הלכה: כְּתִיב וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה מִתְקַייֶמֶת. מִי מְבַטֵּל. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. בִּרְכַת כֹּהֲנִים מְבַטֶּלֶת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תֵּדַע לָךְ שֶׁנִּתְאָֽרְרוּ הַטְּלָלִים. בָּרִאשׁוֹנָה עִיר שֶׁטְּלָלֶיהָ מְרוּבִּין פֵּירוֹתֶהָ מְרוּבִּין. אֲבָל עַכְשָׁיו עִיר שֶׁטְּלָלֶיהָ מְרוּבִּין פֵּירוֹתֶהָ מוּעֲטִין. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַטַּל יוֹרֵד עַל הַקַּשׁ וְעַל הַתֶּבֶן וְהֶן מִלְבִּינִין. אֲבָל עַכְשָׁיו יוֹרֵד עַל הַקַּשׁ וְעַל הַתֶּבֶן וְהֶן מַשְׁחִירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושל זית. מעלה של זית:
גמ' נפלה עטרת ראשינו אלו הן עטרו' חתנים. שגזרו עליהן מחמת חרבן ביה''מ:
זו זהורית המוזהבת. טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב:
של מלח ושל גפרית. ענין עטרה שעושין מאבן של מלח שהוא צלול כעין אבן הבדולח וצובעין עליה כמין ציורין בגפרית:
אפי' דחילפי. ובבבלי אפילו של חילת והוא כמין גומא הגדל במים וזה נמי אסור:
שיבשב. חתך זמורה אחת ועשה ממנה עטרה ולבש:
נייח לי'. נוח הי' לו יותר להרים ראשו ולא לעשות כן והיה כשגגה כו' שמת רב ירמיה:
ראשונה ראשונה מתקיימת. כלומר נוח היה להתקיים ראשונה ראשונה דכל יום קללתו מרובה משל חבירו:
גמ' כתיב ואל זועם בכל יום. וע''י כך אין יום שאין בו קללה:
פירות מועטין. ע''י שאינם של ברכה וכמים המוגרים ארצה הן וע''י כך נעדר כח הגידול של הפירות:
תדע לך שנתאררו הטללים. מיום שחרב בית המקדש ולא ירדו לברכה:
ברכת כהנים מבטלת. קיום הברכה מבטלת הקללות. ובבלי קאמר ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שיש כאן תורה וקידוש השם:
מי מבטל. ע''י דבר מה מתבטלין שלא יחרב העולם:
משנה: 46a רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה וְנִיטֵּל טַעַם הַפֵּירוֹת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף נִיטַּל שׁוֹמֶן הַפֵּירוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הַטַּהֲרָה נָֽטְלָה אֶת הָרֵיחַ הַמַּעְשְׂרוֹת נָֽטְלוּ אֶת שׁוֹמֶן הַדָּגָן הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּלּוּ אֶת הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בפולמוס של אספסיינוס. חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים:
גזרו על עטרות חתנים. שיהיו אסורין עטרות חתנים מפרש בגמרא:
ועל האירוס. כלי עשוי כמין נפה שדפנותי' עגילות ושוטחים ע''ג עור דק ומכין עליו במקל דק ומוציא קול צלול ובלע''ז קורין לו טנבור''י:
עטרות כלות. כעין עיר עשוי מזהב:
ושלא ילמד אדם את בנו יונית. חכמת יונית והם רמזים וחידות שהיו ליונים ולא היו מכירים בהם אלא הרגיל בהם:
בפולמו' האחרון. של חרבן הבית ושל טיטוס נמי הוה. באפיריון. כמין אהל של מעילין וטליתות מוזהבות:
ורבותינו. רבינו הקדוש המחבר:
התירו שתצא כלה באפיריון. משום צניעותא:
מתני' אין יום. כדדריש בגמ':
הטהרה נטלה את הריח. טהרה שפסקה מישראל בטלה ריח הפירות שבזמן שהיו ישראל טהורים ועוסקים בטהרה היה הקב''ה מטהר את הפירות מריח רע:
המעשרות נטלו את שומן הדגן. דמעשר אקרי חלב כדכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן והוא כולל על התרומות והמעשרות:
תַּנֵּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הַטַּהֲרָה נָֽטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ. מַעְשְׂרוֹת נָֽטְלוּ אֶת שׁוֹמֶן הַדָּגָן. וּמִמִּי נִיטַּל יוֹתֵר. אָמַר רִבִּי לֵוִי בַּר חַיְתָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָֽיְתָה עֲשָׂרָה. בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחֲשֹף חֲמִשִׁים פּוֹרָה. וְהָֽיְתָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְהָֽיְתָה עֶשְׂרִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּלּוּ אֶת הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וסהרוני זהב. מלשון השביסים והסהרונים ואף עליהן גזרו:
אפיפיירו'. כמין כיפה של מעגלי עץ ותולין בה צניפין ורדידי זהב כמו שאנו עושין:
בא אל היקב. סיפי' דקרא מי שהי' בא אל היקב ומצא לחשוף חמשים פורה עכשיו והית' עשרים והיה לו לומר ג''כ על החצי כמו בחטים והיתה עשרים וחמשה אין כתיב כאן אלא והיתה עשרים אלמא דלקו הפירות יותר מחשבון החטים וכן נמי הכא דלקו טעם הפירות ביותר משומן הדגן:
וחכמים אומרים. דבמתני' לא גריס הכא כנוסחת הבבלי וחכמים ולפיכך קאמר הכא דדברי חכמים הם במתני':
מהיותם וגו'. חגי הנביא הי' מוכיח להם לישראל שמעשיהם גרמה להם קללה במעשה ידיהם שהדגן שהיה בא אל מדת ערימת עשרים עכשיו והיתה עשרה שלקו החטים חצים:
נשמעינה. אנחנו שומעין ומבינים זאת מהמקרא הזה:
וממי ניטל יותר. קללות פירות והדגן דקאמרת ממי ניטל ביותר מהפירות או מהדגן:
הטהרה. שפסקה מישראל נטלה ג''כ טעם הפירות והריח:
משנה: בְּפוֹלֶמוֹס שֶׁלְּאֶסְפַּסְיָנוּס גָּֽזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאֵרוּס. בְּפוֹלֶמוֹס שֶׁלְּטִיטוּס גָּֽזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית. בְּפוֹלֶמוֹס הָאַחֲרוֹן גָּֽזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא כַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ הִיתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא כַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בפולמוס של אספסיינוס. חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים:
גזרו על עטרות חתנים. שיהיו אסורין עטרות חתנים מפרש בגמרא:
ועל האירוס. כלי עשוי כמין נפה שדפנותי' עגילות ושוטחים ע''ג עור דק ומכין עליו במקל דק ומוציא קול צלול ובלע''ז קורין לו טנבור''י:
עטרות כלות. כעין עיר עשוי מזהב:
ושלא ילמד אדם את בנו יונית. חכמת יונית והם רמזים וחידות שהיו ליונים ולא היו מכירים בהם אלא הרגיל בהם:
בפולמו' האחרון. של חרבן הבית ושל טיטוס נמי הוה. באפיריון. כמין אהל של מעילין וטליתות מוזהבות:
ורבותינו. רבינו הקדוש המחבר:
התירו שתצא כלה באפיריון. משום צניעותא:
מתני' אין יום. כדדריש בגמ':
הטהרה נטלה את הריח. טהרה שפסקה מישראל בטלה ריח הפירות שבזמן שהיו ישראל טהורים ועוסקים בטהרה היה הקב''ה מטהר את הפירות מריח רע:
המעשרות נטלו את שומן הדגן. דמעשר אקרי חלב כדכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן והוא כולל על התרומות והמעשרות:
הלכה: נָֽפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ. אֵילּוּ הֵן עֲטָרוֹת חֲתָנִים. זוֹ זְהוֹרִית מוּזְהֶבֶת. רִבִּי בָא בְשֵׁם רַב. שֶׁלְּמֶלַח וְשֶׁלְּגָפְרִית. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. שֶׁלְּמֶלַח וְשֶׁלְּזַיִת. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. אֲפִילוּ דְחִילְפֵי. רַב יִרְמְיָה שִׁיבְּשֵׁב ולָבַשׁ עֲטָרָה שֶׁלְּזַיִת. שָׁמַע שְׁמוּאֵל וְאָמַר. נַייַח לֵיהּ אִילּוּ אִיתְרִים רֵישֵׁיהּ וְלָא עֲבַד כֵּן. וַהֲוָות כֵּן. כִּשְׁגָגָה שֶׁיָּצָא לִפְנֵי הַשַּׁלִּיט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושל זית. מעלה של זית:
גמ' נפלה עטרת ראשינו אלו הן עטרו' חתנים. שגזרו עליהן מחמת חרבן ביה''מ:
זו זהורית המוזהבת. טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב:
של מלח ושל גפרית. ענין עטרה שעושין מאבן של מלח שהוא צלול כעין אבן הבדולח וצובעין עליה כמין ציורין בגפרית:
אפי' דחילפי. ובבבלי אפילו של חילת והוא כמין גומא הגדל במים וזה נמי אסור:
שיבשב. חתך זמורה אחת ועשה ממנה עטרה ולבש:
נייח לי'. נוח הי' לו יותר להרים ראשו ולא לעשות כן והיה כשגגה כו' שמת רב ירמיה:
ראשונה ראשונה מתקיימת. כלומר נוח היה להתקיים ראשונה ראשונה דכל יום קללתו מרובה משל חבירו:
גמ' כתיב ואל זועם בכל יום. וע''י כך אין יום שאין בו קללה:
פירות מועטין. ע''י שאינם של ברכה וכמים המוגרים ארצה הן וע''י כך נעדר כח הגידול של הפירות:
תדע לך שנתאררו הטללים. מיום שחרב בית המקדש ולא ירדו לברכה:
ברכת כהנים מבטלת. קיום הברכה מבטלת הקללות. ובבלי קאמר ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שיש כאן תורה וקידוש השם:
מי מבטל. ע''י דבר מה מתבטלין שלא יחרב העולם:
אֵילּוּ הֵן חוּפּוֹת חֲתָנִים. סַדִּינִים מְצוּייָרִין וְסַהֲרוֹנֵי זָהָב תְּלוּיִים בָּהֶם. תַּנֵּי. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא אפיפיירות וְתוֹלֶה בָהֶן כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וסהרוני זהב. מלשון השביסים והסהרונים ואף עליהן גזרו:
אפיפיירו'. כמין כיפה של מעגלי עץ ותולין בה צניפין ורדידי זהב כמו שאנו עושין:
בא אל היקב. סיפי' דקרא מי שהי' בא אל היקב ומצא לחשוף חמשים פורה עכשיו והית' עשרים והיה לו לומר ג''כ על החצי כמו בחטים והיתה עשרים וחמשה אין כתיב כאן אלא והיתה עשרים אלמא דלקו הפירות יותר מחשבון החטים וכן נמי הכא דלקו טעם הפירות ביותר משומן הדגן:
וחכמים אומרים. דבמתני' לא גריס הכא כנוסחת הבבלי וחכמים ולפיכך קאמר הכא דדברי חכמים הם במתני':
מהיותם וגו'. חגי הנביא הי' מוכיח להם לישראל שמעשיהם גרמה להם קללה במעשה ידיהם שהדגן שהיה בא אל מדת ערימת עשרים עכשיו והיתה עשרה שלקו החטים חצים:
נשמעינה. אנחנו שומעין ומבינים זאת מהמקרא הזה:
וממי ניטל יותר. קללות פירות והדגן דקאמרת ממי ניטל ביותר מהפירות או מהדגן:
הטהרה. שפסקה מישראל נטלה ג''כ טעם הפירות והריח:
מַתְנִיתָא. וְעַל הָאִירוּס. רְסִיסָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא. דקאמרה ועל האירוס הוא רסיסה. ע''ש שהיא עשויה נקבים כדאמר בויקרא רבה פ' מצורע הדין רסיסא דמיא לביזא שהוא מלא נקבים ובבלי קאמר טבלא דחד פומא ופירש רש''י זוג של עינבל שמקשקשין בו לכלי שיר:
אֵילּוּ הֵן עֲטָרוֹת כַּלּוֹת. זוֹ עִיר שֶׁלְּזָהָב. רִבִּי עֲקִיבָה עָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ עִיר שֶׁלְּזָהָב. וּקְנִיאַת בָּהּ אִיתְּתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאָל. אֲמַר לָהּ. מַה הֲוֵית עַבְדָּת הֵיךְ מַה דַהֲוָות עַבְדָּה. דַּהֲוָות מְזַבְּנָה קְלִיעֲתָא דְשַׂעֲרָהּ וִיהֲבַה לֵיהּ וְהוּא לָעֵי בְאוֹרַיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זו עיר של זהב. שירושלי' מצויירת עליה:
וקניאת בה. היתה מקנא לה שלא עשה לה בעלה כמו כן:
מה הוית עבדת כו'. וכי את עשית לי כמה שעשתה אשתו של ר' עקיבא:
דהוות מזבנה קליעתא דשערה. שהיתה מוכרת צעיף שעל ראשה לפרנס אותו שיעסוק בתורה. כן פירש היפ''מ. וי''ל קליעת שערה ממש לעשות מהן פאה נכרית:
מִי מַתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. מִי שֶׁהוּא מַתִיר אֶת אֵילּוּ הוּא מַתִיר אֶת אֵילּוּ. כְּהָדָא רֵישׁ גָּלוּתָא שָׁלַח שָׁאַל לְרַב חִסְדַּאי. מָהוּ הָדֵין דִּכְתִיב כֹה אָמַר י֨י הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה. אָמַר לֵיהּ. הוּסְּרָה הַמִּצְנֶפֶת הוּרְמָה הָעֲטָרָה. שֶׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וְאָמַר. הוּא חֶסֶר וּמִילּוֹי חֶסֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוא חסד ומילוי חסד. חסדאי שמו וחסודים ונאים דבריו. וכה''ג אמרי' בבבלי גיטין דף ז':
הוסרה המצנפת. של כ''ג הורמה העטרה מראש כל אדם:
כהדא ריש גלותא שלח כו'. על מתני' קאי דאסרו עטרות חתנים:
מי שהוא מתיר את אלו. רבותינו שהתירו דאמר במתני' התירו את זה נמי:
מי מתיר את הראשונות. על המתני' קאי דקתני ורבותינו התירו שתצא כלה כו' וזו גזירה של פולמוס האחרון היא ומי מתיר גזירות הראשונות:
שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָונִית. אָמַר לָהֶן. יְלַמְּדֶינּוּ בְשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה. דִּכְתִיב וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. 46b מֵעַתָּה אָסוּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אוֹמָנוּת. בְּגִין דִּכְתִיב וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְהָתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבָחַרְתָּ בַּחַיִים. זוֹ אוֹמָנוּת. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי הַמְסוֹרוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוּתָּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ יְוָונִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא תַכְשִׁיט לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר. בְּגִין דְּרִבִּי אַבָּהוּ בָּעֵי מֵילַף בְּרַתֵּיהּ הוּא תָלֵי לָהּ בְּרִבִּי יוֹחָנָן. יָבוֹא עָלַי אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מֵרִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם שמעתי' מרבי יוחנן גרסינן. ולגירסת הספרא א''ל דרבי אבהו השיב לו כן:
יבא עלי. כך וכך:
בגין דרבי אבהו. בשביל דרבי אבהו חפץ ללמד בתו יונית תלי למילתא בשם רבי יוחנן:
מפני שהוא תכשיט לה. שבח ותפארת לה ובאשה אין חשש מסורת:
מפני המסורת. טעמא הוא שלא ילמד את בנו יונית שלא יהא מכיר בלשונם ורמזם וע''י כן ירגיל לחצר המלך וימסור:
מעתה. יהא אסור נמי ללמד בנו אומנות בגין דכתיב כו' בתמיה והתני רבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות שחייב אדם ללמד את בנו כדדריש לה בפ''ק דקידושין:
ילמדנו בשעה כו'. דהרי כתיב והגית בו יומם ולילה. וכן קאמר בבלי דמנחו' דף צ''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source