משנה: הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מוּדָּר מֵאֶחָד מֵהֶן הֲנָייָה לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מת או שמכרן לאחר מותר. דכיון דאמר ביתך שדך לא נתכוון אלא בזמן שהם שלו אבל אם אמר בית זה או שדה זו אסרם עליו לעולם:
מתני' המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ. שיש להמדיר מרחץ ובית הבד מושכרין לאחרים ובא המודר להשתמש בהן רואין אם נשאר להמדיר תפיסת היד בזה המרחץ ובית הבד אסור לזה להשתמש בו ואם לאו מותר ובגמרא מפרש כמה תפיסת היד:
מתני' היה אחד מן השוק כו'. להודיעך כחו דראב''י נקט לה דאפילו אחד מן השוק שאין לו חלק בחצר שרי ליה ראב''י לכנוס מטעם ברירה והלכה כר' אלעזר בן יעקב:
בְּתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְלֹא בְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. 18a וְאַתְּ אָמַר. כּוֹפִין. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירָךְ אֲנִי נִכְנָס וְלֹא לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. עֲלֵיהּ כּוֹפִין אֶת המוכר שֶׁיִּמְכּוֹר אֶת חֶלְקוֹ. בְּאוֹמֵר הֲנָייָתִי עָלֶיךָ. אֲבָל בְּאוֹמֵר. הֲנָייָתָךְ עָלַי. לֹא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא על הדא איתאמרת. לא אהאי מתני' קאי אלא אסיפא היה אחד מן השוק מודר מאחד מהן הנייה וקאמר ראב''י דיכול לומר בתוך של חבירך אני נכנס ומיירי שאחד מבני החצר הוא שאסר נכסיו על אחד מן השוק כדמשמע לישנא דמתני' מודר הנאה מאחד מהן וכדמסיק עליה הוא דאמרו כופין את הנודר שימכור חלקו ואומר הנייתי עליך הוא דכופין אבל באומר הנייתך עלי שהוא עצמו אסר נכסי חבירו עליו לא בדא אמר שכופין וטעמא דמילתא דכשהדיר הוא נכסיו על חבירו ואף על פי שחבירו מותר ליכנס לחצר דהא לראב''י קיימינן ויכול הוא לומר בתוך של חבירך אני נכנס מכל מקום כופין המדיר למכור חלקו כדי שלא יכשל זה כשיכנס לחצר ויהנה ממנו גם כן בדברים אחרים אבל אם הוא אסר על עצמו נכסי חבירו לא חיישינן מפני שכשהוא הנודר ישמור עצמו מליהנות מחבירו:
בתוך שלי כו'. קתני במתני' כופין את הנודר שימכור חלקו וקס''ד דאנודר קאי שאם הדיר ניכסי חבירו עליו כופין אותו למכור חלקו ואמאי הא יכול לומר בתוך שלי אני נכנס ואת אמר כופין בתמיה:
הלכה: כָּמָּה הִיא תְפִיסַת יָד. לְמַחֲצִית וְלִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כמה היא תפיסת יד. שיהא למדיר בהן למחצית כו' אבל בבציר בהכי לא מיקרי תפיסת יד וכרב נחמן בבבלי דף מ''ו אבל אביי קאמר התם אפי' בבציר אסור:
אם היה נודרן. אם נדרן הוא ורגיל להדיר תמיד כופין וכן הוא בתוספתא פרק ב' אם היה רגיל להדיר. אחרים כופין אותו כדמפרש טעמא מפני שהוא אומר לו באתי בפעם הראשון עשית לי כן להיות נודר ממני בשניה עשית לי כך מכאן ואילך או תתיר נדרך או תמכור חלקך שלא אכשל בנדרך:
גמ' ולא תנינן כופין. בניחותא הוא דבהא אין כופין הנודר למכור חלקו (וכפי גירסת הרשב''א והר''ן ז''ל לעיל) וטעמא דדוקא כששניהם בחצר אחד כופין הנודר מפני שאין יכול להזהר ממנו ושמא יכשל אבל אם המודר הוא אחד מן השוק אין חוששיך:
משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְיֵשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד מוּשְׂכָּרִים בָּעִיר אִם יֵשׁ לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד אָסוּר אֵין לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד מוּתָּר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדָךְ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ מֵת אוֹ מְכָרָן לְאַחֵר מוּתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ מֵת אוֹ מְכָרָן לְאַחֵר אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מת או שמכרן לאחר מותר. דכיון דאמר ביתך שדך לא נתכוון אלא בזמן שהם שלו אבל אם אמר בית זה או שדה זו אסרם עליו לעולם:
מתני' המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ. שיש להמדיר מרחץ ובית הבד מושכרין לאחרים ובא המודר להשתמש בהן רואין אם נשאר להמדיר תפיסת היד בזה המרחץ ובית הבד אסור לזה להשתמש בו ואם לאו מותר ובגמרא מפרש כמה תפיסת היד:
מתני' היה אחד מן השוק כו'. להודיעך כחו דראב''י נקט לה דאפילו אחד מן השוק שאין לו חלק בחצר שרי ליה ראב''י לכנוס מטעם ברירה והלכה כר' אלעזר בן יעקב:
הלכה: הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק כול'. וְלֹא תַנִּינָן כּוֹפִין. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִם הָיָה נוֹדְרָן כּוֹפִין. דּוּ אָמַר לֵיהּ. אַתְייָת קֳדָמוֹהִי עָֽבְדַת לֵיהּ כֵּן. תִּנְייָנָא וְעָֽבְדַת לֵיהּ כֵּן. מִכָּן וְאֵילַךְ אוֹ שְׁרֵי נִדְרָךְ אוֹ זְבִין חוּלְּקָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כמה היא תפיסת יד. שיהא למדיר בהן למחצית כו' אבל בבציר בהכי לא מיקרי תפיסת יד וכרב נחמן בבבלי דף מ''ו אבל אביי קאמר התם אפי' בבציר אסור:
אם היה נודרן. אם נדרן הוא ורגיל להדיר תמיד כופין וכן הוא בתוספתא פרק ב' אם היה רגיל להדיר. אחרים כופין אותו כדמפרש טעמא מפני שהוא אומר לו באתי בפעם הראשון עשית לי כן להיות נודר ממני בשניה עשית לי כך מכאן ואילך או תתיר נדרך או תמכור חלקך שלא אכשל בנדרך:
גמ' ולא תנינן כופין. בניחותא הוא דבהא אין כופין הנודר למכור חלקו (וכפי גירסת הרשב''א והר''ן ז''ל לעיל) וטעמא דדוקא כששניהם בחצר אחד כופין הנודר מפני שאין יכול להזהר ממנו ושמא יכשל אבל אם המודר הוא אחד מן השוק אין חוששיך:
בֵּיתָךְ זֶה. מִשֵּׁם מַה אַתָּה תוֹפְשׂוֹ. מִשֵּׁם בֵּיתָךְ זֶה. נָפַל וּבְנָאוֹ הוּא. לֵית לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאוֹמֵר לְיוֹרְשָׁיו. תְּנוּ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ אוֹ בֵית אַרְמְלוּת לְבִתּוֹ. וְנָפַל. יוֹרְשִׁין חַייָבִין לִבְנוֹתוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ. קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי. מֵת לֹא יִירָשֶׁנּוּ. [וְהָתַנֵּי. בְּחַיַּי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּמוֹתִי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ.] מַה בֵין לָהוּא דְאָמַר חָדָא חָדָא לָהוּא דְאָמַר תְּרֵיי תְּרֵיי. רַב יִרְמְיָה וְרִבִּי יוֹסֵי [בֵּן חֲנִינָה] תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. קוֹנָם הֲנָייַת נְכָסַיי אֵילּוּ עָלַי בְחַיַּי וּבְמוֹתִי. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵילּוּ. אָֽסְרָן עָלָיו בֵּין בַּחַיִים בֵּין לְאַחַר מִיתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן בִּנְדָרִים מַה דְלֹא תַנִּינָן בִּשְׁבוּעוֹת. קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֵינִי נִכְנָס. שָׂדָךְ שֶׁאֵינִי לוֹקֵחַ. מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר מוּתָּר. לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֵינִי לוֹקֵחַ. מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר אָסוּר. 18b מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. זֶה. הָא לֹא אָמַר. זֶה. אֲסָרוֹ עָלָיו בֵּין בַּחַיִּים בֵּין לְאַחַר מִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מותר בו. דכל שלשים יום לאו מבני העיר מיקרי אלא יושבי העיר כדאמרינן בבבלי פרק קמא דבבא בתרא:
על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם. מפני כשאסר הנאתו על בני עירו נהנה החכם בהיתרו והרי הוא נוגע בדבר והוי כמפר נדרי עצמו:
עלי נשאל לזקן שיש שם. דבזה אין בני עירו נוגעין בדבר דמה תועלת יש לבני עיר כשיהנה הוא מהם:
אפילו על קדמייתא. אפילו כשאמר על בני עירי נשאל לזקן שיש שם דאין זה כמפר נדרי עצמו שהרי החכם שמתיר לו לא נדר הוא עצמו:
ברבים אין לו היתר. ובבבלי מסיק נדר ברבים יש לו היתר על דעת רבים אין לו היתר:
מפני הבושה. אין נשאל אלא בפניו כדי שיתבייש בפני חבירו שרוצה שיתירו לו נדרו:
מפני החשד. שלא יחשדנו זה שהוא עובר על נדרו כשיראה שנהנה ממנו:
נישמעינה. לזה הבעיא מן הדא ברייתא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני ובית ארמלות לבתי ונפל יורשין חייבין לבנותו ומדלא מחלק בין אמר בית סתם ובין אמר בית זה אלמא בכל ענין חייבין לבנותו וכן ה''נ לענין נדר שבכל ענין אסור לכנוס בו:
ביתך זה. אם אמר שתי לשונות הללו קונם לביתך זה שאיני נכנס משום מה אתה תופסו:
משם ביתך זה. כלומר אי נימא תפוס לשון ראשון משום ביתך ואם מת או מכרו לאחר מותר או זה אתה תופסו דתפוס לשון אחרון ואפי' מת או מכרו לאחר אסור:
נפל ובנאו הוא לית ליה. זו בעיא אחריתא היא ובין שאמר ביתך ובין שאמר בית זה אם נפל וחזר הוא ובנאו לית ליה כלומר מי אמרינן שאין זה הבית שאמר ומות' או לא דכיון דהדר ובנאו קזר לאיסורו:
תמן תנינן. בפ' הגוזל עצים וגי' הדפוס בכאן חסרה ומשובשת והגהתי כמו שהוא שם:
אם מת יירשנו. דלי בחיי משמע:
חמי היך תנינן הכא. כלומר ראה שתדקדק ממה ששנינו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ומשום דהוסיף וקאמר נמי במותי הוא והה''ד אם אמר במותי לחודי' נמי אם מת לא יירשני והא דקאמר בחיי משום שרצה לאסור הנכסים עליו אף בחייו:
והתני בחיי כו' במותי אם מת יירשנו. כלומר והא דתנינן בברייתא דדוקא אם אמר תרוייהו בחיי ובמותי הוא דאם מת לא יירשנו אבל במותי לחודיה לא לאו עיקר היא דהא קשיא עלה מה בין להוא דאמר חדא חדא כו' כלומר דמאי שנא אם אמר במותי לחוד דקאמרת אם מת יירשנו ואם אמר שניהם בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו דאי אמרינן אין אדם אוסר על חבירו דבר ברשותו לכשיצא מרשותו א''כ אפילו אמר תרווייהו לאו כלום הוא דמאי הועיל הא דאמר בחיי לאחר מיתה ואי אדם אוסר על חבירו דבר ברשותו לכשיצא מרשותו אפילו אמר במותי לחוד נמי אם מת לא יירשנו:
קונס נכסיי אלו עלי בחיי ובמותי. כלומר אם אמר אלו הוי כמאן דאמר בהדיא בחיי ובמותי כדמסיק מכיון שאמר אלו לעולם משמע:
תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים. בתמיה כלומר דר' יוסי מתמה מאי קמ''ל ר''י ור' יוסי בן חנינה הכא בסדר נזיקין מי לא כבר תנינן לה בנדרים קונם לביתך כו' מפני שלא אמר זה הוא דמותר לאחר מיתה הא אמר זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה אע''ג דלא פירש בהדיא בחיי ובמותי וה''נ אם אמר אילו לחוד סגי. וכן הוא בב''ק וצריך נמי שם קצת תיקון בנוסחא ואגב דקאמר התם תנינן בנזיקין כו' מייתי לה נמי הכא:
משנה: הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם הַמּוּדָּר אָסוּר. הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם הַנּוֹדֵר אָסוּר. הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. וּשְׁנֵיהֶן מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁלְּעוֹלֵי בָבֵל וַאֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁלְּאוֹתָהּ הָעִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שניהם אסורין. איידי דתני סיפא שניהם מותרין לאשמעינן דהפקר הן ולא של שותפין קתני ברישא שניהן אסורין:
בדבר של עולי בבל. מפרש במתני' דלקמן:
הרי את עלי חרם. אסר על עצמו כל הנא' שתבא לו מחבירו הנודר אסור:
מתני' הריני עליך חרם. הנאתי תהי' אסור' עליך בחרם שלא תוכל להנות ממני:
המודר אסור. אע''פ שלא ענה אמן שאדם יכול לאסור דבר שהוא שלו על חבירו שלא יהנה ממנו אבל בדבר שאינו שלו אין אדם יכול לאסור על חבירו אא''כ ענה אמן:
הלכה: הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם כול'. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָךְ לְנִשְׁאַל לוֹ עָלֶיךָ. נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ נִשְׁאַל עַל הַשֵּׁנִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִשְׁאַל בֵּין עַל הָרִאשׁוֹן בֵּין עַל הַשֵּׁנִי. שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵף בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. כְּמָאן דְּאָמַר. לְאַחַר הָאִיסָּר. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. לְאַחַר הַנֵּדֶר. נֶדֶר שֶׁבָּטַל מִקְצָתוֹ בָטַל כּוּלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' קונם שאיני נהנה לך לנשאל לו עליך. שנדר ממנו וכן למי שירצה לשאול ממנו על נדרו זה:
נשאל על הראשון. אין צריך לשאול אלא על הראשון שהוא עיקר הנדר וממילא הותר השני:
אית תניי תני. שצריך לשאול על שניהם וכדמפרש שמואל כמ''ד לאחר האיסור שהולכין אחר אמירת הנדר בשעה שאסר עליו דהוי כב' נדרים וצריך שישאל על שניהם:
ברם כמ''ד לאחר הנדר. דאין הולכין אלא אחר שעת חלות הנדר והכא אין נדרו של השני חל עד שנשאל על הראשון והוי כנדר אחד ונדר שהותר מקצתו הותר כולו והילכך אין צריך לשאול על השני. ופלוגתא דרבי ישמעאל ור' עקיבה היא לעיל בפרק ג' הלכה ו':
הַנּוֹדֵר מִבְּנֵי הָעִיר וּבָא אַחֵר וְיָשַׁב שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם מוּתָּר בּוֹ. מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר וּבָא אַחֵר וְיָשַׁב שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר בּוֹ. קוֹנָם הֲנָייָתִי עַל בְּנֵי עִירִי. אֵינוֹ נִשְׁאַל לְזָקֵן שֶׁיֵּשׁ שָׁם. הֲנָייַת בְּנֵי עִירִי עָלַי. נִשְׁאַל לְזָקֵן שֶׁיֵּשׁ שָׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אֲפִילוּ עַל קַדְמִייָתָא נִשְׁאַל. שֶׁאֵינוֹ כְמֵפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ. נֵדֶר שֶׁלָּרַבִּים אֵין לוֹ הֵיתֵר. הַנּוֹדֵר בָּרַבִּים. אֵין לוֹ הֵיתֵר. הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ בְפָנָיו לֹא יִשְׁאַל לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. שֶׁלֹּא בְּפָנָיו נִשְׁאֲלִין לוֹ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנָיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִבְּנֵי הַבּוּשָׁה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מותר בו. דכל שלשים יום לאו מבני העיר מיקרי אלא יושבי העיר כדאמרינן בבבלי פרק קמא דבבא בתרא:
על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם. מפני כשאסר הנאתו על בני עירו נהנה החכם בהיתרו והרי הוא נוגע בדבר והוי כמפר נדרי עצמו:
עלי נשאל לזקן שיש שם. דבזה אין בני עירו נוגעין בדבר דמה תועלת יש לבני עיר כשיהנה הוא מהם:
אפילו על קדמייתא. אפילו כשאמר על בני עירי נשאל לזקן שיש שם דאין זה כמפר נדרי עצמו שהרי החכם שמתיר לו לא נדר הוא עצמו:
ברבים אין לו היתר. ובבבלי מסיק נדר ברבים יש לו היתר על דעת רבים אין לו היתר:
מפני הבושה. אין נשאל אלא בפניו כדי שיתבייש בפני חבירו שרוצה שיתירו לו נדרו:
מפני החשד. שלא יחשדנו זה שהוא עובר על נדרו כשיראה שנהנה ממנו:
נישמעינה. לזה הבעיא מן הדא ברייתא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני ובית ארמלות לבתי ונפל יורשין חייבין לבנותו ומדלא מחלק בין אמר בית סתם ובין אמר בית זה אלמא בכל ענין חייבין לבנותו וכן ה''נ לענין נדר שבכל ענין אסור לכנוס בו:
ביתך זה. אם אמר שתי לשונות הללו קונם לביתך זה שאיני נכנס משום מה אתה תופסו:
משם ביתך זה. כלומר אי נימא תפוס לשון ראשון משום ביתך ואם מת או מכרו לאחר מותר או זה אתה תופסו דתפוס לשון אחרון ואפי' מת או מכרו לאחר אסור:
נפל ובנאו הוא לית ליה. זו בעיא אחריתא היא ובין שאמר ביתך ובין שאמר בית זה אם נפל וחזר הוא ובנאו לית ליה כלומר מי אמרינן שאין זה הבית שאמר ומות' או לא דכיון דהדר ובנאו קזר לאיסורו:
תמן תנינן. בפ' הגוזל עצים וגי' הדפוס בכאן חסרה ומשובשת והגהתי כמו שהוא שם:
אם מת יירשנו. דלי בחיי משמע:
חמי היך תנינן הכא. כלומר ראה שתדקדק ממה ששנינו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ומשום דהוסיף וקאמר נמי במותי הוא והה''ד אם אמר במותי לחודי' נמי אם מת לא יירשני והא דקאמר בחיי משום שרצה לאסור הנכסים עליו אף בחייו:
והתני בחיי כו' במותי אם מת יירשנו. כלומר והא דתנינן בברייתא דדוקא אם אמר תרוייהו בחיי ובמותי הוא דאם מת לא יירשנו אבל במותי לחודיה לא לאו עיקר היא דהא קשיא עלה מה בין להוא דאמר חדא חדא כו' כלומר דמאי שנא אם אמר במותי לחוד דקאמרת אם מת יירשנו ואם אמר שניהם בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו דאי אמרינן אין אדם אוסר על חבירו דבר ברשותו לכשיצא מרשותו א''כ אפילו אמר תרווייהו לאו כלום הוא דמאי הועיל הא דאמר בחיי לאחר מיתה ואי אדם אוסר על חבירו דבר ברשותו לכשיצא מרשותו אפילו אמר במותי לחוד נמי אם מת לא יירשנו:
קונס נכסיי אלו עלי בחיי ובמותי. כלומר אם אמר אלו הוי כמאן דאמר בהדיא בחיי ובמותי כדמסיק מכיון שאמר אלו לעולם משמע:
תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים. בתמיה כלומר דר' יוסי מתמה מאי קמ''ל ר''י ור' יוסי בן חנינה הכא בסדר נזיקין מי לא כבר תנינן לה בנדרים קונם לביתך כו' מפני שלא אמר זה הוא דמותר לאחר מיתה הא אמר זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה אע''ג דלא פירש בהדיא בחיי ובמותי וה''נ אם אמר אילו לחוד סגי. וכן הוא בב''ק וצריך נמי שם קצת תיקון בנוסחא ואגב דקאמר התם תנינן בנזיקין כו' מייתי לה נמי הכא:
וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּאִילֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנֵּי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת מַעֲשָׂיו. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַחֵטְא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר. חַד בַּר נַשׁ נָדַר דְּלָא מִרְוְוחָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. אָמַר לֵיהּ. מִמַּאי אִישְׁתַּבָּעַת. אֲמַר לֵיהּ. דְּלָא מִרְוְוחָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹדָן. וְכֵן בַּר נַשׁ עֲבִיד. [אֲמַר לֵיהּ בְּקֻבְּיוֹסְטָא]. אָמַר. בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בַּתּוֹרָה וּבַחֲכָמִים שֶׁאָֽמְרוּ. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכן בר נש עביד. בתמיה וכי דרך אדם לנדור כן שלא ירויח שמא בקביוסטא שלא לשחוק בקוביא נדרת והודה לדבריו ואמר ברוך שבחר בתורה ובחכמים שאמרו צריך לפרט את הנדר שאלולא כן הייתי מתירו:
כאלין פלוגוותא כו'. למ''ד צריך לפרט את החטא כדי שיתבייש וה''נ מפני הבושה צריך שיהא בפניו:
צריך לפרוט את הנדר. כשבא אל החכם להתיר צריך לפרט מאיזה דבר נדר ומהו הנדר:
נדר דלא מרווח'. נדר שלא ירויח כלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source