רִבִּי חוֹשַׁעְיָה כַּד הֲוָה מְקַבֵּל סַהֲדָיָא בְּעֵין טָב הֲוָה אֲמַר לוֹן. הֲווֹן יָֽדְעִין כַּמָּה עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּיכֶם. כַּמָּה שְׂכַר בָּתִּים יוֹצֵא מִפִּיכֶם. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. אִין כָּךְ הוּא אֲפִילוּ דִינֵי נְפָשׁוֹת. בַּת ג̇ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בִסְקִילָה. נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וּבָא עָלֶיהָ אֵינָהּ בִּסְקִילָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּוֹמֵר עָלַי. בַּת ג̇ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ בְּתוּלִין חוֹזְרִין וְאִם לָאו אֵינָן חוֹזְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אקרא וגו'. כדאיתא בפ''ק דכתובות סוף הלכה ב':
כמה שכר הבתים יוצא מפיכם. שאף הן תלוין בקביעות החדש מלא או חסר והשוכר מפסיד היום שחסר:
אין כך הוא. אם כך אתה מדקדק יש לך לומר אפי' דיני נפשות תלוין ע''פ עדותן כדמפרש ואזיל בת ג' שנים ויום אחד אם בא עליה והיא מאורסה ה''ז בסקילה שראויה לביאה היא ואם נמלכו ב''ד לעבר החדש עדיין אינה בת ביאה ואינו חייב בסקילה ועכשיו כשהעדים מעידין שראו החדש אינם יכולים לעברו ונמצא זה נסקל על ידן:
רב הושעיה. כשהיה מקבל עדות החדש בעין טב שהיה שם בית וועד לקבל עדות החדש ולקדשו:
הוון ידעין. שתזהרו מלהעד שקר שכמה עדות יוצא מפיכם שעל ידי עדותכם אתם גורמים להלקוח לאותם המחללים ועושין מלאכה באנו המועדות שנקבעים על פיכם:
כְּתִיב 23b וְאֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיוֹתֵר הֵן חֲבִיבִין עָלַי זִקְנֵי הַגּוֹלָה. חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. כְּתִיב הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵן. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבָּנִין. רִבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר. הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. כּוּלְּהוֹן אֶלֶף. רִבִִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר. אֵילּוּ הַחֲבֵירִים. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵינּוּ הַבּוּלֶוְוטִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתיב ואל יתר זקני הגולה. ודריש יתר מלשון חשיבות שאמר הקב''ה חביבין עלי זקני הגולה ביותר ואעפ''כ חביבה עלי כת קטנה שבא''י יותר מסנהדרי גדולה שבח''ל:
כתיב החרש והמסגר אלף ואת אמר הכין. כלומר דמקשי על הא דקאמר חביבה כת קטנה שבא''י כו' הא זקני הגולה הוו חשיבי טפי כדדריש לה בגיטין דף פ''ח חרש בשעה שפותחין בד''ת הכל נעשו כחרשין מסגר כיון שסוגרין שוב אין פותחין וכדאמר נמי שם דצדקה עשה הקב''ה שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה מהם היו אלמא זקני הגולה חשובים ביותר ולא משני מידי:
ר' ברכיה. איידי דאיירי בהאי קרא מייתי לה לפלוגתייהו דר' ברכיה ורבנן:
אילו החברים. שכלם חכמים היו:
אלו הבולווטין. השרים והחשובים. ואפשר לומר דאדלעיל קאי דלרבנן דאמרי בלווטין לא קשה מידי שלא היו חכמים כ''כ ולכך מייתי לה הכא:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּרוּב אָסוּר בְּאִיסְפָּרָגוֹס מִן הָאִיסְפָּרָגוֹס מוּתָּר בַּכְּרוּב. מִן הַגְּרִיסִים אָסוּר בַּמִּקְפָּה וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הַמִּקְפָּה מוּתָּר בַּגְּרִיסִין. מִן הַמִּקְפָּה אָסוּר בַּשּׁוּם וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הַשּׁוּם מוּתָּר בַּמִּקְפָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן האשישים מותר בעדשים. דאין עדשים בכלל אשישים ואין הלכה כרבי יוסי בתלתא בבי דמתני':
מתני' אסור באשישים. בפת שמעורבת בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים:
מן המקפה מותר בגריסין. דלא תימא כי היכי דהנודר מן המקפה אסור בשום וכן יהא אסור בגריסין משום שדרך לעשות הגריסין מקפה קמ''ל דלא דמי משום שהשום רגילין ליתן בכל מיני מקפה ליתן טעם והשום הוא המקפה אבל אין עושין מגריסין לבדן מקפה אלא מכמה מינים עושים מקפה:
ור' יוסי מתיר. דקסבר אין מקפה בכלל גריסין:
מן הגריסים אסור במקפ'. אפי' אם נתנו במקפ' שעדיין שם גריסין עליו:
מותר בכרוב. דאין כרוב בכלל איספרגוס:
מתני' איספרגוס. מין כרוב הוא פ''א אספרגוס המים ששלקו בהם הכרוב:
הלכה: מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עָלָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּקוֹנְדִּיטוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' טלופחין. עדשים צלוין וטחונים ומגובלי' בדבש ומטוגן וא''ל אילין אינון אשישים שאמרו חכמים דהוו בכלל עדשים לפי שנעשו מעדשים:
על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון. משקה שמשימין בו דבש ויין ופלפלין דלא נקרא ע''ש יין:
גמ' מה טעמא דרבי יוסי. דמתיר במקפה של גריסין ומאי שנא מהנודר מהחלב דאוסר רבי יוסי בקום ומשני שאני קום דשם אביו קרוי עליו שקורין אותו. קומא דחלבא אבל במקפה קורין אותו מקפה סתם:
מִן הַכְּרוּב אָסוּר בְּאִיסְפָּרָגוֹס כול'. מִן הַגְּרִיסִין אָסוּר בַּמִּקְפָּה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוּבָּן גְּרִיסִין. מִן הַמִּקְפָּה אָסוּר בַּשּׁוּם. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוּבָּן שׁוּם. וְהָכָא אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַטַּעַם וָכָא אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר אַחַר הָרוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ופריך מן המקפה אסור בשום כו'. כלומר ובשום נמי אם דרך ליתן הרבה שום מסתמא דעתו נמי על השום וקרי לה מקפה וא''כ מאי שנא דמן המקפה אסור בשום ומותר בגריסין ומשני הכא את מהלך אחר הטעם כו' כלומר דלא דמי דבשום הולכין אחר הטעם ואפילו אין דרך ליתן ממנו הרבה והילכך הנודר מן המקפה אסור בשום משום דדרך ליתן שום בכל מקפה אבל אין דרך לעשות מגריסין לבד מקפה והולכין בו אחר הרוב והילכך הנודר מן הגריסין אסור במקפה אם הגריסין הרוב אבל הנודר מן המקפה מותר בגריסין דלא היה דעתו אלא על המקפה וגריסין לא קרו מקפה:
והוא שיהא רובן גריסין. רוב של המקפה הוא גריסין ואז שם גריסין עליה:
משנה: מִן הָעֲדָשִׁים אָסוּר בָּאֲשִׁישִׁים וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הָאֲשִׁישִׁים מוּתָּר בָּעֲדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן האשישים מותר בעדשים. דאין עדשים בכלל אשישים ואין הלכה כרבי יוסי בתלתא בבי דמתני':
מתני' אסור באשישים. בפת שמעורבת בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים:
מן המקפה מותר בגריסין. דלא תימא כי היכי דהנודר מן המקפה אסור בשום וכן יהא אסור בגריסין משום שדרך לעשות הגריסין מקפה קמ''ל דלא דמי משום שהשום רגילין ליתן בכל מיני מקפה ליתן טעם והשום הוא המקפה אבל אין עושין מגריסין לבדן מקפה אלא מכמה מינים עושים מקפה:
ור' יוסי מתיר. דקסבר אין מקפה בכלל גריסין:
מן הגריסים אסור במקפ'. אפי' אם נתנו במקפ' שעדיין שם גריסין עליו:
מותר בכרוב. דאין כרוב בכלל איספרגוס:
מתני' איספרגוס. מין כרוב הוא פ''א אספרגוס המים ששלקו בהם הכרוב:
הלכה: רִבִּי יָסָא אֲזַל לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי וְאַפִּיק קוֹמוֹי טְלוֹפְחִין מְקַלְייָן וּטְחִינָן וּמְגַבְּלָן בִּדְבַשׁ וּמְטוֹגָן. אֲמַר לֵיהּ. אִילֵּין אִינּוּן אֲשִׁישִׁין שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' טלופחין. עדשים צלוין וטחונים ומגובלי' בדבש ומטוגן וא''ל אילין אינון אשישים שאמרו חכמים דהוו בכלל עדשים לפי שנעשו מעדשים:
על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון. משקה שמשימין בו דבש ויין ופלפלין דלא נקרא ע''ש יין:
גמ' מה טעמא דרבי יוסי. דמתיר במקפה של גריסין ומאי שנא מהנודר מהחלב דאוסר רבי יוסי בקום ומשני שאני קום דשם אביו קרוי עליו שקורין אותו. קומא דחלבא אבל במקפה קורין אותו מקפה סתם:
משנה: 24a חִיטָּה חִיטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת. גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָּׁלִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קוֹנָם גְּרִיס אוֹ חִיטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם מוּתָּר לָכוֹס חַיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אסור בפול המצרי לח. דכל שהוא לח ירק הוי:
חטים. משמע לכוס:
מתני' חטה. משמע פת אפויה כדמפרש בגמרא:
וכן הדבר. ומשם אני מביא ראיה או שמא אומר לא מצאתי אלא קטנית ומדקא אתי להמלך על הדלועין אלמא מין ירק הוא והלכה כר''ע:
מותר לכוס חיים. דחטה או גריס מבושלין משמע ולא חיין ור' יודה לא פליג את''ק:
מתני' הנודר מן הירק מותר בדילועי'. דלא הוו ירק אלא פרי:
ור''ע אוסר. דקסבר דילועין בכלל ירק:
לא מצאתי אלא דילועין. ואם מין ירק הוא אמאי לא זבין ליה:
הלכה: גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם כול'. תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. קוֹנָם גְּרִיס שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר לָכוֹס וּמוּתָּר בִּמִקְפָּה. גְּרִיסִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בִּמִקְפָּה וּמוּתָּר לָכוֹס. חִיטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר לָכוֹס וּמוּתָּר בְּפַת. חִיטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בְּפַת וּמוּתָּר לָכוֹס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מיסבר סבר ר''ע. קס''ד דטעמא דר''ע משום דקסבר הואיל ומימלך שלוחא עליה שאומר מצאתי דלועין ולא מצאתי ירק וא''כ מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר ודגים וחגבים דהא נמי אימלך שלוחא עלייהו שכן אדם כו' ואנן קי''ל דמותר בדגים וחגבים ואם ר''ע פליג נמי עלה:
אלא. היינו טעמיה דר''ע דקסבר שהדלועין בכלל ירק ולאו משום דמימלך עלה:
אף למידת הדין כן. וכן לענין דיני ממונות פליגי ר''ע ורבנן אם הדלועין מכורים בכלל ירק:
ובהבקר ובהקדש כן. וכן אם הקדיש או הפקיר ירק גינה שלו פליגי נמי אם הדלועין בכלל:
גמ' תני רבי יודה אומר כו'. לפי גי' הספר פליג אדמתני' ובתוס' סוף פ''ג גרי' הכי גריס שאיני טועם מותר בחיים ואסור במבושלין חטה שאיני טועם מותר לכוס ואסור לאפות חטין שאיני טועם אסור לכוס ואסור לאפות ע''כ בתוספתא וצ''ל שם ומותר לאפות והיא הגירסא הנכונה:
חטה. קאמר ואת אמר אכן שאסור בפת בתמיה:
חִיטָּה וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מִי חֲמִי פִיתָּה נְקִייָה וּמֵימַר. בָּרוּךְ דְּבָרָא הָדֵין חִיטְּתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתיא דיחידייא דהכא. ר''ע דמתני' כסתמא דתמן בתוספתא דסתים לן ת''ק דבריית' כר''ע:
ודיחידייא דתמן. רשב''י בתוספתא כחכמים דמתני':
דתני הנודר כו'. חסר כאן דברי הת''ק ובתוספתא הכי איתא הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר אסור בראש וברגלי' ובקרביים בקנה ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב''ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ומותר בראש כו' וסתמא דהתם היינו ת''ק כר''ע דכל הני מין בשר מיקרי ורשב''ג כרבנן דמתני' וכן אמר בבבלי ריש פרקין:
וכן היה רשב''ג אומר. עוד דבר אחד קרבייא לאו בשר ואכליהון לאו אינש כדמפרש בבבלי לענין זביני שהקונה קרביים בדמים שיכול לקנות בשר לאו בר אינש הוא ובטלה דעתו אצל כל האדם:
כן אורחא דבר נש. כשרואה פת יפה אומר ברוך שברא החטה זו אלמא דבל' בני אדם קורין לפת חטה:
סליק פירקא בס''ד
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מוּתָּר בַּדִּילּוּעִים. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹסֵר. אָֽמְרוֹ לוֹ לְרִבִּי עֲקִיבָה וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לָנוּ יָרָק וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דִילּוּעִין. אָמַר לָהֶם כֵּן הַדָּבָר אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית. אֶלָּא שֶׁהַדִּילּוּעִין בִּכְלָל יָרָק. אָסוּר בְּפוּל הַמִּצְרִי לַח וּמוּתָּר בַּיָּבֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אסור בפול המצרי לח. דכל שהוא לח ירק הוי:
חטים. משמע לכוס:
מתני' חטה. משמע פת אפויה כדמפרש בגמרא:
וכן הדבר. ומשם אני מביא ראיה או שמא אומר לא מצאתי אלא קטנית ומדקא אתי להמלך על הדלועין אלמא מין ירק הוא והלכה כר''ע:
מותר לכוס חיים. דחטה או גריס מבושלין משמע ולא חיין ור' יודה לא פליג את''ק:
מתני' הנודר מן הירק מותר בדילועי'. דלא הוו ירק אלא פרי:
ור''ע אוסר. דקסבר דילועין בכלל ירק:
לא מצאתי אלא דילועין. ואם מין ירק הוא אמאי לא זבין ליה:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק כול'. מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי עֲקִיבָה מָצָאתִי וְלֹא מָצָאתִי. מֵעַתָּה הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר יְהֵא אָסוּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. שֶׁכֵּן אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. קַח לָנוּ בָשָׂר. וְהוּא אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דָגִים. אֶלָּא רִבִּי עֲקִיבָה סָבַר מֵימַר. הַדִּילּוּעִין בִּכְלָל יָרָק. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין הַדִּילּוּעִין בִּכְלָל יָרָק. אַף לְמִידַּת הַדִּין כֵּן. יָרָק גִּינָּה זֶה מָכוּר. וְהָיוּ שָׁם דִּילּוּעִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי עֲקִיבָה מְכוּרִין. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין אֵינָן מְכוּרִין. וּבְהֶבְקֵר וּבְהֶקְדֵּשׁ כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מיסבר סבר ר''ע. קס''ד דטעמא דר''ע משום דקסבר הואיל ומימלך שלוחא עליה שאומר מצאתי דלועין ולא מצאתי ירק וא''כ מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר ודגים וחגבים דהא נמי אימלך שלוחא עלייהו שכן אדם כו' ואנן קי''ל דמותר בדגים וחגבים ואם ר''ע פליג נמי עלה:
אלא. היינו טעמיה דר''ע דקסבר שהדלועין בכלל ירק ולאו משום דמימלך עלה:
אף למידת הדין כן. וכן לענין דיני ממונות פליגי ר''ע ורבנן אם הדלועין מכורים בכלל ירק:
ובהבקר ובהקדש כן. וכן אם הקדיש או הפקיר ירק גינה שלו פליגי נמי אם הדלועין בכלל:
גמ' תני רבי יודה אומר כו'. לפי גי' הספר פליג אדמתני' ובתוס' סוף פ''ג גרי' הכי גריס שאיני טועם מותר בחיים ואסור במבושלין חטה שאיני טועם מותר לכוס ואסור לאפות חטין שאיני טועם אסור לכוס ואסור לאפות ע''כ בתוספתא וצ''ל שם ומותר לאפות והיא הגירסא הנכונה:
חטה. קאמר ואת אמר אכן שאסור בפת בתמיה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָתָא דִיחִידָייָא דְחָכָא כִּסְתָּמָא דְתַמָּן. וִיחִידָייָא דְתַמָּן כִּסְתָּמָא דְהָכָא. דְּתַנֵּי. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר אָסוּר בְּכָל מִין בָּשָׂר אָסוּר בְּרֹאשׁ וּבִכְרָעַיִם וּבְקָנֶה וּבְלֵב וּבְכָבֵד. וּמוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. קִרְבַייָא לָאו בָּשָׂר וְאָכְלֵיהוֹן לָאו אִינַּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתיא דיחידייא דהכא. ר''ע דמתני' כסתמא דתמן בתוספתא דסתים לן ת''ק דבריית' כר''ע:
ודיחידייא דתמן. רשב''י בתוספתא כחכמים דמתני':
דתני הנודר כו'. חסר כאן דברי הת''ק ובתוספתא הכי איתא הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר אסור בראש וברגלי' ובקרביים בקנה ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב''ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ומותר בראש כו' וסתמא דהתם היינו ת''ק כר''ע דכל הני מין בשר מיקרי ורשב''ג כרבנן דמתני' וכן אמר בבבלי ריש פרקין:
וכן היה רשב''ג אומר. עוד דבר אחד קרבייא לאו בשר ואכליהון לאו אינש כדמפרש בבבלי לענין זביני שהקונה קרביים בדמים שיכול לקנות בשר לאו בר אינש הוא ובטלה דעתו אצל כל האדם:
כן אורחא דבר נש. כשרואה פת יפה אומר ברוך שברא החטה זו אלמא דבל' בני אדם קורין לפת חטה:
סליק פירקא בס''ד
הַכֹּל מוֹדִין בְּנוֹדֵר מִן הַדִּילּוּעִין שֶׁמּוּתָּר בְּיָרָק. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַנּוֹדֵר מִן הָעִיקָּר אָסוּר בַּתְּפֵילָה. הַנּוֹדֵר מִן הַתְּפֵילָה מוּתָּר בָּעִיקָּר. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר אָסוּר בַּגִידִים. הַנּוֹדֵר מִן הַגִידִים מוּתָּר בַּבָּשָׂר. מַה פְלִיגֵי. בִּדְלַעַת מִצְרִית. אֲבָל בִּדְלַעַת יְוָונִית כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא כְיָרָק. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אִילֵּין קַרְייָא וּכְרוּבְתָא דַאֲנָן אָֽכְלִין דְּלַעַת יְוָונִית אִינּוּן. רִבִּי יוּדָא בַּר צְרַדְייָה אוֹמֵר. קירמולין הֵּן כְּיָרָק. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי בְּעֵיי. קרמולין מַהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. קרמולין פְּטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר עַד שֶׁלֹּא עָשׂוּ דִילּוּעִין. אֲבָל אִם עָשׂוּ דִילוּעִין כְּיָרָק הֵן. הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּאִילֵּין עֲלֵי קָלוֹקַסְייָה שֶׁאָסוּר לִגְמוֹת בָּהֶן מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהַצְּבָיִין אוֹכְלִין אוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמותר בירק. דאין דלועין בכלל ירק:
מן הטפילה מותר בעיקר. ודילועין קרוי טפלה לגבי ירק:
מה פליגי. ר''ע ורבנן במתני' בדלעת המצרית:
דלעת יוונית אינון. ולד''ה בכלל ירק הן:
קירמולין. מן ירק:
עד שלא עשו דילועין. עד שלא גדלו ונעשו כדלועין אבל אם גדלו ונעשו כדלועין כשאר ירק הן וחייב במעשרות:
קלוקסייה. מין שורש נטע שגדל במצרי' ואוכלין אותה. הערוך:
שאסור לגמות בהן מים. לענין שביעית קאמר כדתנן פרק ז' דשביעית כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה יש להן שביעית ויש להן ביעור ואלו העלין הואיל והצביים אוכלין אותן כלה לחיה מן השדה קרינן בהו וחייבין בביעור וכשהגיע זמן הביעור אסור להנות מהן ולגמות בהן מים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source