מיקרי חסר אבר ויש לו רקב:
נקברה עמו מארכובה ולמטן. לאחר שנחתכה ממנו ונרקב נקברה עמו היא נעשית לו תערובת כדמפרש לקמיה שעיקר התערובת הוא מארכובה ולמטה לפי שבעקבו של אדם יש בו עובי בשר שאין בו חיות ואין לו תורת רקב:
קשר גילגלין מן הארכובה ולמטן. כלומר אם העיקר והשורש של גילגלין מדבר הנעשה תערובת לרקב הוא מן הארכובה ולמטן ואמר לון אין כן הוא לדבריכם אפי' לא נחתכה הארכובה לא יהא לו רקב לפי שאנו רואין כאלו נחתכה ותיעשה לו גילגלין:
מכיון שהיא מחוברת לו. שאני היכא דלא נחתכה כיון שנקבר שלם כולו גוף אחד הוא וכי אמרינן דנעשית לו גילגלין דוקא אם נחתכה ונקברה עמו שאז אין לזה האבר תורת רקב ונעשית לו גילגלין:
אֵי זֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב. הַנִּקְבַּר עָרוּם בְּאָרוֹן שֶׁלְּשַׁיִישׁ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה אוֹ עַל גַּבֵּי טַבֶּלָּה שֶׁלְּשַׁיִישׁ. אֲבָל אִם נִקְבַּר בִּכְסוּתוֹ עַל אָרוֹן שֶׁלְּעֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי טַבֶּלָּה שֶׁלְּעֵץ אֵין זֶה רָקָב. זֶהוּ עֲפַר קְבָרוֹת וְצָרִיךְ מְלֹא תַרְוָוד וְעוֹד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִקְבַּר עִמּוֹ אֲפִילוּ גִילְגְּלִין קָטָן אֵין זֶה רָקָב. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵי מֵתִים שֶׁקְּבָרָן זֶה בְצַד זֶה. זֶה נַעֲשֶׂה גִילְגְּלִין לָזֶה וְזֶה נַעֲשֶׂה גִילְגְּלִין לָזֶה. מַה נַפְשֵׁךְ. גִּילְגְּלִין לָזֶה וְלֹא לָזֶה. הָתִיב אַבָּא בַּר נָתָן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהֵבִיא חֲצִי תַרְוָוד רָקָב מִזֶּה וַחֲצִי תַרְוָוד רָקָב מִזֶּה וְעִירְבָן זֶה בָזֶה. וַהֲוָה עַייְנָן. וְאִיתְחֲמֵי גָחִיךְ וְאִיקְפַּד עֲלוֹי וָמִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵא. 36a הָא אֲזִיל גַּבְרָא וְלָא שְׁמָעִינָן מִינָּהּ כְּלוּם. מַאי כְדוֹן. תַּמָּן אֵין כָּל אֶחָד רָאוּי לְמַלֵּא תַּרְוָוד רָקָב. בְּרַם הָכָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד רָאוּי לִמְלוֹא תַּרְוָוד רָקָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הנקבר ערום. דהלכה למשה מסיני הוא שאין הרקב מטמא אלא רקב הבא מן המת עצמו בלא תערוב' מדבר אחר עמו:
אין זה רקב. אלא זה עפר קברות ג''כ עמו וצריך מלא תרווד ועוד כדתנן פ''ב דאהלות מלא תרווד ועוד עפר קברות טמא ואפילו אם נקבר בתחלה. בכסותו ויש כאן מלא תרווד ועוד טמא שאי אפשר למלא תרווד ועוד שלא יהיה בו מלא תרווד רקב מהמת עצמו:
רבי יוחנן אמר. כל שנקבר עמו בתחלה אפילו גילגלין תערובת דבר קטן כל שהוא אין זה רקב והא דקתני התם מלא תרווד ועוד עפר קברות טמא כשנקבר ערום בתחלה מיירי אלא שאח''כ נתערב עמו מסיד הקבר עם הרקב שהיה כבר טמא בהא אמרינן מלא תרווד רקב ועוד יש לו דין רקב:
ב' מתים שקברן זה בצד זה. אפי' שניהם ערומים ובארון של שיש אין זה רקב דכל אחד נעשה תערובת לחבירו דממ''נ גילגלין לזה ולא לזה כלומר דמי מצית אמרת דעם זה נתערב החבירו ועם זה לא ומכיון שאין אנו יודעין כ''א נעשה גילגלין לחבירו ואין זה רקב:
התיב אבא בר נתן. לר' יסא הגע עצמך אם הביא חצי תרווד רקב מב' מתים בעלמא וערבן זה בזה אם נמי נימא שאין זה רקב בתמיה:
ואיתחמי גחיך. היה נראה לו על אבא בר נתן שהוא שוחק עליו שאינו יכול להשיבו ואיקפד עלוי רבי יסא ונענש אבא בר נתן ומית:
הא אזיל גוברא. קובל היה שהלך זה לעולמו ולא שמענו ממנו כלום תשובה על הקושיא זו:
מאי כדון. וקאמר הש''ס דבאמת מ''ט ומאי שנא מרקב משני מתים:
תמן. שנקברו שניהם ביחד אין כל אחד ראוי למלא תרווד רקב שבתחלה נעשו תערובת זה לזה אבל הכא ברקב הבא מב' מתים שבתחלה נקבר כל אחד לבדו והיה ראוי למלא תרווד רקב מצטרפין חצי תרווד רקב מזה וחצי מזה:
והוה עיינן. והיה רבי יסא מעיין על שאלתו:
נְפָלִים מָהוּ שֶׁיְּהֵא לָהֶן רָקָב. מָאן דָּמַר. דָּמָן מְטַמֵּא בִּרְבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן רָקָב. וּמָאן דָּמַר. אֵין דָּמָן מְטַמֵּא בִּרְבִיעִית. אֵין לָהֶן רָקָב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. עֲפַר תְּלוּלִיּוֹת לָמָּה הוּא טָמֵא. מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם נִפְלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא דְּמוּכֵּי שְׁחִין קוֹבְרִין שָׁם אֵיבָרֵיהֶן. אִית לָךְ מֵימַר מִשֵּׁם רָקָב לֹא מִשֵּׁם מַגַּע כִּשְׂעוֹרָה. וְהָא תַנֵּי. נָטַל מִמֶּנּוּ עָפָר וּסְמָכוֹ לוֹ טָהוֹר. תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנָּייָא דְתַנֵּי. עֲקָרוֹ מִמְּקוֹמוֹ טָמֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מְטָהֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נישמעינה מן הדא עפר תלוליות. דתנן בפ' ט''ז דאהלות התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך טמאות תלוליות לשון תל ומפרש טעמא בתוספתא למה הוא טמא מפני שהנשים קוברות שם נפליהן וכן מפרש לה בבבלי כתובות דף כ' וקס''ד דמשום תורת רקב מטמינן להו אלמא יש לנפלי' דין רקב:
נפלים מהו שיהא להן רקב. מי אמרינן דוקא בולד מעליא גמירי או לא:
מאן דאמר דמן מטמא ברביעית יש להן רקב. כלומר ודאי להאי מ''ד דס''ל דדם נפלים ברביעית כתורת רביעית דם בשאר מת יש להן רקב דכמת גמור חשבינן להו ופלוגתא דר''ע ורבנן היא בפ''ב דאהלות דם קטן שיצא כלי ר''ע אומר כל שהוא אע''פ שאין לו שיעור רביעית וחכ''א רביעית ואליבא דחכמים לא קמיבעיא לן:
ומ''ד אין דמן מטמא ברביעית. כי קא מיבעיא לן אליבא דר''ע דאמר אין שיעור טומאת דמן ברביעית:
אין להן רקב. מי אמרי' דנמי אין להן רקב דכחסר דמן חשבינן להו וכדאמרינן בנדה דף כ''ז דהרוג אין לו רקב הואיל ונחסר דמו:
לא מסתברא וכו'. מי לא מסתברא נמי טעמא אלא משום דמוכי שחין קוברין שם אבריהן הנופלין מהן כדקתני התם נמי האי טעמא דמטמינן להו משום זה ואית לך למימר משום רקב באברין בתמיה הא באברין ודאי דאין להן רקב דמת שלם בעינן:
לא משום מגע כשעורה. ע''כ דטעמא דמטמינן בתלוליות משום חשש אברין לא הוי אלא משום מגע עצם כשעורה דדילמא נגע בהן ולאו אדעתיה וה''נ בטעמא דנפלים ולעולם אין להן דין רקב:
יהא תני התם נטל ממנו. מן התלוליות עפר וסמכו לו עפר אחר טהור ואי ס''ד דטעמא כדקאמרת משום מגע עצם כשעורה אמאי טהור אלא דע''כ משום רקב הוא והלכך אם סמכו לו עפר אחר שלא מן הקברות טהור:
תיפתר. האי ברייתא דסמכו לו כהדין תנייא כרשב''ג:
דתני עקרו. לעפר תלוליות ממקומו טמא ורשב''ג מטהר דקסבר אינו מטמא אלא במקומו דלא גזרי חכמים אלא במקומו אבל כשעקרו משם טהור שא''א שלא יתערב בו מעפר אחר והאי ברייתא דסמכו לו נמי כרשב''ג היא דכעקרו ממקומו דמיא ולעולם דטעמא לאו משום רקב הוא אלא דלא גזרי חכמים כי אם במקומו וכשהוא לבדו:
וירדו בשיטת רבי שמעון. אמתני' קאי דקתני על השדרה ועל הגולגולת ומפרש דאו או קתני ובשיטת רבי שמעון היא דקתני בתוספתא השורה והגולגולת אפילו מכותתין ומפורקין ומונחין בקבר טמא שהקבר מצרפן לטמא באהל ומדקתני מפורקין מטמא משום צירוף קבר משמע הא אי לא מפורקין הן לא בעי צירוף קבר וכל אחד ואחד טמא בפני עצמו:
מתני'. דקתני על חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְיָֽרְדוּ בְשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. הַשִּׁזְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת אֲפִילוּ מְכוּתָּתִין אְפִילוּ מְפוּרָקִין טָמֵא. שֶׁהַקֶּבֶר מְצָֽרְפָן מִשּׁוּם אָדָם בָּאוֹהֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני אמר רבי אלעזר גרסינן. וכן הוא בתוספתא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. סְכָכוֹת וּפְרָעוֹת תּוֹרָה הֵן אֵצֶל תְּרוּמָה וְאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אִם לִשְׂרוֹף. אֲפִילוּ עַל סְפֵק דִּבְרֵיהֶן שׂוֹרְפִין. אִם לִלְקוֹת. תַּנֵּי רִבִּי צַיידָנָייָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וּפְלִיג עַל רִבִּי יִרְמְיָה. כָּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְכָל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תורה הן אצל תרומה. מן התורה הן לטמא את התרומה ואפ''ה אין הנזיר מגלח עליהן:
רבי ירמיה בעי. לענין מאי קאמר רבי יוחנן דתורה הן אצל תרומה אם לשרוף עליהן את התרומה הא קי''ל אפילו על ספק דבריהן שורפין כדתנן פ''ד דטהרות על ששה ספיקות שורפין את התרומה ספק בית הפרס וספק ארץ העמים כו' ומכ''ש סככות ופרעות דספק דאורייתא הוו:
אם ללקות. האי אם כמו אלא כלומר דודאי ללקות קאמר אם אכל תרומה בטומאת הגוף שנטמא בסככות ופרעות לוקה וכן נמי אם נכנס למקדש דחד דינא אית להו:
ופליג על רבי ירמיה. דמפרש דברי רבי יוחנן ללקות והא תנינן במתני' דלקמן כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש וכן נמי אין לוקה עליה בתרומה:
הלכה: אֲבָל הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת כול'. בֵּנְתַייִם מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּיינְתַיִים לְהָקֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בֵּנְתַיִים לְהַחֲמִיר. מָהוּ בֵּינְתַיִים. זֶה אֶבֶר מִן הַמֵּת וְאֶבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כְּרָאוּי. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. מְנַיִין עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. לֹא מִן הָדֵין קִרְייָא אוֹ בְעֶצֶם אָדָם. הָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ כִּשְׂעוֹרָה. וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה. תַּנֵּי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. בַּחֲלַל. כָּל שֶׁהוּא חֲלַל. בַּחֲלַל. זֶה אֶבֶר מִן הַמֵּת וְאֶבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר כְּרָאוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בנתיים מהו. כדמפרש לה לקמיה דבנתים הוי אבר שאין עליו בשר כראוי ומשום דבמתני' דלעיל קתני אבר שיש עליו בשר כראוי הנזיר מגלח עליו ובהאי מתני' דקחשיב דברים שאין הנזיר מגלח עליהן ולא חשיב אבר שאין עליו בשר כראוי בהדייהו והיינו דקבעי בנתיים של דיוקא דרישא וסיפא מהו:
בנתיים להקל. דס''ל דיוקא דרישא דמתני' דוקא דאין מגלח אלא על אבר שיש עליו בשר כראוי אבל אם אין עליו בשר כראוי לא ומיירי בשנידוק ואין בו עצם כשעורה שלם דאפילו על מגעו ועל משאו אינו מגלח דאי לאו הכי תיפוק ליה משום עצם כשעורה דמיהת מגלח על מגעו ועל משאו:
בנתיים להחמיר. דס''ל דהך מתני' דוקא ומדלא קחשיב אבר שאין עליו בשר כראוי בהדי הנך דאין הנזיר מגלח עליהן ש''מ דהנזיר מגלח עליו ועל מגעו ועל משאו אע''פ שאין בו עצם כשעורה. רבי יוסי בעי. על הא דר''ל וכי מנין לעצם כשעורה לאו מן הדין קרייא או בעצם אדם ודרשו מיניה לעצם כשעורה הכא את עבד לה כשעורה דוקא והכא באבר שאין עליו בשר כראוי דנמי עצם מיקרי ואת עבד לה אפילו פחות מכשעורה שיהא מטמא:
תני רבי שמואל. דרחמנא רבייה דכתיב בהאי קרא או בחלל כל שהוא חלל ואפי' אין עליו בשר כראוי ואין בו עצם כשעורה מטמא במגע:
משנה: אֲבָל הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וּבֵית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים וְהַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק וּרְבִיעִית דָּם וָאֹהֶל וְרוֹבַע עֲצָמוֹת וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בַּמֵּת וִימֵי סְפוֹרוֹ וִימֵי גָמְרוֹ עַל אֵילוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין הִתְחִיל מוֹנֶה מִיָּד וְקָרְבָּן אֵין לוֹ. בֶּאֱמֶת יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּירוֹ שֶׁלַּמְּצוֹרָע הֲרֵי אֵילּוּ עוֹלִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וימי ספירו וימי גמרו. של מצורע ימי גמרו ימי חלוטו וימי ספירו לאחר שנטהר מצרעתו סופר שבעה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:
על אילו אין הנזיר מגלח. על כל הני דחשיב במתני':
ומזה בשלישי ובשביעי. הא לא קאי אימי ספירו וימי גמרו דלא שייך בהו הזאה:
ואינו סותר את הקודמים והתחיל ומונה מיד. כל אלו שאמרנו אין עולין לו לימי הנזירות ואינם סותרין אלא אם נטמא בטומאת מת אחר שהיזה שלישי ושביעי ויטהר ואם נצטרע אחר שישלים ימי גמרו וימי ספרו משלים נזירותו על מנין הימים שמנה קודם שנטמא:
וקרבן אין לו. אינו מביא קרבן טומאה על אלו הטומאות:
באמת אמרו ימי הזב והזבה. כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:
וימי הסגירו של מצורע. שנאמר בו והסגיר את הנגע שבעת ימים עולין לו למנין ימי הנזירות ואצ''ל שאין סותרין את הקודמין:
וכלים הנוגעים במת. שהם מטמאים כמת עצמו והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:
ואהל ורובע עצמות. אם האהיל על רובע הקב עצמות המת אינו מגלח עד שיאהיל על חצי קב אבל על מגעו ועל משאו של רובע עצמות מגלח ואפילו הם נימוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:
ורביעית דם. אפילו על מגעו ועל משאו אין הנזיר מגלח עליו:
והדופק. הארון עצמו שהכסוי דופק עליו:
והגולל. כסוי הארון:
וארץ העמים. אם נזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא ונכנס לארץ העמים וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים:
ובית הפרס. שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את העצמות:
והפרעות. אבנים או עצים הבולטים מן הגדר וטומאה תחת אחד מהן:
מתני' אבל הסככות. אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה ויש כזית מן המת תחת אחד מהן ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:
36b מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בְּרִאשׁוֹנָה הָיוּ בָתֵּי דִּינִין חֲלוּקִין. מִקְצָתָן אוֹמְרִין. רְבִיעִית דָּם רוֹבַע עֲצָמוֹת. מִקְצָתָן אוֹמְרִין. חֲצִי לוֹג דָּם חֲצִי לוֹג עֲצָמוֹת. לִנְזִירוּת וּלְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִדְרָשׁ אָֽמְרוּהָ מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מדרש אמרוה. כך קבלו מפי המדרש והשמועה מפי חגי זכריה ומלאכי דחצי לוג דם וחצי קב עצמות השיעור לנזירות ולאו הכרעת אחרונים היא:
מקצתן אומרים רביעית דם רובע עצמות. לכל בין לשיהא הנזיר מגלח עליהן בין לתרומה ולטומאת מקדש ומקצתן אומרים חצי וכו' לכל ולפיכך הכריעו במתני' לנזירות חצי לוג דם וחצי קב עצמות ולטומאת מקדש וקדשיו ברביעית כדמסיים התם ב''ד שאחריהן אמרו רביעית דם ורובע עצמות לתרומה ולקדשים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לנזיר ולמקדש וכך צריד לגרום הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source