אֵי זֶה הוּא קֶבֶר הַתְּהוֹם. הַמֵּת שֶׁנִּקְבַּר בְּקַשׁ וּבַתֵּבֶן וּבֶעָפָר וּבַצְּרוֹרוֹת. אֲבָל אִם נִקְבַּר בַּמַּיִם וּבָאֲפֵילָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. כָּל שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְכָל שֶׁאֵי אַתָּה יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְקַשׁ וְתֵבֶן אֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ. מַתְנִיתָא דְּלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. תֵּבֶן וּבִטְּלוֹ בָטֵל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּשֶׁבְּלָלוֹ בֶעָפָר. יֵשׁ תֵּבֶן שֶׁהוּא כְעָפָר וְעָפָר שֶׁהוּא כְתֵבֶן. תֵּבֶן שֶׁאֵין יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְעָפָר. וְעָפָר שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְתֵבֶן. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. חִיפָּהוּ מַחֲצָלוֹת בָּטֵל. אִיתָא חֲמֵי. חִיפָּהוּ מַחֲצָלוֹת לֹא בָטֵל. חִיפָּהוּ מַחֲצָלוֹת בָּטֵל. מִילְּאֵהוּ חָרִיּוֹת צְרִיכָה. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. אֲפִילוּ רֵיק.
Pnei Moshe (non traduit)
חיפהו מחצלות. אטומאה בבית קאי ויש חלון בין בית לבית ובו פותח טפח דטומאה בוקעת לצד השני ואם חפהו במחצלת בטל:
המת שנקבר בקש ובתבן. שהן עשוין להתגלגל ע''י הרוח ואפשר שלא הכיר בו אדם מעולם דאין טומאת התהום אלא בשלא הכיר בו אחד מעולם וכן עפר וצרורות עשוין להתגלגל מעצמן:
במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים. הואיל ואדם יכול להסתכל בהן ע''י הדחק ואפשר שהכיר אחד מעולם אין עושה קבר התהום:
ה''ג כל שאי אתה יכול לפנותו עושה קבר התהום וכל שאתה יכול לפנותו אין עושה קבר התהום. דברים שאין אדם עשוי לפנותן אלא בטלין הן במקומן לא חיישינן נמי שאדם נתנן לשם מדעת אלא מעצמן נתגלגלו לשם אבל דברים שאדם עשוי לפנותן אין עושה קבר התהום דהואיל ודרך לפנותן חיישינן שמא אדם אחד מדעת נתנו לשם ועתיד לפנותו וכבר הכיר בו אחד:
וקש ותבן אין את יכול לפנותו. מחשבת להו דעושין קבר התהום נימא הך ברייתא דלא כרבי יוסי:
דרבי יוסי אומר תבן וביטלו בטל. הא דרבי יוסי בתוספתא פרק ט''ז דאהלות ואמתני' דפרק ט''ו דאהלות מיתניא דתנן התם בית שמלאו עפר וצרורות ותבן ויש בו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דטומאה רצוצה היא שאין בה חלל טפח וקי''ל טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע וקאמר רבי יוסי התם תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר דמשמע דוקא אם ביטלו בפירוש הוא דבטל אבל תבן סתם עתיד לפנותו הוא וכמאן דאיכא ביה חלל טפת דמיא והכא אמרינן דאפילו סתם תבן כאין עתיד לפנותו הוא ודלא כרבי יוסי:
רבי יוסי ברבי בון. אמר ד''ה היא הכא דמה דאמר רבי יוסי בשבללו לתבן בעפר כמו שעושין לבנין עם הטיט דבהא מסתמא עתיד לפנותו הוא והלכך לא בטיל עד שיבטלו בפירוש:
יש תבן שהוא כעפר. מסקנת דברי רבי יוסי הוא שם:
תבן שאין יכול לפנותו. שהוא מפוזר הרבה וידוע הוא שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל:
ועפר שאת יכול לפנותו. שידוע הוא שעתיד לפנותו הרי הוא כתבן סתם ולא בטל ורבי יוסי ברבי בון מפרש לה נמי כתבן שבודאי עשוי לפנותו הוא כדמוקי לעיל:
איתא חמי. ומתמה הש''ס תא חזי מה דאמרי מלאוהו לבית במחצלות לא בטל דודאי עתיד לפנותן הוא וחיפהו במחצלות בטל בתמיה אלא ודאי לא בטל:
מלאו חריות. של דקל צריכה מיבעיא לן אם עתיד לפנותו הוא או לא:
אפילו ריק. לישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה וס''ל לר''ל דממעט נמי בטומאה הואיל והוא דק ונרקב מהלחות ונמאס מבטל ליה:
צִיבּוּר בְגָלוּי שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עָלָיו הַצִּיץ. קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם יָחִיד שֶׁהוֹרַעְתָּה כּוֹחוֹ בְטוּמְאָה יְדוּעָה. יִיפִּיתָה כוֹחוֹ בַּקֶּבֶר הַתְּהוֹם. צִיבּוּר שֶׁיִּפִּיתָה כוֹחוֹ בְטוּמְאָה יְדוּעָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּייַפֶּה כוֹחוֹ בַּקֶּבֶר הַתְּהוֹם. קַל שֶׁאַתְּ מֵיקַל בְּיָחִיד אַתְּ מַחְמִיר בַּצִּיבּוּר. קַל שֶׁאַתָּה מֵיקַל בְּיָחִיד שֶׁאִם נִתְוַודַּע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵעָשֶׂה כְמִי שֶׁנִּיטְמָא לִפְנֵי זְרִיקָה. בִּשְׁבִיל שֶׁיֹּאכַל הַבָּשָׂר. קַל שֶׁאַתְּ מֵיקַל בְּנָזִיר טָהוֹר אַתְּ מַחְמִיר בְּנָזִיר טָמֵא. קַל שֶׁאַתְּ מֵיקַל בְּנָזִיר טָהוֹר שֶׁאִים נִתְוַודַּע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵעָשֶׂה כְּמִי שֶׁנִּיטְמָא לְאַחַר זְרִיקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה. אַתְּ מַחְמִיר בְּנָזִיר טָמֵא שֶׁאִם נוֹדַע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵעָשֶׂה כְּמִי שֶׁנִּיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא בִּשְׁבִיל שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. כְּהָדָא דְתַנֵּי. נִיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עוֹבֵר שֶׁלַּפֶּסַח מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עָלָיו הַצִּיץ. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַבְּעָלִים שֶׁהוֹרַעְתָּה כּוֹחָן בְּזָקֵן וְחוֹלֶה יִיפִּיתָה כּוֹחָן בְקֶבֶר הַתְּהוֹם. עוֹבֵר שֶׁיִּיפִּיתָה כּוֹחוֹ בְּזָקֵן וְחוֹלֶה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּייַפֶּה כוֹחוֹ בַּקֶּבֶר הַתְּהוֹם. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַּבְּעָלִים שֶׁהוֹרַעְתָּה כּוֹחָן בִּשְׁאַר כָּל טֻמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. תֹּאמַר בְּעוֹבֵר שֶׁהוֹרַעְתָּה כּוֹחוֹ בִּשְׁאַר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. הוֹאִיל וְהוֹרַעְתָּה כּוֹחוֹ בִּשְׁאַר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה הוֹרַע כּוֹחוֹ בְּטָמֵא מֵת בַּפֶּסַח. מַאי כְדוֹן. 44b לָכֶם. בֵּין לוֹ בֵּין לְעוֹבֵר שֶׁלּוֹ. עַד כְּדוֹן עוֹשֵׂי פֶסַח. נָזִיר מְנַיִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. עָלָיו. לֹא עַל הָעוֹבֵר שֶׁלּוֹ. מִן מַה דְתַנֵּי. הוּא נָזִיר הוּא עוֹשֶׂה פֶסַח. הָדָא אָֽמְרָה. מַה דְּנָפַל לְדֵין נָפַל לְדֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
מן מה דתני הוא נזיר הוא עושה פסח. דקחשיב התם במתני' נזיר ועושה פסח בהדדי ש''מ דשוין הן ומה דנפל לדין נפל לדין מה שהותר בזה הותר בזה:
עד כדון עושי פסת נזיר מנין. דהותרה לו לכהן העובד:
הוינן סברין מימר. בתחלה דבאמת גבי נזיר לא הותרה לו לכהן העובד דעליו כתיב ומיניה ילפינן היתר לטומאת התהום בנזיר ומשמע מיעוטא הוא דוקא עליו ולא על העובד שלו:
ציבור שנטמא בספק קבר התהום מהו שירצה עליו הציץ. אע''ג דקרבן ציבור דוחה טומאה מ''מ מיבעיא ליה היכא שנטמאו בטומאת התהום לאחר זריקה אם הציץ מרצה להתיר הבשר לאכילה כדלקמן:
ק''ו. הוא מה אם היחיד שהורעתה כחו בטומאה ידועה שאין קרבן היחיד דוחה טומאה בקרבן שאין קבוע לו זמן:
ייפיתה כחו בקבר התהום. בנזיר ועושה פסח כדתנן בפרק כיצד צולין הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה בטומאת התהום אפילו בטומאת הגוף ציבור שיפיתה כוחו בטומאה ידועה שדוחה טומאה אינו דין שתייפה כחו בספק קבר התהום שירצה הציץ להתיר בשר באכילה ואע''פ שבטומאה ודאית אין הציץ מרצה להתיר הבשר כדלקמן:
קל שאתה מיקל ביחיד את מחמיר בציבור. ודחי לה הש''ס דלאו ק''ו הוא דמצינו קולא ביחיד וחומרא בציבור בכה''ג:
קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה. דקי''ל בעושה פסח הציץ מרצה בטומאת התהום אפילו נודע לו לפני זריקה כמו אם נתוודע לו לאחר זריקה ולא יצטרך לדחות לפסח שני:
את מחמיר עליו בצבור. שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר. כלומר אבל בציבור מצינו חומרא בזה בנטמאו לפני זריקה כדאמר שם בהאי תלמודא על הא דתנן התם הלכה ה' חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה דקיי''ל אין הציץ מרצה על האכילות והפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה וגרסינן שם אר''א מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה שחטו בטהרה נטמא הציבור יזרוק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה. אלמא דמצינו חומרא בציבור מביחיד שאם נטמאו לאחר שחיטה ולפני זריקה אין הבשר נאכל בטומאה ודין הוא שנחמיר שאם נתוודע להם שנטמאו טומאת התהום אפי' לאחר זריקה שיעשה כמי שנטמאו לפני הזריקה ואל יאכל הבשר:
קל שאת מיקל בנזיר טהור. אגב דלעיל מיתניא:
יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא יביא קרבן טומאה. דע''י ריצוי ציץ אפילו נודע לו לפני זריקה הוי כנודע לו לאחר זריקה ושוב אינו סותר ואינו צריך להביא קרבן טומאה:
את מחמיר בנזיר טמא. מצינו חומרא בכהאי גוונא בנזיר טמא שאם נודע לו קבר התהום לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא טומאה ודאית וחזר ונטמא שמביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד כדאמרינן לעיל פרק שביעי שאם נטמא לאחר זריקה לכולי עלמא מביא קרבן על כל טומאה וטומאה:
עובד של פסח. כהן העובד בקרבן של פסח מהו שירצה עליו הציץ אם נטמא בספק טומאת התהום:
שהורעתה כוחן בזקן וחולה. שאין שוחטין את הפסח על זקן וחולה שאינן יכולין לאכול כזית דשלא לאוכליו הוי:
ייפיתה כחן. של הבעלים בקבר התהום שהציץ מרצה עליו:
עובד שייפיתה כחו בזקן וחולה. דזקן וחולה כשר לעבודה אם אינו רותת ורועד כשהוא עומד:
לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כחן בשאר כל טומאות שבשנה. שהרי טמא משלח קרבנותיו אם הוא טמא שרץ תאמר בכהן שהורעתה כחו שאין כהן הטמא מקריב בכל ימות השנה בקרבן יחיד ולפיכך הורע כחו נמי בטמא מת בפסח בטומאת התהום שלא יהא הציץ מרצה עליו:
מאי כדון. מאי הוי עלה:
לכם. כתיב דמיניה ילפינן היתר לטומאת התהום בין לו בין לעובד שלו בין לבעלים בין לכהן:
שאם נתוודע לו לפני זריקה. ספק קבר התהום:
אֵי זֶה הוּא קֶבֶר הַתְּהוֹם. כָּל שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרֵהוּ. וְחָשׁ לוֹמָר. שֶׁמָּא אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם. בְּחֶזְקַת הַחַי בַּחַיי. תִּיפְתָּר שֶׁמְּצָאוֹ קַמְצוּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שאין אדם זוכרו. שלא הכיר בה אדם אחד מעולם:
וחש לומר. ומנין אנו יודעין שאין מכיר בה אחד וניחוש לומר שמא יש א' בסוף עולם שהכיר בו וקברו לשם:
בחזקת החי בחיי. כלומר כדרך וכחזקת החי בחי שאין אחד בסוף העולם שאינו מכירו א''נ כחזקת החי לטפל בחבירו ולקברו ולשון בחיי לשון נאה ומתוקן ע''ד סגי נהור:
תיפתר שמצאו קמצוץ. מרוצץ וממועך ואינו קבור כדרכו כדלקמן שאני אומר גל נפל עליו והרגו ולא הכיר בו אדם א' מעולם:
תַּנֵּי. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם אֶלָּא מֵת בִּלְבַד. הָא נְבֵילָה לֹא. קַל וָחוֹמֵר. וּמָה אִם הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִשְׁכַּב וּמוֹשָׁב הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. נְבֵילָה שֶׁעוֹשָׂה מִשְׁכַּב וּמוֹשָׁב אֵינוֹ דִין שֶׁתַּעֲשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם אֶלָּא מֵת בִּלְבַד. לְהוֹצִיא מִשְׁכַּב וּמוֹשָׁב.
Pnei Moshe (non traduit)
אין לך עושה קבר התהום. למיחשיב ליה לספק טומאה אלא למת בלבד ולא הקילו חכמים בשאר ספק טומאה:
הא נבילה לא. והא ק''ו הוא והגי' משובשת דמה ענין נבלה למשכב ומושב וה''ג ומה אם המת שהוא מטמא טומאת שבעה הרי הוא עושה קבר התהום ומקילינן בספיקו נבילה שאינו מטמא טומאת שבעה אינו דין שתעשה קבר התהום:
להוציא משכב ומושב. כלומר טומאת התהום דזיבה וכגון זב בשביעי שלו דספק שמא יראה היום ויסתיר כל שבעה ספק לא יראה והוי ליה טומאת התהום ופסלא ביה ואין שוחטין וזורקין עליו בפסח:
משנה: הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִילָּה מוּשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּשָׂתוֹ. מָצָא שְׁנַיִם נוֹטְלָן וְאֶת תְּפוּשָׂתָן. מָצָא שְׁלֹשָׁה אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שְׁמוֹנֶה כִּמְלוֹא הַמִּיטָּה וְקוֹבְרֵיהָ הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר שֶׁאִילּוּ מִתְּחִילָּה מְצָאוֹ נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המוצא מת בתחלה. שלא היה ידוע שהיה שם קבר ודוקא מת ולא הרוג:
מושכב. ולא שהיה יושב:
כדרכו. ולא שהיה ראשו מונח בין ירכותיו דכל הני חיישינן שמא עכו''ם הן שאין דרכן של ישראל לקבור מתיהן בכך:
נוטלו ואת תפוסתו. מותר לפנותו משם ולקברו במקום אחר וצריך שיטול מן עפר של הקבר עמו כדי תפיסה שהוא כל עפר תיחוח שתחתיו וחופר בקרקע בתולה ג' אצבעות דכתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם שאין צריך לומר ממצרים אלא ה''ק מעפר של מצרים טול עמי ואסמכתא בעלמא הוא:
מצא שלשה אם יש בין זה לזה. מארבע אמות עד שמנה. כלומר מקבר ראשון עד השלישי אין פחות מארבעה אמות ולא יותר מח' אמות:
כמלא מטה וקובריה. מפרש בגמרא:
הרי זו שכונת קברות. שנכר שלשם קבורה נתנום שם ואסור לפנותם ואפילו מת אחד אם ניכר שלשם קבורה נתון שם אסור לפנותו אלא שבאחד או בשנים אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם אבל בשלשה מוכח שזה המקום מיוחד לקברות. ואורך המערה דרכה להיות ששה אמות ורחבה ארבעה ואלכסונה עודף שני אמות והיינו שמנה ולהכי תנן מארבע אמות ועד שמנה:
בודק ממנו ולהלן עשרים אמה. מפרשינן לה בגמרא:
שרגלים לדבר. שזו השדה עשויה לקברים והיו בה גם מערות אחרות ומשום רגלים לדבר תני כל הני משניות הכא:
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יֹאשִׁיָּה. דְּרִבִּי יֹאשִׁיָה אָמַר. טוּמְאָה טְמוּנָה בַקַּרְקַעוֹ שֶׁלַּבַּיִת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּאן מִן הַצַּד וְכָאן מִכְּנֶגְדָּן. רִבִּי עֶזְרָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן אָמַר. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן מִן הַצַּד. וְתֵימַר. כָּאן וְכָאן מִכְּנֶגְדָּן. מָהוּ טָמֵא. טָמֵא וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
כאן מן הצד וכאן מכנגדן. דרבי יאשיה בטומאה כנגדו והנזיר עומד עליה:
ואפילו תימר כאן וכאן מן הצד או מכנגדן. ול''ק דמהו טמא טמא ואינו מגלח קאמר בתמיה דמי תנן בהדיא ואינו מגלח אלא ודאי מגלח הוא כטומאות מן המת ממש שהנזיר מגלח עליהן וכרבי יאשיה:
לית הדא פליגא על רבי יאשיה. מתני' דקתני נמצא מת משוקע בקרקע המערה וירד להטהר מטומאת מת טמא וקס''ד דטמא ואינו מגלח הוא כהני טומאות דחשיב בפ''ז שאין הנזיר מגלח עליהן ומי נימא דפליגא על רבי יאשיה דאמר התם טומאה טמונה הנזיר מגלח עליה:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. בַּר פִּיקָה שָׁאַל לְרִבִּי. 45a עַד כְּדוֹן בִּמְעָרָה מְקוּרָה. אֲפִילוּ בִּמְעָרָה שֶׁאֵינָהּ מְקוּרָה. סָבַר בַּר פִּיקָה. אִין סְפֵק טוּמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם טָהוֹר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי. אַדַּיִין בַּר פִּיקָה עוֹמֵד בִּשְׁטוּתוֹ. אֵין סְפֵק טוּמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם טָהוֹר אֶלָּא שֶׁרֶץ. אֲבָל בְּמֵת כְּעוֹמֵד הוּא. כְּהָדָא דְתַאנֵי. כָּל הַנִּזְרָקִין סְפֵיקָן טָהוֹר חוּץ מִכְּזַיִת מִן הַמֵּת הַמַּאֲהִילִין שֶׁהֵן מְטַמְּאִין מִלְּמַטָּן לְמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
שהן מטמאין מלמטן למעלן. או זב וזבה שהן מטמאין מלמטן המשכבות ומושבות ומלמעלן עליונו של זב שכל אלו ספקן טמא:
המאהילין. או שדלג אדם על טומאת המת וספק האהיל או לא:
חוץ מכזית מן המת. שזרקו וספק נגע או לא:
כל הנזרקין. ממקום למקום ובשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים ספק לא נגע בהן ספיקן טהור דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא והוי לה כטומאה צפה דספיקה טהור:
עדיין בר פיקה עומד בשטותיו. להסתפק בדבר זה דודאי אפילו אינו מקורה טמא שאין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אלא בשרץ בלבד כדדרשינן מקראי כתוב א' אומר בכל שרץ השורץ דמשמע בכל מקום שהוא שורץ ואפילו צף וכתיב על הארץ דמשמע שיהא מזנה על הארץ ולא צף הא כיצד ודאי מגעו טמא ספק מגעו טהור אבל במת לא חילקו חכמים ואפילו צף כעומד הוא:
סבר בר פיקה אין ספק טומאה צפה על פני המים. ול''ג הכא טהור עד לקמן כלומר דבר פיקה דמסתפק בשאינו מקורה טעמיה משום דקסבר ספק טומאה צפה על פני המים טהור כדתנן בפ''ד דטהרות והלכך לא מטמאינן אלא במערה מקורה ומשום ספק רה''י נגעו בה:
בר פיקה שאל לרבו. הא דקתני במתני' נמצא מת צף על פי המערה טמא מי נימא דעד כאן לא אמרו אלא במערה מקורה משום דהוי ספק טומאה ברה''י או אפילו במערה שאינה מקורה נמי החמירו בה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source