הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה כול'. עָשָׂה לָהּ עַיִן שֶׁלַּזָּהָב שֵׁן שֶׁלַּזָּהָב. כִּלְשׁוֹן זֶה אָמַר לוֹ. זְכֵה בְּמָה שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונדריה עליה. משמע שהיו עליה מכבר בעודה בית אביה מכאן שהארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. ונתארסה אח''כ מניין:
זו נערה מאורסה. ומדכתיב ואם היו תהיה משמע וי''ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב לעיל מיניה כי הניא אביה אותה ולומר שנערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
כבר כתיב ואשה כי תדר וגו'. ואסרה אסר בבית אביה:
גמ' כתיב ואם היו תהי' לאיש ונדריה עליה וגו' במה אנן קיימין. במה הכתוב מדבר אם בנשואה כבר כתיב למטה ואם בית אישה נדרה:
סליק פירקא בס''ד
ומיד ת''ל עדי זהב. שבהו לא שייך עדי זהב על לבושן אלא שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו והיינו דקאמר המעלה עדי זהב רמז ליפוי וחיבוב דבריהם שע''י כך הת''ח מתפאר בהן כמו האיש המתפאר בלבושי עדיין זהב:
מה ת''ל עדי זהב. כלומר כפל המקרא למה עדנים מעלה עדי זהב אלא עדנים על מזונות קאי וע''י כך היה עדי זהב נאה להן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן:
בנויות שבישראל. הם הת''ח שנקראים בנאיות ועוסקים בנוין וברומו של עולם:
גמ' עשה לה. ר' ישמעאל עין של זהב משלו תחת עין שחסרה לה שן של זהב תחת שן שחסרה לה ובלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה זכה אותה עם מה שעליה שעשיתי לה וכן הוא בתוספתא זכיתה בה ובכלים שעליה:
גמ' והיה מעלה להן מזונות. להנשים והיינו עדנים שהיה מאכילן למעדנים:
משנה: 31b קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה וַהֲרֵי הִיא נָאָה שְׁחוֹרָה וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה קְצָרָה וַהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה מוּתָּר לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרוּכָּה אֶלָּא שֶׁהַנֵּדֶר טָעוּת. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָייָה וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנִי לָזוֹ נָדַרְתַּ. אָמַר לוֹ לָאו וְהִתִּירוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יָפוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוְולָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האב. חוזר ומיפר חלקו של בעל דבהפרה ראשונה לא הפר אלא החצי שלו וצריך לחזור ולהפר חלק הבעל. אבל דברי חכמים אין צריך להפר. דכיון שמת הבעל נתרוקנה לרשות האב והוא הפר לה כבר:
ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר והא קמ''ל שאע''פ שנשאל אחד מהם לחכם על הקמתו שקיים כדקי''ל נשאלין על ההקם אפילו הכי אין זה שנשאל על ההקם יכול להפר יותר הואיל ולא היו יכולין שניהם להפר בבת אחת שהרי זה לא היה יכול להפר קודם שנשאל והילכך נתבטלה הפרתו ושוב אינו מועיל:
הפר האב. ביום שמעו ולא הפר הבעל. ומשום דברישא איכא למיטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה אביה או בעלה הילכך הדר תני הפר האב כו' לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:
מתני' נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אפי' נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב כדיליף בגמרא ונערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס בלא שותפותיה דאב נמי לא מצי מיפר אבל ה''ה נמי דבת י''א שנים ויום א' שדינה להיות נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה כדתנן בפ' יוצא דופן אם נתארסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
מתני' אלא שהנדר טעות. מעיקרא שהיתה לבנה בשעת הנדר וא''צ שאלה לחכם:
מעשה באחד שנדר כו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור ומפרש דחסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשית יפה שחורה ונעשית לבנה ומעשה נמי כו' דר' ישמעאל פליג וסבר שאע''פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר מותר דכיון שיכולין לייפותה לא היתה כעורה מעיקרא ואין הלכה כר' ישמעאל:
מתני' וכך הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה. סיפיה דקרא המלבישכם שני עם עדנים וגו':
משנה: וּכְשֶׁמֵּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֵינָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האב. חוזר ומיפר חלקו של בעל דבהפרה ראשונה לא הפר אלא החצי שלו וצריך לחזור ולהפר חלק הבעל. אבל דברי חכמים אין צריך להפר. דכיון שמת הבעל נתרוקנה לרשות האב והוא הפר לה כבר:
ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר והא קמ''ל שאע''פ שנשאל אחד מהם לחכם על הקמתו שקיים כדקי''ל נשאלין על ההקם אפילו הכי אין זה שנשאל על ההקם יכול להפר יותר הואיל ולא היו יכולין שניהם להפר בבת אחת שהרי זה לא היה יכול להפר קודם שנשאל והילכך נתבטלה הפרתו ושוב אינו מועיל:
הפר האב. ביום שמעו ולא הפר הבעל. ומשום דברישא איכא למיטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה אביה או בעלה הילכך הדר תני הפר האב כו' לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:
מתני' נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אפי' נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב כדיליף בגמרא ונערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס בלא שותפותיה דאב נמי לא מצי מיפר אבל ה''ה נמי דבת י''א שנים ויום א' שדינה להיות נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה כדתנן בפ' יוצא דופן אם נתארסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
מתני' אלא שהנדר טעות. מעיקרא שהיתה לבנה בשעת הנדר וא''צ שאלה לחכם:
מעשה באחד שנדר כו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור ומפרש דחסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשית יפה שחורה ונעשית לבנה ומעשה נמי כו' דר' ישמעאל פליג וסבר שאע''פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר מותר דכיון שיכולין לייפותה לא היתה כעורה מעיקרא ואין הלכה כר' ישמעאל:
מתני' וכך הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה. סיפיה דקרא המלבישכם שני עם עדנים וגו':
הלכה: וּכְשֶׁמֵּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כול'. כְּתִיב בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָה וגו'. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. שֶׁהָיוּ בַעֲלֵיהֶן הוֹלְכִין לַמִּלְחָמָה וְהָיָה מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. שֶׁאֵין תַּכְשִׁיט נָאֶה אֶלָּא עַל גוּף מְעוּדָּן. וְחָרָנָה אָמַר בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. בְּנָיוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. סַנהֶדְרִיּוֹת שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. הָיָה רוֹאֶה כַת חֲבֵירִים וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר. הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ טַעַם הֲלָכָה מִפִּי חָכָם וּמְקַלְּסוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונדריה עליה. משמע שהיו עליה מכבר בעודה בית אביה מכאן שהארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. ונתארסה אח''כ מניין:
זו נערה מאורסה. ומדכתיב ואם היו תהיה משמע וי''ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב לעיל מיניה כי הניא אביה אותה ולומר שנערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
כבר כתיב ואשה כי תדר וגו'. ואסרה אסר בבית אביה:
גמ' כתיב ואם היו תהי' לאיש ונדריה עליה וגו' במה אנן קיימין. במה הכתוב מדבר אם בנשואה כבר כתיב למטה ואם בית אישה נדרה:
סליק פירקא בס''ד
ומיד ת''ל עדי זהב. שבהו לא שייך עדי זהב על לבושן אלא שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו והיינו דקאמר המעלה עדי זהב רמז ליפוי וחיבוב דבריהם שע''י כך הת''ח מתפאר בהן כמו האיש המתפאר בלבושי עדיין זהב:
מה ת''ל עדי זהב. כלומר כפל המקרא למה עדנים מעלה עדי זהב אלא עדנים על מזונות קאי וע''י כך היה עדי זהב נאה להן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן:
בנויות שבישראל. הם הת''ח שנקראים בנאיות ועוסקים בנוין וברומו של עולם:
גמ' עשה לה. ר' ישמעאל עין של זהב משלו תחת עין שחסרה לה שן של זהב תחת שן שחסרה לה ובלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה זכה אותה עם מה שעליה שעשיתי לה וכן הוא בתוספתא זכיתה בה ובכלים שעליה:
גמ' והיה מעלה להן מזונות. להנשים והיינו עדנים שהיה מאכילן למעדנים:
משנה: נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. הֵיפֵר הָאָב וְלֹא הֵיפֵר הַבַּעַל הֵיפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵיפֵר הָאָב אֵינוֹ מוּפָר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִייַם אֶחָד מֵהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האב. חוזר ומיפר חלקו של בעל דבהפרה ראשונה לא הפר אלא החצי שלו וצריך לחזור ולהפר חלק הבעל. אבל דברי חכמים אין צריך להפר. דכיון שמת הבעל נתרוקנה לרשות האב והוא הפר לה כבר:
ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר והא קמ''ל שאע''פ שנשאל אחד מהם לחכם על הקמתו שקיים כדקי''ל נשאלין על ההקם אפילו הכי אין זה שנשאל על ההקם יכול להפר יותר הואיל ולא היו יכולין שניהם להפר בבת אחת שהרי זה לא היה יכול להפר קודם שנשאל והילכך נתבטלה הפרתו ושוב אינו מועיל:
הפר האב. ביום שמעו ולא הפר הבעל. ומשום דברישא איכא למיטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה אביה או בעלה הילכך הדר תני הפר האב כו' לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:
מתני' נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אפי' נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב כדיליף בגמרא ונערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס בלא שותפותיה דאב נמי לא מצי מיפר אבל ה''ה נמי דבת י''א שנים ויום א' שדינה להיות נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה כדתנן בפ' יוצא דופן אם נתארסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
מתני' אלא שהנדר טעות. מעיקרא שהיתה לבנה בשעת הנדר וא''צ שאלה לחכם:
מעשה באחד שנדר כו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור ומפרש דחסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשית יפה שחורה ונעשית לבנה ומעשה נמי כו' דר' ישמעאל פליג וסבר שאע''פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר מותר דכיון שיכולין לייפותה לא היתה כעורה מעיקרא ואין הלכה כר' ישמעאל:
מתני' וכך הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה. סיפיה דקרא המלבישכם שני עם עדנים וגו':
הלכה: נַעֲרָה מְאוֹרָסָה כול'. כְּתִיב אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְשׂוּאָה. כְּבָר כְּתִיב אִם בֵּית אִשָׁהּ נָדָרָה. וְאִם בִּפְנוּיָה. כְּבָר כְּתִיב וִאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַי֙י. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְאִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ נַעֲרָה מְאוֹרָסָה שֶׁאָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵירִין נְדָרֶיהָ. עַד כְּדוֹן נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. לְרַבּוֹת אֶת הַנְּדָרִין שֶׁבָּא בְיָדָהּ מִבֵּית אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונדריה עליה. משמע שהיו עליה מכבר בעודה בית אביה מכאן שהארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. ונתארסה אח''כ מניין:
זו נערה מאורסה. ומדכתיב ואם היו תהיה משמע וי''ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב לעיל מיניה כי הניא אביה אותה ולומר שנערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
כבר כתיב ואשה כי תדר וגו'. ואסרה אסר בבית אביה:
גמ' כתיב ואם היו תהי' לאיש ונדריה עליה וגו' במה אנן קיימין. במה הכתוב מדבר אם בנשואה כבר כתיב למטה ואם בית אישה נדרה:
סליק פירקא בס''ד
ומיד ת''ל עדי זהב. שבהו לא שייך עדי זהב על לבושן אלא שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו והיינו דקאמר המעלה עדי זהב רמז ליפוי וחיבוב דבריהם שע''י כך הת''ח מתפאר בהן כמו האיש המתפאר בלבושי עדיין זהב:
מה ת''ל עדי זהב. כלומר כפל המקרא למה עדנים מעלה עדי זהב אלא עדנים על מזונות קאי וע''י כך היה עדי זהב נאה להן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן:
בנויות שבישראל. הם הת''ח שנקראים בנאיות ועוסקים בנוין וברומו של עולם:
גמ' עשה לה. ר' ישמעאל עין של זהב משלו תחת עין שחסרה לה שן של זהב תחת שן שחסרה לה ובלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה זכה אותה עם מה שעליה שעשיתי לה וכן הוא בתוספתא זכיתה בה ובכלים שעליה:
גמ' והיה מעלה להן מזונות. להנשים והיינו עדנים שהיה מאכילן למעדנים:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. בְּבוֹגֶרֶת אֲרוּסָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. 32a יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר. מִכֵּיוָן שֶׁבָּֽגְרָה לֹא כְּבָר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. יְתוֹמָה שֶׁמֵּת אָבִיהָ מִי מֵיפֵר לָהּ. הַבַּעַל מֵיפֵר. וְקַשְׁיָא עַל רַבָּנִין. אִם עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ הוּא מֵיפֵר לָהּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. מָא אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה. כְּבָר נִרְאֶה לָאָב וּלְבַעַל לְהָפֵר. אֶלָּא כִּי אֲנָן קַייָמִין בְּנֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ וְהִיא בוֹגֶרֶת. מְנָן לְרִבִּי לָֽעְזָר נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵירִין נְדָרֶיהָ. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל. בְּאָב. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. מַה מְקַיימִין רַבָּנִין בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. וְלֵית לְרִבִּי לָֽעְזָר כֵּן. אִית לֵיהּ. כּוּלָּהּ מִתַּמָּן אִית לֵיהּ. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְלֹא מַה שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולית לר''א כן. לשון שאלה הוא אם ר''א פליג בזה וקאמר דאית ליה נמי הכי וכולא מתמן אית ליה כולה מהאי קרא נפקא ליה מדכתיב בין איש לאשתו וגו' דוקא דברים שבינו לבינה ומדסמכן הכתוב יליף לה לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה:
ולא שבינה לבין אחרי'. שאין הבעל מיפר אלא נדרים שבינו לבינה וכן האב לבתו:
מה מקיימין רבנן. האי קרא בין איש לאשתו בין אב לבתו דלדידהו נפקא לן נערה המאורסה מאם היו תהיה:
בין איש לאשתו עד כדון בבעל כו'. כלומר מדסמך הכתוב בין איש לאשתו בין אב לבתו ש''מ דיש נדרים שהאיש לאשתו והאב לבתו מפירין לה ואיזו זו נערה המאורסה דלא יצאת לגמרי מרשות האב ולא נכנסה לגמרי לרשות הבעל וקמ''ל קרא דברשות שניהם היא להפרת נדריה:
מנן לר' אלעזר. דמוקי קרא בבוגרת ארוסה ומניין לנערה מאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה:
בנדר שנדרה עד שלא מת אביה ומת אביה והיא בוגרת. כלומר שמת אביה או שבגרה ויצאה מרשותו ונתקדשה אח''כ דבכה''ג לא נראה לשניהם מעולם ובכי הא הבעל מיפר לבדו בבגר:
אלא כן אנן קיימין. הא דכתיב ונדריה עליה ומשכחת לה דהבעל מיפר בבגר לבדו:
כבר נראה לאב ולבעל להפר. ושוב אין הבעל מפר לבדו אפי' בגרה אח''כ ויצאת מרשות האב דכיון שנראה לשניהם אין אחד מהם יכול להפר:
אם בנדרי' שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה. בעודה נערה:
מה מקיימין רבנן ונדריה עליה. השתא נחית לפרושי לרבנן דס''ל בוגרת ארוסה הבעל מיפר באיזה נדרים אינון קיימין והיכי מפרשי לקרא ונדריה עליה דמשמע שהיו עליה מכבר:
וקשיא על רבנן. ומהדר הש''ס דלרבנן דס''ל בנערה מאורסה הכתוב מדבר אבל בוגרת ארוסה הבעל לבדו מיפר נמי קשיא דאם עד שלא נכנסה לרשותו מיפר לה נכנסה לרשותו לכ''ש וא''כ אם בית אישה נדרה למה לי:
יאות א''ר אלעזר. דמשמעות המקרא כך הוא אבל קשיא על דבריו דהיכי ס''ד דקרא בבוגרת ארוסה מיירי שהאב והבעל מפירין לה בשותפות הא מכיון שבגרה לא כבר יצאת מרשות אביה והויא כיתומה שמת אביה ומי מיפר לה ודאי הבעל מיפר וה''נ בבוגרת ולא שייכא בה שותפותיה דאב:
בבוגרת ארוסה. מדכתיב היו תהיה דריש דמשמע במהוה עצמה הכתוב מדבר והיא בוגרת שאין לאביה רשות בה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source