הלכה: רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיָה מַפְסִיק כול'. לֵוִי בַּר סִיסִי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מְגִילַּת סוֹטָה מָהוּ שֶׁתְּטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי זֶה שְׁאֵלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵינָהּ שְׁאֵילָה. כְּלוּם גָּֽזְרוּ עַל הַסְּפָרִים שֶׁיְּטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם לֹא מִפְּנֵי קְדוּשָׁתָן. וְזוֹ לִמְחִיקָה נִיתְּנָה. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא הוֹאִיל וְנִיתְּנָה לִמְחִיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא צורכה דלא הואיל וניתנה למחיקה. דלא כמו אלא כלומר דמהאי טעמא קא מיבעיא ליה הואיל וניתנה למחיקה ואפ''ה אפשר דאית בה משום קדושה חלא גזירת הכתוב הוא על המחיקה ואי לא הוי ניתנה למחיקה לא הוה מספק' ליה דודאי יש בה משום קדושה:
גמ' מהו שתטמא את הידים. אם יש בה משום קדושה ודמי לשאר ספרים שגזרו חכמים שיטמאו את הידים:
הרי זה שאלה. בניחותא וצריך להתיישב בדבר:
אינה שאלה. דודאי לא מטמאה דכלום גזרו כו' לא מפני קדושתן כדמפרש עעמא בי''ח דבר שבתחילה היו מצניעין אוכלין דתרומה אצל ס''ת ואמרו האי קדש והאי קדש כיון דקחזו דאתו לידי פסידא גזרו ביה רבנן טומאה:
וזו למחיקה ניתנה. מתחילה ואין בה משום קדושה:
משנה: 11b וְאֵינוֹ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ וְלֹא עַל הַנְּייָר וְלֹא עַל הַדִּיפְתְּרָא אֶלָּא עַל הַמְגִילָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּסֵּפֶר. אֵינוֹ כוֹתֵב לֹא בַקּוֹמוֹס וְלֹא בַקַּנְקַלְתּוֹס וְלֹא בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם אֶלָּא בַדְּיוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמָחָה כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִימָּחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' לוח. של עץ:
נייר. של עשבים שכותשין אותם ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי''ד ועושים כמין עור:
דפתרא. עור שאינו מעובד כל צרכו דמליח וקמיח ולא עפיץ שהיו מעבדין הקלפים בעפנים שקורין גלי''ש:
קומוס. שרף האילן ומתוכו כמים. קלקנתום. אדרימונ''ט והוח צבע הרצענין:
ולא בכל דבר שהוא רושם. ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק וקומוס וקנקנתום עבדי רושם:
אלא בדיו. שהוא בלא קנקנקום ויכול להמחות:
בספר. בקלף:
כַּמָּה אוֹתִיּוֹת כָּתוּב בָּהּ וִיהֵא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ וִיהֵא חַייָב. תַּנֵּי רִבִּי חָנִין. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אַחַת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי הִילַי. טַעֲמוֹן דְּבֵית הִלֵּל כְּדֵי לִכְתוֹב יָהּ. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. כָּתַב מִפִּיו. וּמָחַק בֶּעָפָר. הָיָה כוֹתֵב רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמוֹחֵק. [תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר. אֵין כּוֹתְבִין עַל אוֹר בְּהֵמָה טְמֵיאָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר. לִמְחִיקָה נִתְּנָה. לָמָּה אֵינוֹ כוֹתֵב.] תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן [שִׁמְעוֹן] אוֹמֵר. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ מִדִּבְרֵי אַבָּא. שֶׁמָּא תֹאמַר. אֵינוֹ שׁוֹתָה. וְנִמְצָא הַשֵּׁם גָּנוּז עַל אוֹר שֶׁלִּבְהֵמָה טְמֵיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טעמון דב''ה. דצריך שתי אותיות כדי לכתוב יה מהשם כלומר דאינו חייב אלא על מחיקת השם והילכך צריך שתים:
ר' יודן בעי כתב מפיו. שלא היה פרשת סוטה כתובה לפניו כדאמרינן לעיל שצריך שיהא קורא ממה שכתוב לפניו אלא מפיו כתב מאי:
ומחק בעפר. זו בעיא אחריתא אם לא מחק במים אלא בעפר אי הוה מחיקה בדיעבד ולא איפשיטא:
היה כותב ראשון ראשון. שכתב אות אחת ומחק וחזר וכתב ומחק מהו ולא איפשיטא:
מכיון. דאמר קרא דלמחיקה ניתנה מאי איכפת לן אם כתובה על עור בהמה טמאה:
רואה אני את כו' גרסינן. שמא כו' דה''ט דאין כותבין דשמא תאמר איני שותה ואמרינן לקמן פ''ג דמגילתה נגנזת ויהא גנאי לשם שיהא גנוז על עור בהמה טמאה:
כמה אותיות כו'. אם כתב הכהן במגילת סוטה אותיות שלא לצורך כמה הן שיהא חייב על המחיקה דבחנם נמחקו:
הָכָא כְּתִיב סֵפֶר וְהָכָא כְּתִיב סֵפֶר. הָכָא אַתְּ אָמַר. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא כְתָלוּשׁ. וְהָכָא [אַתְּ] אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָה הִיא הָכָא דִּכְתִיב בַּסֵּפֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכא אמר הכין. דאין כשר אלא מגילה:
הכא. בסוטה כתיב ספר והכא בגט נמי כתיב ספר דכתיב וכתב לה ספר כריתות:
הכא. מ''ש בגט דאת אמר כל דבר שהוא בתלוש כשר כדאמרינן פ' ב' דגיטין:
דכתיב בספר. דמשמע בספר הידוע שכותבין עליו ס''ת אבל התם גבי גט לא כתיב אלא ספר:
וְכָתַב. יָכוֹל בִּדְיוֹ וּבְסִיקְרָא וּבְקוֹמוֹס וּבְקַלְקַנְתּוֹס. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמָחָה. אִי מָחָה יָכוֹל בְּמַשְׁקִין אוֹ בְמֵי פֵּירוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָתַב. הָא כֵיצַד. כְּתָב שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִימָּחוֹת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ [דְיוֹ] שֶׁאֵין בּוֹ קַלְקַנְתּוֹס. וְהָתַנֵּי. אִם מָחַק מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר כָּשֵׁר. תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנָּייָא דְתַנֵּי. אָמַר רִבִּי מֵאִיר. כָּל יָמִים שֶׁהָיִינוּ לְמֵידִין אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא הָיִינוּ נוֹתְנִין קַלְקַנְתּוֹס בַּדְּיוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכתב יכול בדיו כו', כלומר בדיו שיש בו כל הדברים הללו א''נ כשם שדיו כשר כך הם כשרים:
ת''ל ומחה. ואילו אין יכולין להימחות:
ת''ל וכתב. ובמשקין לאו כתב הוא:
ואיזו זו. דיו שאין בו קלקנתום:
והתני. אם מחק פרשת סוטה מתוך הספר תורה כשר וסתם דיו שכותבין בו ס''ת מטילין בו קלקנתום:
תיפתר. כר''מ דאמר כשהי' אצל ר' ישמעאל לא היו מטילין כדאמר בבבלי בפרקין דלקמן דף כ' בברייתא קמייתא אליבא דר' ישמעאל:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַה זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. הֲווֹ בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דָּמַר. [מַה] זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה נִיחָא. מָּאן דָּמַר. זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. לְגִילְגּוּל אַתְּ לָמֵד. לְאָלָא וְלִשְׁבוּעָה אֵין אַתְּ לָמֵד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַה זוֹ בְּאָמֵן וְאָמֵן. אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וְאָמֵן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זוֹ בְּאָמֵן וְאָמֵן. וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וְאָמֵן. הֲווֹ בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דָּמַר. [מַזּוֹ] בְּאָמֵן וְאָמֵן אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וְאָמֵן. נִיחָא. מָאן דָּמַר. זוֹ בְּאָמֵן וְאָמֵן וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וְאָמֵן. כְּלוּם לָֽמְדוּ גִילְגּוּל שְׁבוּעָה לֹא מִסּוֹטָה. לְגִילְגּוּל אַתְּ לָמֵד. לְאָמֵן וְאָמֵן אֵין אַתְּ לָמֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף כל הנשבעין. צריכין לקבל עליהן אלה עם השבועה:
הוו בעיי מימר. היו בני הישיבה רוצין להקשות ע''ז דבשלמא למ''ד אף כל הנשבעין באלה ניחא דלכולא מילתא ילפינן מסוטה:
מ''ד. אלא למ''ד דאין כל הנשבעין באלה ובשבועה קשיא לגילגול שבועה אתה למד מסוטה ולמה אין אתה למד נמי לאלה בשבועה:
אף כל הנשבעין באמן ואמן. דלא ליהוי אמן כשבועה אא''כ ענה שתי פעמים אמן אמן:
מְנַיִין לָֽמְדוּ לְגִילְגּוּל שְׁבוּעָה. מִסּוֹטָה. וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמֵן עִם אִישׁ זֶה. אָמֵן עִם אִישׁ אַחֵר. עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁהוּא רָאוּי לְהַשְׁבִּיעַ. דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַשְׁבִּיעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. אֲרוּסָה וְשׁוֹמרֶת יָבָם רָאוּי הוּא לְהִישְּׁבַע. וְתֵימַר מְגַלְגְּלִין. וְהָכָא מְגַלְגְּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנין למדו לגילגול שבועה. מן התורה:
מסוטה. דמגלגלין עליה מאיש אחר אע''פ שלא קינא אותה ממנו:
עד כדון. עד כאן לא שמענו מכאן שמגלגלים אלא דברים שהוא ראוי להשביע עליהן בפני עצמו דהרי אם היה מקנא לה מזה האיש אחר הי' ראוי להשביע עליה:
דברים שאינו ראוי להשביע. בפני עצמן כגון עבדים שטרות וקרקעות מנין:
נישמעינה. לזה מן הדא דקתני ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע עליהן בתמיה דהא תנן לקמן פ''ד ארוסה ושומרת יבם לא שותות:
ותימר. ואפילו הכי אמרת דמגלגלין וה''נ למדנו מכאן דמגלגלין אפי' דברים שאינו ראוי להשביע עליהן:
הלכה: אֵינוֹ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ כול'. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָה. אָמֵן לְקַבָלָה. אָמֵן לִשְׁבוּעָה. אָמֵן יֵיאָֽמְנוּ הַדְּבָרִים. אָמֵן לְקַבָלָה. מִסּוֹטָה. אָמֵן לִשְׁבוּעָה. לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֶיךָ וגו'. אָמֵן יֵיאָֽמְנוּ הַדְּבָרִים. וַיַּעַן בְּנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָה [הַכֹּהֵן] אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן וגו'. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. אֵין מִן הָדֵין אָמֵן שְׁבוּעָה. לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וְיֵידָא אָֽמְרָה דָא לְעָבְרְךָ בִּבְרִית י֨י אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ. וְאֵין אָלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה. כְּמָה דְתֵימַר. וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית ש''מ כלום. דבשבועה לאבות לא מצינו אמן:
ויידא אמרה. ומאיזה מקרא ילפינן:
דא. זה המקרא דכתיב לעברך וגו' ובאלתו ואין אלה אלא שבועה כמה דתימר כאן והשביע הכהן וגו' וילפינן אלה אלה מסוטה שיש בו שבועה והדר ילפינן אלה מאלות שבהר עיבל דכתיב בהו וענו כל העם ואמרו אמן:
אין מן הדין אמן שבועה. אם מהמקרא הזה ילפת אמן לשבועה. מלמען הקים:
ויאמר אמן וגו'. והתם ייאמנו הדברים הוא דכן יאמר ה' כתיב:
לשבועה למען הקים וגו'. ולקמן מקשי עלה:
אמן לקבלה. ילפינן מסוטה כדתנן במתני':
גמ' אמן לקבלה כו'. כלומר באמן יש ג' דברים הללו קבלת דברים ושבועה והאמנת דבר כדיליף לקמיה:
משנה: וְלָמָּה הִיא אוֹמֶרֶת אָמֵן אַָמֵן. אָמֵן עַל הָאָלָה. אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה. אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי וְאִם נִטְמֵאתִי יָבוֹאוּ בִי. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר 12a אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטַּמֵּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמן שלא אטמא. כדמפרש בגמ' שאם תטמא לאחר זמן המים מערערין אותה:
אמן שלא נטמאתי כו'. פירושא קמפרש לה לאמן על האלה אמן על השבועה וה''ק אמן שלא נטמאתי הוא אמן על השבועה שהשביעה הכהן משביע אני עליך שלא נטמאת ואם נטמאתי יבואו בי היינו קבלת האלה שאמר לה הכהן ואם נטמאת יבאו בך כל הקללות הללו:
שומרת יבם וכנוסה. אם היתה יבמתו וכנסה וקנא לה ונסתר' מגלגל עליה טומאה שנטמאה כשהיא שומרת יבם ובגמ' מפרש לה:
שלא שטיתי ארוסה ונשואה. ע''י גילגול שבועה הוא שמגלגל עליה זנות של אירוסין ואע''פ שלא היה בו קינוי וסתירה וכדאמר בגמ' דמכאן לגילגול שבועה מן התורה:
מתני' אמן על האלה. שמקבלת עליה ואמן כו' ולכך הוצרכה לכפול:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source