אית תניי תני ופליג על המתני' בדק עשר כו' וס''ל להאי תנא דלא חיישינן למערה זו שמצא בתחלה שהיא בתחלת הכ' אלא כל הבדיקה היא עם הכל כ' ולא הטריחוהו חכמים יותר ואם בדק עשר ומצא בודק עוד עשר כפי שתי מערות וחצר וכן לכל צד וכן אם מצא אחר בדיקה זו וכן כולם:

בדק עשרים ומצא בודק עוד עשרים גרסינן. כדקתני במתני' לפי שאחר שמצא בסוף עשרים יש לחוש שמא זה קבר אחר הוא ולא מבית הקברות שמצא בתחלה אלא זה של אדם אחר ויש כאן ב' מערות וחצר וצריך לעשות גם שם כל הבדיקות שאמרנו:

עד כמה מטריחין עליו. לבדוק:

עד ארבעים אמה. משום דבמתני' קתני בודק הימנו ולהלן עשרי' אמה וזהו כשיעור שתי מערות עם החצר שהמערה ארבע אמות על שש והחצר ששתי מערות פתוחין לתוכו מכאן ומכאן הוא שש על שש וכרבנן דלעיל נמצא אורך שתי מערות וחצר שביניהן י''ח אמות ועוד צריך לבדוק באלכסונה של מערה אחת כדי שימצא יפה את המתים שלפעמים זה נמשך לפנים יותר מזה ובאלכסון נקל הוא למצוא כלן אבל מערה שניה א''צ לבדוק באלכסון דחד אלכסון החמירו חכמים תרי לא ואלכסון של מערה אחת עודף ב' אמות בקירוב נמצא בדיקה אחת היא כ' אמה ולפי שצריך לבדוק בדיקה זו מלמעלה ומלמטה כנגדו שהרי כשבדק זה לצפון העולם עדיין יש להסתפק שמא מערה זו שמצא בתחלה ממנה ולדרום העולם יש לה חצר ועוד מערה אחת והלכך צריך לבדוק כ' אמה לדרום העולם וכמו כן יש להסתפק למזרח ולמערב וצריך בדיקת כ' למזרח ובדיקת כ' למערב ונמצא בדיקה הראשונה הויא מ' אמה לכל צד:

תמן תנינן. פ''ה דכלאים כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות שהיו רצופין הרבה ואין בין שורה לשורה ארבע אמות:

ר''ש אומר אינו כרם. דכיון שאינו יכול לחרוש בשוורים ביניהם אין תורת כרם עניו להרחיק הזרעים ממנו ארבע אמות כדין הכרם אלא מרחיק ששה טפחים כדין גפן יחידית וזורע:

ורואין את האמצעיות כאלו אינן. ואם יש בין החיצונים ריוח הראוי להם ה''ז כרם לפי שדרך בני אדם ליטע שורות הרבה רצופין ביחד ואותם שהם ראוין להתקיים ולעשות כרם יהיו כרם והשאר יהיו לעצים הלכך רואין את האמצעיי' כאלו הן עצים והחיצונים מצטרפין להיות כרם:

כך הן חולקין בשכונת קברות. שאם היו הקברים רצופין הרבה לר''ש אין זו שכונת קברות ולרבנן רואין את האמצעיים כאלו אינן:

א''ר יונה ולא דמיא. דבשכונת קברות לא פליגי והכל מודים בזה:

תמן יש עליהן שכונת קברות. כלומר במתני' דקתני אם יש ביניהן מד' אמות ועד שמנה ה''ז שכונת קברות ודוקא אם יש ביניהן כשיעור הזה הוא דיש עליהן שכונת קברות:

ברם הכא אין עליהם שכונת קברות. כלומר אבל אם היה שם כדאמרינן הכא בכרם והכי נמי שרצפן וקבר הרבה ואין ביניהן מקבר ראשון עד הג' ארבע אמות נתבטל מתורת שכונת קברות וכ''ע מודים בהא דאמרי' דרך מקרה הוא שקברן שם ודעתו לפנותן ושמא נאנס או שכח:

א''ר יוסי ולא דמיא. רבי יוסי פליג אדרבי יונה בהא דקאמר דהכל מודים הכא וקאמר דלא היא דודאי פליגי אבל לא כדקאמר שמעון בר בא כשם שהן חולקין בכרם דלא דמיא אלא איפכא שמעינן להו הכא דלר''ש אית ליה רואין ולרבנן אין זו שכונת קברות כדמפרש ואזיל:

תמן. בכרם מרווחין ורצפן במחלוקת ואם לאחר שנעשו רצופין חזר וריוחן דברי הכל מודים דהוי כרם דהא עיקר פלוגתייהו אם תלינן שיחזור וירויחן כשהן רצופין דר''ש קסבר הואיל והוא בעצמו רצפן לא אמרי' שיחזור וירויחן דדעתו לכרם הוא ולא לעצים ורבנן ס''ל דתלינן שיחזור וירויחן והאמצעים לעצים הן:

ברם הכא מהו פליגין. במילתא אחריתא ואיפכא ס''ל דכשבא ומצאן רצופין לר''ש לא נתבטל מתורת שכונת קברות כמו שהיה בתחלה שאני אומר בתחלה היה ביניהן כשיעור וגל נפל עליהן ורצפן ודרך מקרה הוא ועתיד לתקנן לאחר זמן:

ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן. הוא בעצמו ואדעתא שיהיו נקברין שם לגמרי ואינו עתיד לחזור וליטלן ולעשותן מרווחין כבתחלה וכיון דאין זה מקומן לא הוי שכונת קברות:

שרגלים לדבר. שאין אותה ראיה מחמת אונס כיון שכבר נעשה זב:

ספיקו ושכבת זרעו. מפרש בגמרא דה''ק ספיקו הבא מחמת שכבת זרעו כגון אם ראה שכבת זרע תחלה וקי''ל זיבה הבאה אחר הקרי אינו מטמא עד מעת לעת שכל מעת לעת שלאחר הקרי תולין האי זיבה מחמת חולשא דקרי הוא וזהו דוקא עד שלא נזקק לטומאה אבל לאחר שנזקק לטומאה אין הקרי מטהר את הזיבה ואין תולין שמחמת הקרי באה הזיבה:

אונסו. טמא:

משנזקק לטומאה. אחר שראה ראיה שניה שלא באונס שוב אין בודקין אותו לראיה שלישית שאף אם ראה ראיה שלישית באונס נעשה זב לקרבן:

בהרהור. אע''פ שלא ראה אשה ואם אירע לו אחד מאלו הז' קודם שראה ראיה שניה אינו נעשה זב מחמת אותה ראיה והטפה אינה מטמאה במשא כשאר טפה של זוב:

במראה. ראה אשה אפילו לא הרהר:

במשא. כבד שנשא:

במשתה. ברבוי שתיה:

במאכל. אם אכל אכילה גסה או שאכל דברים המביאין לידי זיבה ואפילו כלשהן כגון בשר שמן חלב וגבינה ביצים יין ישן וגריסין של פול ושחלים:

עד שלא נזקק לטומאה. דהיינו כשרואה ראיה שניה שבה נעשה זב גמור לטמא משכב ומושב ובראיה זו בודקין אותו אבל בראיה ראשונה מטמא באונס טומאת ערב כדין בעל קרי ומצטרפת היא לעולם עם ראיה השנייה:

בשבעה דרכים בודקין את הזב. שאם ראה מחמת אונס טהור דדרשינן זב מבשרו ולא מחמת אונסו:

משנזקק לטומאה ספקו טמא. כגון שנים שבאו אצל הכהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד ונזקקו לטומאה ואח''כ חזרו להיות כסלע שאע''פ שאחד מהן ודאי טהור שכבר הלך הפסיון אפ''ה שניהן טמאין כיון שנזקקו לטומאה עד שיחזרו לכגריס:

מתני' כל ספק נגעים בתחלה טהור. כגון שנים שבאו אצל הכהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע והסגירם ובא בסוף שבוע ומצא בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע לו איזה מהן שפשה שניהן טהורין אע''ג דודאי א' מהן טמא וכן הדין באיש אחד ובו ב' נגעים ואינו ידוע איזה מהן פשה וכחכמים דר''ע בפ''ה דנגעים דסברי אפילו באיש א' טהור:

רבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר. שלא מחמת מכה מת כיון שהקל ממה שהיה ואין הלכה כרבי נחמיה:

היקל ממה שהיה. וחזרו ואמדוהו לחיים:

מתני' המכה את חבירו ואמדוהו למיתה. אבל אם אמדוהו מתחלה לחיים אפילו לרבנן פטור:

אלא. ה''ק שאין תולין בה מעל''ע וספיקו ושכבת זרעו חדא מילתא היא שאין תולין ספק זובו במעת לעת אחר שכבת זרעו כדפרישית במתני':

ושכבת זרעו בלא כך אינו מטמא. טומאת ערב בתמיה ומאי שכבת זרעו דקתני:

וספיקו. הוא ספק זיבה ספק קרי טמא שמשנזקק לטומאה מחמרינן בספקו וזובו הוא:

אונסו ממש. כלומר דמפרש דהאי אונסו לאו אדבתרה קאי אונסו וספיקו אלא אונסו אונסו ממש אם ראה ראיה השלישית מחמת אונס מאכל ומשתה טמא:

לכשיעשה כנידה. דהיינו כשראה ראיה שניה דאז הוי כזבה לטמא משכב ומישב וספירת שבעה כזבה ומטמא בראיה שלישית אפי' באונס למיחש בג' ראיות לחיוב קרבן:

מעתה אפילו מראיה ראשונה. כלו' מראיה ראשונה ואילך והיא ראיה שניה יטמא באונס טומאת זיבה:

כתיב והדוה בנדתה והזב את זובו. היקש זב לנדה והיינו זבה מה היא מטמא באונס דלא כתיב בה מבשרה אף הזב מטמא באונס בראיה שלישית כדמסיק:

לעולם הוא בטהרתו. אזב קאי דעד שלא נזקק לזיבה תולין אותו בדרכים האלו עד שידע שנטמא שלא באונס:

לעולם הוא בטומאתו. משנזקק לטומאה עד שיוודע שהוא טהור דכתיב וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ולא את הספק:

גמ' וטמא אותו. הכהן כתיב ודרשינן את הודאי הוא מטמא ולא את הספק ולפיכך עד שלא נזקק לטומאה ספקו טהור: