מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. דִּכְתִיב וְהָֽיְתָה הָעִיר הַקְּרוֹבָה אֶל הֶחָלָל. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר. דִּכְתִיב וּמָֽדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶחָלָל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ט דרבנן. במתני' דאמרי אין שתי עיירות מביאות שתי עגלות:
דכתיב והיה העיר הקרובה. אחת ולא שתים:
הערים. ל' רבים ומיעוט רבים שתים:
41b נִמְצָא סָמוּךְ לכפר. אֲנִי אוֹמֵר סַרַקִיִים הָֽרְגוּהוּ. לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם. אֲנִי אוֹמֵר. גּוֹיִם הָֽרְגוּהוּ. אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין. לֹא הָיוּ מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. דִּכְתִיב יָדֵינוּ לֹא שָֽׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאני אומר סרקיים. ישמעאלי' הרגוהו וע''ש שהישמעאלים מתפארין בעצמן שנולדו מן בן שרה הגבירה ומכנין לעצמן סארקאיים קורא בכ''מ לישמעאל סרקי וכן מסתמא מהם היה הרוצח שהן מהעומדים על הספר ולארוב אחר ישראל לומר להם ניתנה הארץ שהם בני אברהם ודאי כלומר טעמא דמתניתין דכנודע מי הכהו הוא וכדפרישי' לעיל במתני' וכן לעיר שיש בה עכומ''ז דעכומ''ז ממנה הרגוהו וכנודע הוא ובזה לא היו עורפין:
או לעיר שאין בה ב''ד כו'. כלו' אבל סיפא לא תאמר דבזה נמי לא היו עורפין דאע''ג דתני להו בחד בבא לאו בחדא מחתא מחתינן להו אלא דלא היו מודדין לזו העיר אבל מודדין לעיר שיש בה ב''ד:
דכתיב ידינו וגו'. דצריך שיהיו שם ב''ד שיאמרו זה במקום עריפת העגלה:
עָרֵי מִקְלָט מַה הֵן. אִין תֵּימַר. לְמַחֲלוֹקֶת נִיתְּנוּ. מֵבִיאוֹת עֶגְלָה עֲרוּפָה. אִין תֵּימַר. לְבֵית דִּירָה נִיתְּנוּ. אֵינָן מֵבִיאוֹת עֶגְלָה עֲרוּפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין כו'. ולמ''ד דלבית דירה לבד ניתנו להם ויש לכל השבטים חלק בהן אינן מביאות עגלה ערופה כירושלים:
ערי מקלט מה הן. לעגלה ערופה בנמצא סמוך להן אם דינן כשאר עיירות או כירושלים דקתני במתניתין דאינה מביא' מפני שיש לכל השבטים חלק בה:
אין תימר כו'. ופשיט לה הש''ס דבפלוגתא דאשכחן דפליגי בה תנאי בעלמא תליא והאי פלוגתא איתא בהאי תלמודא לקמן סוף פ''ב דמכות והגי' נשתבשה שם וה''ג התם תני רבי יוסי אומר למחלוקת ניתנו ר' מאיר אומר לבית דירה ניתנו ואתייא דר' יוסי כר' יודא ודר' מאיר כדעתיה דתנינן מעלות היו שכר ללוים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לא היו מעלות להן שכר ע''כ. כלומר לרבי יוסי דסבר למחלוקת ניתנו היינו שניתנו ערי המקלט ללוים להיות להן לחלקן ממש תחת אחוזת' בארץ והילכך אתייא דר' יוסי כרבי יודא דאמר שם במתניתין דהרוצחים היו צריכין להעלות שכר ללוים בעד דירת ביתם ודר''מ דאמר לבית דירה לבד ניתנו הערים ללוים דדריש ערים לשבת ולא שיהיו כנחלת אחוזתם ממש והילכך ס''ל נמי דלא היו צריכין הרוצחים להעלות להם שכר מפני שיש לכל ישראל חלק בהן. והשתא קאמר נמי הכא דלמ''ד למחלוקת ניתנו שהן חלקן ואין לשאר השבטים חלק בהן מביאות עגלה ערופה:
משנה: מֵאַיִין הָיוּ מוֹדְדִין. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִטִּיבּוּרוֹ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מֵחוֹטְמוֹ. רִבִּי אֱלִיעזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִמְּקוֹם שֶׁנַעֲשֶׂה חָלָל מִצַּוָּארוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ע אומר מוליכין הגוף אצל הראש. דקסבר רישא היכא דנפיל נפיל וגופא הוא דרהיט ואזיל והלכה כר''ע:
מוליכין הראש אצל הגוף. וקוברין אותו במקום שנמצא הגוף דקסבר ר''א גופא בדוכתי' נפל ורישא הוא דנייד:
מתני' נמצא ראשו במקום אחד. כדמפרש בגמרא דלא מיירי תנא לענין מדידה דהא כבר תני ברישא מאין היו מודדין אלא לקבור' נחלקו דקי''ל מת מצוה קנה מקומו לקבורה ואם נמצא הראש במקום אחד וגופו במקום אחר:
ממקום שנעשה חלל מצוארו. כדמפרש בגמרא והלכה כר''ע:
ר''ע אומר מחוטמו. עיקר חיותו מחוטמו הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו והכא בגמ' מפרש טעמא אחרינא:
מתני' ר''א אומר מטיבורו. בבבלי מפרש דקסבר עיקר חיותי' בטיבורו הוא:
הלכה: וּמֵאַיִין הָיוּ מוֹדְדִין. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִטִּיבּוּרוֹ. מִמְּקוֹם שֶׁהַוְולָד נוֹצָר. רַבַּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מֵחוֹטְמוֹ. מִמְּקוֹם הַכָּרַת פָּנִים. וָאַתְייָא כַּיי דָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָֽנְתָה בָם. זֶה הַחוֹטֶם. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. מָאן דְבָעֵי דְלָא מִתְחַכְּמָא יְהַב סִיפְּלָנִי עַל נְחִירֵיהּ וְלָא מִתְחַכֵּם. כְּהָדָה בְּיוֹמֵי דְאֻרְסִקִּינָס מַלְכָּא הַוְייָן צִיפּוֹרָאֵי מִתְבָּעייָן. וַהֲווֹן יְהָבִין סְיפְּלֵינִי עַל נְחִירֵיהוֹן וְאִינּוּן לָא מִתְחַכְּמִין. וּבְסוֹפָא אִיתְמַר עֲלֵיהוֹן לִישָׁן בִּישׁ. וְאִיתְצַיְּדוֹן כּוּלְּהוֹן מִן בִּידָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוון צפוראי. היו אנשי ציפורי נתבעין ומתבקשין מן המלכות והיו נותנין איספלנית על נחיריהון שלא יוכרו. ובסופא. ובסוף נאמר עליהם לשון הרע ונתפסו כלם מיד:
מאן דבעי. הרוצה שלא יהא ניכר בפניו יתן אספלנית של חוטמו ולא יהא ניכר:
ממקום הכרת פנים. של אדם שהוא החוטם כדמייתי עובדא לקמי':
גמ' מטיבורו ממקום שהולד נוצר. דהולד ממציעתיה מיתצר כדקאמ' בבבלי:
רִבִּי אֱלִיעזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִמְּקוֹם שֶׁנַעֲשֶׂה חָלָל מִצַּוָָּארוֹ. מַה טַעֲמָא. רִבִּי סִימוֹן בְשֶׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ [בֶּן לֵוִי]. לָתֵת אוֹתָהּ עַל צַוְארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לתת וגו'. דאין קרוי חלל אלא מן הצואר כדכתיב על צוארי חללי הרשעים הילכך ממנו היו מודדים דכתיב אל החלל:
משנה: נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְמָקוֹם אַחֵר מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף דִּבְרֵי רִבִּוּ אֱלִיעֶזֶר. רִּבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ע אומר מוליכין הגוף אצל הראש. דקסבר רישא היכא דנפיל נפיל וגופא הוא דרהיט ואזיל והלכה כר''ע:
מוליכין הראש אצל הגוף. וקוברין אותו במקום שנמצא הגוף דקסבר ר''א גופא בדוכתי' נפל ורישא הוא דנייד:
מתני' נמצא ראשו במקום אחד. כדמפרש בגמרא דלא מיירי תנא לענין מדידה דהא כבר תני ברישא מאין היו מודדין אלא לקבור' נחלקו דקי''ל מת מצוה קנה מקומו לקבורה ואם נמצא הראש במקום אחד וגופו במקום אחר:
ממקום שנעשה חלל מצוארו. כדמפרש בגמרא והלכה כר''ע:
ר''ע אומר מחוטמו. עיקר חיותו מחוטמו הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו והכא בגמ' מפרש טעמא אחרינא:
מתני' ר''א אומר מטיבורו. בבבלי מפרש דקסבר עיקר חיותי' בטיבורו הוא:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לִקְבוּרָה נֶחְלְקוּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל [בַּר נַחְמָן] בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. מַה פְלִיגִין. כְּשֶׁהָיָה הָרֹאשׁ מִלְּמַעֲלָן וְהַגּוּף מִלְּמַטָּן. אֲבָל אִם הָיָה הָרֹאשׁ מִלְּמַטָּן וְהַגּוּף מִלְּמַעֲלָן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף. הָיָה מוֹנְדְּרָן מִיכָּן וּמִיכָּן. אֲנָא אָמַר. רֵישָׁה אֲזַל לְחַד אָתָר וְגוּפָא אֲזַל לְחַד אָתָר. אוֹ הָרֹאשׁ הַזֶּה אֵין לוֹ גוּף אוֹ הַגּוּף הַזֶּה אֵין לוֹ רֹאשׁ. הָיָה שָׁוֶה. 42a כָּל מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לִיתּוֹז גּוּף אֶחָד הוּא. וְאִם לָאו. הָרֹאשׁ הַזֶּה אֵין לוֹ גוּף וְהַגּוּף הַזֶּה אֵין לוֹ רֹאשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אשר לא עבד בה. כתיב ולקחו זקני העיר ההיא עגלת הבקר אשר לא עבד בה וקרינן לא עובד ודרשינן מה עבד דניחא ל' אף עובד דניחא לי' והיינו לדעת דאפילו ממילא צריך שיהא ניחא לדעתיה. אשר לא משכה בעול. דמשכה משמע אפי' ממילא דאעגלה קאי הילכך אין חילוק בזה דבין לדעת בין ממילא ולא ניחא ליה פוסל בה משיכ' העול ופליגי ר' יונה ור' יוסי בפירושא דסיפא דהאי ברייתא:
ר' יונה פתר מתניתא כו' והוא שימשוך. אותה בעול כלומר שתטלטל המשא מעט דבעגלה אין העול פוסל עד שתמשוך כמלא העול כדאמר לקמן וקאמר ר' יונה דאפי' לדעת צריך עד שתמשוך:
ר' יוסי פתר מתניתא. דהא דקאמר בין לדעת בין שלא לדעת לומר שהכל פוסל בעול אבל מ''מ יש חילו' בענין הפסול דלדעת אם הניח עליה עול אפי' לא משכה פסולה ושלא לדעת אם עלה עליה ממילא צריך עד שתמשוך:
ואתייא דר' יונה כו'. פלוגתייהו אזלא בפלוגת' דר''י ורבנן:
דר' ישמעאל אמר כו'. שנינו בברייתא דר''י כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתו' לכללו בפירוש. ופליגי בזה בפ' איזהו מקומן דף מ''ט דאיכא למ''ד התם דנעקר לגמרי מהכלל דלא כללא גמיר מיניה ולא הוא גמר מכלל':
נעקר מכללו כו'. דר''י סבר דאין לך בו אלא חידושו ולא גמרינן מידי מהכלל והכא נמי דאשר לא עבד בה הוי כלל כל העבודות פוסלין בה סתם ויצא עול מן הכלל ולידון בדבר החדש דכתיב ביה אשר לא משכה וצריך עד שתמשוך:
לפום כן צריך מימר כו'. הילכך צריך לפרש הברייתא דה''ק דבעול בין לדעת בין שלא לדעת פוסלין בה ולעולם צריך עד שתמשוך דלא גמרינן מידי מכללא:
דרבנן אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו. דסברי לא נעקר לגמרי מן הכלל אלא גמרינן מיניה למקצת והילכך צריך לפרש דאפילו בעול אם הוא לדעת פוסל אפי' לא משך דבזה גמרינן מהכלל הואיל ולדעת הוא כוותיה ושלא לדעת הוא דצריך עד שימשוך:
אנא אמר כו'. כלומר דיש כאן שתי ספיקות או שאני אומר דהראש הלך לו למקום אחד והגוף למקום אחר ושניהן לאו במקומן שנפלו מתחילה הן ואין אתה יכול להוליכן זה אצל זה דלא ידעינן מקום נפילתן בראשונה:
גמ' לקבורה נחלקו. כדפרישית במתני':
מה פליגין. במה פליגי רבי אליעזר ורבי עקיבה בשהיה מקום מדרון ונמצא הראש מלמעלן והגוף מלמטה ואפ''ה סבר רבי אליעזר מוליכין הראש אצל הגוף דהראש הואיל והוא קל מהגוף נוח לנוד ולהתגלגל הוא אפילו מלמטה למעלה ולר''ע הגוף אצל הראש דגופא מיתגנדר ואזיל מלמעלה למטה:
אבל. בנמצא הראש מלמטה והגוף מלמעלה אפילו רבי עקיבה מודה שמוליכין את הראש אצל הגוף דגופא ודאי לא מיתגנדר מלמטה למעלה אלא הראש הוא דנתגלגל מלמעלה למטה וקוברין אותו במקום הגוף:
היה מנדרן. כמו מדרון. כלו' במקום גבוה ולו מדרון מכאן ומכאן וכגון שנמצא הראש במדרון מצד זו והגוף במדרון מצד האחר:
או הראש כו'. אי נמי דיש כאן חשש שהן משני חללים והראש הזה אין לו גוף שאבד מכאן:
או הגוף. כלומר והגוף הזה אין לו ראש וכל אחד ואחד נקבר במקומו:
היה שוה. נמצאו במקום שוה והראש במקום אחד והגוף במקום אחר:
כל מקום. רואין אם הן קרובין זה לזה כ''כ מקום שדרכו ליתזו זה מזה גוף אחד הוא ותליא בפלוגתא דר''ע ור''א במתני':
ואם לאו. דרחוקין הן זה מזה יותר ממקום שדרכו ליתזו בזה חיישינן נמי לומר הראש הזה כו' וכל א' ואח' נקבר במקומו:
משנה: נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלֵם וְהָֽלְכוּ לָהֶן. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ. וּמוֹרִידִין אוֹתָה לְנַחַל אֵיתָן וְאֵיתָן כְּמַשְׁמָעוֹ קָשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֵיתָן כָּשֵׁר. עוֹרְפִין אוֹתָהּ בַּקּוֹפִּיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ. וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרוֹעַ וּמִלַּעֲבוֹד וּמוּתָּר לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מקופיץ. כמין סכין גדול:
מאחריה. ממול ערפה:
אסור. לעולם:
ומותר לסרוק כו'. שהן עבודה שאינה בגופה של קרקע כדמפרש בבבלי דכתי' אשר לא יעבד בו ולא יזרע מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל העבודה שהיא בגופה של קרקע:
ולנקות. לסתת שם אבנים:
אע''פ שאין איתן כשר. שלא נאמר איתן לעיכובא אלא למצוה:
מתני' נפטרו זקני ירושלי'. שאין עליהם אלא למדוד כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו:
אשר לא משכה בעול כו'. בגמרא מפרש:
הלכה: אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. לְדַעַת. אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. רִבִּי יוֹנָה פָתַר מַתְנִיתָא. אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. לְדַעַת. אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְהוּא שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. רִבִּי יוֹסֵי פָתַר מַתְנִיתָא. לְדַעַת. אֲפִילוּ לֹא מָשַׁךְ. וְשֶׁלֹּא לְדַעַת. וְהוּא שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. וָאַתְייָא דְּרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִן. דְּרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד נֶעֱקַר מִכְּלָלוֹ וַהֲרֵי הוּא בְחִידּוּשׁוֹ. לְפוּם כֵּן צָרִךְ מֵימַר. אֲשֶׁר לֹא עוּבַּד בָּהּ. לְדַעַת. אֲשֶׁר לֹא מָֽשְׁכָה בְעוֹל. בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְהוּא שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִן. דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין. הֲרֵי הוּא בִכְלָלוֹ וַהֲרֵי הוּא בְחִידּוּשׁוֹ. לְפוּם כֵּן צָרִךְ מֵימַר. לְדַעַת. אֲפִילוּ לֹא מָשַׁךְ. וְשֶׁלֹּא לְדַעַת. וְהוּא שֶׁיִּמְשׁוֹךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אשר לא עבד בה. כתיב ולקחו זקני העיר ההיא עגלת הבקר אשר לא עבד בה וקרינן לא עובד ודרשינן מה עבד דניחא ל' אף עובד דניחא לי' והיינו לדעת דאפילו ממילא צריך שיהא ניחא לדעתיה. אשר לא משכה בעול. דמשכה משמע אפי' ממילא דאעגלה קאי הילכך אין חילוק בזה דבין לדעת בין ממילא ולא ניחא ליה פוסל בה משיכ' העול ופליגי ר' יונה ור' יוסי בפירושא דסיפא דהאי ברייתא:
ר' יונה פתר מתניתא כו' והוא שימשוך. אותה בעול כלומר שתטלטל המשא מעט דבעגלה אין העול פוסל עד שתמשוך כמלא העול כדאמר לקמן וקאמר ר' יונה דאפי' לדעת צריך עד שתמשוך:
ר' יוסי פתר מתניתא. דהא דקאמר בין לדעת בין שלא לדעת לומר שהכל פוסל בעול אבל מ''מ יש חילו' בענין הפסול דלדעת אם הניח עליה עול אפי' לא משכה פסולה ושלא לדעת אם עלה עליה ממילא צריך עד שתמשוך:
ואתייא דר' יונה כו'. פלוגתייהו אזלא בפלוגת' דר''י ורבנן:
דר' ישמעאל אמר כו'. שנינו בברייתא דר''י כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתו' לכללו בפירוש. ופליגי בזה בפ' איזהו מקומן דף מ''ט דאיכא למ''ד התם דנעקר לגמרי מהכלל דלא כללא גמיר מיניה ולא הוא גמר מכלל':
נעקר מכללו כו'. דר''י סבר דאין לך בו אלא חידושו ולא גמרינן מידי מהכלל והכא נמי דאשר לא עבד בה הוי כלל כל העבודות פוסלין בה סתם ויצא עול מן הכלל ולידון בדבר החדש דכתיב ביה אשר לא משכה וצריך עד שתמשוך:
לפום כן צריך מימר כו'. הילכך צריך לפרש הברייתא דה''ק דבעול בין לדעת בין שלא לדעת פוסלין בה ולעולם צריך עד שתמשוך דלא גמרינן מידי מכללא:
דרבנן אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו. דסברי לא נעקר לגמרי מן הכלל אלא גמרינן מיניה למקצת והילכך צריך לפרש דאפילו בעול אם הוא לדעת פוסל אפי' לא משך דבזה גמרינן מהכלל הואיל ולדעת הוא כוותיה ושלא לדעת הוא דצריך עד שימשוך:
אנא אמר כו'. כלומר דיש כאן שתי ספיקות או שאני אומר דהראש הלך לו למקום אחד והגוף למקום אחר ושניהן לאו במקומן שנפלו מתחילה הן ואין אתה יכול להוליכן זה אצל זה דלא ידעינן מקום נפילתן בראשונה:
גמ' לקבורה נחלקו. כדפרישית במתני':
מה פליגין. במה פליגי רבי אליעזר ורבי עקיבה בשהיה מקום מדרון ונמצא הראש מלמעלן והגוף מלמטה ואפ''ה סבר רבי אליעזר מוליכין הראש אצל הגוף דהראש הואיל והוא קל מהגוף נוח לנוד ולהתגלגל הוא אפילו מלמטה למעלה ולר''ע הגוף אצל הראש דגופא מיתגנדר ואזיל מלמעלה למטה:
אבל. בנמצא הראש מלמטה והגוף מלמעלה אפילו רבי עקיבה מודה שמוליכין את הראש אצל הגוף דגופא ודאי לא מיתגנדר מלמטה למעלה אלא הראש הוא דנתגלגל מלמעלה למטה וקוברין אותו במקום הגוף:
היה מנדרן. כמו מדרון. כלו' במקום גבוה ולו מדרון מכאן ומכאן וכגון שנמצא הראש במדרון מצד זו והגוף במדרון מצד האחר:
או הראש כו'. אי נמי דיש כאן חשש שהן משני חללים והראש הזה אין לו גוף שאבד מכאן:
או הגוף. כלומר והגוף הזה אין לו ראש וכל אחד ואחד נקבר במקומו:
היה שוה. נמצאו במקום שוה והראש במקום אחד והגוף במקום אחר:
כל מקום. רואין אם הן קרובין זה לזה כ''כ מקום שדרכו ליתזו זה מזה גוף אחד הוא ותליא בפלוגתא דר''ע ור''א במתני':
ואם לאו. דרחוקין הן זה מזה יותר ממקום שדרכו ליתזו בזה חיישינן נמי לומר הראש הזה כו' וכל א' ואח' נקבר במקומו:
כַּמָּה יִמְשׁוֹךְ. רִבִּי אוֹמֵר כִּמְלוֹאוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן נְהוֹרַאי. מְלוֹא הָעוֹל לְרָחְבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמה ימשוך. בעול ותפסול:
כמלואו. כמלא עול לארכו:
מלא העול לרחבו. והוא טפח כדאמר בבלי פירקין. אשר לא עבד בה כלל. כל העבודות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source