משנה: אֲבָל הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וּבֵית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים וְהַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק וּרְבִיעִית דָּם וָאֹהֶל וְרוֹבַע עֲצָמוֹת וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בַּמֵּת וִימֵי סְפוֹרוֹ וִימֵי גָמְרוֹ עַל אֵילוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין הִתְחִיל מוֹנֶה מִיָּד וְקָרְבָּן אֵין לוֹ. בֶּאֱמֶת יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּירוֹ שֶׁלַּמְּצוֹרָע הֲרֵי אֵילּוּ עוֹלִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וימי הסגירו של מצורע. שנאמר בו והסגיר את הנגע שבעת ימים עולין לו למנין ימי הנזירות ואצ''ל שאין סותרין את הקודמין:
באמת אמרו ימי הזב והזבה. כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:
וקרבן אין לו. אינו מביא קרבן טומאה על אלו הטומאות:
ואינו סותר את הקודמים והתחיל ומונה מיד. כל אלו שאמרנו אין עולין לו לימי הנזירות ואינם סותרין אלא אם נטמא בטומאת מת אחר שהיזה שלישי ושביעי ויטהר ואם נצטרע אחר שישלים ימי גמרו וימי ספרו משלים נזירותו על מנין הימים שמנה קודם שנטמא:
ומזה בשלישי ובשביעי. הא לא קאי אימי ספירו וימי גמרו דלא שייך בהו הזאה:
על אילו אין הנזיר מגלח. על כל הני דחשיב במתני':
וכלים הנוגעים במת. שהם מטמאים כמת עצמו והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:
וימי ספירו וימי גמרו. של מצורע ימי גמרו ימי חלוטו וימי ספירו לאחר שנטהר מצרעתו סופר שבעה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:
מתני' אבל הסככות. אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה ויש כזית מן המת תחת אחד מהן ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:
והפרעות. אבנים או עצים הבולטים מן הגדר וטומאה תחת אחד מהן:
ובית הפרס. שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את העצמות:
וארץ העמים. אם נזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא ונכנס לארץ העמים וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים:
והגולל. כסוי הארון:
והדופק. הארון עצמו שהכסוי דופק עליו:
ורביעית דם. אפילו על מגעו ועל משאו אין הנזיר מגלח עליו:
ואהל ורובע עצמות. אם האהיל על רובע הקב עצמות המת אינו מגלח עד שיאהיל על חצי קב אבל על מגעו ועל משאו של רובע עצמות מגלח ואפילו הם נימוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:
36b מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בְּרִאשׁוֹנָה הָיוּ בָתֵּי דִּינִין חֲלוּקִין. מִקְצָתָן אוֹמְרִין. רְבִיעִית דָּם רוֹבַע עֲצָמוֹת. מִקְצָתָן אוֹמְרִין. חֲצִי לוֹג דָּם חֲצִי לוֹג עֲצָמוֹת. לִנְזִירוּת וּלְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִדְרָשׁ אָֽמְרוּהָ מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מקצתן אומרים רביעית דם רובע עצמות. לכל בין לשיהא הנזיר מגלח עליהן בין לתרומה ולטומאת מקדש ומקצתן אומרים חצי וכו' לכל ולפיכך הכריעו במתני' לנזירות חצי לוג דם וחצי קב עצמות ולטומאת מקדש וקדשיו ברביעית כדמסיים התם ב''ד שאחריהן אמרו רביעית דם ורובע עצמות לתרומה ולקדשים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לנזיר ולמקדש וכך צריד לגרום הכא:
מדרש אמרוה. כך קבלו מפי המדרש והשמועה מפי חגי זכריה ומלאכי דחצי לוג דם וחצי קב עצמות השיעור לנזירות ולאו הכרעת אחרונים היא:
הלכה: אֲבָל הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת כול'. בֵּנְתַייִם מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּיינְתַיִים לְהָקֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בֵּנְתַיִים לְהַחֲמִיר. מָהוּ בֵּינְתַיִים. זֶה אֶבֶר מִן הַמֵּת וְאֶבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כְּרָאוּי. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. מְנַיִין עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. לֹא מִן הָדֵין קִרְייָא אוֹ בְעֶצֶם אָדָם. הָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ כִּשְׂעוֹרָה. וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה. תַּנֵּי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. בַּחֲלַל. כָּל שֶׁהוּא חֲלַל. בַּחֲלַל. זֶה אֶבֶר מִן הַמֵּת וְאֶבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר כְּרָאוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני רבי שמואל. דרחמנא רבייה דכתיב בהאי קרא או בחלל כל שהוא חלל ואפי' אין עליו בשר כראוי ואין בו עצם כשעורה מטמא במגע:
בנתיים להחמיר. דס''ל דהך מתני' דוקא ומדלא קחשיב אבר שאין עליו בשר כראוי בהדי הנך דאין הנזיר מגלח עליהן ש''מ דהנזיר מגלח עליו ועל מגעו ועל משאו אע''פ שאין בו עצם כשעורה. רבי יוסי בעי. על הא דר''ל וכי מנין לעצם כשעורה לאו מן הדין קרייא או בעצם אדם ודרשו מיניה לעצם כשעורה הכא את עבד לה כשעורה דוקא והכא באבר שאין עליו בשר כראוי דנמי עצם מיקרי ואת עבד לה אפילו פחות מכשעורה שיהא מטמא:
בנתיים להקל. דס''ל דיוקא דרישא דמתני' דוקא דאין מגלח אלא על אבר שיש עליו בשר כראוי אבל אם אין עליו בשר כראוי לא ומיירי בשנידוק ואין בו עצם כשעורה שלם דאפילו על מגעו ועל משאו אינו מגלח דאי לאו הכי תיפוק ליה משום עצם כשעורה דמיהת מגלח על מגעו ועל משאו:
גמ' בנתיים מהו. כדמפרש לה לקמיה דבנתים הוי אבר שאין עליו בשר כראוי ומשום דבמתני' דלעיל קתני אבר שיש עליו בשר כראוי הנזיר מגלח עליו ובהאי מתני' דקחשיב דברים שאין הנזיר מגלח עליהן ולא חשיב אבר שאין עליו בשר כראוי בהדייהו והיינו דקבעי בנתיים של דיוקא דרישא וסיפא מהו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. סְכָכוֹת וּפְרָעוֹת תּוֹרָה הֵן אֵצֶל תְּרוּמָה וְאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אִם לִשְׂרוֹף. אֲפִילוּ עַל סְפֵק דִּבְרֵיהֶן שׂוֹרְפִין. אִם לִלְקוֹת. תַּנֵּי רִבִּי צַיידָנָייָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וּפְלִיג עַל רִבִּי יִרְמְיָה. כָּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְכָל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ופליג על רבי ירמיה. דמפרש דברי רבי יוחנן ללקות והא תנינן במתני' דלקמן כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש וכן נמי אין לוקה עליה בתרומה:
אם ללקות. האי אם כמו אלא כלומר דודאי ללקות קאמר אם אכל תרומה בטומאת הגוף שנטמא בסככות ופרעות לוקה וכן נמי אם נכנס למקדש דחד דינא אית להו:
רבי ירמיה בעי. לענין מאי קאמר רבי יוחנן דתורה הן אצל תרומה אם לשרוף עליהן את התרומה הא קי''ל אפילו על ספק דבריהן שורפין כדתנן פ''ד דטהרות על ששה ספיקות שורפין את התרומה ספק בית הפרס וספק ארץ העמים כו' ומכ''ש סככות ופרעות דספק דאורייתא הוו:
תורה הן אצל תרומה. מן התורה הן לטמא את התרומה ואפ''ה אין הנזיר מגלח עליהן:
בֶּאֱמֶת. דְּאָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ. בֶּאֱמֶת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באמת. הא דקתני במתני' כדרבי אליעזר הוא דאמר בפ''ק דתרומות כל מקום ששנינו באמת הלכה למשה מסיני הוא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רוֹבְדֵי אִילָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָדוֹ אַחַת 37a בְּצַד זוֹ וְיָדוֹ אַחַת בְּרוֹבָד אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם חוֹצֵץ הוּא בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה יָחוֹץ בִּפְנֵי טַהֲרָה. אִם אֵינוֹ חוֹצֵץ הוּא בִּפְנֵי טוּמְאָה אַל יָחוֹץ בִּפְנֵי טַהֲרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת בַּבַּיִת וְהַנָּזִיר תַּחַת הַמִּיטָּה נָזִיר מְגַלֵּחַ. כָּל שֶׁכֵּן הַמֵּת תַּחַת הַמִּיטָּה וְהַנָּזִיר בַּבַּיִת אֵינוֹ מְגַלֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת וְהַנָּזִיר תַּחַת כַּרְעֵי הַמִּיטָּה תַּחַת מֵעֵי הַגָּמָל תַּחַת מֵעֵי הַמַּשְׁקוֹף תַּחַת מֶלְתָּרִיּוֹת אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. וְלֹא כָל דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה לְהָגֶן. שָׁמַע חִזְקִיָּה וְאָמַר. טִהֲרוּ מֵתִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת בַּבַּיִת וְהַנָּזִיר בִּטְרִיקְלִין נָזִיר מְגַלֵּחַ. כָּל שֶׁכֵּן הַמֵּת בִּטְרִיקְלִין וְהַנָּזִיר בַּבַּיִת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי מָנָא בָּעֵי. אִם אֹהֶל לָחוֹץ יְהֵא אֹהֶל לְהַמְּשִׁךְ. אִם אֵינוֹ אֹהֶל לְהַמְשִׁיךְ תִּיפְקַּע טוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טוּמְאָה מֵחֲצִי כוֹתֶל וּלְחוּץ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָה. טוּמְאָה טְמוּנָה בַקַּרְקַע שֶׁלַּבַּיִת נָזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה. רוֹב בִּנְייָנוֹ וְרוֹב מִנְייָנוֹ שֶׁלְּמֵת אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רוב בנינו. שתי שוקים וירך אחד ורוב מנינו קכ''ה אברים אם אין בהן רובע הקב אין הנזיר מגלח אפי' על מגען ועל משאן:
טומאה טמונה. בקרקעיתו של בית נזיר מגלח עליה דקי''ל אין חציצה לטומאה כדתנן פ' ט''ו דאהלות בית שחצצו בנסרים כו' טומאה בחצץ כלים שבבית טמאין כמו בכלי חרס המוקף צמיד פתיל דקי''ל צמיד פתיל לטהרה שאם הטומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואין צמיד פתיל לטומאה שאם הטומאה בתוכו אין מציל מלטמא את הבית:
טומאה מחצי כותל ולחוץ הנזיר מגלח. בשהנזיר עומד מלמעלה מיירי כדתנן פ''ו דאהלות כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד כותל שהוא לאויר שצדו אחד לאויר העולם וצדו אחד משמש לבית והטומאה בכותל אם היא מחציו כותל ולפנים הבית טמא דהוי כאילו הטומאה בתוך הבית והעומד מלמעלן טהור דלאו כטומאה רצוצה חשובה דקי''ל טומאה רצוצה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה והא לאו טומאה רצוצה היא דכמונחת בתוך הבית חשבינן לה ואם הטומאה מחצי כותל ולחוץ לא הוי כמונח' בתוך הבית והבית טהור והעומד מלמעלן טמא דכיון דלאו מונחת באהל היא הוי לה טומאה רצוצה ובוקעת ועולה עד לרקיע וקמ''ל רבי יוחנן דהנזיר מגלח אף על הטומאה רצוצה:
אם אינו אהל להמשיך. הטומאה אצלה וכלומר דמשום הכי קאמר כ''ש בסיפא דברישא שהטימאה בתוך הבית לא הוי הטרקלין אהל להמשיך הטומאה לפי שאין דרך הטומאה להכנס א''כ קשיא תיפקע טומאה דאמאי באמת קאמרת בהא הנזיר מגלח הרי אין דרך הטומאה להכנס:
רבי מנא בעי. על הא דקאמר רבי יוחנן כל שכן הוא דמתמה דמשמע דיותר מסתב' לומר שהטריקלין חשוב אהל להביא הטומאה לחוץ כשהטומאה בתוכו מלהמשיך הטומאה לתוכו כשהטומאה בתוך הבית והיינו דמקשי אם אהל לחוץ אם הטריקלין הוי אהל להביא את הטומא' לחוץ יהא אהל להמשיך הטומאה אצלה כשהיא בתוך הבית דמאי שנא ואמאי קאמרת דבזה כ''ש הוא:
והנזיר בטריקלין. בחדר שלפנים מן הבית הנזיר מגלח וכ''ש כשהמת בטריקלין והנזיר בבית כדפרישית טעמא לעיל שדרך הטומאה לצאת:
טהרו מתים. בתמיה שטהרת כל טומאת אהל בטומאת מת דקסבר כאהלים חשובין הן:
המת והנזיר תחת כרעי המטה. שכרעי המטה מאהילין על הנזיר ועל הטומאה או תחת מעי הגמל שהוא רחב ומגין הוא או תחת מעי השקוף תחת רוחב השקוף שבבית או תחת מלתריות עצים המצוירים ועשוים כמין כיפה לנוי ולהגן אין הנזיר מגלח דקסבר רבי יוחנן כל אלו שנעשים להגן אינם חשובים אהלים להביא את הטומאה:
כל שכן המת תחת המטה והנזיר בבית שהנזיר מגלח גרסינן. וכדתנן פ''ד דאהלות ובכמה מקומות שדרך הטומאה לצאת מן הבית דרך הפתח לחוץ ואין דרכה להכנס ואם הטומאה בבית והנזיר תחת המטה טמא הוא מכ''ש כשהטומאה תחת המטה והנזיר בבית שדרך הטומאה לצאת:
המת בבית והנזיר תחת המטה. מביא את הטומאה תחת המטה והנזיר מגלח ובשיש פותח טפח תחת המטה מיירי:
רבי יוסי בעי. עלה דרבי יוחנן אם חוצץ הוא בפני הטומאה יחוץ בפני טהרה ה''פ למאי דתנן בפ''ו דאהלות אדם וכלים נעשין אהלין לטמא אבל לא לטהר אהל הנסמך ע''י אדם וכלים לחשב אהל לטמא הכלים שתחתיו אפילו שלא כנגד הטומאה כאלו נתונים באהל המת אבל לא לטהר שאם הכלים ע''ג האהל טמאין דהואיל והוא נסמך ע''י אדם או ע''י כלים אע''פ שאין ראוים לקבל טומאה הן כדאמרינן שם שאפילו הנדבך שהוא האהל נתון ע''ג כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינם חוצצים בפני הטומאה ורבי אליעזר מטהר בתרווייהו דסבר נעשין אהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה והיינו דמקשה רבי יוסי על דברי רבי יוחנן דס''ל דהרובד נעשה אהל להביא את הטומאה כדקאמר לעיל הנזיר מגלח והכא הוא אמר שאם ידו אחת ברובד אינו מגלח לפי שהוא חוצץ בפני הטומאה וממ''נ אם הוא אהל לחוץ בפני הטומאה יחוץ נמי בפני טהרה כדברי ר''א דקס''ד דרבי יוסי שזה הרובד כאהל הנסמך ע''י אדם הוא מדקאמר ידו אחת ברובד ואם הוא אינו חוצץ בפני הטומאה אל יחוץ בפני טהרה כלומר ואם כדברי ת''ק דהתם ואינו חוצץ בפני הטהרה שהרי נעשה אהל לטמא א''כ אל יחוץ נמי בפני הטומאה ואפילו ידו מלמעלה ע''ג רובד הוא טמא שאינו חוצץ בפני הטומאה והלשון הפוך הוא והכי מיתפרשא אם הוא שאינו חוצץ בפני הטומאה אז שפיר הוי שאל יחוץ בפני הטהרה:
ידו אחת בצד זו וידו אחת ברובד אין הנזיר מגלח. כלומר אם הטומאה תחת הרובד והנזיר עומד בחוץ והיינו דקאמר ידו אחת בצד זו' שאינו עומד תחת הרובד ואין הרובד מאהיל עליו אלא שידו אחת מלמעלה ברובד אינו מגלח עליו דמכיון דרחב ארבעה טפחים חזק ובריא הוא וחוצץ בפני הטומאה:
רובדי אילן שיש בהן ארבעה על ד'. ומאהילין על הטומאה הנזיר מגלח עליהן דהאי אהל מעליא הוי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source