Vayedaber

משנה: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד מוּפְנֶה מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֶי אֲחָיוֹת וְעָשָׂה בָהּ מוּפְנֶה מַאֲמָר וְאַחַר כֵּן מֵת אָחִיו הַשֵּׁינִי בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. וְהַלָּז תֵצֵא מִשּׁוּם אַחוֹת אִשָּׁה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מוציא את אשתו בגט. דסברי ב''ה דלא אלים מאמר לשוויה ככנוסה וזו אוסרתה משום אחות זקוקה וצריכה גט למאמר דהוי קידושין במקצת וחליצה לזיקתה דהואיל והמאמר לאו קידושי גמורין נינהו וברישא יהיב לה גיטא והדר חליץ לה וחסר כאן במתניתין ובחליצה וכן הוא בנוסחת הבבלי:

והלז תצא. אף מן החליצה משום אחות אשה:

מתני' וא' מופנה. שאין לו אשה והה''ד אם היה נשוי נכרית אלא לאשמועינן דאין צריך שיהי' נשוי דבמופנה סגי ליה דאלו במתניתין דלקמן לא סגי במופנה אלא צריך שיהיה נשוי נכרית. נ''י:

אשתו עמו. דמאמר ככנוסה היא לב''ש וכי נפלה אחותה לא מיתסרא ההיא משום אחות זקוקתו ובגמ' פריך עלה:

מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. תַּמָּן הוּא אָמַר. מְייַבֵּם לְאֵי זוּ שֶׁיִּרְצֶה וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִייָה. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. עַד אֲנָן תַּמָּן שְׁמָעִית טַעֲמָא. תַּמָּן זִיקַת שְׁנֵי יַבְּמִין אֵינָה זִיקָה וְזִיקָה נוֹפֶלֶת לִמְקוֹם זִיקָה. בְּרַם הָכָא זִיקַת יָבָם אֶחָד וְאֵין זִיקָה נוֹפֶלֶת לִמְקוֹם מַאֲמָר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. מַה אִיכְפְּלִין אֲחָיוֹת גַּבֵּי נָכְרִיּוֹת. אִין אַתְּ בָּעֵי מִקְשַׁייָא קְשִׁיתָהּ עַל הַהִיא דְּרִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. תַּנֵּיי תַּמָּן דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. 20a מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. תַּמָּן הוּא אָמַר. שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מחלפא שיטתיה דר''ש דתמן הוא אומר. לקמן הל' י' שלשה אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד ועשה בה השני מאמר ומת דקאמרי רבנן דחולצות ולא מתייבמות מפני שיש עליה זיקת ב' יבמין ורבי שמעון אומר דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה דמספקא לי' לר''ש דילמא יש זיקה והוו שתי יבמות מבית א' ולא מתייבמות וחדא נמי לא מיפטרא ביבום חבירתה דדילמא אין זיקה ככנוסה והוו להו שתי יבמות הבאית משני בתים:

והכא הוא אומר אכין. בתמיה דפשיטא ליה דיש זיקה וככנוסה היא:

עד אנן תמן. בעוד שהיינו בבבל הייתי שומע טעם ותירוץ לזה דהתם זיקת ב' יבמין ואינה זיקה כלומר אין זיקה חשובה ככנוסה ולפיכך זיקה נופלת למקום זיקה. זיקתה לשני שעשה בה מאמר נופלת וחלה על זיקתה מהראשון ונמצא שיש עליה זיקת ב' יבמין:

ברם הכא. אבל הכא במתניתין זיקת יבם א' הוא דהשני אחין מתו ונופלות לפני הג' וכשנפלה הראשונה זיקתה ככנוסה היא דאלימא זיקת יבם א':

ואין זיקה נופלת למקום זיקה גרסינן. כלומר דאין זיקה של השניה חלה על זיקה מהראשונה ולאסרה. וכה''ג מחלק בבלי שם על מתני' דהתם בשני אחין היא וזיקת יבם א' היא וכן הכא:

מה איכפלון כו'. כלומר דהקושי' מעיקרא ליתא דמה שייך להקשות מן אחיות דהכא לנכריות דשאני גבי אחיות דזיקה מחשבא לה כאחות אשה ולפיכך השניה פטורה:

אין את בעי מקשייא. ואם אתה רוצה להקשית על דברי ר''ש תקשה על ההיא ברייתא דלעיל פ''ב הל' ב' דאר''ז כו' דשתיהן אסורות לדברי ר''ש וע''ז תקשה מחלפא שיטתיה דר''ש דתמן כו'. וכאשר פירשתי שם מהמסקנא דההיא ברייתא דהטעם לר''ש דזיקה לדידיה כמאמר לרבנן הוא דקנוי' ומשויירת היא והילכך שתיהן אסורות והתם נמי נכריות הן:

והכא את אמר. גבי מתני' דנכריות דשתיהן מותרות לר''ש דקאמר מייבם לאיזו מהן שירצה ואמאי כיון דזיקה קנוי' במקצת היא ונמצאת שיש על כל אחת מקצת זיקת ב' יבמין. ועלה הוא דשייך ג''כ לתרץ כדלעיל דהתם זיקת יבם א' היא והכא זיקת ב' יבמין הן:

הלכה: שְׁלֹשָׁה אַחִין. שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת כול'. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים כְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אָמַר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָמוּר בִּיבָמָה. אִין כְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. גֵּירַשׁ לְבַעֲלַת מַאְמָר לֹא תִהְיֶה צְרִיכָה חֲלִיצָה. וְאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹדֵיי בֵּית שַׁמַּי שֶׁאִם גֵּירַשׁ לְבַעֲלַת מַאְמָר שֶׁהִיא צְרִיכָה מִמֶּנּוּ חֲלִיצָה. אֶלָּא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה נַפְשֵׁךְ. קָנָה מַאֲמָר וְאֵין אַחֲרָיו כְּלוּם. לֹא קָנָה מַאֲמָר לָמָּה לִי אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְהַלָּז תֵצֵא מִשּׁוּם אַחוֹת אִשָּׁה. שֶׁמָּא מַאֲמָר דְּבֵית שַׁמַּי כְזִיקַת רִבִּי שִׁמְעוֹן. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן. כְּמָה דְּרַבָּנִין דּתַמָּן אָֽמְרִין. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה וּמְשַׁייֵר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קוֹנָה וּמְשַׁייֵרֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין זִיקָה נוֹפֶלֶת לִמְקוֹם זִיקָה. כֵּן בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים הָכָא. אֵין זִיקָה נוֹפֶלֶת לִמְקוֹם מַאֲמָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''ש אומר אין זיקה כו'. כלומר דהשתא מסיק למילתיה כמו דלר''ש אמרינן שם דהזיקה קונה ומשיירת ושמעינן ליה לר''ש דאמר נמי דאין זיקה נופלת למקום זיקה במתני' דלעיל דאם נפלו זו אחר זו אין זיקת השניה כלום לאסור על הראשונה כן נמי אמרי' לב''ש הכא דאין זיקה נופלת למקום מאמר והילכך תצא הלזו משום אחות אשה ואע''ג דהמאמר משייר במקצת הוא דלא אמרינן זה אלא לענין דלא תסגי לה בגיטא אבל אם רצה לכונסה אין זיקת השניה אוסרתה וכמו דלר''ש אין זיקה אחר הזיקה ואעפ''י שהזיקה משיירת היא וטעמא כדאמרינן בבלי שם אליבא דרב אשי דמתני הכא אליבא דב''ש דהמאמר דוחה ומשייר הוא ומתניתין דקתני תצא משום אחות אשה דיבמה דחזי' לכולהו חזיא למקצתה כגון ב' יבמות הבאות מבית א' דבשעת נפילה כל א' ראויה ליבום ולחליצה והילכך אמרינן בה כי עבד מאמר בתרא לא מיפטרא אידך בלא חליצה. וכן במתני' בריש פירקין דקתני לב''ש יקיימו הואיל ובשעת נפילה כל א' ראויה לכל מילי דיבום מן התורה דהרי איסור אחות זקוקה מדרבנן היא חזיא נמי למקצתה כלומר דאלימא זיקתה לאצרוכה חליצה אבל יבמה דלא חזיא לכולהו מילי בשעת נפילה כגון האי דב''ש במתניתין דהכא דכיון דעבד מאמר בראשונה עד שלא נפלה לפניו השניה מדחיא שניה דבר תורה מן היבום וכדדריש הכא לעיל בריש פ''ב דהמאמר קונה ד''ת אלא שאינו גומר הילכך לא חזיא למקצתה דלא אמרינן בה דמזיקתה תיבעי חליצה אלא מאמר הראשונה דוחה אותה לגמרי. וזה מסתייע לפי' התוספות והרשב''א ז''ל שפירשו כן והקשו שם על פירש''י בד''ה אלא יבמה דחזיא כו' וע''ש אלא דהמסקנא לבית שמאי דדוחה ומשייר הוא וכדמשמע הכא:

על דעתין דרבנן דתמן. כלומר כמו דאמרינן לעיל פ''ב סוף הל' ב' אליבא דרבנן דהתם דסברי דהמאמר קונה ומשייר במקצת וכן נמי אליבא דר''ש דהזיקה בלא מאמר קונה מקצת ומשייר במקצת וכדפרישית שם אליבא דברייתא דרבי זעירא:

שמא. הא דאמר דב''ש כר''ש היינו מאמר לב''ש כזיקה לר''ש דקונה ומשייר הוא וכדמפרש ואזיל:

ואם לא קנה מאמר. כלומר דלהכי בעיא נמי חליצה דילמא לא קנה מאמר א''כ למה לי אשתו עמו והלז כו' כלומר היך שייך למימר הכי דהא מדקתני תצא משום אחות אשה משמע משעת מאמר תצא הלזו ואפי' בלא חליצה ואעפ''י שלא כנס דסתמא אעשה בה מאמר קתני ועוד דקתני אשתו עמו דאלמא הופקעה זיקת השני' לגמרי ויכול הוא לכנוס לבעלת המאמר ואמאי שמא לא קנה מאמר וזיקת שתיהן עדיין קיימת:

אי כר''ש. סברי אכתי קשה דמה נפשך אם מאמר קונה הא אין אחריו כלום ואמאי מיבעיא חליצה:

אלא כר''ש. סברי ב''ש דמספקא ליה אם המאמר קונה או לא כדאמרינן בפ''ב שם:

ואמר רבי הילא כו'. כלומר אלמה אמר רבי הילא דמודיי ב''ש דאעפ''י כן צריכה חליצה אחר הגט לאפקועי זיקתה וכדפרישית במתני' לב''ה. וכדאמר רבי אלעזר בבלי כ''ט דמאמר לב''ש אינו קונה אלא לדחות בצרה אבל אי בעי לאפוקה קודם שכנסה לא סגי לה בגיטא:

ופריך אין כרבי לעזר. סברי א''כ אם גירש כו' לא תהא תו צריכה חליצה ממנו דהא כאשתו הויא:

גמ' ב''ש אומרים כרבי לעזר בן ערך. דאמר לעיל ריש פ''ב דהמאמר קונה קנין גמור והילכך הלז תצא משום אחות אשה:

משנה: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית. גֵּירַשּׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ וּמֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית וּכְנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ וּמֵת. זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ וְכוּלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁמֵּיאֵינוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַייְלוֹנִיוֹת צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עשה בה מאמר. הנשוי נכרית ולא כנסה ומת חולצת כו' כדמפרש בגמ':

מתני' ראשונ'. לנישואין. ובבבלי שם בעי למה ליה למיתני הך מתניתין דהא במכ''ש אתיא ממשנה ראשונה דהכא אחות אשה עיקר נשואה היא והתם צרה לנכרית הויא ואפ''ה נכרית אסורה ומשני דהך תנא ברישא ומתניתין דלעיל חזיא להיתירא וכי הדר וחזיי' לאיסורא אקדמה איידי דחביבא ליה והך משנה לא זזה ממקומה:

מתני' שעה א'. בנפילה הראשונ' כשנפלה מאחיו הראשון שאז היתה אשתו קיימת וכדמפרש בגמ'. וצרתה לדעת הרמב''ם ז''ל חולצת ולא מתייבמת:

מתני' וכנסה המגרש ומת. מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש הראשונה שהיא ערוה ולא היתה נכרית זו צרתה מעולם:

וזו היא שאמרו. בפרק קמא דאם נתגרשו העריות צרותיהן מותרות:

מתני' וכולן. ט''ו עריות:

שני' יוצאת כו'. שניה לכניסה ובנוסחת הבבלי גריס הראשונה וחדא היא דהיא ראשונה לנפילה ובמתניתין דלקמן גריס הכא ראשונה והיא ראשונה לנשואין וכן היא גי' הרי''ף ז''ל ובתוס' דף ל' גרסי איפכא:

ומת. הנשוי נכרית ונמצא שנופלות שתיהן לפני האח שנשוי אחות השניה:

מתני' נכרית. שאין קרובה לא לזו ולא לזו:

הלכה: שְׁלֹשָׁה אַחִין כול'. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. הָדָא דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא דוֹמֶה אִיסּוּר אֲחָיוֹת יְבָמוֹת לְאִיסּוּר אֲחָיוֹת שֶׁאֵינָן יְבָמוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' בין רבנן כו'. אעשה בה מאמר קאי:

כרבנן. לרבנן הטעם דחולצת דס''ל דמאמר קונה במקצת וכדאמרינן לעיל ריש פ''ב וכן גרסינן שם להא:

צד שקנה כו' וצד שלא קנה כו'. כנגדו מותר בצרה גרסינן והויא צרת אחות אשה במקצת ולפיכך חולצת ולא מתייבמת:

כר''ש. ולר''ש דמספקא ליה אם המאמר קונה או לא:

קנה מאמר שתיהן אסורות גרסינן. דאם קנה המאמר הויא הנכרית צרת אחות אשה:

לא קנה המאמר. הראשונה לנפילה אסורה משום אחות אשה והשניה היא הנכרית מותרת דלא חשיבה צרת ערוה מכח הזיקה ולפיכך מספק חולצת כו':

גמ' בין רבנן כו'. כדפרישית לעיל:

גמ' הדא דאמר רבי יוסי כו'. כלומר זו היא שאמרנו לעיל ריש פירקין אליבא דר''י דיש חילוק בין איסור אחיות יבמות שהאיסור אחיות הוא מחמת הזיקה של יבמין בלבד דהיא אחות זקוקתו כמתניתין דארבעה אחין כו' דמתמה שם רבי יוחנן ואמר איני יודע מה טעם דהואיל ואינן אסורות אלא מכח זיקה דרבנן אם כן יחלוץ לשניה ותהוי כיבמה שהותרה כו' כמפורש שם אבל הכא איסור אחיות ממש והואיל ובשעת נפילה אחות אשתו ממש היתה דהויא איסור דאורייתא לא אמרינן בה יבמה שהותרה אלא דהואיל בשעת נפילה לא היתה ראויה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:

משנה: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית. מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ וּמֵתָה אִשְּׁתּוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית הֲרֵי זֶה אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עשה בה מאמר. הנשוי נכרית ולא כנסה ומת חולצת כו' כדמפרש בגמ':

מתני' וכנסה המגרש ומת. מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש הראשונה שהיא ערוה ולא היתה נכרית זו צרתה מעולם:

וזו היא שאמרו. בפרק קמא דאם נתגרשו העריות צרותיהן מותרות:

מתני' וכולן. ט''ו עריות:

ומת. הנשוי נכרית ונמצא שנופלות שתיהן לפני האח שנשוי אחות השניה:

מתני' נכרית. שאין קרובה לא לזו ולא לזו:

הלכה: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת כול'. בֵּין רַבָּנִין בֵּין רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵיי בָּהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' בין רבנן כו'. אעשה בה מאמר קאי:

כרבנן. לרבנן הטעם דחולצת דס''ל דמאמר קונה במקצת וכדאמרינן לעיל ריש פ''ב וכן גרסינן שם להא:

צד שקנה כו' וצד שלא קנה כו'. כנגדו מותר בצרה גרסינן והויא צרת אחות אשה במקצת ולפיכך חולצת ולא מתייבמת:

כר''ש. ולר''ש דמספקא ליה אם המאמר קונה או לא:

קנה מאמר שתיהן אסורות גרסינן. דאם קנה המאמר הויא הנכרית צרת אחות אשה:

גמ' בין רבנן כו'. כדפרישית לעיל:

משנה: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית. מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ וָמֵת. רִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וּשְׁנִייָה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר וָמֵת נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עשה בה מאמר. הנשוי נכרית ולא כנסה ומת חולצת כו' כדמפרש בגמ':

מתני' וכנסה המגרש ומת. מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש הראשונה שהיא ערוה ולא היתה נכרית זו צרתה מעולם:

וזו היא שאמרו. בפרק קמא דאם נתגרשו העריות צרותיהן מותרות:

מתני' וכולן. ט''ו עריות:

ומת. הנשוי נכרית ונמצא שנופלות שתיהן לפני האח שנשוי אחות השניה:

מתני' נכרית. שאין קרובה לא לזו ולא לזו:

הלכה: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת כול'. בֵּין רַבָּנִין בֵּין רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדִין בָּהּ. כְּרַבָּנִין צַד שֶׁקָּנָה מַאֲמָר כְּנֶגְדָּהּ אָסוּר בַּצָּרָה. וְצַד שֶׁלֹּא קָנָה מַאֲמָר כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר בַּצָּרָה. לְפִיכָךְ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן קָנָה מַאֲמָר שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת. לֹא קָנָה מַאֲמָר הָרִאשׁוֹנָה אֲסוּרָה וְהַשְּׁנִיָּה מוּתֶּרֶת מִסָּפֵק חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' בין רבנן כו'. אעשה בה מאמר קאי:

כרבנן. לרבנן הטעם דחולצת דס''ל דמאמר קונה במקצת וכדאמרינן לעיל ריש פ''ב וכן גרסינן שם להא:

צד שקנה כו' וצד שלא קנה כו'. כנגדו מותר בצרה גרסינן והויא צרת אחות אשה במקצת ולפיכך חולצת ולא מתייבמת:

כר''ש. ולר''ש דמספקא ליה אם המאמר קונה או לא:

קנה מאמר שתיהן אסורות גרסינן. דאם קנה המאמר הויא הנכרית צרת אחות אשה:

גמ' בין רבנן כו'. כדפרישית לעיל:

משנה: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית. מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת וְכָנַס הַנָּשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ וָמֵת. שְׁנִייָה יוֹצִיא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְרִאשׁוֹנָה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר וָמֵת נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עשה בה מאמר. הנשוי נכרית ולא כנסה ומת חולצת כו' כדמפרש בגמ':

מתני' וכנסה המגרש ומת. מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש הראשונה שהיא ערוה ולא היתה נכרית זו צרתה מעולם:

וזו היא שאמרו. בפרק קמא דאם נתגרשו העריות צרותיהן מותרות:

מתני' וכולן. ט''ו עריות:

ומת. הנשוי נכרית ונמצא שנופלות שתיהן לפני האח שנשוי אחות השניה:

מתני' נכרית. שאין קרובה לא לזו ולא לזו:

רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. קִידֵּשׁ אִשָּׁה מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְנָֽפְלָה לוֹ אֲחוֹתָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם 20b אֲפִילוּ כֵן אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְהַלָּז תֵצֵא מִשּׁוּם אַחוֹת אִשָּׁה. אָמַר. לֹא אָֽמְרוּ בֵית שַׁמַּי אֶלָּא עַל יְדֵי זִיקָה וְעַל יְדֵי מַאֲמָר. וְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ קִידּוּשִׁין מֵאָה תוֹפְשִׂין בָּהּ. וְלֹא כְבֵית שַׁמַּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ודחי לה הש''ס אמרי. לא אמרו ב''ש כן אלא ע''י זיקה וע''י מאמר וכדאמרן לעיל דהמאמר קונה מד''ת לב''ש ולדחות אחותה לגמרי אבל לא בקידושין מעכשיו כו' כיון דיש בה אכתי צד קידושין לכולהו:

ולא כב''ש. כלומר אם נימא דלא אזלא מילתיה דר''י אליבא דב''ש וכל זה מן הבעיא היא דהרי אם עדיין קידושין תופסין בה דקידושין דקמא לאו קידושין גמורין הן א''כ אחותה נמי חליצה מיהת צריכה:

אפילו כן. כלומר מי נימא דאפי' כאן נמי לבית שמאי אשתו עמו והלזו תצא אפי' בלא חליצה. והגי' מוחלפת כאן וגרסינן הכא הא דבתרה וההיא דאמר רבי אבהו כו' כלומר והא דאמר רבי אבהו בשם ר''י לקמן בקידושין פ' האומר הל' א' גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום דאם בא אחר וקידשה בתוך הל' ואמר לאחר ך' ובא אחר ואמר ולאחר עשרה דאפי' קידושי מאה תופסין בה כדמפרשינן טעמא התם דכל חד רווחא לחבריה שביק דהרי קנויה ומשויירת היא:

קידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום. דנמי קנוי' ומשויירת היא דהרי אמר מעכשיו יתחילו הקידושין ולאחר ל' יום יגמרו ואם נפלה אחותה לו ליבום בתוך הל' יום:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source