משנה: פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין אוֹתָן הַיָּמִים מוּתָּרִין וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים אֲסוּרִין עַד שֶׁבָּא רִבִּי עֲקִיבָה וְלִימֵּד שֶׁהַנֵּדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כּוּלּוֹ. כֵּיצַד. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכוּלְּכֶם הוּתַּר אֶחָד מֵהֶן הוּתְּרוּ כוּלָּן. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה לָזֵה הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כוּלָּן הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִם. אָֽמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא הַמְיוּשָּׁן יָפֶה לַמֵּיעַיִם הוּתַּר בִּמְיוּשָּׁן וְלֹא בַמְיוּשָּׁן בִּלְבַד הוּתַּר אֶלָּא בְּכָל הַיַּיִן. קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב. אָֽמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא הַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב. הוּתַּר בַּכּוּפְרִי וְלֹא בַּכּוּפְרִי בִּלְבַד הוּתַּר אֶלָּא בְּכָל הַבְּצָלִים. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהִתִּירוֹ רִבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ראת אימן של אילו להתגרש. אם לא שנמצא בה ערות דבר ונמצא פוגם את בניו ולא חיישינן בהא שמא ישקר ואינו מתחרט אלא שהוא בוש לומר שאינו חושש לכבוד בניו:
מתני' פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו. אם נדר לגרש את אשתו:
ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין. מסקנת הבבלי בפ''ג שם דדוקא שאינו מקיים דבריו הראשונים כלל שאומר אלו ידעתי כן לא הייתי נודר כלל או הייתי אומר ישן מותר וחדש אסור אבל אם אמר אלו הייתי יודע הייתי אומר כל יין אסור עלי חוץ מן הישן אינו מותר אלא בישן בלבד וכל שאר יין אסור דהא לענין שאר יין אכתי מקיים דבריו הוא:
והלא המיושן יפה למעיים. מפרש בבבלי והא לא נדר אלא משום רע ואפי' לא יהי' טוב ולא רע מותר אלא ה''ק חדא שאין רע ובהכי שרי ועוד מפני שהיא יפה וכן צ''ל בבצל:
שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן. בבבלי פ''ג דף כ''ו מוקי להא כר''ש דאמר גבי שבועות הפקדון אם היו חמשה תובעים אותו וכפר ונשבע והודה שאינו חייב קרבן על כל א' וא' עד שיאמר שבועה לכל א' וא' והילכך ה''נ צריך שיאמר לזה קרבן ולזה קרבן אבל חכמים אומרי' אם אמר שבועה שאיני חייב לך ולא לך ולא לך חייב על כל א' וא' וה''נ אם אמר לא לזה ולא לזה אע''פ שלא הזכיר קרבן על כל א' הוי כל א' נדר בפני עצמו וכן הלכה:
לזה ולזה. וכגון שתלאן זה בזה שאסר על הראשון בקונם ואמר על השני ה''ז כראשון והשלישי כשני וכן כולם הותר הראשון הותרו כולם שכולם תלוין בו:
הותר אחד מהן. בחרטה ע''י התרת חכם או מעצמו כגון שהיה אביו או אחיו א' מהן כדתנן לעיל פ''ג:
עד שבא ר''ע ולימד. מן המקרא כדאמרי' הכא בריש מכלתין דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דוקא בשכולו קיים:
שהנדר שהותר מכללו שהותר מקצתו הותר כולו שלא נדר מעיקרא אלא על דעת שיתקיים כולו נמצא התרת מקצתו פתח לכולו:
מתני' פותחין ביו''ט ובשבתות. אם נדר להתענות או שלא לאכול בשר לזמן קצוב אומרים לו אלו שמת אל לבך לשבתות וי''ט שבתוך הזמן כלום היית נודר ואין זה פותח בכבוד המקום כדאמרינן ריש פרקין דבכבוד מצוה אחת פותחין:
אותן הימים. שמצא להם פתח להתחרט החכם מתירן ושאר כל הימים שאין עליהם חרטה נשארין באיסורן:
הלכה: פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ כול'. וְגוֹבִין מִן הַמְּטַלְטְלִין. אָמַר רִבִּי בָּא. אַף עַל גַּו דְּתֵימַר. גּוֹבִין מִן הַמְּטַלְטְלִין. אוֹמֵר לוֹ שֶׁיִּתֵּן. רִבִּי מַנִּישָׁא שָׁאַל. מַהוּ לוֹמַר לְיוֹרְשִׁין לִגְבוֹת מִן הַמְּשׁוּעְבָּדִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין אוֹמֵר לָהֶן. דְּתַנִינָן תַּמָּן. אֵלָּא יִינָּֽתְנוּ 31a לְיוֹרְשִׁין. שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה. מַהוּ מִישְׁבְּעוּנָהּ. תַּמָּן אָֽמְרִין מִן תִּבְנָא לֹא גְבָאִי וּמִן גּוּפֵיהּ גְּבָאִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מתני' היא. דפותחין בכבוד בניו ומאי קמ''ל האי עובדא דר' יוחנן ומשני דקמ''ל דלא תיסבור כר''י בן בתירה דפליג אמתני' אלא הלכה כסתם משנה:
דברתיך נסבה שם ביש. שתצא עליה שם רע שיאמרו אלולא שראת בה דבר מגונה לא היית נודר ממנה:
גמ' אלא בכבוד עצמו בלבד. ולא בכבוד בניו דחיישינן שמא משקר הוא:
לא הייתי נודר. כלל דבזה עוקר דבריו הראשונים הוא כדפרישית במתני':
בנות שבע. תאנים לבנים ויפות:
גמ' תני היתר ממנו ולמטה. אשאיני נהנה לזה ולזה קאי ואם הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר ממנו ולמעלה אסור מפני שתלאן כולן זה בזה. ובנוסחת הבבלי גריס הכי במתני' בהדיא ובפ''ג שם מייתי לה נמי בשם ברייתא להכריח דמתני' תלאן זה בזה מיירי:
גמ' וגובין. וכי גובין כתובה מן המטלטלין דקאמר שער ראשך והא מטלטלי לא משתעבדי לכתובה ואפי' מיניה דידיה:
אמר ר' בא. ה''ק אע''ג דתימר גובין מן המטלטלין בתמי' כלומר דמיירי שיש לו קרקע ואמר הא ממטלטלי לא תגבה וקרקע צריך אני בשביל עצמי אומרים לו שיתן ואפילו אתה מוכר שער ראשך ואוכל תגבה היא הקרקע. והכי מפרק לה בבבלי:
מתניתא אמרה כן. ממתני' שמענו שאין אומרין להיורשין להגבות אפילו מהמטלטלי' המופקדין כדתנן פ' הכות' מי שמת והניח אשה וב''ח ויורשין והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים ר''ט אומר ינתנו לכושל שבהן למי ששטרו מאוחר או לאשה כדמפרש התם דאע''ג דמטלטלי לא משתעבדי הני הואיל ומופקדין ביד אחר דמי שזכתה בהן מחיים דמי ר''ע אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה והילכך משמת זכו בהן היורשין וברשותן הן וה''נ הא צריכה שבועה כשתגבה מן היורשין. וגי' הספר קשה להולמו דמה שאלה היא זו אם היורשים גובין לה מן המשועבדין ומי גרעה משאר כתובת אשה וכן א''א לפרש על יורשים דפשיטא דאף יורשים גובין מן המשועבדין:
מהו מישבעונה. לאשה זו שנדר בעלה לגרשה וכשבאת לגבות מהבעל מיירי אם משביעין אותה שלא תפסה או דילמא לא כשם דבגרושה בעלמא קי''ל דגובה כתובתה בגיטה בלא שבועה ולא חיישינן לצררי:
תמן אמרין מן תבנא לא גבאי ומן גופיה גבאי. דרך משל הוא שהבריות אומרים מן החוב שלי לא גביתי ממנו ומעצמו יתן לי דבר מה בתמיה ולואי שיפרע חובי וה''נ כן הוא דלא חיישינן שמא מעצמו התפיס לה צררי מקודם והלואי שיפרע לה עכשיו וכמו דלא חיישינן בגרושה דעלמא:
מהו לומר ליורשין לגבות מן המופקדין גרסינן. וכלומר דהשאלה היא אם מת הוא והיא תובעת כתובתה מן היורשין מהו לומר להן לגבות לה מן המטלטלין המופקדים ביד אחרים אם נימא דכזכתה בהן מחיים דמי ואע''ג דמטלטלי לא משתעבדו לכתובה גובה מהן או דילמא לא:
הלכה: פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת כול'. תַּנֵּי. הוּתַּר מִמֶּנּוּ וּלמַטָּה מוּתָּר. מִמֶּנּוּ וּלְמַעֲלָה אָסוּר. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן. יֵשׁ נֵדֶר שֶׁמִּקְצָתוֹ בָטֵל וּמִקְצָתוֹ קַייָם. כֵּיצַד. נָדַר מִן הַכַּלְכָּלָה וְהָיוּ שָׁם בְּנוֹת שֶׁבַע. אָמַר. אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּנוֹת שֶׁבַע לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. הוּתַּר בִּבְנוֹת שֶׁבַע. לֹא בִּבְנוֹת שֶׁבַע בִּלְבַד הוּתַּר אֶלָּא בְּכָל הַכַּלְכָּלָה. אֲבָל אִם אָמַר. אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּנוֹת שֶׁבַע לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר מִבְּנוֹת שֶׁבַע. לֹא הוּתַּר אֶלָּא בִּבְנוֹת שֶׁבַע בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מתני' היא. דפותחין בכבוד בניו ומאי קמ''ל האי עובדא דר' יוחנן ומשני דקמ''ל דלא תיסבור כר''י בן בתירה דפליג אמתני' אלא הלכה כסתם משנה:
דברתיך נסבה שם ביש. שתצא עליה שם רע שיאמרו אלולא שראת בה דבר מגונה לא היית נודר ממנה:
גמ' אלא בכבוד עצמו בלבד. ולא בכבוד בניו דחיישינן שמא משקר הוא:
לא הייתי נודר. כלל דבזה עוקר דבריו הראשונים הוא כדפרישית במתני':
בנות שבע. תאנים לבנים ויפות:
גמ' תני היתר ממנו ולמטה. אשאיני נהנה לזה ולזה קאי ואם הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר ממנו ולמעלה אסור מפני שתלאן כולן זה בזה. ובנוסחת הבבלי גריס הכי במתני' בהדיא ובפ''ג שם מייתי לה נמי בשם ברייתא להכריח דמתני' תלאן זה בזה מיירי:
גמ' וגובין. וכי גובין כתובה מן המטלטלין דקאמר שער ראשך והא מטלטלי לא משתעבדי לכתובה ואפי' מיניה דידיה:
אמר ר' בא. ה''ק אע''ג דתימר גובין מן המטלטלין בתמי' כלומר דמיירי שיש לו קרקע ואמר הא ממטלטלי לא תגבה וקרקע צריך אני בשביל עצמי אומרים לו שיתן ואפילו אתה מוכר שער ראשך ואוכל תגבה היא הקרקע. והכי מפרק לה בבבלי:
מתניתא אמרה כן. ממתני' שמענו שאין אומרין להיורשין להגבות אפילו מהמטלטלי' המופקדין כדתנן פ' הכות' מי שמת והניח אשה וב''ח ויורשין והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים ר''ט אומר ינתנו לכושל שבהן למי ששטרו מאוחר או לאשה כדמפרש התם דאע''ג דמטלטלי לא משתעבדי הני הואיל ומופקדין ביד אחר דמי שזכתה בהן מחיים דמי ר''ע אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה והילכך משמת זכו בהן היורשין וברשותן הן וה''נ הא צריכה שבועה כשתגבה מן היורשין. וגי' הספר קשה להולמו דמה שאלה היא זו אם היורשים גובין לה מן המשועבדין ומי גרעה משאר כתובת אשה וכן א''א לפרש על יורשים דפשיטא דאף יורשים גובין מן המשועבדין:
מהו מישבעונה. לאשה זו שנדר בעלה לגרשה וכשבאת לגבות מהבעל מיירי אם משביעין אותה שלא תפסה או דילמא לא כשם דבגרושה בעלמא קי''ל דגובה כתובתה בגיטה בלא שבועה ולא חיישינן לצררי:
תמן אמרין מן תבנא לא גבאי ומן גופיה גבאי. דרך משל הוא שהבריות אומרים מן החוב שלי לא גביתי ממנו ומעצמו יתן לי דבר מה בתמיה ולואי שיפרע חובי וה''נ כן הוא דלא חיישינן שמא מעצמו התפיס לה צררי מקודם והלואי שיפרע לה עכשיו וכמו דלא חיישינן בגרושה דעלמא:
מהו לומר ליורשין לגבות מן המופקדין גרסינן. וכלומר דהשאלה היא אם מת הוא והיא תובעת כתובתה מן היורשין מהו לומר להן לגבות לה מן המטלטלין המופקדים ביד אחרים אם נימא דכזכתה בהן מחיים דמי ואע''ג דמטלטלי לא משתעבדו לכתובה גובה מהן או דילמא לא:
משנה: פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו. אוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִין עָלֶיךָ כָּךְ הִיא וֶסְתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי מְגָרֵשׁ נָשָׁיו וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יְהוּ אוֹמְרִים בְּנוֹת גְּרוּשָׁה הֵן מָה רָאָת אִימָּן שֶׁלָּאֵילּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ. וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ראת אימן של אילו להתגרש. אם לא שנמצא בה ערות דבר ונמצא פוגם את בניו ולא חיישינן בהא שמא ישקר ואינו מתחרט אלא שהוא בוש לומר שאינו חושש לכבוד בניו:
מתני' פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו. אם נדר לגרש את אשתו:
ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין. מסקנת הבבלי בפ''ג שם דדוקא שאינו מקיים דבריו הראשונים כלל שאומר אלו ידעתי כן לא הייתי נודר כלל או הייתי אומר ישן מותר וחדש אסור אבל אם אמר אלו הייתי יודע הייתי אומר כל יין אסור עלי חוץ מן הישן אינו מותר אלא בישן בלבד וכל שאר יין אסור דהא לענין שאר יין אכתי מקיים דבריו הוא:
והלא המיושן יפה למעיים. מפרש בבבלי והא לא נדר אלא משום רע ואפי' לא יהי' טוב ולא רע מותר אלא ה''ק חדא שאין רע ובהכי שרי ועוד מפני שהיא יפה וכן צ''ל בבצל:
שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן. בבבלי פ''ג דף כ''ו מוקי להא כר''ש דאמר גבי שבועות הפקדון אם היו חמשה תובעים אותו וכפר ונשבע והודה שאינו חייב קרבן על כל א' וא' עד שיאמר שבועה לכל א' וא' והילכך ה''נ צריך שיאמר לזה קרבן ולזה קרבן אבל חכמים אומרי' אם אמר שבועה שאיני חייב לך ולא לך ולא לך חייב על כל א' וא' וה''נ אם אמר לא לזה ולא לזה אע''פ שלא הזכיר קרבן על כל א' הוי כל א' נדר בפני עצמו וכן הלכה:
לזה ולזה. וכגון שתלאן זה בזה שאסר על הראשון בקונם ואמר על השני ה''ז כראשון והשלישי כשני וכן כולם הותר הראשון הותרו כולם שכולם תלוין בו:
הותר אחד מהן. בחרטה ע''י התרת חכם או מעצמו כגון שהיה אביו או אחיו א' מהן כדתנן לעיל פ''ג:
עד שבא ר''ע ולימד. מן המקרא כדאמרי' הכא בריש מכלתין דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דוקא בשכולו קיים:
שהנדר שהותר מכללו שהותר מקצתו הותר כולו שלא נדר מעיקרא אלא על דעת שיתקיים כולו נמצא התרת מקצתו פתח לכולו:
מתני' פותחין ביו''ט ובשבתות. אם נדר להתענות או שלא לאכול בשר לזמן קצוב אומרים לו אלו שמת אל לבך לשבתות וי''ט שבתוך הזמן כלום היית נודר ואין זה פותח בכבוד המקום כדאמרינן ריש פרקין דבכבוד מצוה אחת פותחין:
אותן הימים. שמצא להם פתח להתחרט החכם מתירן ושאר כל הימים שאין עליהם חרטה נשארין באיסורן:
הלכה: פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ כול'. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. אֵין פּוֹתְחִין לָאָדָם אֶלָּא בִכְבוֹד עַצְמוֹ בִּלְבַד. כְּהָדָא חָדָא אִיתָה גָֽדְרָת מִן בְּרַתָּהּ. אָתָת לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ. אִילּוּ הֲוֵית יָדַעַת דִּבְרַתֵּיךְ נָֽסְבָה שׁוּם בִּישׁ נוֹדֶרֶת הֲוֵית. אָֽמְרָה. לֹא. וְשָׁרַת לָהּ. וְלֹא מִתְנִיתָא הִיא. פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו. דְּלֹא תִיסְבּוֹר כְּרִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מתני' היא. דפותחין בכבוד בניו ומאי קמ''ל האי עובדא דר' יוחנן ומשני דקמ''ל דלא תיסבור כר''י בן בתירה דפליג אמתני' אלא הלכה כסתם משנה:
דברתיך נסבה שם ביש. שתצא עליה שם רע שיאמרו אלולא שראת בה דבר מגונה לא היית נודר ממנה:
גמ' אלא בכבוד עצמו בלבד. ולא בכבוד בניו דחיישינן שמא משקר הוא:
לא הייתי נודר. כלל דבזה עוקר דבריו הראשונים הוא כדפרישית במתני':
בנות שבע. תאנים לבנים ויפות:
גמ' תני היתר ממנו ולמטה. אשאיני נהנה לזה ולזה קאי ואם הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר ממנו ולמעלה אסור מפני שתלאן כולן זה בזה. ובנוסחת הבבלי גריס הכי במתני' בהדיא ובפ''ג שם מייתי לה נמי בשם ברייתא להכריח דמתני' תלאן זה בזה מיירי:
גמ' וגובין. וכי גובין כתובה מן המטלטלין דקאמר שער ראשך והא מטלטלי לא משתעבדי לכתובה ואפי' מיניה דידיה:
אמר ר' בא. ה''ק אע''ג דתימר גובין מן המטלטלין בתמי' כלומר דמיירי שיש לו קרקע ואמר הא ממטלטלי לא תגבה וקרקע צריך אני בשביל עצמי אומרים לו שיתן ואפילו אתה מוכר שער ראשך ואוכל תגבה היא הקרקע. והכי מפרק לה בבבלי:
מתניתא אמרה כן. ממתני' שמענו שאין אומרין להיורשין להגבות אפילו מהמטלטלי' המופקדין כדתנן פ' הכות' מי שמת והניח אשה וב''ח ויורשין והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים ר''ט אומר ינתנו לכושל שבהן למי ששטרו מאוחר או לאשה כדמפרש התם דאע''ג דמטלטלי לא משתעבדי הני הואיל ומופקדין ביד אחר דמי שזכתה בהן מחיים דמי ר''ע אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה והילכך משמת זכו בהן היורשין וברשותן הן וה''נ הא צריכה שבועה כשתגבה מן היורשין. וגי' הספר קשה להולמו דמה שאלה היא זו אם היורשים גובין לה מן המשועבדין ומי גרעה משאר כתובת אשה וכן א''א לפרש על יורשים דפשיטא דאף יורשים גובין מן המשועבדין:
מהו מישבעונה. לאשה זו שנדר בעלה לגרשה וכשבאת לגבות מהבעל מיירי אם משביעין אותה שלא תפסה או דילמא לא כשם דבגרושה בעלמא קי''ל דגובה כתובתה בגיטה בלא שבועה ולא חיישינן לצררי:
תמן אמרין מן תבנא לא גבאי ומן גופיה גבאי. דרך משל הוא שהבריות אומרים מן החוב שלי לא גביתי ממנו ומעצמו יתן לי דבר מה בתמיה ולואי שיפרע חובי וה''נ כן הוא דלא חיישינן שמא מעצמו התפיס לה צררי מקודם והלואי שיפרע לה עכשיו וכמו דלא חיישינן בגרושה דעלמא:
מהו לומר ליורשין לגבות מן המופקדין גרסינן. וכלומר דהשאלה היא אם מת הוא והיא תובעת כתובתה מן היורשין מהו לומר להן לגבות לה מן המטלטלין המופקדים ביד אחרים אם נימא דכזכתה בהן מחיים דמי ואע''ג דמטלטלי לא משתעבדו לכתובה גובה מהן או דילמא לא:
הלכה: נַעֲרָה מְאוֹרָסָה כול'. כְּתִיב אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְשׂוּאָה. כְּבָר כְּתִיב אִם בֵּית אִשָׁהּ נָדָרָה. וְאִם בִּפְנוּיָה. כְּבָר כְּתִיב וִאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַי֙י. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְאִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ נַעֲרָה מְאוֹרָסָה שֶׁאָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵירִין נְדָרֶיהָ. עַד כְּדוֹן נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. לְרַבּוֹת אֶת הַנְּדָרִין שֶׁבָּא בְיָדָהּ מִבֵּית אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בנויות שבישראל. הם הת''ח שנקראים בנאיות ועוסקים בנוין וברומו של עולם:
ומיד ת''ל עדי זהב. שבהו לא שייך עדי זהב על לבושן אלא שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו והיינו דקאמר המעלה עדי זהב רמז ליפוי וחיבוב דבריהם שע''י כך הת''ח מתפאר בהן כמו האיש המתפאר בלבושי עדיין זהב:
סליק פירקא בס''ד
גמ' כתיב ואם היו תהי' לאיש ונדריה עליה וגו' במה אנן קיימין. במה הכתוב מדבר אם בנשואה כבר כתיב למטה ואם בית אישה נדרה:
כבר כתיב ואשה כי תדר וגו'. ואסרה אסר בבית אביה:
זו נערה מאורסה. ומדכתיב ואם היו תהיה משמע וי''ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב לעיל מיניה כי הניא אביה אותה ולומר שנערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. ונתארסה אח''כ מניין:
ונדריה עליה. משמע שהיו עליה מכבר בעודה בית אביה מכאן שהארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב:
מה ת''ל עדי זהב. כלומר כפל המקרא למה עדנים מעלה עדי זהב אלא עדנים על מזונות קאי וע''י כך היה עדי זהב נאה להן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן:
גמ' והיה מעלה להן מזונות. להנשים והיינו עדנים שהיה מאכילן למעדנים:
גמ' עשה לה. ר' ישמעאל עין של זהב משלו תחת עין שחסרה לה שן של זהב תחת שן שחסרה לה ובלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה זכה אותה עם מה שעליה שעשיתי לה וכן הוא בתוספתא זכיתה בה ובכלים שעליה:
משנה: נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. הֵיפֵר הָאָב וְלֹא הֵיפֵר הַבַּעַל הֵיפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵיפֵר הָאָב אֵינוֹ מוּפָר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִייַם אֶחָד מֵהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אפי' נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב כדיליף בגמרא ונערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס בלא שותפותיה דאב נמי לא מצי מיפר אבל ה''ה נמי דבת י''א שנים ויום א' שדינה להיות נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה כדתנן בפ' יוצא דופן אם נתארסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
הפר האב. ביום שמעו ולא הפר הבעל. ומשום דברישא איכא למיטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה אביה או בעלה הילכך הדר תני הפר האב כו' לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:
ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר והא קמ''ל שאע''פ שנשאל אחד מהם לחכם על הקמתו שקיים כדקי''ל נשאלין על ההקם אפילו הכי אין זה שנשאל על ההקם יכול להפר יותר הואיל ולא היו יכולין שניהם להפר בבת אחת שהרי זה לא היה יכול להפר קודם שנשאל והילכך נתבטלה הפרתו ושוב אינו מועיל:
האב. חוזר ומיפר חלקו של בעל דבהפרה ראשונה לא הפר אלא החצי שלו וצריך לחזור ולהפר חלק הבעל. אבל דברי חכמים אין צריך להפר. דכיון שמת הבעל נתרוקנה לרשות האב והוא הפר לה כבר:
מתני' וכך הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה. סיפיה דקרא המלבישכם שני עם עדנים וגו':
מעשה באחד שנדר כו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור ומפרש דחסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשית יפה שחורה ונעשית לבנה ומעשה נמי כו' דר' ישמעאל פליג וסבר שאע''פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר מותר דכיון שיכולין לייפותה לא היתה כעורה מעיקרא ואין הלכה כר' ישמעאל:
מתני' אלא שהנדר טעות. מעיקרא שהיתה לבנה בשעת הנדר וא''צ שאלה לחכם:
הלכה: וּכְשֶׁמֵּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כול'. כְּתִיב בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָה וגו'. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. שֶׁהָיוּ בַעֲלֵיהֶן הוֹלְכִין לַמִּלְחָמָה וְהָיָה מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. שֶׁאֵין תַּכְשִׁיט נָאֶה אֶלָּא עַל גוּף מְעוּדָּן. וְחָרָנָה אָמַר בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. בְּנָיוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. סַנהֶדְרִיּוֹת שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. הָיָה רוֹאֶה כַת חֲבֵירִים וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר. הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ טַעַם הֲלָכָה מִפִּי חָכָם וּמְקַלְּסוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בנויות שבישראל. הם הת''ח שנקראים בנאיות ועוסקים בנוין וברומו של עולם:
ומיד ת''ל עדי זהב. שבהו לא שייך עדי זהב על לבושן אלא שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו והיינו דקאמר המעלה עדי זהב רמז ליפוי וחיבוב דבריהם שע''י כך הת''ח מתפאר בהן כמו האיש המתפאר בלבושי עדיין זהב:
סליק פירקא בס''ד
גמ' כתיב ואם היו תהי' לאיש ונדריה עליה וגו' במה אנן קיימין. במה הכתוב מדבר אם בנשואה כבר כתיב למטה ואם בית אישה נדרה:
כבר כתיב ואשה כי תדר וגו'. ואסרה אסר בבית אביה:
זו נערה מאורסה. ומדכתיב ואם היו תהיה משמע וי''ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב לעיל מיניה כי הניא אביה אותה ולומר שנערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. ונתארסה אח''כ מניין:
ונדריה עליה. משמע שהיו עליה מכבר בעודה בית אביה מכאן שהארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב:
מה ת''ל עדי זהב. כלומר כפל המקרא למה עדנים מעלה עדי זהב אלא עדנים על מזונות קאי וע''י כך היה עדי זהב נאה להן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן:
גמ' והיה מעלה להן מזונות. להנשים והיינו עדנים שהיה מאכילן למעדנים:
גמ' עשה לה. ר' ישמעאל עין של זהב משלו תחת עין שחסרה לה שן של זהב תחת שן שחסרה לה ובלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה זכה אותה עם מה שעליה שעשיתי לה וכן הוא בתוספתא זכיתה בה ובכלים שעליה:
משנה: וּכְשֶׁמֵּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֵינָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אפי' נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב כדיליף בגמרא ונערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס בלא שותפותיה דאב נמי לא מצי מיפר אבל ה''ה נמי דבת י''א שנים ויום א' שדינה להיות נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה כדתנן בפ' יוצא דופן אם נתארסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
הפר האב. ביום שמעו ולא הפר הבעל. ומשום דברישא איכא למיטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה אביה או בעלה הילכך הדר תני הפר האב כו' לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:
ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר והא קמ''ל שאע''פ שנשאל אחד מהם לחכם על הקמתו שקיים כדקי''ל נשאלין על ההקם אפילו הכי אין זה שנשאל על ההקם יכול להפר יותר הואיל ולא היו יכולין שניהם להפר בבת אחת שהרי זה לא היה יכול להפר קודם שנשאל והילכך נתבטלה הפרתו ושוב אינו מועיל:
האב. חוזר ומיפר חלקו של בעל דבהפרה ראשונה לא הפר אלא החצי שלו וצריך לחזור ולהפר חלק הבעל. אבל דברי חכמים אין צריך להפר. דכיון שמת הבעל נתרוקנה לרשות האב והוא הפר לה כבר:
מתני' וכך הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה. סיפיה דקרא המלבישכם שני עם עדנים וגו':
מעשה באחד שנדר כו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור ומפרש דחסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשית יפה שחורה ונעשית לבנה ומעשה נמי כו' דר' ישמעאל פליג וסבר שאע''פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר מותר דכיון שיכולין לייפותה לא היתה כעורה מעיקרא ואין הלכה כר' ישמעאל:
מתני' אלא שהנדר טעות. מעיקרא שהיתה לבנה בשעת הנדר וא''צ שאלה לחכם:
הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה כול'. עָשָׂה לָהּ עַיִן שֶׁלַּזָּהָב שֵׁן שֶׁלַּזָּהָב. כִּלְשׁוֹן זֶה אָמַר לוֹ. זְכֵה בְּמָה שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בנויות שבישראל. הם הת''ח שנקראים בנאיות ועוסקים בנוין וברומו של עולם:
ומיד ת''ל עדי זהב. שבהו לא שייך עדי זהב על לבושן אלא שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו והיינו דקאמר המעלה עדי זהב רמז ליפוי וחיבוב דבריהם שע''י כך הת''ח מתפאר בהן כמו האיש המתפאר בלבושי עדיין זהב:
סליק פירקא בס''ד
גמ' כתיב ואם היו תהי' לאיש ונדריה עליה וגו' במה אנן קיימין. במה הכתוב מדבר אם בנשואה כבר כתיב למטה ואם בית אישה נדרה:
כבר כתיב ואשה כי תדר וגו'. ואסרה אסר בבית אביה:
זו נערה מאורסה. ומדכתיב ואם היו תהיה משמע וי''ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב לעיל מיניה כי הניא אביה אותה ולומר שנערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. ונתארסה אח''כ מניין:
ונדריה עליה. משמע שהיו עליה מכבר בעודה בית אביה מכאן שהארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב:
מה ת''ל עדי זהב. כלומר כפל המקרא למה עדנים מעלה עדי זהב אלא עדנים על מזונות קאי וע''י כך היה עדי זהב נאה להן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן:
גמ' והיה מעלה להן מזונות. להנשים והיינו עדנים שהיה מאכילן למעדנים:
גמ' עשה לה. ר' ישמעאל עין של זהב משלו תחת עין שחסרה לה שן של זהב תחת שן שחסרה לה ובלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה זכה אותה עם מה שעליה שעשיתי לה וכן הוא בתוספתא זכיתה בה ובכלים שעליה:
משנה: 31b קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה וַהֲרֵי הִיא נָאָה שְׁחוֹרָה וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה קְצָרָה וַהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה מוּתָּר לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרוּכָּה אֶלָּא שֶׁהַנֵּדֶר טָעוּת. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָייָה וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנִי לָזוֹ נָדַרְתַּ. אָמַר לוֹ לָאו וְהִתִּירוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יָפוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוְולָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אפי' נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב כדיליף בגמרא ונערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס בלא שותפותיה דאב נמי לא מצי מיפר אבל ה''ה נמי דבת י''א שנים ויום א' שדינה להיות נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה כדתנן בפ' יוצא דופן אם נתארסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
הפר האב. ביום שמעו ולא הפר הבעל. ומשום דברישא איכא למיטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה אביה או בעלה הילכך הדר תני הפר האב כו' לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:
ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר והא קמ''ל שאע''פ שנשאל אחד מהם לחכם על הקמתו שקיים כדקי''ל נשאלין על ההקם אפילו הכי אין זה שנשאל על ההקם יכול להפר יותר הואיל ולא היו יכולין שניהם להפר בבת אחת שהרי זה לא היה יכול להפר קודם שנשאל והילכך נתבטלה הפרתו ושוב אינו מועיל:
האב. חוזר ומיפר חלקו של בעל דבהפרה ראשונה לא הפר אלא החצי שלו וצריך לחזור ולהפר חלק הבעל. אבל דברי חכמים אין צריך להפר. דכיון שמת הבעל נתרוקנה לרשות האב והוא הפר לה כבר:
מתני' וכך הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה. סיפיה דקרא המלבישכם שני עם עדנים וגו':
מעשה באחד שנדר כו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור ומפרש דחסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשית יפה שחורה ונעשית לבנה ומעשה נמי כו' דר' ישמעאל פליג וסבר שאע''פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר מותר דכיון שיכולין לייפותה לא היתה כעורה מעיקרא ואין הלכה כר' ישמעאל:
מתני' אלא שהנדר טעות. מעיקרא שהיתה לבנה בשעת הנדר וא''צ שאלה לחכם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source