בַּעֲלָהּ מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. [מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּתָפוּת בַּמִּנְחָה מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.] אַחֵר מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. ייָבֹא כַּיי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. [דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר] אַרְבָּעָה מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן. וְאֵילּוּ הֵן. הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצוֹרָע וְהַיּוֹלֶדֶת. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בְּנוֹ הַקָּטָן וְהוּא נָתוּן בָּעֲרִיסָה. נִיחָא זָב וְזָבָה וּמְצוֹרָע. וְיוֹלֶדֶת. וְיֵשׁ קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב חוּנָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת [הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת] הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בִּתּוֹ קְטַנָּה. מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִיאָהּ לוֹ כְּבַר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. אֶלָּא שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ חֲרֶשֶׁת. וְכָאן סוֹטָה קְטַנָּה אֵין אַתְּ יָכוֹל. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְטַנָּה שֶׁזִּינָת אֵין לָהּ רָצוֹן לְהֵיאָסֵר עַל בַּעֲלָהּ. וַחֲרֶשֶׁת אֵין אַתְּ יָכוֹל. דִּכְתִיב וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ וְהוּא מְעַכֵּב 9b מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בעלה מהו כו'. הואיל ויש לו חלק בה אם יכול להפריש מליה חוץ מדעתה:
אחר. את''ל בעלה מפריש חוץ מדעתה כדאמרן אחר מהו:
ייבא כהאי דא''ר יוחנן. דמחוסרי כפרה אינן צריכין דעת. בבלי נדרים דף ל''ה:
שכן אדם מפריש על בנו הקטן. ואף על פי שאין בו דעת וכדדריש התם דכתיב זאת תורת הזב בין גדול ובין קטן:
ניחא זב וזבה כו'. דמרבינן אף קטן:
ויולדת. אלא יולדת היכי משכחת לה דנימא דרבי רחמנא זאת תורת היולדת אפי' קטנה ויש קטנה יולדת בתמיה:
לא כן אמר ר' רדיפה כו'. לעיל פ''ק דיבמות ולא משכחת לה דחיה ואם הביאה ב' שערות גדולה היא:
מאי כדון שכן כו'. מסקנת הקושיא היא כלומר מאי אמרת בה טעמא אי משום שכן אדם מפריש על בתו קטנה והא אי אפשר לה שתלד וחי' אלא משהביאה סימנין וא''כ כבר יצאת מרשות אביה:
אלא שכן אדם כו'. ההוא זאת תורת היולדת לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי ומרבי לה אפי' יולדת חרשת שאין בה דעת:
וכאן. ופריך השתא דאכתי סוטה לא מצינו למילף מהתם דאינה צריכה דעת דתרווייהו לא משכחת לה בסוטה ואי אתה יכול לומר שכן אדם מביא על אשתו סוטה כשהיא קטנה או חרשת:
דכתיב ואמרה האשה וגו'. דריש לה סוף פ''ד פרט לאילמת ואמר אל האשה פרט לשאינה שומעת:
וא''ר ר' אבין. היינו טעמא דסוטה אינה צריכה דעת מכיון דמעוכב מלשמוח עמה ברגל דכתיב ושמחת וגו' מפריש עליה חוץ מדעתה אפי' מקודם:
קטנה אין אתה יכול. לומר בסוטה דהאמר ר''ז כו' אין לה רצון דפיתוי קטנה אונס היא כדאמרינן סוף פ' ארבעה אחין:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ עוֹלַת הָעוֹף אֶלָּא חַטָּאת הָעוֹף. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְשֵׁרָתָהּ לֶאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא מַתִּירָהּ לָהּ בְּזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין לָךְ אֶלָּא זֶה. תַּנֵּי. מַה זֶה מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. מְעַכְּבָה הִיא מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמִי שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֲפִילוּ הַקָּפַת נְזִירוּת עַל רֹאשָׁהּ מְעַכְּבָה הִיא מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְנוּוֶּלֶת וְהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמוֹ שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מכיון והיא מנוולת. מחמת עיכבת גילוח ואינו שותה יין והוא מעוכב מלשמוח עמה כמו שהיא מעכבה בזבחים הוי ומפריש עליה:
מעכבה היא מלאכול בזבחים. בתמיה הא תניא לעיל דאינו מפריש עליה חלא דבר שהוא מתירה לאכול בזבחים:
תני אפילו הקפת נזירות על ראשה אפי' קרבן נזירות שעליה יכול להפריש חוץ מדעתה ואע''פ דאין כאן עיכוב מלאכול בקדשי' דהרי הנזיר אוכל בקדשים:
תני אידך מה זה כו'. הך ברייתא פליגא אברייתא דר' יוסי וס''ל כר' אבין דמפריש עליה קרבן סוטה וה''ג מה זה מעכבה מלאכול בזבחים אף הכא מעוכב מלשמוח עמה מכיון שהוא מעוכב כו':
אין לך אלא זה. ולא קרבן אחר ור' יוסי פליג אהא דלעיל דמפריש עליה קרבן סוטה כדדייק מההיא ברייתא:
תני כו' אלא דבר שהוא מאירה לה בזה. לאכול קדשים והיינו נמי כדר' אילא:
ר' אחא בשם ר' אילא. פליג על דר' יוחנן דאמר בקרבן יולדת מפריש עליה חוץ מדעתה משמע כל קרבנה ור' אילא ס''ל דאינו מפריש עליה אלא חטאת העוף מפני שהוא עיקר המכשרתה לאכול בזבחים כדאמרינן פ''ו דכריתו' ובודאי איהי ניחא לה:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ כָּל קָרְבָּן שֶׁהִיא חַייֶבֶת. אֲפִילוּ אָֽכְלָה חֵלֶב וַאֲפִילוּ חִילְלָה שַׁבָּת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. פָּֽטְרָהּ. אֵינוֹ חַייָב בָּהּ. שֶׁכֵּן הוּא כוֹתֵב לָהּ. וְאַחְרָן דִּי אַתְייָן לִי עֲלָךְ מִן קַדְמַת דְּנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר' יודה אומר כו'. מפורש לעיל ביבמות פ' ט''ו הל' ג':
וְהָתַנֵּי. סֵדֶר מְנָחוֹת כָּךְ הִיא. מְבִיאִין מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּכְלִי כֶסֶף וּבִכְלִי זָהָב. וּרְאוּיָה לִיקָּרֵב בִּכְלִי שָׁרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני ראויה ליקרב בכלי שרת. כלומר בכלי הראוי לעשות ממנו כלי שרת קאמר:
והתני. על מתני' פריך דתני כל המנחות תחלתן בכלי שרת והתני סדר מנחות מביאין מתוך ביתו כו' דאלמא לא בעינן כלי שרת:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. כָּל הַחַטָּאוֹת וְהָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין טְעוּנִין נְסָכִים. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנוֹ שֶׁלַּחוֹטֵא נִרְאֶה מְהוּדָּר. הָתִיבוּן. הֲרֵי חַטָּאתוֹ וָאֲשָׁמוֹ שֶׁלַּמְצוֹרָע. אִין תֵּימַר שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא. הָאָמַר רִבִּי יִצְחָק. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצוֹרָע. זֹאת תּוֹרַת הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. אָמַר רִבִּי לָא . מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְייַסֵּר וּכְתִיב וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעִינֶיךָ כְמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
מכיון שנתייסר. מנגעו איכפר ליה מחטאי כדכתיב ונקלה וגו' וכדדרשינן כיון שלקה הלך לו חטאו והרי הוא כאחיך וקרבן דבעי לאישתרויי בקדשים הוא:
הרי חטאתו ואשמו של מצורע. וטעונת נסכים כדאמרינן בפ''ט דמנחות ומצורע נמי חוטא הוא כדאמר ר' יצחק זאת תהיה כו' דהנגעים על לשון הרע הן באין:
שלא יהא קרבנו של חוטא נראה מהודר. ומהאי טעמא נמי אין מנחת חוטא טעון שמן ולבונה וכדאמר בבבלי בהדיא הכא:
תַּמָּן תַּנִינָן. אֵזוֹב שֶׁהִזָּה בוֹ כָּשֵׁר לְטָהֵר בּוֹ אֶת הַמְצוֹרָע. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. זוֹ לְהוֹצִיא מִדִּבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. דְּתַנֵּי. הִזָּה בוֹ עַל הַחַטָּאת פָּסוּל לַמְצוֹרָע. הִזָּה בוֹ עַל הַמְצוֹרָע פָּסוּל לַחַטָּאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַהֲלֹא קַל וַחוֹמֶר הוּא. מָה אִם הַמְצוֹרָע שֶׁאֵין הַמְלָאכָה פוֹסֶלֶת בּוֹ הִזָּה בוֹ עַל הַחַטָּאת פָּסוּל לַמְצוֹרָע. חַטָּאת שֶׁהַמְלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ הִזָּה בָהּ עַל הַחַטָּאת אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא פָסוּל לַחַטָּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אם המצורע. שלא מצינו שהמלאכה פוסלת בהאמור בו:
והלא ק''ו. כלומר ק''ו מעתה שאם הזה על החטאת שפסול לחטאת אחרת:
דתני. בתוספתא פ''ח דנגעים וה''ג התם אזוב שהזה על החטאת כשר למצורע ר''א אומר עץ ארז ואזוב כו' האמור בתורה שלא נעשית בו מלאכה:
זו להוציא מדר''א. דלא אתיא מתני' כר''א:
אזוב שהזה בו. מי חטאת כשר למצורע:
תמן תנינן. בפ' י''א דפרה:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בִּכְלִי חֶרֶשׂ. לֹא בִּמְפוּחָם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בִּמְפוּחָם. רִבִּי לִעֶזֶר. מָאן דָּמַר. אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. רַבָּנִן. כּוּלָּהּ דְּרַבָּנִין. מָאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בִּמְפוּחָם. רַבָּנִין. וּמָאן דָּמַר אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. רַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
כולה דרבנן. תרווייהו אליבא דרבנן דאע''ג דלא בעי חדש במפוחם מודו דלכתחילה לא והא דמכשרי במפוחם היינו בדיעבד:
לא במפוחם. שהושחרו פניו ע''י האור:
הלכה: הָיָה מֵבִיא פִייָלֵי כול'. תַּנֵּי חֲדָשָׁה. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנִינָן תַּמָּן. הָיָה מֵבִיא פִייָלֵי שֶׁלְּחֶרֶשׂ חֲדָשָׁה. מָאן תַּנָּא חֲדָשָׁה. רִבִּי לִעֶזֶר. דְּהוּא דָרִישׁ לָהּ. אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. מַה מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בָהֶן מְלָאכָא. אַף כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בוֹ מְלָאכָא. נִיחָא תַמָּן דְּהוּא דָרִישׁ אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. הָכָא מָה אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דּוּ סָבַר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי. מֵי כִיּוֹר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אוֹמֵר מֵי מַעְייָן. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין בְּכָל הַמֵּימוֹת. וְהָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּמַּיִם. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר בִּכְלִי חֶרֶשׂ. אַשְׁכָּךְ תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ חֲדָשָׁה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִלוּ בְּמַקֵּידָה. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָּאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. רִבִּי לִעֶזֶר. מָאן דְּאמַר אֲפִלוּ בְּמַקֵּידָה. רַבָּנִן. כּוּלָּהּ רַבָּנִן. מָּאן דָּמַר בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. בְשֶׁנִּיטָל רוּבָּהּ וּמִיעוּטָהּ קַייָם. וּמָּאן דָּמַר. בְּמַקֵּידָה. בְשֶׁנִּיטְלָה מִיעוּטָהּ וּרוּבָּהּ קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' דר''א. דאמר במצורע צריך חדשה וילפינן נמי הכא מכלי חרס דמצורע כדלקמן:
כולה רבנן. ודחי לה הש''ס דאפי' תימא כולה כרבנן וכאן כשרובה קיים כאן כשניטל רובה דלאו כלי כלל הוא:
הוון. בני הישיבה בעו מימר דאתיין הני ברייתא כהני תנאי דלר''א דדריש בכלי צריך שיהא חדש וכן נמי שיהא שלם ומ''ד אפי' במקידה כרבנן:
אית תניי תני בכלי חרש ולא במקיד'. שברי כלי חרס ודריש מדכתיב בכלי משמע כשהוא שלם:
אשכח תני בכלי חרש חדשה ר' ישמעאל אומר. דאשכחן ברייתא דקתני בהדיא לר' ישמעאל בעינן חדשה:
ור' ישמעאל כר''א בכלי חדש. לשון בעיא היא אם רבי ישמעאל נמי סבר בהא כר''א דהכא כלי חדש בעינן דילפינן ממצורע:
הכא מאי אית לך הכא מנלן דחדשה בעינן. חסר כאן והכי צריך לגרוס כגי' הבבלי. כלי כלי אי מה להלן מים חיים אף כאן מים חיים א''ר יוחנן דו סבר כר' ישמעאל כו'. כלו' דגמר כלי כלי ממצורע אי מה להלן במצורע מים חיים כו' א''ר יוחנן דו סבר כרבי ישמעאל. דבאמת גם הכא מים חיים בעינן. דר''א סבר כר' ישמעאל דמי כיור מי מעיין הן דתני מי כיור כו'. והא דר''א כרבי ישמעאל במים. כלומר הא ודאי פשטינן דר''א סבר כר' ישמעאל דמי כיור מים חיים בעינן:
אל כלי חרש על מים חיים. כתיב במצורע ודרשינן מה מים שלא נעשו בהן מלאכה דהא חיים כתיב:
דתנינן תמן. נגעים פי''ד:
גמ' תני חדשה. שצריך שיהא כלי חרס חדש ול''ג במתני' חדשה וכן הוא בנוסחת הבבלי:
משנה: הָיָה מֵבִיא פִייָלֵי שֶׁלְּחֶרֶשׂ חֲדָשָׁה וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רְבִיעִית. כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְמָעֵט בַּכְּתָב כָּךְ הוּא מְמָעֵט בַּמַּיִם. נִכְנַס לָהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה וְטַבֶּלָּה שֶׁלְּשַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָֽיְתָה קְבוּעָה בָהּ כְּשֶׁהוּא מִגְבִּיהָהּ נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁייֵרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' היה מביא. הכהן:
ונתן אל המים. מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן:
כדי שיראה. צריך ליתן בה שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:
וטבעת קבועה בה. לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הריצפה:
ומקום הי' שם. ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:
כשם שממעט. ר' יהודה בכתב המגילה לקמן במתני'. כך הוא ממעט במים ואין הלכה כר' יודה:
מן הכיור. דכתיב מים קדושים ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי:
פיילי. כוס בל' יוני:
תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹנָה. חִילְקָה לִשְׁנַיִם. טְרַגִיס לִשְׁלֹשָׁה. טִיסָנֵי לְאַרְבָּעָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בָּעֵי. מִכָּן וָהֶילַךְ קְמָחִים הֵן. אֵין צָרִיךְ לָבוּר אֶת הַסּוֹלֶת מִתּוֹכָן.
רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. נֶאֱמַר לַצִּיבּוּר. הֲבֵא בִיכּוּרִים בַּפֶּסַח וַהֲבֵא בִיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת. כְּמָה מָצִינוּ שֶׁמִּמִּין שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִמֶּנּוּ יְהֵא הַצִּיבּוּר מֵבִיא בִּיכּוּרָיו בָּעֲצֶרֶת. אַף מִמִּין שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִמֶּנּוּ יְהֵא הַצִּיבּוּר מֵבִיא בִּיכּוּרָיו בַּפֶּסַח. מֵאֵי זֶה מִין הַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ. מִן הַשְּׂעוֹרִין. אַף הַצִּיבּוּר לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִין. אִם תֹּאמַר. מִן הַחִיטִּין. אֵין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּיכּוּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי בר' בון בעי. אם נאמר דמכאן ואילך בכלל קמחין הן ואין צריך להפריש הסלת מתוכן ונ''מ לפרושי קמח דמתני' אם נחלק הגרעין לחמשה אם זה כבר נקרא הוא קמח ולא איפשטא:
טרגיס כו'. וכן מפרש בבבלי מועד קטן דף י''ד:
תמן. חסר כאן וצ''ל תמן תנינן החילקא הטרגיס והטסני טמאים בכ''מ ומשנה היא בפ''ו דמכשירין ומפרש ר' יונה החילקא לשנים נחלק כל גרעין החטה לשנים:
רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִנְחַת מִנְחַת. מַה מִנְחַת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שְׂעוֹרִין אַף כָּאן שְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן אָבִיב וְנֶאֱמַר בְּמִצְרַיִם אָבִיב. מַה אָבִיב הָאָמוּר בְּמִצְרָיִם שְׂעוֹרִין אַף כָּאן שְׂעוֹרִין. רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. נֶאֱמַר לַצִּיבּוּר. הֲבֵא בִיכּוּרִים בַּפֶּסַח וַהֲבֵא בִיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת. אִם מָצִינוּ שֶׁמִּמִּין שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִמֶּנּוּ הַצִּיבּוּר מֵבִיא בִּיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת. מֵאֵי זֶה מִין הַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ. מִן הַשְּׂעוֹרִין. אַף הַצִּיבּוּר לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִין. 10a אִם תֹּאמַר. מִן הַחִיטִּין. אֵין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּיכּוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
נאמר כאן אביש. קלוי וגו':
אם תאמר. כמו דבר אחר הוא וכן גרסי' בהדיא במנחות דף ס''ק דאם תאמר עומר מן החטין אין שתי הלחם ביכורים ורחמנא קרינהו ביכורים דכתיב וביום הביכורים:
מאיזה מין. וכן מצינו שהיחיד מביא חובתו מן השעורין והיא מנחת קנאות אף הציבור לא יביאו חובתן בפסח אלא מן השעורין:
אם מצינו. מה מצינו שממין שהיחיד מביא חובתו והוא מן החטין הציבור מביאין חובתן מהן בעצרת:
והבא ביכורים בעצרת. שתי הלחם כדכתיב והניף הכהן אותם על לחם הביכורים:
הבא ביכורים בפסח. מנחת העומר:
ונאמר במצרים. כי השעורה אביב:
אר''א. ברייתא היא בת''כ ויקרא פ' י''ג:
מנחת מנחת. לג''ש נאמר במנחת העומר ואם תקריב מנחת ביכורים לה' אביב קלוי וגו' ונאמר להלן בסוטה מנחת קנאות היא מה להלן שעורים דכתיב בה קמח שעורי' אף מנחת העומר שעורין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source