עד כדון כר''ע. זו היא לשיטת ר''ע דיליף מק''ו:

מה זו. וילפינן דשאר כל העריות פוטרות צרותיהן נמי מק''ו מאחות אשה דנפקא לן מלצרור:

שיש לה היתר. דכשמתה אשתו מותר באחותה.

שאר כל העריות. מנין דאסורות להתייבם:

מאי כדון. מאי היא כדתניא ברייתא בהדיא דכתוב יבמה כו':

להלן ביבמה גרסינן:

הדא דר''י ב''ח. דיליף ג''ש דעליה:

או מה עליה שנ' להלן. במוציא שם רע דכתיב והוציא עליה שם רע (דברים כב):

אף עליה שנאמר כאן בשאינה יבמה. ונימא דלא אסרה תורה אחות אשה אלא שלא במקום יבום:

התורה אמרה ביבמה. דילפינן מג''ש דעליה מיבום וכמאן דכתיב בגופה דמי ואת אומר כו' בתמי':

התורה אמרה בשאינה כו'. כלומר דמאי חזית למילף מיבום ולא ממוציא שם רע:

ואיקפיד. הכעיס ר' אחא לנגדו על דמקשה לו כן. וקאמר הש''ס לא דר' אחא פליג כלומר לא דפליג על ר' בנימין בר גידל מטעמא דנפשיה ולומר מן הסברא דאית לן למילף מיבום ולא ממוש''ר:

אלא דהוא מקפיד כו'. כלומר שכך הי' מקובל מרבו דילפינן הג''ש מעליה דיבום וכדמסיק:

תני ר' ישמעאל מה מצינו מה אחות כו' גרסי': מיוחדת ערוה כו' וכן דריש לה בבלי דף ג' וצ''ל דסמיך נמי אהיקשא דר' יונה דהוקשו כל העריות לאחות אשה דכתיב כל אשר יעשה מכל התועבו' דאי במה מצינו איכא למיפרך מה לאחות אשה שכן בידו לרבות האיסור על עצמו ולקדש כמה נשים וכדפריך בבלי דף נ''ד גבי אשת אח תו' שם:

כר' ישמעאל. אבל לר' ישמעאל מצינו ברייתא דיליף במה מצינו מאחות אשה ולקמיה מפרש מאי בינייהו:

ותהא מותרת להתייבם. קושיא היא דלהאי מ''ד תהא באמת אלמנה לכ''ג מותרת להתייבם:

ולמ''ד דיליף מהיקשא מה כו' ולא נפקא לן אלא חייבי כריתות:

מאן דמר ערוה כו'. כלו' למאן דנפקא לי' מק''ו וא''כ ח''ל שפיר נפקא נמי מק''ו:

אלמנה לכ''ג. איכא בינייהו ולאו דוקא דהה''ד כל חייבו לאוין שאין להן היתר לאחר איסורן וחדא מינייהו נקט:

מה נפיק מן ביניהון. מאי בינייהו דר''י ור''ע אם ילפינן מק''ו או מהיקש:

עד שאת למד כו'. וכקושיא דרב אחא מדפתי בבלי דף ח' דמאי חזית דאקשת לאחות אשה לאיסורא נקשינהו לאשת אח להיתירא:

למידין ב' איסורין. דהיינו כל העריות במקום יבום שניתוסף עליהן איסור אשת אח מאחות אשה במקום יבום שהיא ב' איסורין:

מאיסור אחד. אשת אח לבד וכחד תירוצא שם:

ור''א בשם ר' בון. אמר טעם אחר דכל דבר שבא מחמת הגורם כגון אשת אח שאחיו גרם לו האיסור ולפיכך כשבטל הגורם שמת אחיו בלא בנים בטל האיסור:

ודבר שאינו בא מחמת הגורם. לחוד דהיינו שאר העריות והן אשת אח אעפ''י שבטל הגורם דאשת אח איסור של העריות נשאר במקומו וכדמסיק:

מה אית לך. במה אתה אומר:

כגון אלו כו'. שמנו במתני':

שלא תאמר בתו. והה''ד כל העריות שאסורות לו עד שלא נשאו לאחיו והוי אמינא דאחר שנשאו לאחיו ומת בלא בנים מותרת להתייבם קמ''ל דשאני הכא דלאו בטל הגורם הוא אצל איסור העריות:

לוי כו'. בבלי דף ט':

אמו אנוסת אביו. שהיא מותרת לאחיו ונופלת לפני בנה לייבום:

ולמה. ומ''ט:

א''ל. בשביל דר''י אוסר באנוסת אביו לקמן ריש פרק י''א ואנן לא תנינן אלא מידי דלית בי' פלוגתא כדלקמן:

א''ל שאני איילונית דהרי מטעם אחר הוצאתה דגזרת הכתוב הוא דכתיב אשר תלד וגו' וכדדריש לה רב אסי בבלי דף י''ב אבל לא כטעמיה דאיהו ס''ל כערוה ממש היא ואפי' צרתה אסורה בלא הכיר בה ואנן קי''ל דמותרת וכדלקמן סוף הלכה:

הרי איילונית. דודאי תופסין בה קידושין ובשהכיר בה מיירי ואפ''ה את אומר דאינה צריכה חליצה כדדריש לקמן:

וא''ל איפשר כו'. כלומר דהשיבו ג''כ מן הסברא דאפשר דקידושין תופסין בה כדקי''ל קידושין תופסין בחייבי לאוין ואת אומר אינה צריכה חליצה בתמיה דכיון דבדיעבד תפסו בה קידושין אם קידשה זקוקה לו במקצת מיהת מיקרי שלא תצא על כל פנים בלא חליצה. אי נמי יש לומר דרבי בון נמי סבירא ליה להאי דרשא דיבמתו ומוקי לה בשאר חייבי לאוין והכא באלמנה לכהן גדול דוקא קא מבעיא ליה והיינו מן הנישואין דאיכא עשה ולא תעשה אלמנה לא יקח כ''א בתולה מעמיו יקח אשה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה וקס''ד דהואיל וחמירא אפילו חליצה לא תיבעי וקא פשיט ליה דהואיל וקידושין תופסין בה צריכה חליצה ובבבלי שם מסיק דחייבי לאוין מדאורייתא חזו ליבום דאתי עשה דיבום ודוחה הל''ת אלא מדרבנן הוא שאינן מתייבמות דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה שכבר קיים העשה ולפ''ז לא מיתוקמא ההיא דרשא דלעיל שם מיבמתו יש לך כו' אלא באלמנה לכ''ג מן הנשואין דמדאורייתא לאו בת יבום היא ורביי' רחמנא לחליצה:

ר' בון שאל לפני ר''ז אלמנה לכ''ג כו'. ולא שמיע ליה האי דרשה דיבמתו ריבה:

והיינו דקאמר הווי צריכה לדין דר' ירמיה. כלומר דעל כרחך צריך אתה למידרש דר' ירמיה דיליף מיבמתו ומהתם שפיר שמעינן דרבתה התורה בחליצה ולא ליבום דאי הוה כתב ואם לא יחפוץ לקחת את יבמתו ועלתה השערה הוי משמע דהאי דקרינא בה לקחת הוא דמצרכא רחמנא ועלתה השערה לחלוץ אבל חייבי לאוין דלא קרינן בהו לקחת לא קרינן ביה ועלתה וגו' להכי הדר כתב יבמתו למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה השערה לחלוץ ואע''ג דלא קרינא בה לקחת שאינה עולה ליבום ושפיר שמעינן תרווייהו מהאי קרא:

מעתה לא תהא צריכא נמי חליצה. ממיעוטא דמאן יבמי דבחליצה כתיב:

ומשני כדתני ר''י מאן כו' ולא זו שמיאנה שמים לה ואסרה:

ומשני ר' ירמיה יבמתו ריבה. דכתיב ועלתה יבמתו השערה ומה ת''ל יבמתו דהא כתיב ברישא לקחת את יבמתו אלא דהתורה רבתה בחליצה וכן דריש בבלי דף כ' יש לך יבמה שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואיזו זו חייבי לאוין וכדמסיק הכא לקמי' אלא דהכא מעיקרא קס''ד דקאמר סתם ריבה והילכך פריך דנימא דריבה אפילו ליבום:

מעתה. דמן התורה אסורין ח''ל להתייבם לא תהא צריכא חליצה והא אנן קי''ל דחולצין ולא מייבמין כדתנן לקמן פ''ב:

וקאמר ר' אייבו דמהכא נפקא ח''ל דכתיב לאיש זר זו אשה שהיא זרה לו ואסורה עליו ואמרה תורה לא תהי' לו זו לאשה ואפי' במקום מצוה: