הלכה: וְאֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁלְּעוֹלֵי בָבֵל כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. רְחָבָה שֶׁדֶּרֶךְ הָרַבִּים מַפְסַקְתָּהּ כְּעוֹלֶי בָבֵל הִיא. חַד בַּר נַשׁ קִידֵּשׁ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. רִבִּי שׁוֹבְתַי וְרִבִּי חֲסִידָא אַעֲלוּן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אַנְתְּ קָרָת אִיגַּרְתָּא וּכְתִיב בְּגַוָּהּ. וְלֹא עוֹד. אָמַר רִבִּי מָנָא. קַשִּׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי חִזְקִיָּה. מַהוּ וְלֹא עוֹד. בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלְּיָחִיד קִידֵּשׁ. אָמַר לוֹן. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָתָא מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ בְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלָּרַבִּים קִידֵּשׁ. וְהִינּוֹ וְלֹא עוֹד. אָתָא מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ בְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלַּיְּחִידִי קִידֵּשׁ. וְהִינּוֹ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קשיתה. שאלתי לפני ר''ח מאי ולא עוד דקאמר ומפרש ליה ר' חזקיה וה''ג בספר תורה של רבים קידש אמר לון אינה מקודשת אתא מימר לך אפילו בס''ת של יחיד קידש אינה מקודשת והיינו ולא עוד. ויתר הדברים טעות הדפוס אגב שיטפא הן:
אנא קרית אגרתא. אני קריתי האגרת מהשאלה הזאת והיה כתוב בה ולא עוד:
אעלון עובדא. שאלו המעשה לפני ר' יוסי ואמר אינה מקודשת כדמפר' טעמיה לקמיה:
קידש. אשה בס''ת:
גמ' ה''ג כיני מתניתא רחבה שאין דרך הרבים מפסקתה אבל רחבה שדרך הרבים מפסקתה כעולי בבל היא וכן הוא בתוספתא סוף פ''ב כלומר הא דקתני במתני' רחבה דבר של אנשי העיר מיקרי דוקא אם אין דרך הרבים הבאים מחוץ לעיר מפסקתה אבל דרך הרבים מעלמא מפסקתה לאו דידהו מיקרי וכדבר של עולי בבל היא:
משנה: וְאֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁלְּעוֹלֵי בָבֵל. כְּגוֹן הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת וְהַבְּאֵר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. וְאֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁלְּאוֹתָהּ הָעִיר כְּגוֹן הָֽרְחָבָה וְהַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַתֵּיבָה וְהַסְּפָרִים 19a וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט. מַה בֵין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לַכּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת וְהַכּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט צָרִיךְ לוֹ לְזַכּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְזַכּוֹת. לֹא דִבְּרוּ בַנָּשִׂיא אֶלָּא בַהוֹוֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל צְרִיכִין לִכְתּוֹב שֶׁכְּבָר כָּֽתְבוּ אֲבוֹתָם עַל יְדֵיהֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין אנשי הגליל צריכין לכתוב. אנשי הגליל קנטרנין היו ובכעסן היו נודרין הנאה זה מזה עמדו אבותיהן וכתבו חלקיהן לנשיא שאם בניהם אחריהם ידרו הנאה זה מזה לא יהיו אסורים ברחב' של עיר ובכה''ג דממון נשיא הם:
ר' יהודה אומר. אם ירצו יכתבו להדיוט אלא שאם כתבו לנשיא אין צריך לזכות לו על ידי אחר דמשום חשיבותו של נשיא קונה אף על פי שלא זיכה לו ובהדיוט לא קנה עד שיזכה לו על יד אחר:
והכותב חלקו לנשיא. מפרש בגמרא דלתקנה נשנית כלומר מה תקנתן של אלו שנדרו הנאה זה מזה ואסורין להשתמש בדברים אלו כל אחד צריך שיכתוב חלקו מה שיש לו ברחבה ובתיבה ובספרים לנשיא ואחר כך מותרין להשתמש בהן שבממון של נשיא הם משתמשין ואין אחד מהן נהנה משל חבירו:
והתיבה. שנותנין עליה הספר תורה לקרות והספרים שקורין בהן:
הרחבה. השווקין שבעיר:
מתני' והבאר שבאמצע הדרך. בור של עולי רגלים שהיו עולים מבבל לארץ ישראל לרגל והיה אותו הבור באמצע הדרך וידן של כל ישראל שוה בו והוי כהפקר ולא דבר של שותפין:
ולא דברו בנשיא אלא בהווה. שאין אדם סומך להקנות לאדם אחר שמתיירא שמא יאסרנו עליו אבל הנשיא אין דרכו לאסור הנאתו על הבריות והלכה כחכמים:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ אֶחָד כּוֹתֵב חֶלקוֹ לַנָּשִׂיא כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. צָרִיךְ לִכְתּוֹב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיני מתניתא. הא דקתני והכותב חלקו לנשיא ה''ק צריך לכתוב חלקו לנשיא וזהו תתנתן כדפרישית במתני':
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְמַעֲשֵׂה קְדֵירָה דַק וּמוּתָּר בְּעָבֶה. וּמוּתָּר בְּבֵיצָה טְרֹמֵיטָן וּבְדַלַּעַת הָֽרְמוּצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הנודר מן המבושל. שאמר קונם מבושל עלי:
מותר בצלי ובשלוק. שאינן בכלל מבושל:
אסור במעשה קדירה רך. שנאכל עם הפת:
בעבה. שנאכל בלא פת:
בביצה טרמיטן. מפרש בגמרא רופיטון והיא ביצה רכה ביותר שנהגו הרופאים לעשות לרפואה כדמפרש בבבלי ולא נאכל פת עמה ולאו בכלל תבשיל היא:
ובדלעת הרמוצה. דלעת מרה שטומנין אותו ברמץ והוא אפר חם להתמתק בכך ולאו בכלל תבשיל היא:
כל מתנה שאינה. מפרש בגמרא:
והן בפניך עד שיבא אבא. ודוקא שאמר עד שיבא כו' אבל אם אמר והן לפניך ואם רצונך יבא אבא ויאכל מותר ואם סעודתו מוכחת עליו שהרבה בסעודה יותר ממה שצריך ונכרין הדברים שבשביל אביו עשה שיבא אסור:
מעשה בבית חורון. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחלתו אסור ומעשה נמי בבית חורון וכו' שהוכיח סופו על תחלתו שלא נתנם לו אלא כדי שיבא אביו ויאכל ואסור:
מתני' נותן לאחר משום מתנה. בפירקין דלעיל קתני היו מהלכין בדרך והכא קמ''ל דאפי' בעיר אם אין לו מה יאכל מותר:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעֵי. מֵעַתָּה אֵין אָדָם נוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא יַקְדִּישֶׁנָּהּ לַשָּׁמַיִם. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל מַתָּנָה שֶׁהִיא כְמַתְּנַת בֵּית חוֹרוֹן שֶׁהָֽיְתָה בְהַעֲרָמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֵינָהּ מַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' ירמיה בעי. על הא דקתני במתני' דלא הוי מתנה מפני שאין בידו להקדיש ומעתה אין אדם נותן מתנה ע''מ שלא יקדישנה לשמי' בתמיה הא קי''ל מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואע''ג דאין ביד המקבל להקדישה כיון שאמר לו על מנת שתחזירה לי ומתרץ כיני מתני' דה''ק כל מתנה שהיא כה''ג שהיתה בהערמה שאמר לו בפירוש שהוא נותן לו על מנת כן שיבא אביו ושאם הקדישה אינה מקודשת הוא דאינה מתנה שלא נתכוין להקנותה כלל אבל בעלמא אע''פ שאינו יכול להקדישה הוי מתנה:
סליק פירקא בס''ד
וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין הֲוָה עוֹבְדָא. יוֹנָתָן בַּר עוּזִּיאֵל הִדִּירוֹ אָבִיו מִנְּכָסָיו וְעָמַד וּכְתָבָן לְשַׁמַּי. מַה עָשָׂה שַׁמַּי. מָכַר מִקְצָת וְהִקְדִּישׁ מִקְצָת וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה אֶת הַשְּׁאָר וְאָמַר. כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וִיעַרְעֵר עַל הַמַּתָּנָה הַזֹּאת יוֹצִיא מִיַּד הַלְּקוּחוֹת וּמִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיא מִיַּד זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונתן לו. ליונתן בן עוזיאל מתנה את השאר:
כל מי שיבא ויערער על המתנה הזאת. לומר שהרי הדירו אביו מהן ולא יכול שמאי ליתן לו במתנה:
יוציא מיד הלקוחות ומיד הקדש. כלומר כשם שאינו יכול להוציא מן הלקוחות ומן ההקדש שהרי אביו נתן לו במתנה סתם ובידו לעשות מה שירצה למכור ולהקדיש ויכול ג''כ לחזור וליתן ליונתן ולא דמי למתני' דהכא שאמר לו בפירוש והן בפניך עד שיבוא אבא ולפיכך אין בידו להקדישן כדלקמן:
ועמד. אביו של יונתן בן עוזיאל וכתבן לשמאי:
שְׁמוֹנִים זוּג שֶׁלְּתַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. גָּדוֹל שֶׁבָּהֶן יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל. וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ כוּלָּן לְבַקְּרוֹ. עָמַד לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בֶּחָצֵר. אָמַר לָהֶן. הֵיכַן הוּא הַקָּטָן שֶׁבָּכֶם שֶׁהוּא אַב לְחָכְמָה וְאַב לְדוֹרוֹת. אֵן צָרִיךְ לוֹמַר הַגָּדוֹל שֶׁבָּכֶם. אָֽמְרוּ לוֹ. הֲרֵי הוּא בֶחָצֵר. אָמַר לָהֶן. יִכָּנֵס. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס אָמַר לָהֶן. לְהַנְחִיל אוֹהֲבַיי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא.
הלכה: הַמּוּדָר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ניכר הוא זה שהוא ת''ח. זה שאמר אם שלי הם הרי הן מוקדשין לשמים מפני שהיה יודע שאם יקדישן לא יתרצה זה ולא הוי מתנה ולפיכך אמר לו כן ומייתי עלה האי עובדא דיונתן בן עוזיאל דלקמיה שאמר ר' יוחנן ג''כ עליו כלשון הזה:
משנה: 19b הַמּוּדָר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל נוֹתְנוֹ לְאַחֵר מִשֵּׁם מַתָּנָה וְהַלָּהּ מוּתָּר בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְּבֵית חוֹרוֹן בְּאֶחָד שֶׁהָיָה אָבִיו מוּדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָייָה וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי הֶחָצֵר וְהַסְּעוֹדָה נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה וְהֵן בְּפָנֶיךְ עַד שֶׁיָּבוֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה. אָמַר לוֹ אִם שֶׁלִּי הֵם הֲרֵי הֵן מוּקְדָּשִׁין לַשָׁמַיִם. אָמַר לוֹ לֹא נָתַתִּי לָךְ אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ לֹא נָתַתָּה לִי אֶת שֶׁלָּךְ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִתְרַצִּין זֶה לָזֶה וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשִׁי. וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים אָֽמְרוּ כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָהּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֵינָהּ מַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הנודר מן המבושל. שאמר קונם מבושל עלי:
מותר בצלי ובשלוק. שאינן בכלל מבושל:
אסור במעשה קדירה רך. שנאכל עם הפת:
בעבה. שנאכל בלא פת:
בביצה טרמיטן. מפרש בגמרא רופיטון והיא ביצה רכה ביותר שנהגו הרופאים לעשות לרפואה כדמפרש בבבלי ולא נאכל פת עמה ולאו בכלל תבשיל היא:
ובדלעת הרמוצה. דלעת מרה שטומנין אותו ברמץ והוא אפר חם להתמתק בכך ולאו בכלל תבשיל היא:
כל מתנה שאינה. מפרש בגמרא:
והן בפניך עד שיבא אבא. ודוקא שאמר עד שיבא כו' אבל אם אמר והן לפניך ואם רצונך יבא אבא ויאכל מותר ואם סעודתו מוכחת עליו שהרבה בסעודה יותר ממה שצריך ונכרין הדברים שבשביל אביו עשה שיבא אסור:
מעשה בבית חורון. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחלתו אסור ומעשה נמי בבית חורון וכו' שהוכיח סופו על תחלתו שלא נתנם לו אלא כדי שיבא אביו ויאכל ואסור:
מתני' נותן לאחר משום מתנה. בפירקין דלעיל קתני היו מהלכין בדרך והכא קמ''ל דאפי' בעיר אם אין לו מה יאכל מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source