מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה. בעלת המאמר צריכה גט למאמר דחליצה דאידך לא מיפקעה למאמרו:

מאמר בזו וגט לזו. פסל גט האחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:

וחליצה לאחת מהן. ופוטרת צרתה דבגט לחודה לא נפקא בעלת ביאה דביאה פסולה היא:

מאמר בזו ובעל לזו. צריכות שני גיטין זו גט למאמרו וזו לביאתו:

וחליצה לאחת מהן. ופוטרת צרתה:

צריכות שני גיטין. כרבנן דיש מאמר אחר מאמר ויבומי לא דהיכי ליעבוד אי לייבם לתרווייהו הוי ליה שני בתים ולחדא נמי לא דהואיל וחבירתה אגידה ביה ה''ל בונה שני בתים ומכיון דיהיב גיטא דחדא קם עליה בלא יבנה אף לשניה וצריכה נמי גט:

מתני' באיזה צד. כיצד שתי יבמות ליבם אחד:

אבל ויפטור הגט שלא לדעת וחליצה אינה פוטרת אלא לדעת. דבגט ודאי ילפינן מחלוצה דשניהם לפטור הן ולחליצה צריך שיהו מתכוונין לפטור. ובבבלי לא מצינו בהדיא בדין גט שלא לדעת אלא דמשמע משם דכל גט דפוסל בכהונה פוסל ביבמה וכ''פ הרמב''ם פ''ה מהלכות יבום הלכה א':

וכמה דר' כו'. לשון בעיא היא מי נימא דלר' הגט פוטר בע''כ ביבמה כמו המאמר:

מה ביאה. ביבמה קונה בע''כ כדדרשינן בפרקין דלקמן מויבמה וטעמייהו דרבנן מסיק התם דניחא להו למילף מילי דקידושין מקידושין דעלמא דמדעתה נינהו:

ותני כן. דפליגי ר' ורבנן במאמר בע''כ. וגרסינן לפלוגתייהו בבלי פ' כיצד דף י''ט:

ומשני תיפתר אי כרבי ושלא לדעת. היה מאמר וס''ל דהמאמר קונה בע''כ. והדברים הללו קשים להולמן דאי אליבא דר''ע מי עדיפא שלא לדעת מלדעת ועוד דהיא גופה אתא לאשמועינן דכר''ע אתיא ומאי קשיא ליה וכדאמרינן בבבלי דאין הדברים הללו אמורי' אלא לר''ע. לכך נראה דה''ג שמא לא תפסו בה הקידושין דהאי תלמודא לא מוקי למתני' כר''ע ולבתר תירוצא דרבי יוסי דלעיל שהיה יבמה כהן כו' א''נ לעיל דמוקי כר''ע אברייתא דאמרה פסולה מלאכול בתרומה קאי אבל מתני' מוקי לה כד''ה ולא כשיטת הבבלי והילכך פריך שמא לא תפסו בה הקידושין. ובשינויא נמי איפכא גרסינן אי כרבי במתכוין לקנותה לשום מאמר ביבמתו ואינה יבמתו ואי כרבנן שלא לדעת. וה''פ דלרבי דס''ל נמי כרבנן בזה דקידושין תופסין בחלוצה אלא דדוקא שקידשה לשם אישות בקידושין גמורין אבל אם קידשה לשם מאמר ביבמתו אינן קידושין דאינה יבמתו באמת שהרי אין כאן צד יבום וקידושי טעות הוו והכי אמר בבבלי בהדיא דף נ''ב והילכך אם קידשה לשם מאמר אינו כלום ואי כרבנן דרבי דהכא דלא מחלקי וס''ל דלעולם תופסין בה מוקמי מתני' במאמר שלא מדעת ולטעמייהו אזלי דפליגי נמי בעלמא ארבי דמאמר בע''כ לא הוי מאמר. ואי גרסינן למאי דאפכי או דברי הכל ושלא לדעת ולא למחוק כ''כ צריך לדחוק ולפרש דבזה רבי נמי מודה דלא הוי מאמר בע''כ כלום הואיל ואחר חליצה היא ולכ''ע כרבנן דר''ע אתיא. ועם כל זה לא רציתי לשלוח יד ולהגיה כאן:

אילו המקדש חלוצתו שמא תפסו בה קידושין. בתמי' ואחלץ ועשה מאמר קאי ואחר חליצה כשירה ודאי לא תפסי בה קידושין דהא אליבא דר''ע קיימינן ואמאי איצטריך למיתני:

ומשני בגין ניתנינה דבתרה. בשביל דתני בסיפא וא' ב' יבמות דאי מרישא ה''א דוקא ביבמה א' אין כלום לאחר חליצה דחלוצתו היא:

נתן גט וחלץ כו'. ולא כבר תנינן ברישא אין אחר כו':

ופשוט לה ולמה רבי אומר כו'.כלומר דמה טעם דרבי דמאמר קונה בע''כ דגמר מביאה דגדול כלומר דשייכא ביה דעת. והילכך מאמר שפיר הוא דשייך לילף מביאה דתרווייהו לקנות הן:

מתני' חלץ וחלץ. שחלץ לזו וחזר וחלץ לזו וכן חלץ לזו ועשה מאמר לזו או שנתן גט לזו אחר חליצת הראשונה או בעל לזו אחר חליצת הראשונה על כל אלו קתני בסיפא אין אחר חליצה כלום דלאחר שחלץ להראשונה אין כאן זיקת יבמין ואין מעשה האחרון כלום:

או בעל ובעל. שהיתה ביאה בתחילה בעל לזו ובעל לזו או בעל לזו ועשה מאמר לזו או נתן גט לזו אחר ביאה הראשונה או חלץ לזו אחר ביאת ראשונה ועל כל אלו שייך לומר אין אחר ביאה כלום דאין אחר ביאת ראשינה כלום ומעשה האחרון לא חשיבא כלום ומותר בקרובות שני' ודקתני אין אחר חליצה כלום ארישא קאי וכדפרישי' והתרת יבמה לשוק עדיפא לי' למיתני כדלעיל הל' ד':

ובין שני יבמין ליבמה אחת. בכל הני דינים האמורים למעלה ביבם א' ושתי יבמות:

מתני' חלץ ועשה מאמר. האי דינא תנינן לעיל הלכה ד' והא דהדר תני לה הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה כדקתני דחליצה לעולם אין אחריה כלום ובביאה דוקא כשהיא בתחלה ולאשמועינן נמי פלוגתא דר' נחמיה ורבנן:

אין לאחר חליצה כלום. דאי הדר מקדש לה או לצרתה לא תפסי בה קידושין וכר''ע כדמוקי בבבלי:

ומאמר לזו צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:

גט לזו ובעל לזו צריכה גט וחליצה. דאסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט דראשונה ובגט לחודה לא נפקא דביאה פסולה היא:

מתני' גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה. אחת ואסור בקרובות שניה וכרבנן דאמרי יש גט אחר גט:

מאמרו כו'. ואי אמרת דמאמרו הוי מאמר וקונה ומשייר א''כ מה בין ביאתו למאמרו:

ואית דבעי מימר. דהכי מקשינן דאם מאמרו הוי מאמר א''כ מה בין מאמרו של גדול כו' ולא ניחא להו למיפרך כלישנא קמא דמאי קושיא דבאמת בקטן לא שייך לחלק והילכך מקשי ממאמרו של גדול ומסיק דלית ליה לבן ט' מאמר:

דברי ר''מ. בשם ר''מ דעשו ביאתן כו' דקונה ומשייר:

וכמה דאת אמר כו'. בניחותא דלר''מ כמו דביאתו כמאמר בגדול הוא ודכוותה נעשה חליצת בן ט' כגט בגדול גרסינן וכן הוא לקמן פ' האשה הלכה י''ז וכן בבלי צ''ו דחליצתו לר''מ דוחה כגט בגדול שפוסל ע''י אחין וצריכה חליצה וכן חליצת בן ט' אינה לפטור אלא לפסול:

ורבנן אמרי. דאין לו חליצה ומפרש טעמא ולמה אמרו עשו ביאת בן ט' כו' דהואיל דמצינו ביאה בגדול קונה שלא לדעת ובקטן דאין לו דעת מיהת כמאמר שוויי' רבנן:

אבל דנעשה חליצת כו'. דהרי חליצת גדול עצמה אינה אלא לדעת:

ביאת קטן גומרת. בתמיה כלומר אבל בקטן מי גומר לקנות בביאה דהרי ביאת בן ט' אינו אלא כמאמר בגדול דקונה ומשייר כדלקמן:

ופשיט לה ביאת גדול גומרתו כו'. כלומר דבשלמא בגדול הואיל וביאתו קונה לגמרי הילכך במאמרו אמרינן דקונה ומשייר:

מהו למאמרו שיהא מאמר לבן תשע. אם מאמרו של בן ט' נמי הוי מאמר דהא לא בעינן לדעת:

גמ' ע''ד דרבי. דאמר לעיל מאמר קונה בע''כ:

מתני' חלץ וחלץ. שחלץ לזו וחזר וחלץ לזו וכן חלץ לזו ועשה מאמר לזו או שנתן גט לזו אחר חליצת הראשונה או בעל לזו אחר חליצת הראשונה על כל אלו קתני בסיפא אין אחר חליצה כלום דלאחר שחלץ להראשונה אין כאן זיקת יבמין ואין מעשה האחרון כלום:

או בעל ובעל. שהיתה ביאה בתחילה בעל לזו ובעל לזו או בעל לזו ועשה מאמר לזו או נתן גט לזו אחר ביאה הראשונה או חלץ לזו אחר ביאת ראשונה ועל כל אלו שייך לומר אין אחר ביאה כלום דאין אחר ביאת ראשינה כלום ומעשה האחרון לא חשיבא כלום ומותר בקרובות שני' ודקתני אין אחר חליצה כלום ארישא קאי וכדפרישי' והתרת יבמה לשוק עדיפא לי' למיתני כדלעיל הל' ד':

ובין שני יבמין ליבמה אחת. בכל הני דינים האמורים למעלה ביבם א' ושתי יבמות:

מתני' חלץ ועשה מאמר. האי דינא תנינן לעיל הלכה ד' והא דהדר תני לה הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה כדקתני דחליצה לעולם אין אחריה כלום ובביאה דוקא כשהיא בתחלה ולאשמועינן נמי פלוגתא דר' נחמיה ורבנן:

אין לאחר חליצה כלום. דאי הדר מקדש לה או לצרתה לא תפסי בה קידושין וכר''ע כדמוקי בבבלי:

ומאמר לזו צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:

גט לזו ובעל לזו צריכה גט וחליצה. דאסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט דראשונה ובגט לחודה לא נפקא דביאה פסולה היא:

מתני' גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה. אחת ואסור בקרובות שניה וכרבנן דאמרי יש גט אחר גט: