הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנִית לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ כול'. תַּנֵּי. רִּבִּי נָתָן אוֹמֵר. לֹא יָפֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יָפֵר. מִפְּנֵי מָה הוּא מֵיפֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלּוֹ. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין מִפְּנֵי נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הביאם. כמו הביהם שומר הבהמות שלי פיתה אותי ואשה זו פנויה היתה כדמוכח לקמן:
גמ' הא לא הביאה ראיה לדבריה. שנטמאה פשיטא שהיא מותרת לביתה למשנה אחרונה אפילו הוא כהן אלא הא מספקא לן כדרבי הילא:
אמר רבי הילא לא מסתברא. דרך שאלה הוא כלומר מי לא מסתבר שאם היה הבעל חבר שיחוש לעצמו דילמא קושטא קאמרה ואם היא אשת כהן שתאסר בתרומה מי נימא דלא אמרו אינה נאמנת אלא לאסור עצמו על בעלה אבל גבי איסורא דידה שלא לאכול בתרומה נאמנת:
אבא. שהתירה בתרומה בעובדא דלקמי' ידע רישא וסיפא דמתני' כלומר מדיוקא דרישא שמעינן דבאשת כהן מיירי מדקתני ניטלת כתובה ובאשת ישראל לא מיתוקמא כלל לא באונס ולא ברצון כדפרישית במתני' וע''כ באשת כהן ובאונס ומדקתני בסיפא אינה נאמנת סתם ש''מ אפילו לתרומה דאם לא כן אתה מוציא לעז על בניה. א''נ אנא ידע רישא וסיפא גרסינן ועל העובדא דלקמי' קאי כלומר יודע אני ראש וסוף מהמעשה שהתירוה בתרומה ודוגמתו בגיטין בפרק התקבל סוף הלכה א':
איסטרטיות. אנשי חיל וצבא:
והטיל שכבת זרע בין ברכיי. בא עלי והתירה בתרומה שאינה נאמנת כלל:
אמר לה אין הביאם אסור. שאלה אם הביאם גוי ואסור שביאתו אוסרת בתרומה ואמרה לו כן ואסרה בתרומה:
ופריך הכא את אומר ואסרה. שמאמינין לדבריה והא לעיל אמרינן שאינה נאמנת כלל:
תמן באת לוסר עצמה. שאמרה הטיל שכבת זרע בין ברכיי ונתכונה לאסור עצמה על בעלה ולפיכך אינה נאמנת כלל והתירה בתרומה אבל הכא ניכר מתוך דבריה שנתכונה להתיר עצמה דסתמא קאמרה הביאם שלי ולא אמרה שהוא גוי עד ששאלה ר' יצחק אם הביאם הוא אסור ולפיכך אסרה בתרומה:
גמ' תני רבי נתן אומר לא יפר. משום דאכתי לא חל הנדר שכל זמן שלא עשתה לפי בעלה לא נאסרה בהנאתה וסבר רבי נתן דאף הבעל אין יכול להפר עד שיחול הנדר כמו החכם שאינו מתיר עד שיחול הנדר:
מפני מה הוא מיפר. נדר דקתני במתני':
חברייא אמרי מפני עינוי נפש שלו. כלומר דהוי דברים שבינו לבינה ולו הוא גנאי וצער מזה שנאסרה בהנאת אביו על ידו:
מפני עינוי נפש שלה. כלומר דלה הוא גם כן צער ועינוי נפש מזה ולא פליגי לדינא אלא כגוונא דפליגי לעיל בהלכה ג':
וחכמים אומרים יפר. דקסברי דוקא בהתרת חכם בעינן עד שיחול הנדר כדמפרש בבבלי דף צ' דכתיב לא יחל דברו משמע משעה שיחול אבל הפרת הבעל לא בעינן עד שיחול דכתיב מפר מחשבות ערומים כלומר לשון הפרה שייך משעת מחשבה קודם שחל:
משנה: 39b קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנִית לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּיךָ. שֶׁאֵינִי נֶהֱנִית לָךְ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּי אַבָּא וְעַל פִּי אָבִיךָ הֲרֵי זֶה יָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תביא ראיה לדבריה. שנאנסה ובלאו הכי לא מהימנינן לה:
יעשו דרך בקשה. כדמפרש בגמרא יעשו סעודה ויפייס ועצה טובה קמשמע לן:
יפר חלקו ומשמשתו. דהוי דברים שבינו לבינה ומפר לעצמו ותהא נטולה מן היהודים לכשתתגרש:
ונטולה אני מן היהודים. שאסרה תשמיש של כל היהודים עליה ובעל בכלל ואף על גב דלעיל גבי קונם שאיני נהנה לבריות אמרינן דבעל לאו בכלל בריות הכא מוכחא מילתא דמכוונה לאסור עליה המותר דכל ישראל הא קיימא עלייהו באיסור אשת איש:
מתני' קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך כו' הרי זה יפר. דכיון דנאסרה בהנאת אביה ואביו על ידי שהיא עושה לבעלה גנאי הוא לבעל והוי דברים שבינו לבינה:
מתני' בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה. בבבלי מוקי לה באשת כהן דאי באשת ישראל אי ברצון מי אית לה כתובה ואי באונס אמאי יוצאת דהא לא מותסרה על בעלה אלא באשת כהן באונס דאסירא ליה ולא הפסידה כתובתה דמצי אמרה ליה אנא הא קאימנא וגברא הוא דנסתפחה שדהו שקדושת כהונתו גרמה לו שתהא אסורה לו דהא אונס בישראל מישרא שרי הילכך מזלו גרם ויש לה כתובה:
טמאה אני לך. בא עלי אדם אחד וטימאני לך:
השמים ביני לבינך. כדמפרש בגמרא שהוא מרוחק ממנה לגמרי ובבבלי מפרש דאינו יורה כחץ וכלומר קמי שמיא גליא ואינה יכולה לברר ומיירי בבאה מחמת טענה דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה דאי לאו הכי אמרינן לה זיל לא מפקדת אפריה ורביה:
חזרו לומר. כשנתקלקלו הדורות וחשו שהיא נותנת עיניה באחר ומשקרת להפקיע עצמה מבעלה:
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְנוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ. שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ. נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים. חָֽזְרוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא תְהֵא אִשָּׁה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעֲלָהּ. הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ תָּבִיא רְאַייָא לִדְבָרֶיהָ. שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ יַעֲשׂוּ דֶרֶךְ בַּקָּשָׁה. נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים יָפֵר חֶלְקוֹ וּתְהֵא מְשַׁמְּשָׁתוֹ וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תביא ראיה לדבריה. שנאנסה ובלאו הכי לא מהימנינן לה:
יעשו דרך בקשה. כדמפרש בגמרא יעשו סעודה ויפייס ועצה טובה קמשמע לן:
יפר חלקו ומשמשתו. דהוי דברים שבינו לבינה ומפר לעצמו ותהא נטולה מן היהודים לכשתתגרש:
ונטולה אני מן היהודים. שאסרה תשמיש של כל היהודים עליה ובעל בכלל ואף על גב דלעיל גבי קונם שאיני נהנה לבריות אמרינן דבעל לאו בכלל בריות הכא מוכחא מילתא דמכוונה לאסור עליה המותר דכל ישראל הא קיימא עלייהו באיסור אשת איש:
מתני' קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך כו' הרי זה יפר. דכיון דנאסרה בהנאת אביה ואביו על ידי שהיא עושה לבעלה גנאי הוא לבעל והוי דברים שבינו לבינה:
מתני' בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה. בבבלי מוקי לה באשת כהן דאי באשת ישראל אי ברצון מי אית לה כתובה ואי באונס אמאי יוצאת דהא לא מותסרה על בעלה אלא באשת כהן באונס דאסירא ליה ולא הפסידה כתובתה דמצי אמרה ליה אנא הא קאימנא וגברא הוא דנסתפחה שדהו שקדושת כהונתו גרמה לו שתהא אסורה לו דהא אונס בישראל מישרא שרי הילכך מזלו גרם ויש לה כתובה:
טמאה אני לך. בא עלי אדם אחד וטימאני לך:
השמים ביני לבינך. כדמפרש בגמרא שהוא מרוחק ממנה לגמרי ובבבלי מפרש דאינו יורה כחץ וכלומר קמי שמיא גליא ואינה יכולה לברר ומיירי בבאה מחמת טענה דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה דאי לאו הכי אמרינן לה זיל לא מפקדת אפריה ורביה:
חזרו לומר. כשנתקלקלו הדורות וחשו שהיא נותנת עיניה באחר ומשקרת להפקיע עצמה מבעלה:
הלכה: רִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים כול'. הָא לֹא הֵבִיאֶה רְאַייָה לִדְבָרֶיהָ פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. אָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא אִם הָיָה חָבֵר יָחוּשׁ. וְאִם הָיָה כֹהֵן שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹכַל בִּתְרוּמָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרִין דְּרַבָּנִין וְהִתִירָהּ לוֹכַל בִּתְרוּמָה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. אַבָּא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. אִיסְטְרַטִּיּוֹת נִכְנְסוּ לָעִיר. וּבָאת אִשָּׁה וְאָֽמְרָה. אִיסְטְרַטִּיּוֹט חִבְּקַנִי וְהִטִּיל שִׁכְבַת זֶרַע בֵּין בִּרְכַּיי. וְהִתִירָהּ לוֹכַל בִּתְרוּמָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁאָֽמְרָה. הַבֵּיאָם שֶׁלִּי פִּיתַּנִי. אָמַר לָהּ. אֵין הַבֵּיאָם אָסוּר. וְאָֽסְרָהּ. הָכָא אַתְּ אָמַר. וְאָֽסְרָהּ. הָכָא אַתְּ אָמַר. וְהִתִּירָהּ. תַּמָן בָּאָת לוֹסַר עַצְמָהּ וְהִתִּירָהּ. בְּרַם הָכָא בָאת לְהַתִיר עַצְמָהּ וְמָֽסְרָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הביאם. כמו הביהם שומר הבהמות שלי פיתה אותי ואשה זו פנויה היתה כדמוכח לקמן:
גמ' הא לא הביאה ראיה לדבריה. שנטמאה פשיטא שהיא מותרת לביתה למשנה אחרונה אפילו הוא כהן אלא הא מספקא לן כדרבי הילא:
אמר רבי הילא לא מסתברא. דרך שאלה הוא כלומר מי לא מסתבר שאם היה הבעל חבר שיחוש לעצמו דילמא קושטא קאמרה ואם היא אשת כהן שתאסר בתרומה מי נימא דלא אמרו אינה נאמנת אלא לאסור עצמו על בעלה אבל גבי איסורא דידה שלא לאכול בתרומה נאמנת:
אבא. שהתירה בתרומה בעובדא דלקמי' ידע רישא וסיפא דמתני' כלומר מדיוקא דרישא שמעינן דבאשת כהן מיירי מדקתני ניטלת כתובה ובאשת ישראל לא מיתוקמא כלל לא באונס ולא ברצון כדפרישית במתני' וע''כ באשת כהן ובאונס ומדקתני בסיפא אינה נאמנת סתם ש''מ אפילו לתרומה דאם לא כן אתה מוציא לעז על בניה. א''נ אנא ידע רישא וסיפא גרסינן ועל העובדא דלקמי' קאי כלומר יודע אני ראש וסוף מהמעשה שהתירוה בתרומה ודוגמתו בגיטין בפרק התקבל סוף הלכה א':
איסטרטיות. אנשי חיל וצבא:
והטיל שכבת זרע בין ברכיי. בא עלי והתירה בתרומה שאינה נאמנת כלל:
אמר לה אין הביאם אסור. שאלה אם הביאם גוי ואסור שביאתו אוסרת בתרומה ואמרה לו כן ואסרה בתרומה:
ופריך הכא את אומר ואסרה. שמאמינין לדבריה והא לעיל אמרינן שאינה נאמנת כלל:
תמן באת לוסר עצמה. שאמרה הטיל שכבת זרע בין ברכיי ונתכונה לאסור עצמה על בעלה ולפיכך אינה נאמנת כלל והתירה בתרומה אבל הכא ניכר מתוך דבריה שנתכונה להתיר עצמה דסתמא קאמרה הביאם שלי ולא אמרה שהוא גוי עד ששאלה ר' יצחק אם הביאם הוא אסור ולפיכך אסרה בתרומה:
גמ' תני רבי נתן אומר לא יפר. משום דאכתי לא חל הנדר שכל זמן שלא עשתה לפי בעלה לא נאסרה בהנאתה וסבר רבי נתן דאף הבעל אין יכול להפר עד שיחול הנדר כמו החכם שאינו מתיר עד שיחול הנדר:
מפני מה הוא מיפר. נדר דקתני במתני':
חברייא אמרי מפני עינוי נפש שלו. כלומר דהוי דברים שבינו לבינה ולו הוא גנאי וצער מזה שנאסרה בהנאת אביו על ידו:
מפני עינוי נפש שלה. כלומר דלה הוא גם כן צער ועינוי נפש מזה ולא פליגי לדינא אלא כגוונא דפליגי לעיל בהלכה ג':
וחכמים אומרים יפר. דקסברי דוקא בהתרת חכם בעינן עד שיחול הנדר כדמפרש בבבלי דף צ' דכתיב לא יחל דברו משמע משעה שיחול אבל הפרת הבעל לא בעינן עד שיחול דכתיב מפר מחשבות ערומים כלומר לשון הפרה שייך משעת מחשבה קודם שחל:
שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ. כַּמָּא דִשְׁמַיָּא רְחִיקִין מִן אַרְעָא כֵּן תְּהֵא הַאי אִתְּתָא רְחִיקָה מִן הַהוּא גַבְרָא. יַעֲשׂוּ דֶרֶךְ בַּקָּשָׁה. אָמַר רַב הוּנָא. יַעֲשׂוּ סְעוּדָה וְהֵן מִתְרַגְּלִין לָבוֹא דֶּרֶךְ סְעוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כן תהא האי איתתא רחיקה. גי' הר''ן כן האי איתתא רחיקא כלומר שאומרת שהיא מרוחקת ממנו ואינו משמש עמה ולגירסת הספר תהא שאוסרת עצמה עליו:
יעשו סעודה. ומתוך כך מתפייסין והן מתרגלין לבא ביחד דרך הסעודה ושלום ביניהן:
תַּנֵּי. כָּלוּי אֲנִי מִמָּךְ. פָּרוּשׁ אֲנִי מִמָּךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן נָטוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְתַנִּיתָהּ בְּסוֹפָהּ. וּנְטוּלָה אֲנִי מִן הְיְּהוּדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני כלוי אני ממך. אכינויי נדרים קאי דגם זה הוא כינוי נדר כדאיתא בריש מכילתין:
נִתְגָּֽרְשָׁה. תֵּלֵךְ וְתִדְבַּק בָּעַרְבִיִּים שֶׁחָֽשְׁקָה נַפְשָׁהּ בָּהֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נתגרשה. אתהא נטולה מן היהודים קאי כלומר יפר חלקו ומשמשתו ואם תתגרש תהא נטולה מן היהודים ותלך ותדבק בערביים שחשקה נפשה בהן ואסרה היהודים על עצמה:
תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵיפֵר לָהּ. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים. 40a הוּא נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ בֵין שִׁינֶּיהָ. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם יוּקָּם. אָמַר. אֵי אֶפְשִׁי שֶׁתְּהֵא נְזִירָה. יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. הִיא נָֽתְנָה אֶצְבָּעָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם מוּקָּם. אוֹ שֶׁאָֽמְרָה. אֶיפְשַׁר שֶׁאֱהֵא נְזִירָה. תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. דַּל כֵּן מָה כֵן אָֽמְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה בַּמִּשְׁנָה. וָאֲפִילוּ בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. וָאֲפִילוּ תֵּימָא בַּמִּשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. מִפְּנֵי מָה נָֽדְרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק פירקא וכולא מסכת דנדרים בס''ד הדרן עלך פרק אלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים
רבי יוסי ורבי שמעון כמשנה אחרונה שחזרו לומר שאינה נוטלת כתובה וקאמר הש''ס דאפילו תימא דדבריהם אזלי אפילו למשנה ראשונה דמפני מה נדרה היה לה להזהר שלא תדור שמא לא יפר לה בעלה וכלומר דפלוגתא דהני תנאי לא שייכא כלל למתני' ובין למשנה אחרונה ובין למשנה ראשונה שפיר אתיא והא דאמרו במשנה ראשונה נוטלת כתובה אף על גב שהיא גרמה בנדרה שאני הכא דנטולה אני תשמיש מכל היהודים קאמרה ומוכחא מילתא דתשמיש קשה לה ולפיכך נדרה וכאנוסה דמיא והילכך אמרו שכופין אותו להוציא וליתן כתובה אלא שאח''כ חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ותהא מקלקלת על בעלה אבל התם דבנזירות נדרה ולפיכך אם אמר אי איפשי באשה נדרנית או שהיא אמרה איפשי שאהא נזירה תצא שלא בכתובה שהיא הגורמת לעצמה דמפני מה נדרה:
דלא כן מה כן אמר רבי מאיר ורבי יהודה. דאם לא כן מה טעמא דרבי מאיר ור''י ומשני לעולם ואפילו כמשנה אחרונה שחזרו לומר שמפר חלקו ומפני מה אינו מיפר לה לפיכך הוא הגורם שאינו מפר ואם אמרה אפשי שאהא נזירה יוציא ויתן כתובה:
וגרסינן הכא כמשנה ראשונה. כלומר דבעי הש''ס אם דברי רבי מאיר ורבי יהודה אליבא דמשנה ראשונה הם האומרת נטולה אני מן היהודים יוצאת ונוטלת כתובה אע''ג שהיא גרמא בנדרה והילכך סברי נמי רבי מאיר ור''י דנוטלת כתובה:
או שאמרה. כלומר ולפיכך אם אמרה אפשי שאהא נזירה רוצה אני בכך שלא יפר לי בעלי תצא שלא בכתובתה שהיא גרמה לעצמה:
היא נתנה אצבעה בין שיניה. היא הגורמת שכן אם רצה להקם מוקם והוי לה שלא תידור שמא יקם לה הבעל:
שכן אם רצה להפר יפר גרסינן וכן הוא בתוספתא וכך היא הגי' בבבלי פרק המדיר דף ע''א למאי דמפיך לה התם:
האשה כו' הוא נותן אצבעו בין שיניה. הוא הגורם לנזירות שלה שלא הפר לה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source