משנה: הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם מוּתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם. שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. לֹא כָאֵילּוּ שֶׁהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ אֶלָּא מִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא כאלו כו'. בגמ' מפרש דאתרוייהו קאי:
מתני' הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה. שאין דרכם לרדת בים:
בכלל יושבי יבשה. שסופם לרדת ולישב ביבשה:
חִזְקִיָּה אָמַר. פְּדָייָן חָֽזְרוּ לִקְדוּשָׁתָן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פְּדָייָן פְּדוּיִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָהּ פִּדְיוֹן. פָּתַר לָהּ. לִכְשֶׁיִּקָּצֵצוּ אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה דְאָמַר חִזְקִיָּה בְּשֶׁפְּדָייָן הוּא. אֲבָל אִם פְּדָייָן אַחֵר פָּֽקְעָה מִמֶּנּוּ קְדוּשָׁתָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אָמַר. פְּדָייָן פָּֽקְעָה מֵהֶן קְדוּשָׁתָן. וָכָא הוּא אָמַר. נִישֵּׂאת לְאַחֵר לֹא פָֽקְעוּ מִמֶּנָּהּ קִידּוּשִׁין. 11b לֹא צוֹרְכָה דְלֹא בְּשֶׁנָּתַן לָהּ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת אַחַת מִכְּבָר וְאַחַת לִכְשֶׁיְּגָֽרְשֶׁנָּה מָהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פדיין חזרו לקדושתן. אסיפא דמתני' קאי אם אמר עד שיקצצו אין להן פדיון ומפרש חזקיה דלא תימא לאחר קציצה אין להן פדיון לעולם דאמאי לא יהא להן פדיון אם נקצצו אלא אקודם שיקצצו קאי שאם פדאן חוזרין לקדושתן דכיון דאמר עד שיקצצו הרי הוא כאומר נטיעות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו עד שיקצצו ואין להן פדיון דקאמר להוציאן מקדושתן לגמרי אלא חוזרות וקודשות אבל לאחר שנקצצו פודן פעם אחת ודיו ואע''פ שלא הקדישן אלא עד שיקצצו אפ''ה קדושה בכדי לא פקעה וצריכין פדיון פעם אחת:
ר' יוחנן אמר פדיין פדויין. ושוב אינן חוזרין לקדושתן ואפי' קודם שיקצצו:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דקתני אין להן פדיון ומשני פתר לה ר''י לכשיקצצו אין להן פדיון כלומר שאינן צריכין פדיון לאחר שיקצצו שלא נתכוין להקדישן אלא עד שיקצצו ומשיקצצו פקע קדושתן דקסבר ר' יוחנן הואיל וקדושת דמים הן פקעה בכדי:
אמר ר' יוסי מה דאמר חזקיה. דאם פדאן חוזרות לקדושתן לא אמרן אלא בשפדיין הוא דכיון שלא יצאו מרשות הקדש או מרשותו דין הוא שיהא חוזרות וקודשו':
אבל אם פדיין אחר. אע''פ שאח''כ חזרו ונכנסו לרשותו פקעה מהן קדושתן לפי שמיד שפדאום אחרים נסתלק רשות הבעלים הראשונים מהן וכיון דההיא שעתא אי אפשר שיחול הקדש עליהן תו לא חיילא הקדש עליהן אפי' הכניסום אח''כ לרשותו:
מחלפה שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אמר כו'. הך סוגיא עיקרה בפ''ג דקידושין והתם מקשי לה אהא דבעי ר' יוסי לעיל מינה האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך מהו ועל מעשה שהביא שם קאי שאשה אחת שהלך אחד לקדשה ובא אחד ואמר לה הוי ידעת דהדין גברא דעתי' בישא ועתיד הוא מישביק ליך אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך ובעי רבי יוסי אם חלו הקידושין או לא ואע''ג דפשיטא לי' התם באומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דאינה מקודשת משום דתולה בדעת אחרים הוא דאין בידו לקדשה מ''מ מספקא לי' בהא הואיל ועדיין לא קידשה האחר באותו שעה כדנפרש התם בס''ד ועכ''פ מדחזינן דמספקא ליה לר' יוסי בניסת לאחר דשמא לא פקעו קידושין של זה שאמר לה כן והיינו דמקשי מחלפא שיטתיה:
תמן. כלומר הכא ואגב דנקט לה התם בהאי לישנא קאמר נמי הכא כן דהא ר' יוסי אמר אם פדאום אחרים פקעו קדושתן שיצאו מרשות בעלים וא''כ האשה זאת הרי יצאת נמי לרשות אחרים ואמאי לא פקעי קידושין של זה ומאי מספקא ליה בהא:
לא צורכה דלא כשנתן לה ב' פרוטות כו'. כלומר ודאיי בעיא הראשונה ליכא למיבעי מטעמא דאמרן ולא צריכא למיבעי' לר''י אלא בנושא כה''ג כגון שנתן לה ב' פרוטות אחת מכבר כלומ' באחת אמר לה התקדשי לי היום ובאחת לאחר שיגרשנה מהו דאיכא למימר מגו דתפסי בה קידושין השתא חלו נמי לאחר שיגרשנה. וזהו כבעיא דרב הושעיא בבבלי פרקין וקאמר עלה אשה כפדאוה אחרים דמיא שמיד שנתגרשה יוצאת מרשות הבעל לרשותה ולמאי דמחלק ר''י לעיל באשה אינה מקודשת:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם כול'. שֶׁלֹּא תֹאמַר. אֵילּוּ הַהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ. מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם. וְלֹא סוֹף דָּבָר אֶלָּא כְגוֹן אֵילּוּ הַהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ. וְלֹא מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה נָדַר. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. נָדַר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם נַעֲשׂוּ בְּנֵי יַבֶּשֶׁת. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אַחַר הַנֶּדֶר. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַחַר הָאִיסּוּר. וּבְאִילֵין טַלְייָתָא צְרִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריכא. מיבעיא לן אם הן בכלל יורדי הים או לא ולא איפשיטא ולחומרא:
ובאלין טלייתא. באלו שיורדין לים כדי לטייל:
ר' עקיבה. קאמר התם דהולכין אחר האיסור בשעת הנדר שלא היתה ברשותו ואין הבעל מיפר בקודמין וה''נ אסור בהן:
דר' ישמעאל אומר אחר הנדר. לקמן בפרק י''א גבי אלמנה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת דקאמר ר''י יער הבעל דאזלינן בתר חלות הנדר והוא ברשות הבעל והכא נמי מותר בהן:
נעשו בני יבשה. קודם שלשים יום מהו בתר שעת אמירת הנדר אזלינן ואסור דהשתא יורדי הים נינהו או בתר חלות הנדר אזלינן ומותר בהן דהוו להו השתא יושבי היבשה וקאמר דפלוגתא דר''י ור' עקיבה היא:
נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום. שלא ליהנות מהן לאחר שלשים:
ולא כו'. טעמא מפרש שכל יורדי הים בכלל יושבי היבשה שסופן לרדת עליה:
מיושבי היבשה אסור ביורדי הים ולא סוף דבר אלא כגון אלו ההולכים מעכו ליפו. בלבד הוא אסור אלא אף במי שדרכו לפרש שסופן לירד ליבשה. ובבבלי תרי לישני חד מתני ארישא ולקולא וחד מתני אסיפא ולחומרא ולדברי האי תלמודא איכא למימר דס''ל דאתרוייהו קאי וטעמא דברישא נדר מיורדי הים ולא היה בדעתו אלא במי שדרכו לפרש שהן לבדן נקראו יורדי הים אבל בסיפא שנדר מיושבי היבשה אסור בכולן שהכל בכלל יושבי היבשה הן ולא סתרי רישא וסיפא אהדדי:
גמ' שלא תאמר כו'. כלומר דהאי ש''ס מפרש דהא דקאמר לא כאלו כו' ארישא ואסיפא קאי הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה הא ביורדי הים אסור שלא תאמר באלו ההולכים מעכו ליפו אלא דוקא במי שדרכו לפרש לים אבל ההולכים מעכו ליפו לא יורדי הים מיקרי:
הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ. מוּתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאוּמּוֹת. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם. אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּאוּמּוֹת כול'. וְאֵין יִשְׁמָעֵאל בִּכְלַל זַרְעוֹ שֶׁלָּאַבְרָהָם. כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְאֵין עֶשָׂיו בִּכְלַל זֶרַע יִצְחָק. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. בְּיִצְחָק. בְּמִקְצָת יִצְחָק. רִבִּי הוּנָא אָמַר. בֵּית תְּרֵי. בֶּן שֶׁהוּא עָתִיד לִנְחוֹל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת. הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. רִבִּי גֵרשׁוֹם בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב. מִמִּי דָּרַךְ כּוֹכָב וְעָתִיד לַעֲמוֹד. מִיַּעֲקֹב. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא. עָתִיד עֵשָׂיו הָרָשָׁע לַעֲטוֹף טַּלִּיתוֹ וְלֵישֵׁב עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן לֶעָתִיד לָבֹוֹא. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹרְרוֹ וּמוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. מַה טַעֲמָא. אִם תִּגְבִּיעַ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאוּם י֨י. וְאֵין כּוֹכָבִים אֶלָּא צַדִיקִים. כְּמַה דְּאַתְּ אֲמַר וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוּלָם וָעֶד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ואין ישמעאל בכלל זרעו של אברהם. בתמיה:
כי ביצחק וגו' כתיב ובאותו זרע נדר:
ביצחק. כתיב במקצת יצחק ולא כל יצחק:
בי''ת תרי. הוא רמז על יעקב בן שעתיד לנחול ב' עולמות:
ממי דרך כוכב שעתיד לעמוד מיעקב. והוא נמי רמז למה שנאמר וספור הכוכבים כה יהיה זרעך מי שנאמר בו דרך כוכב הוא זרעך אבל לא ישמעאל ועשו:
עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בג''ע. שחושב בדעתו שתועיל לו זכות אבות והקב''ה גוררו ומוציאו משם ומראה לו שאין לו זכות אבות שלא נקרא זרע אברהם ויצחק:
מ''ט דרבנין. דאמר ילודים בכלל נולדים דשם נולדים כולל שניהם דכתיב הנה בן נולד וגו' ועדיין לא נולד באותו שעה ובבבלי מקשי מקרא קמא לר' מאיר ומסיק. דמשמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובהא פליגי דר''מ סבר בלשון בני אדם לא מיקרו נולדים אלא העתידים להוולד וחכמים סברי דגם בלשון בני אדם כולל שתיהן כמו בלשון תורה וכן צריך לפרש הכא והא דמייתי קרא דועתה וגו' לר''מ לומר דאין הולכין אחר לשון תורה דהא כתיב נמי הנה בן נולד וגו' ומשמע הכי ומשמע הכי:
גמ' מ''ט דר''מ. דאמר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים דלא הוי בכלל נולדים דכתיב ועתה שני בניך הנולדים וכבר נולדו כלומר דמשמע אותן שנולדו נולדים מיקרי ולא שעתידין להוולד:
משנה: הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵאוֹכְלֵי שׁוּם אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בַּכּוּתִים. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ מוּתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאוּמּוֹת. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי אַבְרָהָם אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּאוּמּוֹת. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל לוֹקֵחַ בְּיֵתֶר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיֵתֶר אִין שׁוֹמְעִים לוֹ. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶם וְהֵם לִי יַהֲנֶה לָאוּמּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מותר בישראל שיצאו מכלל בני נח:
ואסור באומת. ואפילו באותם שהם מזרע אברהם:
אסור בישראל. וגרים נמי בכלל זרע אברהם הם דכתי' כי אב המון גוים נתתיך:
ומותר באומות. ואפי' באותם שהם מזרע אברהם כדמפרש בגמ' דלא הוי זרע אברהם אלא בני יעקב בלבד:
שאיני נהנה לישראל. משל ישראל:
לוקח ביות' ומוכר בפחות. ומוקי לה בבבלי בזבינא מציעתא דלא הוי זבינא חריפא שאין עליו קופצים הרבה וגם לא רמיא על אפיה שלא יהו עליו קופצים כלל והילכך כל שהוא נמכר שוה בשוה איכא הנאת לוקח ומוכר:
שישראל נהנין לי. משלי לוקח בפחות או מוכר ביותר:
אין שומעין לו. אין בחירק כלומר אם שומעין לו דלית ליה תקנתא אלא אם ירצה חבירו לקנות ממנו החפץ ביותר ממה ששוה:
יהנה לאומות. דלא תימא דהוי נדר שאי אפשר לעמוד בו ודמיא לההוא דאמר כריש פ''ב שבועה שלא אישן ג' ימים מכין אותו וישן מיד וה''נ יהנה לאלתר קמ''ל דלא כיון דאיכא תקנתא באומות אע''פ שקנה רחוקה היא לו:
ומותר בכותים. שאינם עולים לרגל ואף על גב דמדאורייתא הוא מפני שהם שונאים ירושלים ובחרו להם הר גריזים:
מאוכלי השום. אחד מעש' תקנות שתיקן עזרא שיהיו אוכלין שום לילי שבת מפני שמרבה הזרע וליל שבת הוא זמן עונה של ת''ח וכותים נמי נהגו בתקנה זו:
ואסור בכותים. אבל לא בעכו''ם שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין וכותים שהם גרים מצווין ועושין הם:
אלא במי שדרכו להוליד. כגון אדם ובהמה לאפוקי עופות ודגים שאין מולידים אלא מטילין בצים:
ר' מאיר מתיר אף בילודים. בבבלי מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים כי היכי דהנודר מן הילודים מותר בנולדי':
מן הילודים. שנולדו כבר מותר בנולדים שעתידין להוולד:
שאינן נקראין שחורי הראש אלא אנשים. לפי שהאנשים פעמים מכסים ראשם ופעמי' מגלים ומשחרות ראשם ניכר שהם אנשי' אבל נשים לעולם הולכות ראשן מכוסה והקטנים לעולם בגילוי הראש הולכין ומש''ה לא נקראו שחורי הראש אלא אנשים הגדולים:
אסור בקרחים ובעלי שיבות. מדלא קאמר בבעלי השער אף קרחים בכלל וכיון דשחורי הראש לגבי קרחים לאו דוקא לבעלי שיבות נמי לאו דוקא:
מתני' למי שהחמה רואה אותו. מדלא קאמר מן הרואים:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּּוֹדִים כול'. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ. וּכְבָר נוֹלְדוּ. מַאי טַעֲמָא דְּרַבָּנִין. הִנֵּה בֶּן נוֹלַד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ. וְעַדַּיִין לֹא נוֹלַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ואין ישמעאל בכלל זרעו של אברהם. בתמיה:
כי ביצחק וגו' כתיב ובאותו זרע נדר:
ביצחק. כתיב במקצת יצחק ולא כל יצחק:
בי''ת תרי. הוא רמז על יעקב בן שעתיד לנחול ב' עולמות:
ממי דרך כוכב שעתיד לעמוד מיעקב. והוא נמי רמז למה שנאמר וספור הכוכבים כה יהיה זרעך מי שנאמר בו דרך כוכב הוא זרעך אבל לא ישמעאל ועשו:
עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בג''ע. שחושב בדעתו שתועיל לו זכות אבות והקב''ה גוררו ומוציאו משם ומראה לו שאין לו זכות אבות שלא נקרא זרע אברהם ויצחק:
מ''ט דרבנין. דאמר ילודים בכלל נולדים דשם נולדים כולל שניהם דכתיב הנה בן נולד וגו' ועדיין לא נולד באותו שעה ובבבלי מקשי מקרא קמא לר' מאיר ומסיק. דמשמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובהא פליגי דר''מ סבר בלשון בני אדם לא מיקרו נולדים אלא העתידים להוולד וחכמים סברי דגם בלשון בני אדם כולל שתיהן כמו בלשון תורה וכן צריך לפרש הכא והא דמייתי קרא דועתה וגו' לר''מ לומר דאין הולכין אחר לשון תורה דהא כתיב נמי הנה בן נולד וגו' ומשמע הכי ומשמע הכי:
גמ' מ''ט דר''מ. דאמר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים דלא הוי בכלל נולדים דכתיב ועתה שני בניך הנולדים וכבר נולדו כלומר דמשמע אותן שנולדו נולדים מיקרי ולא שעתידין להוולד:
משנה: הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה אָסוּר אַף בְּסוּמִין שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ. הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אָסוּר בַּקֵּרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת וּמוּתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי רֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים. הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים מוֹתָּר בַּנּוֹלָדִים. מִן הַנּוֹלָדִים רִבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא נִתְכַּוֵון זֶה 12a אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוָולֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מותר בישראל שיצאו מכלל בני נח:
ואסור באומת. ואפילו באותם שהם מזרע אברהם:
אסור בישראל. וגרים נמי בכלל זרע אברהם הם דכתי' כי אב המון גוים נתתיך:
ומותר באומות. ואפי' באותם שהם מזרע אברהם כדמפרש בגמ' דלא הוי זרע אברהם אלא בני יעקב בלבד:
שאיני נהנה לישראל. משל ישראל:
לוקח ביות' ומוכר בפחות. ומוקי לה בבבלי בזבינא מציעתא דלא הוי זבינא חריפא שאין עליו קופצים הרבה וגם לא רמיא על אפיה שלא יהו עליו קופצים כלל והילכך כל שהוא נמכר שוה בשוה איכא הנאת לוקח ומוכר:
שישראל נהנין לי. משלי לוקח בפחות או מוכר ביותר:
אין שומעין לו. אין בחירק כלומר אם שומעין לו דלית ליה תקנתא אלא אם ירצה חבירו לקנות ממנו החפץ ביותר ממה ששוה:
יהנה לאומות. דלא תימא דהוי נדר שאי אפשר לעמוד בו ודמיא לההוא דאמר כריש פ''ב שבועה שלא אישן ג' ימים מכין אותו וישן מיד וה''נ יהנה לאלתר קמ''ל דלא כיון דאיכא תקנתא באומות אע''פ שקנה רחוקה היא לו:
ומותר בכותים. שאינם עולים לרגל ואף על גב דמדאורייתא הוא מפני שהם שונאים ירושלים ובחרו להם הר גריזים:
מאוכלי השום. אחד מעש' תקנות שתיקן עזרא שיהיו אוכלין שום לילי שבת מפני שמרבה הזרע וליל שבת הוא זמן עונה של ת''ח וכותים נמי נהגו בתקנה זו:
ואסור בכותים. אבל לא בעכו''ם שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין וכותים שהם גרים מצווין ועושין הם:
אלא במי שדרכו להוליד. כגון אדם ובהמה לאפוקי עופות ודגים שאין מולידים אלא מטילין בצים:
ר' מאיר מתיר אף בילודים. בבבלי מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים כי היכי דהנודר מן הילודים מותר בנולדי':
מן הילודים. שנולדו כבר מותר בנולדים שעתידין להוולד:
שאינן נקראין שחורי הראש אלא אנשים. לפי שהאנשים פעמים מכסים ראשם ופעמי' מגלים ומשחרות ראשם ניכר שהם אנשי' אבל נשים לעולם הולכות ראשן מכוסה והקטנים לעולם בגילוי הראש הולכין ומש''ה לא נקראו שחורי הראש אלא אנשים הגדולים:
אסור בקרחים ובעלי שיבות. מדלא קאמר בבעלי השער אף קרחים בכלל וכיון דשחורי הראש לגבי קרחים לאו דוקא לבעלי שיבות נמי לאו דוקא:
מתני' למי שהחמה רואה אותו. מדלא קאמר מן הרואים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source